הוא אחד המוזיקאים המושמעים בארץ, אז איך אתם לא מכירים אותו?

הנרי ברטר הוא אחד המוזיקאים המושמעים בישראל, והסיבה שהשם שלו לא מוכר לרבים טמונה בעובדה שרוב המוזיקה שלו בשנים האחרונות מושמעת בפלטפורמות שרחוקות ממועדוני הופעות ומאולמות: רגעי המתנה בטלפון, מענים קוליים, פרסומות, קמפיינים פוליטיים. "אני באמת המוזיקאי הכי מושמע במדינה, וכשיש הפסקת חשמל, הרייטינג שלי בכלל עולה", אומר ברטר ומתחיל לזמזם את מה ששומעים במשך דקות רבות ומורטות עצבים כשמתקשרים לחברת החשמל כדי לדווח על תקלה: "איתך בכל רגע, חברת החשמל". "עיקר העבודה שלי בעשורים האחרונים הוא בתחום המוזיקה לפרסומות ולטלפון", הוא מסביר. "אני כותב מוזיקה לארגונים הכי גדולים: ביטוח לאומי, עיריית ירושלים, עיריית תל אביב, בנקים. אנשים שומעים אותי כל היום ולא יודעים שאני עומד מאחורי זה. אני ממש כוכב טלפוני".

בעבר הלחין מוזיקה יותר סטנדרטית – שירים שביצעו עפרה חזה, אילנית, ירדנה ארזי, דפנה ארמוני, אדם ועוד, ושחלקם נעשו להיטים גדולים (ראו סרטונים בהמשך). עכשיו הוא מגיח מאחורי הקלעים, ולראשונה זה עשרות שנים (בערך מאז "מאדאם לה-רווא", שצעד במצעדי הפזמונים ב-1985 – ראו סרטון למעלה) מוציא שיר, "איך אתה מסתדר?", שאותו הוא לא רק הלחין, אלא גם שר, יחד עם מזי כהן. "השיר הזה נכתב כמעין תמונת מצב של כל מה שקרה למדינה שלנו בשנה האחרונה" הוא מסביר. "אין בו שום זכר לקורונה – מאיר גולדברג כתב את המילים הרבה לפניה – אבל פתאום, במהלך הבידוד, כשאני בסגר בתוך הבית בנתניה, קלטתי כמה שהוא אקטואלי. קמתי בבוקר ואמרתי לצוות שלי: 'בואו נוציא את הסינגל'. נחמד להוציא סינגל כשאתה יושב סגור בבית".

הקשיבו לשיר:

ברחתי לכאן מאשתי השנייה

ברטר (72) נולד וגדל בפריז לאם ניצולת שואה ולאב שלחם בצבא הפולני במלחמת העולם השנייה. מאז גיל שש הוא מנגן – תחילה בגיטרה, וככל שחלפו השנים, נוספו לרשימה עוד ועוד כלים. כשהיה בן 14 פגש לראשונה את הפסנתר, אבל הכלי היה מיועד לאחותו הצעירה, שלמדה בעצמה לנגן. "במשפחה כמו שלנו הילד צריך להיות רופא, ואם לא, אז אולי עורך דין, אבל מוזיקאי? חס וחלילה", אומר ברטר. "אני לא קיבלתי שיעורי פסנתר; רק אחותי, ובסוף היא נהייתה רופאה, ואני נהייתי פסנתרן".

עם תום התיכון הוא השלים תואר בכלכלה ובמינהל עסקים, אבל המשיכה שלו למוזיקה הייתה חזקה מכדי להיעלם. "בשלב מסוים נפרדתי מהתארים והבנתי שאני רוצה להיות מוזיקאי. נתתי את הדיפלומות לאמא שלי ואמרתי לה: 'תעזבי אותי בשקט'. הייתי מנגן בחדר, והיא הייתה צועקת לי להפסיק לעשות רעש". לאחר שהשלים לחלוטין עם החלטתו לעזוב הכל לטובת מוזיקה, הוא הצטרף להרכב, השתתף במחזמר והחל לכתוב לזמרים בצרפת. כשהוא כבר חי את עולם המוזיקה, ואחרי שהתחתן פעמיים, הרגיש צורך בשינוי ועלה על מטוס לישראל. "ברחתי לכאן מאשתי השנייה. את הארץ כבר הכרתי, כי הייתי מגיע לכאן לביקורים מאז טיול הבר מצווה בגיל 13. הייתי מאוד קשור לארץ: למשפחה שלי הייתה דירה בנתניה, ידעתי עברית וקיבלתי הרבה ויטמינים של ציונות מגיל קטן. מכיוון שהיה לנו כאן בית, באתי להיות פה. אמרתי שאהיה כאן חודש-חודשיים כדי לתת לדברים האישיים להירגע".

בינתיים הוא החליט להכיר את המוזיקה המקומית ויצא לסיבוב בין חברות התקליטים שפעלו כאן. "זאת הייתה פרובינציה: הייתי בא לחברות תקליטים, ולא תמיד היה אפילו מכשיר להשמעת המוזיקה, אבל על ההתחלה הכירו לי את עפרה חזה, וזהו. מאז אני פה, כבר 40 שנה". השיר הראשון שברטר הלחין לחזה היה "תפילה", שזכה להצלחה מיידית ושנחשב עד היום לאחד מלהיטיה הגדולים ביותר:

וגם עם ירדנה ארזי הוא עבד:

במקביל להלחנת שירים לזמרים פיתח ברטר קריירה שבהמשך נעשתה המרכזית בחייו – הפקת ג'ינגלים. "מאז אמצע שנות ה-90 הוצאתי יותר מ-100", הוא אומר בגאווה. ג'ינגל שהוא אוהב במיוחד הוא "מצד אחד לדבר, מצד שני להקשיב", שנכתב עבור בזק. "זה היה טרום התקופה הנוכחית, שבה אף אחד לא מקשיב ואף אחד לא נותן לשני לדבר", הוא אומר. באחד ממשרדי הפרסום שאיתם עבד, הכיר את מי שהייתה לאשתו השלישית, ושגם ממנה התגרש, לא לפני שהביא איתה לעולם שני ילדים - דן (34) שכיום חי בארצות הברית ועוסק בפיננסים, ושרון (30), שעוסקת בפרסום דיגיטלי.

תחום עיסוק נוסף שלו הוא הלחנת ג'ינגלים למערכות הבחירות, וכאן הוא הקפיד לא לבחול באף מפלגה ובאף מועמד: ברטר כתב לכולן, מהליכוד עד מרצ, ולכולם, מנתניהו עד אהוד ברק. בין השאר, הוא הלחין והפיק את "רק הליכוד יכול" (1988), "ממשלה עם מרצ" (1992), "נתניהו – עושים שלום בטוח" (1996), "ישראל רוצה שינוי" עבור אהוד ברק (1999), "רק שרון יביא שלום" (2001) ועוד. "אני כותב בהזמנה לקמפיינים של הבחירות, זה החיים שלי", הוא אומר. "כתבתי גם את ההמנון של הליכוד שהיה השנה. אני אשם בזה". וכששואלים אותו אם אין לו בעיה לכתוב למפלגות או למועמדים שהוא אינו תומך בהם פוליטית, יש לו תשובה די משכנעת. צפו:

כל ממזר מלך

כדי לעבור מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה נזקק ברטר לדחיפה קלה בלבד. "בשנה האחרונה החברים שלי שעובדים איתי באולפן, אמרו לי: 'נמאס לנו מהג'ינגלים שלך, תעשה אלבום'", הוא מספר. "הם נתנו לי את הדחיפה הזו, ויאללה, התחלנו לכתוב". העבודה נמשכה לאורך השנה האחרונה, והשיר שיצא עכשיו נכתב במהלכה מתוך רצון למתוח ביקורת על מה שהתחולל במדינה. נדמה כי בימים אלה, ימי הקורונה, מילותיו מקבלות משנה תוקף. "פתאום ראיתי שבטקסט יש משמעות. השיר הזה הוא כמו ראי, למרות שלא ידענו כמובן שתהיה קורונה. התייחסנו למצב של החברה הישראלית בשנה האחרונה, לתרבות השקר ולעוד רשימה ארוכה של דברים. אני חושב שאחד המשפטים החזקים בשיר הוא 'כל ממזר הוא מלך, וכל אחד ממזר'".

ברטר עם דורי בן זאב. "החברים נתנו לי את הדחיפה הזו"(צילום: אלבום פרטי)

יחד עם זאת, ברטר מלא תקווה שאולי אותה מציאות שעליה הוא שר, תתחיל להשתנות, אפילו בסיוע המשבר הנוכחי. "המשפט האחרון בשיר אומר: 'בסוף הכל מסתדר'. אני לא שותף לנבואות שאומרות שאחרי הקורונה החיים לא יהיו אותו הדבר. אני לא יודע אם נהיה שם, אבל אני חושב שאם יום כיפור נותן לך יום אחד שבו אתה חושב על מה שלא היה בסדר, על עצמך, מבקש סליחה – יום שלם שבו אתה בבית, לא עובד ורק יושב בשקט – פתאום יש לנו חודשיים לזה. צריך לנצל את זה, ואני חושב שזה אמור לעשות משהו טוב, גם בממד האישי. בגיל המתקדם שלי הקורונה היא מצוינת, כי היא מזכירה לך בן כמה אתה באמת. אומרים לך: 'אתה זקן, אתה בקבוצת סיכון, שב בבית'. זה מוזר. זה לא מפחיד, אבל זה כמו צלצול פעמון שאומר לך: 'אתה כבר לא ילד'. אבל אני מרגיש כמו ילד, אוהב לעשות שטויות. במובן הזה, לכתוב מוזיקה זה מתנה, כי זה משאיר אותך כל הזמן צעיר".

גם אמא שלהם עבדה עם הנרי ברטר. הקליקו על התמונה:

"כל הכבוד לאמא שהיא מתחילה לחזור לתודעה, אבל זה לא מספיק". הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)