הדיווחים על מחסור במסכות וציוד הגנה לצוותים הרפואיים בישראל עולה בהתמדה עם מספרם של חולי הקורונה בארץ. מדובר במשבר עולמי: בצרפת, איטליה וארצות הברית התגייסה תעשיית האופנה והטקסטיל לסייע לצוותים הרפואיים – מי דרך תרומות למאבק בנגיף הקורונה, אחרים בגיוס מפעלי הייצור. רשימה חלקית מהשבועיים האחרונים כוללת את תאגיד היוקרה KERING, שגייס את מפעלי הייצור של בתי היוקרה בלנסיאגה וסן לורן לתפירת מאות אלפי מסכות וטקסטיל לצוותים הרפואיים (בנוסף לתרומה של מיליון מסכות שנרכשו בסין), ואת המותג גוצ'י לפעולה דומה באיטליה. ענקית הטקסטיל הספרדית אינדיטקס, בעלת המותג זארה, והמותג COS של ענקית האופנה השבדית H&M הודיעו גם הם על יצירת מסכות לצוותים רפואיים. צעד אחר יזם תאגיד היוקרה LVMH בשבוע שעבר עם הסבת מפעלי הבישום של הקבוצה לטובת ייצור אלכוג'ל חינמי. המעצב כריסטיאן סיריאנו "הלאים" את המפעל שלו בארצות הברית לטובת תפירת מסכות הגנה, ובעקבותיו הגיעו מעצבים ובתי אופנה נוספים שמבקשים לתרום את כישוריהם לסיוע לצוותים הרפואיים ולכלל הציבור.
אלה ומותגים נוספים התגייסו באופן עצמאי, אחרים נענו לקריאות של שניים מאיגודי האופנה החזקים: CFDA, מועצת המעצבים האמריקאית, שבראשה עומד המעצב טום פורד; ומועצת האופנה הבריטית, שהבהירה לחבריה כי בזמנים קשים, תפקידה של תעשיית האופנה לסייע, ממש כמו פעם, במלחמת העולם ה-II, כשחברות טקסטיל ייצרו ביגוד לחיילים בחזית. בישראל טרם נשמעו קריאות להתגייסות מרשתות אופנה גדולות או ממעצבים עצמאיים. אפשר להבין אותם: הם עוד מתקשים להתעורר מהקושי המתמשך שנתון בו ענף האופנה בשנתיים האחרונות, עם סגירת הדלתות של מותגים כמו הוניגמן ומעצבות כמו מיכל נגרין; אחרים עוד חלמו על רגע זוהר על המסלול בשבוע האופנה, ומנסים עדיין לחשב את ההפסדים שחוו בעקבות דחיית האירוע שהיה מתוכנן להתקיים באמצע מרץ למועד לא ידוע. ואנחנו רק בתחילתו של המשבר, להזכירכם.
אלא שגם הכוונות הטובות נתקלות בחומה. לפני ימים ספורים ניסתה יזמת האופנה חמוטל בורוכוב מהסטארט-אפ הישראלי "קנפל", פלטפורמה לקהילת מעצבים עצמאיים, לאגד מספר מעצבים מקומיים ליצירת טקסטיל ומסכות אשר יסייעו לצוותים הרפואיים בישראל (אין הכוונה למסכות מעוצבות כהצהרה אופנתית). היוזמה המבורכת פגשה בעיה מכיוון אחר: טקסטיל. גם אם יימצאו מקומות שישמחו לתת יד בתפירה ועיצוב, הסבירה, אין בישראל מצאי רלוונטי של חומר הגלם ההכרחי. המתפרות הספורות שעוד נותרו בישראל וערוכות לייצר, נתקלות במכה שאיתה מתמודדים אנשי האופנה המקומיים – ייבוא לא מסודר של טקסטיל, עד שמעצבים רבים הודו לא אחת כי הם מייצרים כאן על שאריות וסטוקים של ייבוא במקרה הטוב. על ייצור מקומי אין מה לדבר.
היוזמה של קנפל היא מהלך אופטימי ורציונלי ליצירת מרחב פעולה משותף ומאוגד של מעצבים. לא פלא שתחת המילה "סולידריות" בענף המקומי מופיע ריק גדול, מאחר שעד היום מעצבי האופנה הישראלים לא השכילו לעבוד יחד. מעצבי אופנה, רובם עצמאיים, נמצאים במצב חורבן מתמשך. שנים שהם הלכו שבי אחר דמויות כריזמטיות בתעשייה וחיכו שמישהו אחר יציל אותם, עד שבשעת משבר גילו כי אין מי שעומד בראש המחנה. זו העת למנהיגות חדשה. לערבות הדדית. בארצות הברית, לדוגמה, פנה המעצב טום פורד לממשלה שתיקח בחשבון את תעשיית האופנה על כל יצרניה בחבילת הסיוע בגובה 1.6 טריליון דולר שהיא צפויה לחלק לעסקים במדינה.
בישראל, כאמור, באין איגוד מעצבים חזק או ארגון גג, לא יהיה שינוי ומצבה של תעשיית האופנה רק יתדרדר. לא מספיק שיעקב הלפרין מ"אופטיקה הלפרין" והראל ויזל מקבוצת פוקס יתייצבו לבדם במהדורות החדשות וידרשו סיוע מהמדינה. הם זקוקים לשחקנים נוספים במאבק. רק כשמעצבים יבינו כי יחד יש להם כוח, לובי ויכולת מיקוח מול גופים ממשלתיים ועירוניים, כמו גם יצירת מיזמים משותפים של תוכן, הם יוכלו להתאושש וליצור מציאות טובה יותר. בינתיים, כל ניסיונות העבר – מיוזמה של אשת האופנה תמרה יובל ג'ונס למאבק בקונסיגנציה ועד ניסיון של המעצבת גל שנפלד לחבר בין מעצבים צעירים – כשלו כולם בגלל מאבקי אגו, אגו, ושוב, אגו.
נגיף הקורונה יחלוף ביום מן הימים, אך למשק ייקח עוד זמן רב להתאושש. המשבר הכבד הוא קריאת השכמה להתבוננות מחודשת אצל כולם: מרשתות האופנה הגדולות ועד תקשורת האופנה, שלא אחת הפנתה גב למעצבים מקומיים. בתקופה הקרובה צפויה פגיעה גדולה ברשתות אופנה גדולות, אלה שבמשך שנים ניסו להרשים בקולקציות שאף אחד לא רצה ללבוש, נתפרו במדינות מוחלשות כמו בנגלדש ואתיופיה, והגיעו מהר מאוד להטמנה ש"תרמה" לזיהום האוויר. עבור מעצבים עצמאיים, זוהי הזדמנות לנווט דרכים חדשות ומקוריות ליצירת ושיווק אופנה בימי פוסט-קורונה שיגיעו, למצוא את קולם הייחודי ולהצליח לפנות אל קהל לקוחות שיחשוב רגע נוסף לפני שהוא מוציא כל שקל בשנה הקרובה.
ואיך מצליחה רינה צין לפעול בענף האופנה הישראלי כבר 30 שנה?
