למנטורית המקצועית הראשונה שלי,
אני זוכרת את עצמי מתארגנת לראיון העבודה איתך. בכלל לא שיערתי שאוזמן לריאיון. הייתי בת 22, בשנה השנייה באוניברסיטה. ערב אחד ישבתי עם חברים ואחד מהם סיפר כי לטייסת שלו הגיע פרסומאי מפורסם, מושיק תאומים, והרצה על התחום, ומיד הוא חשב שזה המקצוע שאני צריכה לבחור. למחרת, בלי הרבה ניסיון מקצועי (למעט שירות בדובר צה"ל), שלחתי קורות חיים למשרד המדובר, גיתם, שאחר כך הפך לחלק נכבד מחיי. הוזמנתי לראיון עבודה, אף על פי שלא ידעתי כלל אם במהלך הלימודים אוכל להתחיל לעבוד בעבודה אינטנסיבית שכזאת. נכנסת לחדר, גבוהה וגדולה עם חיוך ונמשים, מבוגרת ממני בסך הכל במעט יותר מעשר שנים, אך עשר השנים הללו היו כל ההבדל. אני – סטודנטית בתחילת דרכי, ואת אשת קריירה בכירה עם שני ילדים. הבהרת שהעבודה היא ללא גבולות, שאת דייקנית ולא מתפשרת, ואני מיד התגייסתי. שכחתי הכל: את הלימודים, את הזמן הפנוי, והפכתי להיות שרון של יפית.
תיאור התפקיד היה עוזרת תקציבאית למותגים הבינלאומיים שניהלת. הייתי אמורה לערוך את המצגות באנגלית ולעזור לך. בפועל הפכתי להיות יד ימינך. למדתי ממך הכל: דייקנות, חריצות, יחסי אנוש, עקשנות מקצועית, הצגה בפני קהל וגם את היכולת לשלב את כל זה יחד עם מעורבות מלאה בחיי ילדייך והקפדה על איזון בין עבודה למשפחה.
את ההיריון השלישי הסתרת מכולם ועבדת עד הרגע האחרון. הופתענו כשגילית לנו ממש בסוף ההיריון שאת אמורה ללדת. כשביקרתי אותך בבית החולים וביקשת ממבקרייך המלצה לשם, בחרת את השם שאני הצעתי. זה היה הילד הראשון בחיי שקיבל שם שאני בחרתי. מה עצוב שהכרתי אותו רק בשבעה שלך, שנים אחר כך.
דרכינו נפרדו. את הקמת משרד פרסום עצמאי, אני המשכתי בפרסום ולאחר מכן פניתי לעיתונות ולטלוויזיה. היסודות המקצועיים שנטעת בי נותרו עד היום. קיבלתי ממך במהלך השנים ד"ש מאדם שאהבת ושסיפר לי שאת מזכירה אותי וגאה בי. כמה שמחתי לשמוע.
לא ידעתי שחלית במחלה קשה. מודעת אבל אחת ובה שמך הכתה אותי בתדהמה. הגעתי לשבעה והכרתי את משפחתך הכואבת. השארת להם קלסרים מסודרים ומפורטים עם הוראות לאחר לכתך, כמו שהיית משאירה לי לפני מצגת חשובה. אלא שהפעם לא היית נוכחת.
כמי שחבה לך רבות ממי שאני היום, אני מתנצלת שלא הייתי שם, שלא ידעתי שסבלת, שלא הספקתי להודות לך על מה שנטעת בי.
מתגעגעת,
שרון
- שרון כידון
היא אשת תקשורת
