לפני פחות מחודש, ממש בן־לילה, הפכה השחקנית הישראלית שירה האס (25) לשם לוהט בכל העולם. אלמלא הקורונה, היא הייתה צועדת עכשיו על שטיחים אדומים ומככבת בפרמיירות ובפסטיבלים נחשבים לכבוד השקת הסדרה המדוברת "המורדת" בנטפליקס שבכיכובה. במקום זה היא מסתגרת בדירתה הקטנה בפלורנטין, מתראיינת אונליין לעיתונים חשובים בחו"ל וקוראת ביקורות מהללות ששולחים לה בווטסאפ. מבקר הטלוויזיה של "ניו־יורק טיימס", למשל, כינה אותה "תופעה" והחמיא להבעות פניה וליכולתה לשבות את הקהל.
"הטיימינג מצער, היו אמורים להיות הרבה אירועים, אבל החיים תפסו תפנית אחרת", היא אומרת. "היו כמה אאוטפיטים מגניבים ובמקום זה אני כל היום בפיג'מה. לפחות אני משקיעה בפיג'מות. מצד שני, בגלל שאנשים סגורים בבתים, הסדרה עושה את שלה כאש בשדה קוצים כמעט, וזו חצי הכוס המלאה בסיפור הזה".
המיני־סדרה "המורדת" (Unorthodox) עלתה לפני חודש בנטפליקס ב־196 מדינות, ומיד נכנסה לרשימת עשר הסדרות הנצפות ביותר בעשרות מדינות. האס מגלמת בסדרה את אסתי שפירו בת ה־19, צעירה חרדית המתגוררת בברוקלין, שנישאת בשידוך ליענקי שפירו (עמית רהב, שחקן ישראלי אף הוא), בן למשפחה חרדית. בהתחלה היא מתרגשת לקראת חיי הנישואים, ובהמשך מבינה שלא לזה פיללה: היא לא מצליחה לקיים יחסים עם בעלה, נתונה לביקורת של בני משפחתו שתוהים מה עם היריון ומרגישה לבד בעולם.
הסדרה, בבימויה של מריה שריידר, מבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן, "המורדת – מחצר סאטמר אל החופש" . הפרויקט היה כל כך סודי בהתחלה, שהאס הוזמנה לאודישן ל"סדרת רשת גרמנית" בשם "התזמורת", ורק אחרי שעברה את השלב הראשון גילו לה את האמת. "באתי בלי לדעת שזה מיועד לנטפליקס ושזה מבוסס על ספר רב־מכר", היא מספרת. "האודישן היה טוב, אבל לא ישבתי בבית וכססתי ציפורניים, בסך הכל סדרת רשת גרמנית, כן כן, לא לא. אחרי שבוע אמרו לי: 'זו סדרה לנטפליקס והם באים לארץ להכיר אותך'. פה נפל לי האסימון, הייתי בשוק. הדבר הראשון שאמרתי היה 'אמא'לה', וכששלחו לי את התסריט פשוט התאהבתי בתפקיד לחלוטין".
הופתעת מההצלחה של הסדרה?
"האמת היא שכן. השקעתי בתפקיד את כל כולי והייתי כל כך בתוך זה, שלא חשבתי בכלל שזה יגיע מתישהו לעולם. זה הגיע בעוצמה כל כך חזקה ובחיבוק כל כך גדול גם בארץ וגם בחו"ל, שזה מרגש ממש. אני מרגישה את זה בעיקר בסושיאל מדיה. מכל העולם שולחים לי צילומי מסך עם כתוביות של הסדרה בכל מיני שפות, וזה סופר־מרגש. אם היית מספרת לי בגיל 16, כשהתחלתי את הקריירה, שזה מה שיקרה לי בעוד שמונה שנים, לא הייתי מאמינה".
כשהאס קיבלה את התסריט והבינה שיותר מחצי ממנו ביידיש, היא קודם כל חטפה שוק. "אמרתי: 'אני צריכה לדבר יידיש? אין מצב. איך אני אלמד מונולוגים על מונולוגים, שלא לדבר על המבטא המאוד ספציפי'. הצמידו לי כמורה את אלי רוזן, שהיה יועץ הדת של ההפקה וגם גילם את ראש הקהילה. אמרתי לו: 'תשמע, זה ממש נחמד שאתם מאמינים בי ככה, אבל לא נראה לי. אפשר כבר עכשיו לקפל את העסק', אבל הוא התעקש שאני יכולה לעשות את זה".
והצלחת.
"הצלחתי, נכון? הרבה שואלים אותי: 'איך את יודעת יידיש?' ואני עונה: 'אני בכלל לא יודעת'. נפגשתי עם אלי כמה פעמים בשבוע, שעות על גבי שעות, עד שנמס לי המוח כמעט. הלכתי לישון עם יידיש וקמתי עם יידיש, הייתי מקליטה את אלי ושומעת כל הזמן. כשהייתי יוצאת להליכה או שוטפת כלים, במקום לשמוע את ביונסה, הייתי מאזינה לאלי מדקלם ביידיש את התפקיד שלי".
יצא לך לפגוש גם את דבורה, אסתי האמיתית?
"כן, בטח. להפקה היה חשוב שלא נכיר לפני הצילומים, כי הדמות שלי מאוד שונה ממנה. הרבה פעמים כשמצלמים ביוגרפיות זה על אנשים מבוגרים, אולי אפילו כאלה שאינם בחיים, ופה מדובר בבחורה בת 32, לא כל כך רחוקה ממני בגיל. היה לי חשוב לשמוע מה היא חושבת על הסדרה".
ומה היא חשבה?
"היא שלחה לי הודעה שהיא מאוד אוהבת. זה הקל עליי ושימח אותי, ומשהו בי גם קצת נרגע. הסיפור של הסדרה קצת שונה משלה – החלק של ניו־יורק הוא אחד לאחד, היא אמרה לי שאפילו שמלת הכלה שלבשתי היתה בול כמו שלה – אבל החלק של ברלין שונה מהספר. היא ידעה על השינוי ונתנה את ברכתה".
בגיל שנתיים ותשעה חודשים האס חלתה בסרטן בכליות ובדרך להחלמה עברה טיפולים קשים שפגעו בעמוד השדרה שלה ובקצב גדילתה. "אני לא זוכרת, אבל סיפרו לי שקמתי עם כאבים בלילה, לקחו אותי לרופא וגילו באולטרסאונד את הגידול", היא מספרת. "התחיל תהליך ארוך של הקרנות וכימותרפיה שנמשך כמעט עד גיל שש, שממנו אני לא זוכרת רצף קוהרנטי, אבל אני זוכרת הרבה תמונות".
גילוח השיער בסדרה החזיר אותך לימי המחלה?
"זה עלה לי לראש וגם להורים שלי, כמו אינסטינקט, אבל זה לא משהו שיושב עליי. יש משהו במילה 'סרטן' שמפחיד אנשים. יש אנשים שלא מעזים להגיד את המילה הזאת, הם אומרים 'המחלה', וכשילד שומע את זה הוא מבין שהוא צריך להתבייש. אז הייתה תקופה שהתביישתי במחלה, אבל כשהתחלתי לדבר על זה הבנתי שאין לי ממה. אם המילים שלי יכולות לתת אומץ לאחרים לדבר על זה, אז הרווחתי. זו זכות לתת כוח לאנשים דרך סיפור החיים שלך".
כמה המחלה פגעה בך פיזית?
"כרתו לי כליה, יש לי רק כליה אחת, אבל זה לא נורא, אין ממש צורך בשתי כליות. המערכת החיסונית שלי נפגעה, וההקרנות גם השפיעו על הגדילה שלי. נשארתי נמוכה, אבל לא כמו שחשבו בהתחלה. הרופאים פחדו שזה יפגע מאוד, הם די התבדו כי גבהתי ב־20 ס"מ יותר מהתחזיות".
היום זה מפריע לך?
"אני מאוד נמוכה, אבל עדיין בתקן. יש עוד שחקניות בגובה שלי שאני מאוד מעריכה, למשל אניה בוקשטיין ואפילו נטלי פורטמן. הן פשוט עוררו בי השראה ונתנו לי כוח להאמין בעצמי כשהתחלתי לשחק".
- הראיון המלא עם שירה האס מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
