" הזין שלי עובד. כשצריך לעמוד - הוא עומד. מה שאני לא מרוצה ממנו, זה הזמן של הסקס. שם אני לא מחזיק מספיק. אני שופך מהר. הממוצע, מרגע החדירה ועד השפיכה, הוא סביב הדקה, לפעמים פחות. אני לא מרוצה מחוסר השליטה שלי בעניין הזה. זה מבאס".
בציטוט הזה אפשר להיתקל כבר בעמוד השני בספרו החדש של יוסי אשור, "זקופים". זה אינו ספר עלילתי ולא אוטוביוגרפי. הספר (בהוצאת אריה ניר) כולל מונולוגים של גברים ישראלים המדברים על המיניות שלהם. "אני חושב שעל מדף הספרים שעוסק במיניות גברים ובהעצמה גברית, יש המון מקום ריק", מסביר אשור. "המטרה שלי היא לא להיות סופר, אלא לעשות שינוי ולעורר השראה. אם אנשים יקבלו את ההשראה מהספר שלי או מספר אחר, זה פחות משנה לי. חשוב לי שהשינוי הזה יקרה".
"ראיתי ערפל"
אז כן, בין השאיפות שהציב לעצמו אשור (45), יליד רמת השרון שמתגורר כיום בקיבוץ עין-דור, לא הייתה כתיבת ספר. "עשיתי תארים שבפועל אי-אפשר לעשות איתם כלום", הוא מספר. "לימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, ציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, המחשבה הביולוגית באוניברסיטה הפתוחה. למדתי כי זה עניין אותי, להעשרה בלבד". כדי להתפרנס, עבד בחברה להגנת הטבע, בהמשך עבד כמשווק טיולים ב"אגד תיור ונופש", ובמקביל, לצד אביו, הוא עוסק בהרכבה ובתיקון תריסים חשמליים ("אני מאוד אוהב את זה. זו עבודה פיזית, היא גורמת לי להרגיש חזק, גברי וסקסי"). אז מה הביא אותו לכתוב ספר על מיניות של גברים?
הכל התחיל לפני חמש שנים, אחרי שנפרד מאם שלוש בנותיו (כיום בנות 12 ו-13). "נפרדנו, כי זה פשוט לא עבד", הוא מסביר. "הייתה שחיקה הדדית. לא היו סיפורים צבעוניים, דרמות או בגידות, אבל עדיין, זה היה האירוע הקשה שעברתי בחיי. לא אחד הקשים, הכי קשה. הרגשתי כאילו מתתי. הייתי הולך ברחוב ובוכה. הלכתי לטיפול ושם התחלתי לדבר. עלו כל מיני נושאים קלאסיים, ובהם הקשרים עם ההורים שלי או הילד הפנימי שבי. כשגמרתי עם הנושאים הללו, התחלתי להסתכל פנימה, גם על המיניות שלי, אבל כל מה שראיתי היה ערפל אחד גדול".
מה הפריע לך במיניות שלך?
"לא היה בהכרח משהו שהפריע, וחשוב לי להדגיש, כשאני אומר 'מיניות' אני לא מתכוון בהכרח לסקס. זה חלק מהעניין, אבל מיניות זו גם האהבה שלי, התשוקה שלי, הדבר שמעיר אותי בבוקר, הרעב שיש לי לקרבה אנושית. כשרציתי לדבר על זה, היה לי קשה לבטא זאת במילים. "האירוע המחולל בעבורי התרחש לפני כשלוש שנים. ממש במקרה מצאתי עצמי בהרצאה לגברים, שבה המרצה דיבר על הסיפור המיני שלו. הייתי בהלם, לאו דווקא מתוכן הדברים, אלא מהמוזיקה, מהאיך שהוא אמר אותם. עד לאותה נקודה בחיי לא שמעתי גבר מדבר על המיניות שלו בצורה כזו, בנינוחות, בעמידה רפויה, בביטחון, בלי גאווה ובלי בושה. באותו רגע הקול הפנימי שלי מיד אמר: 'ככה אני רוצה לדבר על המיניות שלי'".
איך זה עבר לשלב הביצוע?
"אמרתי לעצמי שכדי לחפש מילים ולמצוא השראה, הכי טוב שאלך ואשאל גברים אחרים על המיניות שלהם. התחלתי במעגל החברים הטובים שלי, וזה היה כישלון מוחלט. למה? כי זה לא היה בהסכם החברות שלנו. באופן לא רשמי ולא מדובר, יש בין חברים הסכם על מה מדברים ועל מה לא, וזה היה ב'לא'. אז עברתי לחברים רחוקים יותר, ממעגל שני ושלישי. שכנים, קולגות מהעבודה וכאלה. "מובן שלא מיד אמרתי להם: 'ספרו לי על המיניות שלכם'. זה התחיל בשיחות חולין ולאט-לאט הובלתי לשם. ואז גיליתי, שככל שאני באמת מתרחק ממעגל החברים הקרוב, זה עובד טוב יותר, והגברים נפתחים יותר. בנוסף התברר, שברגע שהגברים ששוחחתי איתם הרגישו שהם בסביבה בטוחה שאין בה שיפוטיות, הם שמחו לחלוק איתי את התחושות שלהם. רובם גם אמרו תוך כדי: 'עד היום לא סיפרתי את זה לאף אחד'".
למה לדעתך חשוב לחלוק את התחושות?
"כי מאוד כואב לנו, הגברים, וקשה לנו שאנחנו לא יכולים לדבר על זה. קיימות שלוש הנחות שאינן נכונות, אבל מאוד נוכחות בחיים הגבריים: שגבר תמיד צריך לרצות סקס, שגבר תמיד צריך להיות מסוגל לעשות סקס, ושגבר תמיד צריך לדעת לעשות סקס. שלושת הציוויים האלה שגויים, אבל בכל זאת מאוד משמעותיים בחיים של רוב הגברים. גם אם בראש הם יודעים שזה לא צריך להיות ככה, בהרבה מקרים הם ירגישו בבטן תחושת כישלון. "כל זה מייצר תסכול גדול, בעיקר כי אין עם מי לדבר על זה. לא עם בת הזוג, לא עם חבר. 'בתקופה האחרונה לא כל כך בא לי על סקס', זה משפט שהרבה גברים מרגישים, אבל יש להם מעט מאוד מקומות להגיד אותו ולקבל תגובה אוהדת, מכילה ולא שיפוטית, ביקורתית או מזלזלת. אז הרבה גברים פשוט לא אומרים את זה".
תראו אותי באמת
אחרי שראיין כמה גברים וכבר היו לו חמישה מונולוגים טובים וכתובים, התחיל אשור להשתעשע ברעיון להפוך את הפרויקט שנולד מתוך סקרנות אישית לספר. השמועה התגלגלה, והוא הוזמן להרצות בכנס שעסק במיניות גברית במרכז אישתר. "ההרצאה הזאת הקפיצה את הפרויקט", הוא מתלהב. "הייתי צריך להסביר מה בדיוק אני עושה, וזה חידד אצלי את המטרה. הבנתי שהרצון שלי הוא לשחרר גברים. הרי כולנו גדלנו על הציווי 'תהיה גבר', אבל יש יותר מדרך אחת להיות גבר. בעיניי, שחרור גברים כולל בתוכו שחרור של המיניות הגברית, וכן יכולת לבטא רגשות, להרגיש, להקשיב.
"ההרצאה הביאה אליי שטף של גברים, שהתנדבו לקחת חלק בפרויקט, חלקם נכחו בה וניגשו אליי אחריה, והיו נשים שנכחו ושידכו לי מכרים שלהן. זה צבר תאוצה ואילץ אותי להכין רשימת המתנה. הבונוס הגדול היה שבזכותה זכיתי לפגוש מגוון של גברים, שלא יכולתי להתוודע אליהם לפני כן. עד אז יכולתי לדבר רק עם חברים וחברים של חברים, שביני ובינם יש הרבה קווי דמיון. אבל בזכות ההרצאה הגעתי, למשל, לרב מירושלים שיודע שפורנו ואוננות זה דבר רע ובכל זאת הוא מאונן וצופה בפורנו מדי יום, או גבר בן 52 שסובל מטרשת נפוצה וחי כיום בהוספיס, שסיפר איך בשלב מסוים, אחרי שהמחלה אצלו החריפה, אשתו אמרה לו שזהו, שהיא נגעלת ממנו, שהיא לא יכולה לקיים איתו יותר יחסי מין. הוא שאל אותה: 'אז לא יהיה לי סקס אף פעם?', והיא ענתה לו 'לא יהיה'. והוא סיפר לי מה הרגיש אחרי השיחה".
המונולוגים בספר מופיעים בעילום שם. אף גבר לא הסכים להיחשף?
"בהתחלה אמרתי לכל מרואיין, שיש שלוש אופציות שבהן המונולוג שלו יכול להופיע: בלי שם בכלל, עם שם פרטי או בשם מלא. בסוף היו לי מונולוגים מכל הסוגים, כולל כאלה שהסכימו להופיע בשמם המלא, אבל הרגשתי שזה מייצר בידול, שכאילו המונולוג עם השם המלא נראה משמעותי יותר מהאחר. בסוף החלטתי שכולם יוצגו בעילום שם כדי להקנות לכולם יחס שווה".
גם המונולוג האישי שלך מופיע בספר?
"לא. אמנם כתבתי מונולוג אישי, אבל החלטתי לא לשלב אותו, כי לא רציתי שהוא יקבל תשומת לב יותר מהאחרים. הרי אם היו שואלים אותי, בדיוק כפי שאת שואלת, אם הספר כולל גם מונולוג שלי, לא הייתי משקר וגם הייתי אומר איזה, ולמרות שאני יכול להגיד שאין בו דבר צבעוני במיוחד, בגלל שאני מחבר הספר ברור לי שהייתה נוצרת התמקדות בו".
מישהו לפחות נחשף למונולוג שלך?
"בוודאי. קראו אותו כמה חברים קרובים, בת הזוג הקודמת שלי, זו שיצאתי איתה אחרי הפרידה מאם בנותיי, ובת זוגי הנוכחית (יותר משנה שאשור בזוגיות עם גרושה בת ,39 אמא לשני בנים, י"מ). סיפרתי להם כדי להרגיש חופשי, כי כשאני מספר את האמת המינית שלי לאנשים שאני אוהב, אני מקבל חופש. זה לפתוח דלת לקודש הקדושים שלנו. זה: 'בואו תראו אותי באמת'". *
מונולוגים מתוך הספר "זקופים"
======================
בן 40, גרוש בלי ילדים
"בבית שבו גדלתי היה שיח מיני פתוח במיוחד. בגיל שמונה שאלתי את אמא שלי: 'זה נכון שגברים גומרים מהר?' אמא אמרה: 'כן, לפעמים זה נכון, בעיקר בהתחלה'. תפסתי את הראש ואמרתי 'אוי ואבוי'. מה שאני שמעתי היה ש'יום אחד, כשסוף-סוף מישהי תסכים להיות חברה שלי ותסכים לשכב איתי, אז אני אגמור מהר והיא תלך לחברות שלה ותספר, והן תצחקנה עליי ויותר אף בחורה לא תרצה לשכב איתי. אמרתי לעצמי 'לא יקום ולא יהיה'. "החלטתי ללמוד לשלוט בשפיכה. בגיל עשר כבר נכנסתי לשגרת תרגול. הייתי משפשף וקורא ספר, או משפשף ורואה טלוויזיה, ומתאמן בלא לשפוך. העונג שלי לא עניין אותי. מה שעניין היה להיות מאהב טוב.
כילד נחשפתי לעיתון 'לאשה'. אמרתי לעצמי שאם זה מה שנשים אוהבות לקרוא, אז כדי להבין נשים כדאי שגם אני אקרא. בהמשך, כשהגעתי למערכות יחסים, את העונג שלי לא ידעתי לבקש. על זה לא התאמנתי. גם כשהציעו לי עונג סירבתי. "בסביבות גיל 30, עם בת הזוג שלי באותה תקופה, הלכנו לטיפול זוגי. בפגישה הראשונה בת הזוג אמרה שהיא רוצה לדבר על המיניות שלנו, והסתכלתי עליה בשוק. 'מה את רוצה מהמיניות שלנו? אנחנו שוכבים כל יום, ואת גומרת בכל פעם שש או עשר פעמים' ואז היא אמרה למטפלת: 'את רואה? הוא עושה ממני מכונת אורגזמות'. היא פרצה בבכי והמשיכה: 'אני לא רוצה. אין לי כוח לסשן של שעות. תן לי רבע שעה, עשר דקות, תגמור ותן לישון'. הייתי בשוק".
בן ,35 נשוי, אבא לילדים
"התחלתי לאונן בגיל שנתיים. אמא שלי אומרת שהם לא הבינו למה המיטה זזה עד שגילו שאני מתחכך במזרן. כשהתפתחתי והתחלתי לפלוט, התחלתי גם לאונן יותר, שמונה או תשע פעמים ביום. הייתי יוצא משיעורים כדי לאונן. בגיל 12 הצטרף הפורנו. אוננות, בדרך כלל עם פורנו, נהייתה חלק בלתי נפרד מהחיים ומהיכולת שלי לתפקד. זה עזר לי לקום בבוקר, להירדם בלילה, ללמוד למבחנים, לשחרר מתח.
אני זוכר את עצמי בצבא, בפעילות מבצעית על ציר בשומרון, נוהג בג'יפ ממוגן, בקושי רואה, ביד אחת סיגריה, ביד השנייה מכשיר קשר, מאונן. כשהייתי לומד באוניברסיטה הייתי מחזיק שני מסכים פתוחים, פורנו ולימודים במקביל. סבלתי מזה תפקודית. אם הייתי קם ורואה שיש לי 13 דקות לצאת לעבודה, אז הייתי מאונן 13 דקות. לפעמים כשהיה לי סקס הייתי מסיים ומיד הולך לאונן. זה היה מגוחך. כלפי חוץ התגאיתי באוננות, אבל מבפנים הרגשתי מוזר, מכוער ומגעיל".
בן 35, בזוגיות, בלי ילדים
"יש לי עיניים כחולות ושיער חום. אני יודע שאני נראה טוב. אני מרגיש את זה מהסביבה ואני מבסוט מזה. גרגרנות זה משהו שמעורר אותי. כשהייתי נער, קראתי ספר והייתה בו אישה שמנה שמנסים להכניס אותה לתוך אוטובוס ומרוב שהיא ענקית אי-אפשר, ואני זוכר את זה בתור חוויה מינית נטו. "פעם הייתי עם מישהי, ישבנו במסעדה, וכשהגיע הקינוח היא נורא התלהבה וזה מה שהדליק אותי מינית. יכול להיות שזה קשור לאמא שלי. כשהייתי ילד אמא הייתה רחבה למדי, ישבן בולט, בטן שרואים ותמיד בדיאטה. יש בי הזדהות מאוד עמוקה עם תאווה לאוכל, ואולי ערבבתי איתה את המיניות שלי.
"הרבה שנים זה היה הסוד שלי, אפילו הסוד שלי מעצמי. לפני עשר שנים הבנתי שנשים שמנות מעוררות אותי ונכנעתי לזה. כשאני רוצה לגמור, אני מדמיין אישה שמנה. ממש שמנה. מה שמעורר אותי זה בטן גדולה וסנטר כפול. אני לא יכול לאונן מול פורנו רגיל. אף פעם לא נמשכתי לברביות דקות. יש לי בת זוג בממדים נורמליים, ואף פעם לא הייתה לי בת זוג גדולה. זה כיף כשזה בדמיון, אבל ללכת במציאות עם מישהי שמנה נראה לי מביך. האגו לא נותן לי. יצחקו עליי. זה משהו שקיים אצלי רק בתוך הראש".
בן 54, נשוי, אבא לילדים בגיל ההתבגרות
"בגיל 14 עברתי משהו שהרבה שנים קראתי לו 'החניכה המינית שלי'. בשכבה שלי היו שתי בנות שאיך נאמר, היו מאוד פעילות מינית. כל אחד חלם לזיין אותן. באותה תקופה גבהתי, נהייתי ראש מעל כולם, והן התחילו לחזר אחריי. יום אחד אחת מהן הזמינה אותי ללכת איתה לים. התרגשתי. קיוויתי שנתנשק, ואולי אם יהיה לי מזל נתחרמן קצת. בדרך היא תפסה לי את היד, ומשם יש לי חורים בזיכרון. לא היה דבר שהכין אותי למה שעומד לבוא. פתאום הייתה לי יותר מדי אישה על הגוף. פתאום היו לי שדיים על הפנים, וליקוקים. היא נגעה בי ונישקה אותי ואני לא מצליח לזכור אם הייתה חדירה או לא. השליטה הייתה רק שלה. זה היה מחוץ לציפיות שלי, מחוץ לגבולות שלי, מעל היכולות שלי. רוב החיים הייתי נזכר בסיפור הזה בחיוך ובגאווה. רק לאחרונה התחלתי לעכל, שזה לא סיפור גבורה אלא סיפור אונס. כשאני מספר את הסיפור בהיפוך מגדרי, ברור שזה אונס. נאנסתי על ידי אישה".
בן 29, נשוי בלי ילדים
"אני דואג שאשתי תקבל את כל מה שהיא צריכה מהמפגש המיני. חשוב לי שהיא תצא מסופקת. אני לא מנסה לעכב את השפיכה במחשבות ולא מדמיין את סבתא בשואה. הראש שלי נמצא איתה. לפעמים אני עושה ביד לפני המפגש המיני. זה לא סוד. בתקופות שאני מרגיש מתוסכל מהיחסים עם אשתי, אני מאונן יותר, פעם או פעמיים ביום. האוננות היא גם דרך להרגיע את עצמי וגם הדרך שלי לכבות את עצמי, להוריד את הדחף, כי לפעמים אני לא רוצה להצטרך את אשתי".
