שכל את בנו במלחמה ואת שני נכדיו בתאונה, אך לא איבד את האמונה

פעמיים עמדה אמונתו של אברהם גרינפלד במבחן, כשבנו נהרג במלחמת לבנון, וכששניים מנכדיו נהרגו בגיאורגיה: "יד אחת הכתה, היד השנייה דאגה להצלה"

אברהם גרינפלד. "צריך תמיד להסתכל על התמונה השלמה ולא רק על החלקים הרעים שבה" (צילום: שלו שלום)
אברהם גרינפלד. "צריך תמיד להסתכל על התמונה השלמה ולא רק על החלקים הרעים שבה" (צילום: שלו שלום)

אברהם גרינפלד (70), נשוי בשנית, אב לשישה (ארבעה מנישואיו הראשונים, שניים מנישואיו השניים), סב לתשעה, גר במעלה־מכמש. בעבר היה מורה לאלקטרוניקה ומתמטיקה, כיום עוסק בצילום:

 

"נולדתי בקריית־אתא לזוג ניצולי שואה שעלו מהונגריה. גדלתי בבית דתי ואני אדם דתי עד היום. כשהייתי בן 17 קניתי מצלמה ונהניתי מאוד לצלם טבע, אנשים ואירועים. לאחר שחרורי מצה"ל (שם שירתי כחובש קרבי בסיירת שריון והייתי קצין ארגון רפואה) למדתי כמה חודשים בישיבת מרכז הרב, ואחר כך לימדתי בכפר הנוער חסידים. התלבטתי אם ללמוד הנדסת אלקטרוניקה או להתמקד בצילום ובחרתי באלקטרוניקה כי זה נראה לי פרקטי יותר.

 

בזמן לימודי האלקטרוניקה באוניברסיטת בן־גוריון, התחתנתי עם אשתי הראשונה. היינו נשואים 14 שנה, שבהן נולדו לנו ארבעה ילדים: חנוך, שושי, יהודה ויצחק. בהמשך, למזלי הטוב, הכרתי את אשתי השנייה רחל, ויחד הקמנו בית במעלה־מכמש ונולדו לנו דוד וברכה. במשך 20 שנה עסקתי בלימוד מתמטיקה ואלקטרוניקה בבית ספר תיכון בירושלים, וחזרתי לצילום בעקבות נפילת בני יהודה במלחמת לבנון השנייה.

 

יהודה נקרא בצו 8 לשירות במילואים ביחידת הצנחנים. הוא היה עם חבריו ליחידה בקיבוץ כפר־גלעדי, ועמד לקבל שחרור הביתה משום שפרק את הכתף לפני שהתגייס למילואים. בצהרי היום שבו קרה האירוע ששינה את חיינו, יהודה שוחח עם אשתו ולפתע השיחה התנתקה. ידענו שקרה משהו, אבל לא ידענו מה. באותו יום היינו אמורים לחגוג יום הולדת לחמי, והתלבטנו אם לערוך את המסיבה. בשעות הערב יצאתי לתפילת מנחה ואז ראיתי את קצין העיר שאליו התלוו כמה אנשים מהיישוב. הייתי מוכן לבשורה הנוראית הזאת וידעתי שיהודה נהרג עוד לפני שהם סיפרו לי מה קרה: קטיושה נורתה מלבנון לעבר קיבוץ כפר־גלעדי. יהודה וחבריו מהיחידה נהרגו. יהודה היה בן 27 במותו והותיר אחריו אישה ושני ילדים.

 

אברהם ובנו יהודה ז"ל. "היינו קרובים אחד לשני והוא מאוד חסר לי" (צילום: אלבום ביתי)
    אברהם ובנו יהודה ז"ל. "היינו קרובים אחד לשני והוא מאוד חסר לי"(צילום: אלבום ביתי)

     

    היה לי קשה להשלים עם מותו. זה הלם, חור שחור וכאב נוראי. היינו קרובים אחד לשני והוא מאוד חסר לי. למרות הכל הבנתי שאני צריך להמשיך את החיים ולתפקד. מה שעזר לי להתמודד עם הכאב היה הצילום. חזרתי לצלם אנשים, בתים, פרחים ועצים. דרך הצילום יכולתי להציג נקודת מבט אחרת על הדברים וליצור משהו שגורם הנאה לי ולאחרים.

     

    האמונה שלי בקדוש ברוך הוא לא התערערה בעקבות מותו של יהודה, אבל עמדה שוב במבחן לפני ארבע שנים, כשאסון גדול פקד את משפחתנו. בני הבכור, חנוך, נסע לטיול בגיאורגיה עם אשתו נועה וארבעת ילדיהם: אחינועם, נבו, יפתח ועברי. הם נסעו בג'יפ בכביש צר ומסוכן, תנאי מזג האוויר היו קשים וירד גשם, הם איבדו שליטה על הרכב ונפלו לתהום. שני נכדים שלי נהרגו: אחינועם שהייתה בת תשע ושחנוך קרא לה על שם אחיו שנהרג (אחי - נועם) ונבו בן החמש. כלתי, נועה, נפצעה קשה.

     

    הנכדים אחינועם ונבו ז"ל (צילום: אלבום ביתי)
      הנכדים אחינועם ונבו ז"ל(צילום: אלבום ביתי)

       

      קיבלנו את הבשורה המרה בערב יום הכיפורים. בכיתי והתקשיתי להתפלל, הרגשתי כעס על הקדוש ברוך הוא, אבל כששמעתי את הסיפור המלא על התאונה הבנתי שיד אחת הכתה, אבל היד השנייה דאגה להצלה מופלאה של שני הנכדים האחרים, שנפצעו. אחרי שהרכב נפל לתהום היה שקט ובני חנוך חשב שכולם נהרגו. ואז הוא שמע את עברי קורא לו. חנוך הצליח לטפס מתהום בגובה עשרה מטרים. בכביש הוא פגש משפחה גיאורגית וביקש ממנה עזרה. הוא הצליח לחלץ מהתהום את עברי, והמשפחה הזעיקה צוות חילוץ שחילץ את נועה ואת יפתח שהיה לכוד במכונית. אם חנוך לא היה מצליח לטפס, יכול להיות שהילדים לא היו נשארים בחיים. הבנתי שהשם עשה חסד גדול והודיתי לו.

       

      להודות לה' זה המוטו שלי בחיים, ו'הודו לה' כי טוב' זה השם שבחרתי לתערוכת הצילום הראשונה שלי, שהוצגה ביד לבנים ברמת־גן. אני אוהב לתפוס את הרגע, לצלם אנשים במצב טבעי, ובוחר זוויות צילום לא שגרתיות. אחרי הצילום אני מעבד את התמונות ומשחק עם הצבעים ועם האור והצל. כל התמונות שהוצגו בתערוכה צולמו בסמארטפון - עברתי לצלם בו אחרי שחליתי בפרקינסון. אני נהנה לראות ולשמוע את התגובות של אנשים לתמונות שלי. הן גורמות להם שמחה גדולה וזה עושה לי טוב.

       

      בשורה התחתונה: צריך תמיד להסתכל על התמונה השלמה ולא רק על החלקים הרעים שבה".

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד