אבל היו ישראלים שההנחיות המחמירות האלה לא חידשו להם דבר. כבר שנים שהם מטפחים אוסף חומרי ניקוי ומחטאים כל פינה בביתם ובסביבת העבודה שלהם. תמיד אמרו שהם מגזימים, שאין צורך למרק את המקלדת כל בוקר ושיפסיקו לבזבז את כל המשכורת על חומרי ניקוי ריחניים, אבל עכשיו האנשים שחיים ונושמים אקונומיקה מרוצים מכך שהציבור הרחב מיישר איתם קו.
בעקבות מגיפת הקורונה כמות המצטרפים לקבוצת הפייסבוק "חולי ניקיון – הקבוצה הרשמית והמקורית!" עלתה פלאים, ומאות איסטניסים חדשים מתדפקים על דלתותיה. "המון אנשים נכנסים כדי לשאול מה חומר הניקוי הכי יעיל נגד קורונה", מספרת מייסדת ומנהלת הקבוצה
, שרי פילוסוף (42), מנהלת דיגיטל ויועצת שיווק לעסקים, נשואה+ 2 מגדרה.
הקבוצה הוקמה ב־2018 כקבוצה לחולות ניקיון, וכשנה אחר כך שינתה את שמה. בהודעה על כך נכתב: "החלפנו שם! הצטרפו אלינו גם גברים, איזה כיף! הכניסה לחולי ניקיון אמיתיים ולכל מי שרוצה להידבק בחיידק הניקיון או לקבל טיפים מעולים! זהירות זה מידבק". נכון לשעת כתיבת שורות אלה יש בה כמעט 19,700 משתתפים (נוסף אליה פועלות קבוצות נוספות בתחום, ביניהן "טיפים ורעיונות לניקיון הבית", "חולות נקיון - טיפים והברקות" ו"מכורי כביסה זה אנחנו").
פילוסוף לא מגדירה את עצמה חולת ניקיון, אלא בתואר מחמיר יותר: סטרילית. "בכל מה שקשור לחיידקים, לחיטוי, לשימוש באקונומיקה ולשטיפת ידיים 30 פעמים ביום – אין שינוי לאחרונה מבחינתי. אני בטוחה שהבית שלי נטול קורונה, הוא הכי בטוח שיש. הרבה חברים בקבוצה מספרים שכל השנים צחקו עליהם ועכשיו רואים כמה הם צדקו".
"אין על חומץ"
לינור סוחוי (31) מכפר־סירקין, בזוגיות ואמא במשרה מלאה לילדה, מתגאה בהגדרתה חולת ניקיון. "וואלה תאמיני לי, אם כולם היו משקיעים קצת יותר מחשבה בהיגיינה, לא הולכים בבית עם הבגדים המסריחים מבחוץ, שוטפים ידיים כמו שצריך ומתקלחים מספיק – מזמן היינו ממגרים את התופעה הזאת", היא אומרת. "עטלפים או לא, צריך לשמור על הניקיון, גם הגבר וגם האישה. זה אלף־בית!"
איך זה מתבטא בשגרה שלך?
"אצלי כל יום הוא פסח. אני פשוט אוהבת את זה, לקום בבוקר, להרים את כל הבית, להזיז הכל ולהתחיל לעבור חדר־חדר. קודם שואב על הכל, יישור מצעים, אחר כך שטיפת רצפה, אסלות ואבק, ובערב מעבירה שוב סמרטוט. הבת שלי זוחלת אז זה מאוד חשוב. גם בן הזוג שלי נקי חבל על הזמן. שוטף ידיים, מקפיד על היגיינה, מנקה את השיש. בכל שעה ביום תוכלי לבקר אצלנו ותמיד יהיה מסודר, אף פעם לא תהיה פדיחה".
איך מחלת הניקיון שלך מתבטאת מחוץ לבית?
"מאז ומתמיד יש בתיק שלי אלכוג'ל, מגבוני חיטוי, נייר טואלט ומגבונים רגילים. תמיד היו אומרים לי: 'את מטורללת, מה את כל הזמן מנקה?' במסעדות אני מרימה את הקטשופ והמיונז במפית, אני שוטפת ידיים לפני ואחרי האוכל, וברגע שאני חוזרת הביתה. תמיד אומרים לי: 'את מגזימה, למה את סביב הכיור כל הזמן?' לא הבינו אותי, אבל עכשיו מבינים. כולם, אפילו אמא שלי, אומרים לי, 'וואלה, צדקת'".
מהו חומר הניקוי האהוב עלייך?
"אין על חומץ. זה פצצה לברזים, לרצפה, לחלונות, למקלחונים ולקומקום. אני לא כל כך משתמשת בחומרי ניקוי כימיים, כלור הולך אצלי רק בשירותים".
מה הפתיע אותך בקבוצת הפייסבוק?
"לראות שיש אנשים ששוטפים פירות וירקות באקונומיקה. זה נשמע לי לא בריא וזה די הפתיע אותי".
"בשבילי אקונומיקה זה בושם"
גם נעמה־שירה־לוי (41), גננת מעפולה שגרה עם אביה, מאמינה שמשהו ממשטר הניקיון הנוכחי יישמר גם ביום שאחרי. "כל בן אדם עלה כמה דרגות מהנקודה שבה הוא היה קודם", היא אומרת.
אצלך השתנה משהו ברמת הסטריליות בעקבות הקורונה?
"איך שאני נכנסת הביתה הבגדים ישר מושלכים לכביסה. אני שוטפת ידיים לפי הוראות משרד הבריאות ואז ישר נכנסת להתקלח בלי לגעת בשום דבר. השקיות מהקניות מושלכות לפח, ואני מנגבת את המוצרים במטלית ומים".
התחלת להסתובב עם כפפות?
"כבר חמש שנים שאני מגיעה לסופר עם כפפות, אני לא מוכנה לגעת בירקות ופירות בלי. כל הירקנים מכירים אותי ויודעים כמה אני סטרילית. איך שאני מגיעה הם מביאים לי ירקות מהמחסן. עכשיו אני לא המוזרה היחידה עם כפפות. מאז ומתמיד יש לי בתיק אלכוג'ל, מגבונים, נייר טואלט ובקבוקון של סבון נוזלי. אני דתייה, וכשאני מגיעה לקברי צדיקים, אני נוטלת ידיים בכוס חד־פעמית. בבית אני כל היום מחטאת את השירותים והמקלחת, כל בגד חדש אני מרתיחה במים מהקומקום, וכל חמש דקות אני שוטפת ידיים".
מה חומר הניקוי המועדף עלייך?
"כלור הוא החבר הכי טוב שלי. אני חולה על כלור. את כל ההכנות לפסח עשיתי רק עם כלור. יש לי ארון מטבח מלא בחומרי ניקוי אבל על האקונומיקה אני לא מוותרת – היא טובה לשירותים, לכיורים, למקרר, לארונות המטבח, לארונות הבגדים, לחלונות, לרשתות, ולפעמים גם לניקוי הכלים. וכן, אני יודעת שזה לא בריא".
מה אבא שלך אומר על זה?
"הוא לא יכול לסבול את הריח של הכלור. כל הזמן הוא אומר לי, 'למה את שופכת כלור בכל מקום?' אבל אני לא מריחה את זה גרוע כמוהו. בשבילי זה בושם.
"אני מנקה מגיל 12, מאז שעברתי לגור עם אבא שלי אחרי שההורים שלי התגרשו. יש לי טיפים מעולים, בנות מקבוצת הפייסבוק מצלצלות אליי להתייעץ ואני מוצאת לכולן פתרונות ומסייעת באהבה".
תני טיפ לבלגניסטית שרוצה להפוך לחולת ניקיון.
"סדר וארגון זה אלף־בית. חומרים טובים, הפשלת שרוולים ומוזיקה מזרחית טובה – רוקדים ומנקים".
מגבונים בבית הספר
עוד אישה שתמיד מוכנה לפסח (למרות שהיא לא חוגגת אותו) היא סיהאם מצארוה (58), מורה למתמטיקה ודיאטנית מטייבה, נשואה+ 5. לדבריה, "לא מצאתי בקבוצה מישהו יותר חולה ניקיון ממני, אבל יש כמה ברמה שלי. אני משתמשת בכפפות מאז ומתמיד, גם בבישול וגם בניקיונות, כי אני משתמשת בכלור לשטיפת הכלים יחד עם סבון הכלים וגם לחיטוי הבית. יש לי ארונות שלמים לחומרי ניקוי, בכל פעם שיש מבצע אני קונה קונה קונה. אבל אני הכי בעד אקונומיקה, אפילו למדיח אני זורקת שפריץ של אקונומיקה בכל הפעלה. רק לאחרונה התחלתי להשתמש בחומרים טבעיים, כי הבת שלי כימאית והיא המליצה על חומץ ומלח לימון".
הכל התחיל בבית שבו גדלה: "אמא שלי הייתה מאוד סטרילית וזה עבר אליי", היא מספרת. "היא חינכה אותנו לרחוץ ידיים אחרי כל דבר שעשינו. בבית הספר שבו אני עובדת אני מעבירה מגבון על כל ברז, ולפעמים גם על כל השולחנות בכיתה".
העברת את זה לדור הבא?
"כמו שאני מלמדת את התלמידים בבית הספר איך לרחוץ ידיים ולנקות, גם הילדים שלי למדו ממני על חשיבות הניקיון, אבל הם לא מקפידים כמוני. כמה הבנים שלי צחקו עליי כל השנים, אמרו שאני מגזימה – עכשיו כולם מבינים את זה. הם אומרים לי: 'אמא, צדקת כל הזמן', וזה נותן לי תחושה טובה".
ואילו אור מוסרי (42) מרמת־גן, עצמאית, נשואה+ 1, לא מגדירה את עצמה חולת ניקיון. מבחינתה זה הסטנדרט. "זו רמת הניקיון שסבתא הראתה לי כשהייתי בת 12. מאז אני לא יכולה אחרת. בואי נגיד שנדיר למצוא מנקה שמגיעה לרמה שלי".
מה הקורונה שינתה אצלכם?
"בבית שלי כלום. אף אחד לא ילמד אותי איך לשטוף ידיים, אני כבר שוטפת יותר מדי פעמים ביום. לא הייתי צריכה לקנות חומרי חיטוי כי היו לי מלא".
משבר הקורונה מחבר את העולם לסטריליות שלך.
"אני רואה איך אנשים שוטפים ידיים, הם עושים טובה שהסבון נוגע בהם, ואז מעבירים במים ומנגבים במגבת. בא לי לשרוף את המגבת אחרי זה. עכשיו סוף־סוף מסבירים להם כמה חשוב לשמור על היגיינה והלוואי שהם ילמדו לרחוץ ידיים כמו שצריך וגם לשטוף ירקות ופירות על הדרך, וישמרו על ספייס, זה טוב – לא צריך להיות כל הזמן צמודים. אולי דברים ייראו ככה אחרת ונהיה קצת יותר בריאים".
שילוב מנצח
שיהיה ברור, לא מדובר בנשים בלבד. ישראל אטיאס (32) מאשקלון, עובד במפעל כימיקלים, רווק מאשקלון, מספר: "לפני שבועיים בערך העליתי בקבוצת הפייסבוק פוסט על השילוב המנצח בעיניי, אקונומיקה עם ג'ל כחול של סנו, וכולן עפו עליי ברמות".
אז אתה רואה יתרון במצב הנוכחי?
"מה שטוב במשבר הקורונה זה שאני מספיק לנקות הרבה, מכל יתר הבחינות הוא מדכא. מרוב שעמום אני חוזר מהעבודה ומנקה יותר מאי פעם – תריסים, חלונות, שירותים, מקלחות. זה עושה אותי הכי מאושר בעולם. אני גר עם ההורים והם מתחרפנים ממני, אבל הם כבר מכירים אותי".
אתה גאה בכך שאתה חולה ניקיון?
"זה הכי מעורר גאווה, ומי שלא טוב לו יום טוב לו. הדבר שהכי חשוב לי בבן זוג זה סטריליות, וזה יצר לי הרבה בעיות, כי זה תמיד היה נושא לריב. היתי בזוגיות עם טיפוס נקי בגוף אבל בלגניסט ברמה של אללה יסתור ולהקתו, איימתי עליו אינספור פעמים שאני אזרוק לו את הבגדים לפח אם הוא לא ירים אותם, וגם עשיתי את זה פעמיים. יש חברים שאני אוכל אצלם רק בסכו"ם חד־פעמי. גם כשאני מבקר במלון אני לוקח איתי אקונומיקה, לנקות שם את כל הזוהמה".
נערכת בזמן לפסח?
"וואו, ברור. אני עושה הכל נקי על נקי. לא צריך שיגיע הפסח כדי להגיד 'עשיתי פסח'".
