אשה צעירה נחה בביתה, כשלפתע מהבהבת התראה על מסך הטלפון שלה: ''סבירות לאסון אקולוגי!''. בתגובה היא יוצאת למסע קניות. נשמע מוכר? המאיירת נעם וינר עסקה בפרדוקס בסיפורה הקצר ''Eco chamber'', החותם את ספר הקומיקס הישראלי החדש misdeeds (פשעים ועבירות קלות, בתרגום חופשי).
המאיירים עומר הופמן והילה נועם איגדו 35 סיפורים של מאיירים וקומיקסאים מקומיים בכריכת כרומו-מט אחת, בפורמט קטן ובצבעוניות פשוטה ואחידה של שחור-לבן. בדומה לסדרת רשת עם 35 פרקים קצרים, זוהי קריאה זורמת ומעניינת לימי הבידוד.
הרעיון נבט לפני כשנה: להציג לעולם את מרכולתם של קומיקסאים ישראלים עכשוויים. הופמן ונועם הם חברים בקבוצה של ששה מאיירים ומאיירות מקומיים, שכבר הוציאה כמה ספרים המיועדים לקהל בינלאומי. הפעם החליטו להרחיב את המעגל, ופנו למנעד רחב של יוצרים בעלי חותם וקול מובהקים, כמו אלון בראייר, גיא מורד, שירז פומן, אילנה זפרן, דקל חברוני, גלעד סליקטר, זאב אנגלמאיר וקורן שדמי.
כולם קיבלו את אותו נושא, שנוסח בצורה רחבה ונתונה לפרשנות – Misdeeds – כנקודת מוצא משותפת ליצירת הסיפורים, בני 2-7 עמודים כל אחד.
"התפיידות בלי הודעה, צריכת סמים, קללות ברחוב, השתנה במעליות, נטישת ילדים, להרוג את כולם'', זו רשימת הנושאים שמודפסת באדום על גב הספר. "רצינו לאתגר את החמידות של המאיירים המקומיים ולהוציא מהם קצת אקטיביזם, צדדים אפלים. שיהיו מעט נבזיים'', מסביר הופמן בשיחה טלפונית. אך היוצרים לא ממש הרימו את הכפפה: "מתוך 35 סיפורים, רק בודדים, כמו זאב אנגלמאיר ובן בואנו, בחרו לעסוק בתכנים אקטואליים, פוליטיים וחברתיים. גילינו שבניגוד לקומיקסאים אירופאים ואפילו אמריקאים, אנחנו הישראלים הרבה פחות בוטים''.
במחשבה ראשונה זה אולי מפתיע, אבל כשחושבים על המציאות המתוחה כאן, אפשר לנחש מדוע סצנת האיור ברובה נמנעת מאקטיביזם פוליטי או חברתי – אם מתוך רצון לברוח לנושאים פחות טעונים, או כדי להימנע מתגובות ביקורתיות ואלימות. ''דווקא כשיש הרבה חופש פעולה (שאיפשר הנושא הרחב. עב''י) – רובם הסתכלו פנימה, אל החוויות הפרטיות שלהם'', אומר הופמן. ''לצערי, הנושא ששלט בסיפורים שקיבלנו היה ילדים, מחשבות על הילדות. כמאיירים, אנחנו חלק מהחברה הישראלית, שנוטה לקטלג ולהכליל. מתברר שדווקא כאשר מאייר יכול להגיד הכל, הוא בוחר לדבר על עצמו, ולא על החברה''.
ההשקה המקומית נדחתה בגלל הקורונה, אך הספר הוצג בהצלחה לפני חודש, במה שנחשב כאירוע הקומיקס הגדול בעולם, בעיר הצרפתית אנגולם. ''ביטויי אלימות בקומיקס לא מפחידים אותם'', עונה הופמן כשאני שואל אותו על היחס באירופה לקומיקס פוליטי. "כאן, כשמראים אלימות, זה נתפס כמשהו לא חינוכי. אני מאמין שיש מקומות שבהם אנחנו, המאיירים, יכולים להשפיע על הסביבה שלנו. איור, קומיקס וקריקטורה – בניגוד לצילום – מייצרים דימוי חזותי ללא ייצוגים גרפיים אלימים מדי. אחת הדוגמאות המוצלחות היא הספר Palestine של ג'ו סאקו (Joe Sacco, שנחשב לאבי רעיון הקומיקס-ז'ורנליזם). בזכותו, המודעות לנושא הפלסטיני הגיעה לקהלים חדשים ורבים''.
הנה כריכת ספרו פורץ הדרך של ג'ו סאקו, מתחילת שנות ה-90:
ועוד מתוך Misdeeds, שניתן לקנות באתר הוצאת ברחש, ובחנות הספרים מגדלור בת''א (52 שקלים. עיצוב: מיכל מגן):
