בלי ביקורי תנחומים, בלי הלוויות גדולות: להתאבל בימי קורונה

איך מקיימים טקסי אבל מכובדים ומרגשים, למרות המגבלות שמציב משרד הבריאות? ד"ר תמר אשכנזי, המנחה קבוצות תמיכה למשפחות שכולות, חושבת שזה אפשרי

תמר אשכנזי

|

31.03.20 | 01:05

הלוויה בימי קורונה. אפשר לצלם את הטקס ולהעביר אותו בשידור חי בפייסבוק לטובת חברים שנמנע מהם להשתתף (צילום: טל שחר)
הלוויה בימי קורונה. אפשר לצלם את הטקס ולהעביר אותו בשידור חי בפייסבוק לטובת חברים שנמנע מהם להשתתף (צילום: טל שחר)
הלווייתו של אריה אבן ז"ל, הישראלי הראשון שנפטר מהנגיף, בבית העלמין הר המנוחות בירושלים. יש משהו מיוחד באינטימיות שבהלוויה מצומצמת (צילום: עמית שאבי)
הלווייתו של אריה אבן ז"ל, הישראלי הראשון שנפטר מהנגיף, בבית העלמין הר המנוחות בירושלים. יש משהו מיוחד באינטימיות שבהלוויה מצומצמת (צילום: עמית שאבי)

"יענקל'ה נפטר הלילה", הודיעה לי לפני כעשרה ימים מרגלית אשתו – בעצם, כבר אלמנתו. בהמשך היא סימסה: "הכול מאורגן להלוויה. היא תהיה מצומצמת". בערב העלה בנו אורי פוסט בפייסבוק: "אבא שלנו נפטר לפנות בוקר. אהבתי אותו מאוד. הוא היה איש טוב. בגלל המצב לא תתקיים שבעה".

 

>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

 

בתוך שעות אחדות קיבל הפוסט 1,200 לבבות ולייקים וכמעט 500 תגובות, שרובן הצטמצמו ל"שלא תדע עוד צער", "תנחומיי", "משתתפת בצערך" וכו'. לא כולם יודעים להתבטא בכתב היטב; לא כולם יכולים להביע רגשות כואבים בכתב. חיבוק עוצמתי יכול היה להעביר את המסר הרבה יותר טוב, אבל אין חיבוקים בימי קורונה, וצריך למצוא דרכים חדשות להתאבל ולהשתתף בצער.

 

יענקל'ה קול היה חבר המון שנים, והוא לא מת מקורונה, אלא ממחלה קשה, שאכלה את גופו מהר מאוד, ואיתרע מזלם של יקיריו שהם נאלצו להיפרד ממנו בתנאים בלתי אפשריים. רק לפני שעות אחדות התבשרו על מותו, וכבר מתארגנים להלוויה. הכל קורה מהר; אין זמן להפנים, לעכל. אבל איך נערכים להלוויה כזו? ואיך יושבים שבעה? ואיך מקיימים מנהגי אבלות מכובדים וחשובים, כשהנחיות משרד הבריאות אוסרות לקיים אותם בכלל? השאלות רבות וקשות. אנסה להתמודד איתן.

 

יענקל'ה קול ז"ל. "אבא שלי נפטר", כתב בנו בפייסבוק. "אהבתי אותו מאוד"
    יענקל'ה קול ז"ל. "אבא שלי נפטר", כתב בנו בפייסבוק. "אהבתי אותו מאוד"

     

    ההלוויה: התנהלות שונה מכל מה שמכירים

     

    זהו אירוע שמחייב עכשיו התנהלות שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים. נתחיל מהמודעות: איך נפרסם מודעות אבל ונודיע על ההלוויה כשבתי הדפוס סגורים? כדאי להכין כמה מודעות במחשב ולתלות אותן על הלוח בכניסה לבניין, בבית הכנסת או המתנ"ס ובסמוך למספרה ולקפה השכונתיים. חשוב לציין שאין ביקורי תנחומים. לבני משפחה מבוגרים או חולים חשוב להודיע באופן אישי, ומגבלות הבידוד מאתגרות. אם לא ניתן להודיע להם פנים אל פנים, כדאי לנסות לקיים שיחה וירטואלית. אם גם זה בלתי אפשרי, יש לבחור את קרוב המשפחה המקורב ביותר מבחינה רגשית, ושהוא יודיע. ההיכרות האישית תאפשר בחירת מילים וסגנון נכונים בהעברת ההודעה, וגם תקל על מקבל ההודעה להביע את רגשותיו באוזני המבשר.

     

    ההלוויה עצמה תהיה מצומצמת, כמובן. הלווייתו של יענקל'ה קול נערכה בקיבוץ יגור, שם הוא נולד וגדל, בנוכחות כ-50 איש בלבד. זאת, על אף שיענקל'ה היה "מלך החברים". אלמלא הקורונה היו מגיעים ללוות אותו 2,000 איש לפחות. אבל היה משהו מיוחד באינטימיות של ההלוויה. החברים היו ממושמעים ושמרו על מרחק משמעותי זה מזה, ולמיקרופון היה תפקיד מרכזי: בזכותו, גם אלה שעמדו מרחוק יכלו לשמוע היטב את ההספדים. הוא הועיל גם למקליטים ולצלמים, שהעלו תיעוד של הטקס לקבוצת פייסבוק בשם "זוכרים את יעקב (יענקל'ה) קול". את הקבוצה פתח הבן אורי. חשוב ליידע את החברים על קיומה של קבוצה כזו ולקרוא להם להצטרף אליה. אפשר להשתמש בקבוצה כדי להעביר את ההלוויה בשידור חי.

     

    במהלך ארגון ההלוויה ניתן לבקש שהטקס יתועד באמצעות מצלמות שיוצבו בבית העלמין, בהתאם למגבלות בשטח. יש חברות חיצוניות שערוכות למשימה במיוחד, והן יודעות לפעול במסגרת המגבלות של משרד הבריאות. הן גם יסייעו בעריכת החומרים לצורך הפקת סרט זיכרון בהמשך.

     

    קברו של יענקל'ה קול. רק 50 איש באו להלוויה, על אף שהיו לו אלפי חברים
      קברו של יענקל'ה קול. רק 50 איש באו להלוויה, על אף שהיו לו אלפי חברים

       

      השבעה: טלפונים ומסרונים במקום ביקורים

       

      חוזרים מההלוויה הביתה מרוסקים, באפיסת כוחות. יש תחושת ריקנות גדולה. לא יודעים מה לעשות. הבידוד שנכפה עלינו כעת מעצים את תחושת החוסר והאין ועלול להגביר תחושה של בדידות. רבים מדווחים גם על תחושה פיזית של נפילה ובלבול. מה עכשיו? איך ממשיכים הלאה? כאן כדאי שהחברים ייכנסו לתמונה ויתמכו באמצעות שיחות טלפון או מסרונים עם זיכרונות קטנים ונעימים הקשורים בנפטר.

       

      בשלב זה השבעה אמורה להתחיל. לפני הקורונה היו החיים נעצרים: סדר היום היה משתנה לחלוטין, העבודה הייתה נדחית, הלימודים היו מופסקים, ובני המשפחה היו מוקפים באורחים. מנהג השבעה נחוץ ומועיל גם למען כבודו של הנפטר וגם על מנת לסייע למתאבלים בימים

      גם אם לא מסוגלים לאכול, חייבים לשתות ולהכניס משהו קטן לפה. זה לא הזמן לפגוע עוד יותר במערכת החיסון, שכבר נפגעה, שהרי גם מצב נפשי קשה פוגע בה, ובימים אלה חשוב לשמור עליה עד כמה שניתן

      הראשונים שלאחר קבורת יקירם. רבים חשים הקלה כשהרבה אנשים מגיעים, והם מרגישים מוקפים חום ותמיכה. ככל שבאים יותר אורחים, הם מרגישים יותר מחובקים, ומתלווה לכך תחושת התעלות מכך שרבים-רבים אהבו או העריכו את האדם שאיננו. בימים אלה נמנעות מהמתאבלים התמיכה והנוכחות של הקרובים והחברים. ההכבדה הנוספת מעציבה מאוד ועלולה להביא לדכדוך נוסף על זה הקיים בשל האובדן. השעות עוברות לאט, התיאבון נסתם – או שלא מפסיקים לאכול, למלא את הריק. שום דבר לא מעניין, אי אפשר להתרכז בקריאה, המלל הרב בטלוויזיה לא מעורר קשב. מי שסובל ממיחושים מעת לעת, כמו מיגרנות, אסטמה או כאבי גב, יכול לחוות את התגברותם. אנשים שסובלים מסוכרת, מיתר לחץ דם או ממחלות אוטואימוניות חייבים לשמור על איזון גם עכשיו.

       

      לכן, המשפחה צריכה לדאוג שהרופא שלה יהיה בקשר טלפוני קבוע איתה. בני משפחה אחרים או חברים יעשו טוב אם יזכירו לו. קופות החולים ערוכות כיום עם מענים תכופים בצ'טים, ולא מסובך לקבל סיוע. כדאי גם שבני המשפחה ייצרו שגרה ביתית: יקומו בזמנים קבועים, יאכלו בשעות קבועות. גם אם לא מסוגלים לאכול, חייבים לשתות ולהכניס משהו קטן לפה. זה לא הזמן לפגוע עוד יותר במערכת החיסון, שכבר נפגעה, שהרי גם מצב נפשי קשה פוגע בה, ובימים אלה חשוב לשמור עליה עד כמה שניתן. כדאי גם להציע לבני המשפחה לעבור על אלבומים ולבחור תמונות מיוחדות, לפייסבוק ולספר זיכרון: לחטט בארגזים ובמדפים, למיין מכתבים, ציורים או כל דבר שמזכיר את הנפטר. לאסוף עוד ועוד חומרים לספר הזיכרון.

       

      מומלץ גם לקבוע שעה קבועה מדי יום, שבה כולם יישבו יחד סביב שולחן ויעלו זיכרונות נעימים ומרגשים ממי שאיננו. מותר גם לצחוק ולספר בדיחות: זה משחרר כמו בכי. וחשוב שאחד מבני המשפחה יתעד את הזיכרונות הללו, המועלים באופן ספונטני. כדאי למתאבלים גם לבצע פעולות גופניות בבית לצורך הזרמת הדם בגוף. הרשתות החברתיות מלאות בהמלצות.

       

      הלוויה בירושלים, בשבוע שעבר. מה עושים כשחוזרים הביתה? איך ממשיכים הלאה? (צילום: עמית שאבי)
        הלוויה בירושלים, בשבוע שעבר. מה עושים כשחוזרים הביתה? איך ממשיכים הלאה?(צילום: עמית שאבי)

         

        חברים, עמיתים, מורים: לא להפסיק לסמס

         

        חשוב מאוד שהחברים, העמיתים לעבודה והמורים יקיימו קשר יומיומי עם האבלים, כל אחד עם הקרוב לו ביותר. חשוב לסמס קודם כדי לבדוק אם יש מוכנות בצד השני. לגיטימי שלא תהיה מוכנות, או שתהיה דחייה, אבל זה לא הזמן להיפגע: צריך להמשיך לסמס. המתאבלים יחושו שחושבים עליהם ושאכפת מהם.

         

        חברים שגרים ליד המשפחה האבלה יכולים להכין אוכל, להניח ליד הדלת, ואז לסמס לאבלים שיפתחו את הדלת וייקחו את הארוחה. הבישולים באים עם אהבה וחום, והם יתקבלו תמיד בהערכה רבה. מי שגר רחוק, יכול לשלוח "ערכה לשבעה", שמעוררת תחושה נעימה של "חושבים עליכם". יש חברות שמספקות בפריסה ארצית מארזי ניחומים ייחודיים, כולל מארזים לילדים שיושבים שבעה. ואפרופו ילדים: שיחה יומית עם המורה, הגננת או היועצת תהיה משמעותית מאין כמוה עבורם, כמו גם הכנת תורנות בין ילדי הכיתה שיתקשרו לדבר עם הילד, בהתאם לגיל.

         

        כדאי לתכנן לעוד מספר חודשים, או לקראת יום השנה, מפגש של בני המשפחה והחברים להעלאת זיכרונות. בערב כזה אפשר יהיה להציג מצגת עם תמונות שנאספו בשבעה, ספר זיכרון שהוכן והספדים שנישאו בהלוויה. בני משפחתו של יענקל'ה קול כבר הודיעו לחברים ש"כשכל זה יעבור", הם יערכו ערב זיכרונות ושירה לכבודו של יקירם. אין ספק שזה יהיה ערב מקסים, שיהווה פיצוי לכל אלה שלא יכלו להשתתף בהלוויה.

         

        • ד"ר תמר אשכנזי היא מנהלת המרכז הלאומי להשתלות, מנחה קבוצות תמיכה למשפחות שכולות ומחברת הספר "אבל: היום שאחרי"

         

         

           

          עדי שימרון נותנת עכשיו הרצאות על המגפות של פעם. הקליקו על התמונה:

           

          "אני מלמדת דברים שאף אחד לא חושב שהם חשובים, אבל אני כן". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)
          "אני מלמדת דברים שאף אחד לא חושב שהם חשובים, אבל אני כן". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד