בשעה שמומחי בריאות ורפואה מנסים לפצח את מנגנון ההפצה של נגיף הקורונה, כדי להאט את התפשטותו המהירה ופגיעתו הקטלנית בבני אדם ובכלכלה העולמית, מתחילות להתעורר גם שאלות היום שאחרי.
אחת מהן היא אם הערים הגדולות והחזקות של ימינו, שנחשבות לסמל הקידמה והכלכלה, הן דווקא אלה שסופגות את המהלומה החזקה ביותר? ווהאן, מילאנו, מדריד וניו יורק הן ערים תוססות, חשובות כלכלית וצפופות - במובן הטוב ו"הנכון" לפי קוד התכנון העירוני של ימינו, שמטיף לצפיפות עירונית על פני ביזור פרוורי. גם בני ברק, מוקד המגפה הישראלי, היא העיר הצפופה ביותר בארץ, להבדיל משאר התכונות של הערים שהוזכרו למעלה.
אפילו מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו כבר קרא להפחית מיידית את "הצפיפות ההרסנית" בעיר ניו יורק. האם הצפיפות, שנחשבת לאחת המעלות של עיר טובה, התבררה לפתע כאבן נגף? האם הקורונה צריכה לרענן את תפישת התכנון העירוני, ולהביא לחשיבה מחודשת על "נכון" ו"לא נכון" בעיר גדולה במאה ה-21?
ההיסטוריה האנושית מלמדת, כי ערים התפתחו גם כתוצאה מאסונות שהן חוו - אקלימיים או סניטריים. ערים חדשות תוכננו ונבנו מתוך דאגה לבריאות הציבור מפני הפצת מחלות, וניסיון ליצור של תנאי מחיה בריאים. בין אם זו המגפה השחורה שפקדה את ערי אסיה ואירופה במאה ה- 14, או מגפת הכולרה בלונדון ובפריז במאה ה-19, היו לאסונות הללו תוצאות בדמות שינוי מהותי בתשתיות העירוניות, החל בהקמת תעלות המים של לונדון (London's super sewer) וכלה בתוכנית האוסמן להתחדשות פריז, שהפכה אותה למי שהיא מאז ועד היום.
"בריאות הציבור היא באופן היסטורי סיבה טובה להנעת תהליכים עירוניים", מסכים ד"ר פיליפ רודה, אך הוא דוחה את הרעיון של ציפוף עירוני כגורם בהפצת הווירוס הנוכחי. "יש כאלו שאומרים 'צפיפות היא חלק מהמשוואה של הפצת הווירוס, ולכן אנחנו צריכים לחשוב מחדש על כמות האנשים שגרים ועובדים יחד'. לדעתי, תגובות כאלה זוכות כעת לקשב רב מדי". בעיניו, הצפיפות העירוניות אינה הבעיה - אלא הפתרון.
דעות וספקולציות
רודה הוא מומחה עירוניות, מנהל ״מרכז הערים״ באחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים במערב - בית הספר לכלכלה ולמדעי המדינה של לונדון (LSE) - כותב ספרים בנושא ויועץ לממשלות ולארגונים בינלאומיים על תכנון, ממשל, תחבורה ועיצוב עירוני.
כמו כל אדם בעולם כרגע, רודה חש בשינויים הקיצוניים שחלים על אורח חייו בימים אלה; לפעמים גם לטובה. השיחה איתו מתקיימת בשעת צהריים באמצע השבוע, כשהוא נמצא בביתו ולא במשרד - אירוע קיצוני בחייו. "ביום שישי האחרון יצאתי לקניות עם בתי בת ה-12". הוא מתפעל מהאירוע הנדיר. אנחנו משוחחים בעקבות הטלת הסגר הרשמי על בירת בריטניה, וכמו בכל שיחה עכשווית בין שני אנשים שמתגוררים בטריטוריות שונות על הפלנטה, מצאנו את עצמנו משווים את שלבי הסגר בתל אביב מול לונדון.
מאז השיחה המצב בבריטניה מחמיר, אך רודה וצוותי החוקרים שהוא מנהל טרם החלו לחקור את ההשלכות התכנוניות של המגפה. "האירוע עדיין מתרחש", הוא מסביר. "אנחנו מתבוננים, קיימנו דיונים סביב משברי- עבר דומים דוגמת הסארס. מחקר ראוי צריך להשתרע על פני תקופה ארוכה יותר כדי להסיק מסקנות. נכון לעכשיו אנחנו נמצאים בעולם שכולו דעות וספקולציות", הוא מרמז למומחים, לעתים מטעם עצמם, שמפזרים הצהרות פסקניות לציבור.
גם אם אינך מסתמך על מחקרים, יש לך תובנות-ביניים מהמשבר?
"יש כמה מחשבות התחלתיות, בעיקר אם לומדים איך משברי עבר דומים שינו ערים, בעיקר במזרח אסיה. ניקח לדוגמה את הונג קונג וסינגפור - הסביבה הבנויה שלהן לא השתנתה באופן משמעותי כתגובה ישירה למשברים. אלה מקומות עם צפיפות עירונית גבוהה, ואנשים חזרו להשתמש במערכות התחבורה הציבורית גם לאחר משברי הבריאות הגדולים בעשור האחרון".
לדבריו, השינויים שעברו על שתי ערי-המדינה הללו פחות נובעים מהוראות בריאות הציבור בעקבות הסארס, ויותר בגלל שיטות מודרניות של מסחר, כמו משלוחי "אמזון" עד הדלת.
כפר גלובלי? מה זה
סגירת הגבולות וצמצום הטיסות למינימום הן תזכורת כואבת לאשליית הכפר הגלובלי. הערים עתירות-התיירים התרוקנו, התאגידים המסחריים התאיידו, וכל מדינה מתכנסת בתוך עצמה כדי להציל את אנשיה ואת כלכלתה הלאומית, תוך מאבק על משאבים רפואיים כמו מסכות, מכונות הנשמה ומטושים. לא מן הנמנע שאם המשבר יימשך, יתחיל גם מאבק על מקורות מזון.
רודה חושב שאם יש לקח מיידי שצריך לאמץ, הוא הצורך לקצר את שרשראות האספקה העולמיות: "אפשר לראות את זה גם בדרך שבה הנגיף הופץ. זה לא קרה בהכרח בלב המרחב העירוני. יש דוגמאות רבות לכך שהמגפה הופצה לא מ'עיר ליבה' ל'עיר ליבה', אלא עברה בדרך מורכבת יותר, בשרשרת אספקות שחוצה אזורים כפריים ועירוניים. זו תגובה לקשר הגלובלי, ואני חושב שזה תחום שנראה בו שינוי דרמטי, ככל שנתקדם".
באיזה אופן?
"ייצור של מוצרים ומזון. הגיבוי של אותם מוצרים צריך להיות קרוב יותר לצרכנים. מדינה לא יכולה להישען באופן מוחלט על שרשרת אספקת המזון העולמית, כי זה מסוכן יותר לפתע".
אחת המדינות שרודה מזכיר היא ישראל. הסופרמרקטים שלנו עדיין מלאים, זה נכון, אבל מקורו של השפע בהצטיידות גדולה במיוחד של הקמעונאים לקראת פסח, בצמצום ניכר באספקת מוצרי מזון ללקוחות מוסדיים, ובניצול מאגרים לשעת חירום. חשוב לזכור כי ישראל נשענת באופן מוחלט על אספקת מזון מהעולם: 90% מאספקת החיטה מגיעים מחוץ לארץ, ונתונים דומים יש באורז ובסוכר - כולם מוצרי יסוד. השטחים החקלאיים שמתכלים לטובת נדל"ן כבר אינם מספיקים להזין את האוכלוסייה הגדלה במהירות, ורבים מהגידולים החקלאיים ממילא מופנים לייצוא, שם הרווחיות גבוהה יותר.
חזרתה של המדינה
מאז תחילת המשבר השתנו לחלוטין יחסי הכוחות בין ערים ומדינות. רבות דובר ונכתוב על מעמדן העוצמתי של ערי-עולם, תוך התחזקותן הפוליטית מעל המדינות שבהן הן ממוקמות; משבר הקורונה איפס את ההנחה הזו. מוקד הכוח ניטל מהעיר אל המדינה.
רודה מסכים ש"אנחנו רואים בקנה מידה דרמטי, כתגובה למצב החירום, תהליך של 'חזרתה של המדינה' שבו המגזר הציבורי חוזר להיות משמעותי ולוקח על עצמו מנהיגות. הציבור מבין שתפקיד המדינה ומוסדותיה חשובים מאוד, חשובים יותר מאשר חשבנו לפני כמה שנים, אולי אפילו לפני כמה ימים".
אצל מי הסמכויות - העיר או המדינה?
"זה תלוי במערכת החוקתית. יש מדינות שדורשות תהליך חקיקה ומאפשרות לפקידי מדינה בכירים, הממשלה הפדרלית ולפעמים ממשל אזורי, להתערב במתרחש בערים. אם מסתכלים על התגובה הגרמנית לאירוע, מבחינים שהמדינות הפדרליות פועלות בצורה שונה, כשלפעמים יש שינוי בהיערכות גם בין עיר לעיר. בבריטניה הסיפור הרבה יותר מרוכז. אפילו בארצות הברית אנחנו רואים שהמדינות מובילות ומחליטות על סגרים, ולא הממשל המרכזי. מנגד, באיחוד האירופי הכוח עבר לידי המדינות החברות ולא נמצא בידי האיחוד".
איזה תפקיד נותר לראשי ערים?
"אני חושב שהם שחקנים מרכזיים באירוע הזה. הרבה מהם נמצאים בקשר קרוב עם ראשי המדינה. ראש עיריית לונדון הצטרף לפגישות הקבינט הבריטי ומייעץ לממשלה. הפעולות שאנחנו רואים בכל בריטניה מגיעות בעקבות ההנחיות שמגיעות מלונדון, שמובילה את עקומת הפצת הנגיף. בוודאי נחשפת לסרטונים ביוטיוב, שבהם ראשי ערים באיטליה יוצאים לרחובות ופונים לתושבים באופן אישי: 'אני ראש העירייה - אתה צריך לחזור הביתה עכשיו'. ראשי ערים בונים מערכת קשרים חזקה עם התושבים, וזה שונה מהממשלה שנתפשת כדבר אבסטרקטי".
תחושת השינוי במטוטלת הכוח, שנוטה כעת לצד של המדינה, אינה שמורה רק לעיר. עד פרוץ המגפה, נדמה היה שהתאגידים המפלצתיים גוגל, פייסבוק ואפל (ולצדם תאגידי אופנה וצרכנות חזקים) חולשים על כדור הארץ וחשובים יותר מכל מעצמה. בימים אלה, מקום הימצאם לא נודע. "גם אני חשבתי שנשמע מהן הרבה יותר בשלב הזה", מסכים רודה. "לדעתי, הן נמצאות כרגע בלימבו. אנחנו שומעים קצת על אמזון; לגבי גוגל ופייסבוק הרבה פחות, למרות שיש גידול עצום בתקשורת אינטרנטית, והנה אנחנו מקיימים את הראיון דרך אפליקציית זום".
הוא מעריך, שככל שהמשבר יימשך והעומס על התקשורת האינטרנטית יגבר, "ממשלות יתחילו להתערב ולהשית רגולציה גם על המרחב הזה (הווירטואלי, מ"ב). יש דברים שקורים מאחורי הקלעים שאנחנו לא שומעים עליהם עדיין, אבל אני חושב שאם המדינה תראה שתאגיד ענק מקומי או בינלאומי הוא חלק מהבעיה, או לחילופין הפתרון, היא תתערב ותשית רגולציה קשה יותר מאי פעם".
תם עידן הפרטיות
אחת הספקולציות שבה אוהבים להשתעשע בימים אלה נוגעת לעתיד העבודה במשרדים ביום שאחרי המשבר - ובחללי העבודה המשותפים בפרט. מגדלים נוצצים עם חדרי ישיבות מפוארים ופינות אוכל פוטוגניות הפכו בן רגע ממוצר נחשק למדגרות נגיפים מעוררות אימה.
חללי העבודה המשותפים ייעלמו מחיינו כלעומת שבאו?
"ההיגיון הבסיסי אומר שיישמרו הערכים של מפגש פנים אל פנים ומגע אנושי. קשה לי לראות מצב שבו זה ייעלם, גם אם המשבר יתמשך שבועות, חודשים או שנים. אנחנו יודעים ששיחות וירטואליות לא מסוגלות לחקות את בניית האמון ואת הערך של פגישה עם אדם, ובמרחבי עבודה שיתופיים יש יתרון גדול של אפשרות להיפגש פיזית".
ואולם, רודה מעריך שהחזרה למשרדים משותפים - ולשיגרה בכלל אחרי המשבר - תגיע יחד עם פלישה נוספת לפרטיות האזרחים, שתוסבר בדאגה לבריאות הציבור. כך, למשל, הוא צופה שבחללי העבודה השיתופיים לא רק ימדדו חום למשתמשים באופן יומיומי, אלא ש"החברה תבקש לעקוב אחרי הטלפון הנייד שלך לטובת מעקב אחר וירוס. אם ויתקבל חיווי שהיית במגע עם חולה, לא תוכל להיכנס למתקני החברה לשבועיים".
השפעה גדולה יותר הוא צופה במערכות התחבורה הציבורית, שיצטרכו אף הן להסתגל למציאות של התפרצות הנגיף מחדש. "מערכות התחבורה הציבורית הבסיסית כבר בנויות ולא נוכל להחליף אותן", מעריך רודה, "אבל הפתרונות העתידיים יגיעו מכיוון איתור וניטור של התפרצויות, בידוד חשודים בנשיאת נגיף, ואולי אפילו למנוע מהם גישה לתחבורה ציבורית באמצעות סימון (דיגיטלי) שלהם. במקרה שאתה חשוד בנשיאת הנגיף, הטלפון הנייד שלך ימנע ממך גישה ותשלום לתחבורה הציבורית".
חסימה כזו תוכל להתאפשר, לדעתו, באמצעות חסימת כרטיס התשלום (במדינות כמו ישראל) ו-או חסימת שערים בכניסה לתחנות רכבת, עד שאותו אדם חשוד בנשיאת הנגיף ייצור קשר עם רשויות הבריאות. אי אפשר להתעלם מהסכנות שטומנים הפיתוחים הטכנולוגיים האלה לפרטיות האדם, ובפרט בישראל, שהיא המדינה הדמוקרטית היחידה שמיהרה לאפשר לשירות הביטחון החשאי שלה לעקוב אחר אזרחים חולי קורונה ואנשי הקשר שלהם, באמצעות פלישה לטלפון הסלולרי.
המהלך הישראלי הנמהר, שנחשפו בו בינתיים תקלות מביכות, גרר ביקורת חריפה בישראל ועניין רב בעולם. רודה חושב שזהו הכיוון שכל העולם צועד אליו: "יש לכך משמעות עצומה על הפרטיות שלנו וזכויות הפרט, בעיקר במשטרים שלא בדיוק מחויבים לזכויות אדם, ועדיין אני מאמין שנראה את זה יותר. כולנו נהיה תחת מעקב. וכאשר שלמדינה ולמוסדותיה יהיו המנגנונים האלה, יהיה קשה להסיג את הגלגל אחורנית.
הנהנים מהמשבר: הטבע והאקלים
רודה הוא מרצה מבוקש, שמרבה לעסוק במשבר האקלים ובצורך הדחוף לשנות הרגלים כדי לצמצם את הבעיה. עכשיו, תחת שמיכת הקורונה, התחממות כדור הארץ אינה מעניינת איש, גם אם לא מן הנמנע שיש קשר בין הנושאים. ובינתיים, הטבע והחי חוגגים ניצחון זמני על האסונות שבני האדם מרעיפים עליהם.
"כשאנחנו לא מפעילים את הכלכלה שלנו, יש שיפור סביבתי משמעותי", מבקש רודה להדגיש. "זה ניכר בשיפור איכות האוויר והמים, במפגעי רעש, רואים שהטבע חוזר לאט לאט לעיר, ויש ירידה בפליטות המזהמים. הדבר המדאיג הוא שכאשר משבר הקורונה יחלוף, אנשים יהיו שבעים כל כך מההגבלות, מהדאגות לפרנסה ומהרצון לחזור לחיים נורמלים, שהם לא יהיו מסוגלים לשמוע שום דבר. פה טמון הסיכון".
בנימה אופטימית, הוא מנסה להאמין ש"אולי מעכשיו הרבה פגישות עסקים כבר לא ידרשו לטוס מסביב לעולם בשביל פגישה של שעה, ושפגישות יתקיימו בצורה וירטואלית. וגילינו שיש חיבורים חשובים בין משבר הקורונה למה שאנחנו מעוללים למערכת האקולוגית: האוכל שאנחנו אוכלים, הצורה שבה אנחנו מנצלים משאבי טבע ובתי גידול לפעילות כלכלית, וההבנה שהדרך הכי נכונה לשלוט בזה היא לקיים הרמוניה בין אורח החיים שלנו לבין הטבע - במקום להמשיך ולהתאכזר לבעלי החיים ולטבע".
