ניקול ראידמן כותבת לאביגדור ליברמן, שהחברות איתו נגמרה

"לאורך הדרך תמכתי בך בעיוורון מוחלט. היום אני מבינה שזו לא הייתה חברות. הייתי עבורך 'אשתו של חבר' ולא מעבר". המכתב שלא נכתב, גרסת ה-VIP

ניקול ראידמן. "את החברות שלי, שהייתה ללא תנאי, הפסדת, ואני מרגישה שהרווחתי בגדול" (צילום: אלכס ליפקין)
ניקול ראידמן. "את החברות שלי, שהייתה ללא תנאי, הפסדת, ואני מרגישה שהרווחתי בגדול" (צילום: אלכס ליפקין)
שלום לך איווט,

 

מזמן לא דיברנו. יכול להיות שלא נדבר יותר אף פעם. אני מרגישה מועקה בבטן כבר זמן רב, ולכן כותבת לך את המכתב הזה.

 

במשך יותר מעשור היינו חברים. הכרנו דרך בן זוגי לשעבר מיכאל, אתם חברים שנים רבות. בילינו לא מעט ביחד, היית בן בית אצלנו. כשנולד בני ריצ'רד, היית הסנדק שלו. הסתכלתי עליך, על הדרך שלך ועל העקרונות שלך בהערצה גדולה. היית עבורי מודל לחיקוי: עולה חדש שדוגל בציונות ואהבת ארץ ישראל.

בעשר שנות חברותנו נקשרתי לילדים שלך, לאשתך אלה – איזו אישה מדהימה! אני מדפדפת בזיכרונות שלי ומנסה להבין, האם החברות הזו הייתה אשליה? או שאולי, בפשטות, זו כלל לא הייתה חברות?

 

איווט, אין כואב יותר מלאבד חבר, או להרגיש שכל השנים החברות שלנו הייתה רק עניין של אינטרס, או סתם יחסים "על הדרך". זה כואב לי במיוחד כי את הדעות הפוליטיות שלי גיבשתי, בין היתר, בזכותך. הדעות האיתנות שלך השתרשו בתפיסת עולמי.

 

הסנדק. אביגדור ליברמן בברית של ריצ'רד, בנה של ראידמן
    הסנדק. אביגדור ליברמן בברית של ריצ'רד, בנה של ראידמן

     

    לאורך הדרך תמכתי בך בעיוורון מוחלט. היום אני מבינה שזו לא הייתה חברות. הייתי עבורך "אשתו של חבר" ולא מעבר. אולי המנטליות הרוסית והחינוך הסובייטי משפיעים על התנהלותך עד היום. אצל רבים מיוצאי ברית־המועצות תפקיד האישה מוגדר: בשלי, נקי ותשתקי, והסולידריות הגברית היא ערך עליון, ללא קשר למי צודק. אבל אנחנו כבר לא שם. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שוויונית, שבה יש זכות גם לאישה להביע את דעתה.

     

    אז נכון, איווט, היו דברים שלא הסכמתי איתך עליהם, היו דברים בהתנהלות שלך שאכזבו אותי. אני לא יס מן. אולי בתפיסת עולמך אין כזה דבר לא להסכים או להתנגד לדעותיך. מתנצלת. זכותי. אבל האם החברות בעיניך מבוססת על ערכי הדיקטטורה? האם בעיני פוליטיקאי בכיר ומנוסה כמוך, אם לא מסכימים אז נהפכים לאויבים?

     

    כשנפרדתי ממיכאל אפילו לא הרמת טלפון לשאול מה שלומי ושלום הילדים, אולי כי החברות הזו לא נחוצה לך יותר. אולי כי היא פחות משתלמת. אולי אני נאיבית. אולי לא מחוברת למציאות, אבל אני מאמינה בחברות אמיתית, נטולת אינטרסים, חברות שבה מותר לא להסכים ולהביע דעות, והחבר יהיה שם גם כשרע לך ולא רק בשמחות.

     

    אני רוצה להגיד לך תודה, אביגדור. זה היה שיעור לחיים. בשביל להרוויח בחיים, צריך לדעת להפסיד. את החברות שלי, שהייתה ללא תנאי, הפסדת, ואני מרגישה שהרווחתי בגדול. הבנתי מי היה שם לצדי, מי תמך ומי עזר גם ללא בעל אוליגרך וללא שום אינטרס.

     

    חג חירות שמח לך ולכל עם ישראל,

    ניקול

     

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד