אם מתבקשים לדמיין סביבה מיטבית לשיקום פגועי נפש, סביר להניח שהאסוציאציה תהיה אזור כפרי, שקט ומדושא – בניגוד למחלקה סגורה ועגומה בבית חולים. קשה יותר לדמיין הוסטל פגועי נפש שנמצא באזור מבוקש בלב תל אביב, כזה שאם לא היו בו חוסים, היה יכול להיות אכסנייה פופולרית לתיירים.
זה כשני עשורים פועל ההוסטל "בית גלים" בפינת רחוב אלנבי וסמטת בית השואבה, במבנה לשימור "בית ירחע". תקופה ארוכה שוכנו כאן פגועי נפש מבוגרים, עד שלאחרונה עבר שיפוץ – בידי האדריכליות שירן מימון בר וגלי דר ויזל (סטודיו A3) – והותאם לפגועי נפש צעירים.
"בית ירחע" הוא מבנה בסגנון האקלקטי, שנושא את שמו של סוחר הקרקעות ישעיהו ירחע, ממייסדי רעננה. הוא עלה מארצות הברית מטעם חברת "אחוזה א' ניו יורק" (על שמה קרוי הרחוב הראשי של רעננה) ובכיסיו סכום מכובד, ששימש אותו לרכישת קרקעות. מלבד ההשקעה בהתיישבות בשרון, ביצע ירחע עסקות משמעותיות בתל אביב הצעירה: הוא רכש את השטח שעליו נבנה "קולנוע גן רינה" (שמה של בתו) ושלימים הוקם על חורבותיו מגדל "ישרוטל"; מגרשים בשכונת תל נורדאו; ואת המגרש ברחוב אלנבי, שבו נבנה ב-1927 "בית ירחע".
המתכנן של בית פולישוק ובית רקנאטי
את הבניין תכנן האדריכל יעקב אורנשטיין (מתכנן "בית פולישוק" בפינת נחלת בנימין ו"בית רקנאטי" בפינת מזא"ה ובגין), ובתחילת שנות ה-30 פעל כאן "מלון אלנבי", לצד בית קפה ומסעדה. כמה שנים מאוחר יותר איכלס הבניין את משרדי הנהלת המכבייה הראשונה, ובשנות ה-40 את משרדי גביית המיסים של עיריית תל אביב. בעשור הבא כבר יהיו פה מרפאות, מחסן ציוד רפואי ובית דפוס.
משנת 2000 משמש הבניין, יחד עם זה שצמוד אליו, כמתחם הוסטלים של חברת "שלו שירותי שיקום". יו"ר החברה, משה שלו, מספר שמתגוררים כאן עכשיו 22 דיירים בגילאי 18 עד 40, אחרי שבגלגול הקודם התגוררו במתחם דיירים מבוגרים יותר. "עשינו הסבה ושיפוץ שיתאימו לאופי ולנוף התל אביבי, של ים ואווירה לצעירים", הוא מספר. את האדריכליות בחר לאחר שתכננו לחברה פרויקטים קטנים יותר, לשביעות רצונו.
הדיירים מגיעים לשיקום בהוסטל לאחר אשפוז פסיכיאטרי בבית חולים, או משום שלא הסתדרו בתוך המסגרת המשפחתית. לכולם נכות נפשית הגבוהה מ-40%, ואובחנו כבעלי פוטנציאל גבוה לשיקום וחזרה לחברה. לצורך טיפוח התהליך השיקומי חולק ההוסטל לשניים: בבניין לשימור מתגוררים הדיירים עם הגעתם, בפיקוח צמוד של אנשי הצוות; במבנה הסמוך נמצאות "דירות המעבר", שאליהן עוברים בשלב מתקדם יותר, לכשיגיעו הדיירים לשלב בשלות לקראת יציאתם לדרך עצמאית, או חזרה לחיק המשפחה.
"איפה שהיום נמצאות דירות המעבר היו משרדי הצוות, והבניין לשימור שימש כהוסטל המשוקמים", מספרת האדריכלית גלי דר ויזל. "המצב לא היה נוח. המבנים בני כמאה שנים והמצב התחזוקתי היה ירוד, וזה הצריך שיפוץ והתערבות. הדיירים נמצאים במצב תפקודי משתנה, והמטרה הייתה ליצור הפרדה, כך שאלו שבקרוב יחזרו לקהילה יגורו בדירה עם 4 חדרי שינה ואזורים ציבוריים, שמעוצבים יותר כמו בדירת שותפים עם 'זולה' ומטבח".
שותפתה, האדריכלית שירן מימון בר, מוסיפה: "נעזרנו בתוכניות ההיסטוריות של המבנים כדי לחבר את הפונקציות הציבוריות. לא היו חיבורים, הייתה דלת מסיבית שהפרידה חלקים שונים בבניין, וכשפירקנו אותה יצרנו מסדרון דקורטיבי והחזרנו את המבנה לעבוד כיחידה אחת".
דירות המעבר ממוקמות בבניין נמוך עם קומת קרקע מסחרית כלפי רחוב אלנבי, ואילו "בית ירחע" משמש את ההוסטל על כל קומותיו. לדברי דר ויזל, "דלת המבנה הראשי הייתה חסומה, והכניסה התבצעה מדלת צדדית. מנהלי ההוסטל השתמשו בחלל הכניסה כמחסן וחסמו אותה בציוד. היה חשוב לנו להפוך את המבנה הראשי לכזה עם כניסה קדמית. גם הפונקציות היו פזורות. בכל אחת משלוש הקומות היו חדרי שינה, חדרי טיפול וסלון. הפיזור הקשה לאגד את הדיירים לפעילות משותפות. בתכנון החדש כל קומה משמשת לפונקציה שיתופית ולפעילות ייחודית משלה".
כעת, הליבה היא ציבורית וסביבה נמצאים חדרי השינה של הדיירים, כמעין קהילה קטנה בשלוש קומות. בקומת קרקע נמצאים חדרי הצוות המטפל (12 איש) והסלון המשותף. בקומה השנייה תוכננו מטבח גדול וחדר אוכל, כשמטרת המתכננות הייתה ליצור סביבה נעימה לאכילה משותפת, באמצעות קיר מגנטים וגיר לכתיבת מתכונים ושירים, למשל. "הקו שהנחה אותנו הוא לתת להם פלטפורמה לפעילות, שתעזור לעודד עצמאות", מסבירה דר ויזל. "המטבח היה חשוך וחנוק, ולכן הוא לא נהנה מהאור של החלל המרכזי או מחדר המדרגות. שברנו את הקירות ואיפשרנו כניסה של אור, אוויר ומבט רחוק ועמוק יותר".
בקומה השלישית יש אזורי טיפולי ומרחב רב-תכליתי, שמשמש רוב ימות השבוע כחדר טיפול בשיחה, תנועה ויצירה. בסופי השבוע הוא מוסב לחדר אוכל גדול לכל הדיירים.
"זה מבנה היסטורי שיש בו פרטים יפים, בעיקר בריצוף", מספרת מימון בר. "במקום שהיינו חייבות להחליף - החלפנו, אבל היה חשוב לנו להמשיך את הקו העיצובי ההיסטורי: ריצוף בגריד של 20 על 20 סנטימטרים, והקירות בגווני הקרם המקוריים, שנחשפו בשיפוץ. לא לנסות לעשות משהו חדש, אלא להפוך את זה לעכשווי".
ומה ההנהלה ביקשה להשיג בשיפוץ? לדברי דר ויזל, "עיצוב ביתי ופחות מוסדי - וגם להכניס עוד דיירים". עד עכשיו התגוררו כאן 22 דיירים, כשתקופת השיקום הממוצעת נמשכת שלוש עד חמש שנים; אחרי השיפוץ שואפים לשכן כאן עד 35 איש. "התבקשנו לאפשר זאת לא באווירת בתי חולים, אלא כמקום שמרגישים בו שבאו לטפל בך. תחושת עצמאות ובית", היא מציינת.
ההתחדשות נעשתה בתקציב קטן של כחצי מיליון שקלים, ללא תיק שימור ועבודת שימור מסודרת, כשלסעיף העיצוב הוקצו 80 אלף שקלים בלבד ("עם תקציב כזה לשני בניינים אי אפשר ללכת לחנויות שאנחנו אוהבות", מודה דר ויזל). הסכום הקטן מסביר, כנראה, מדוע חזיתות המבנים הישנים הושארו ללא טיפול משמעותי. בפנים הוחלפו תשתיות, חשמל וריצוף, הדלתות ההיסטוריות והחלונות שומרו ונצבעו.
משה שלו, שכנים מתנגדים להפעלת הוסטלים במרכזי ערים?
"לפעמים. כל מה שלא ידוע מפחיד. הבורות שולטת, אבל עם הזמן הם לומדים. המדיניות שלנו היא לא לפתוח הוסטלים בשכונות חלשות, אלא דווקא בחזקות. אלה שכונות שהתושבים שלהן צועקים 'שוויון שוויון', אבל כשזה מגיע לאזור שלהם הם עושים הכל כדי למנוע - שלא נפתח הוסטל בקרבתם. אחרי שאנחנו פותחים, הם מבינים שאלו בסך הכל בני אדם והכל מסתדר.
"היו לנו מתנגדים עיקשים שהתהפכו ב-180 מעלות, והיום אפילו מתנדבים אצלנו ומגיעים להכין אוכל. הסטיגמה קיימת, אבל זה משתנה. חצי מיליארד שקלים משולמים לשיקום נפשי על ידי המדינה, כשבערך 3.5% מאוכלוסיית העולם הם פגועי נפש ו-2.5% ניתנים לשיקום. הם לא צריכים להיות בבית חולים, אלא להשתלב בחברה ולעבוד".
- תכנון ועיצוב: סטודיו A3
- קבלן: יגאל הררי
- מפקח: אבי אילוז
- נגר: עלי שמרוך
- חיפוי וריצוף: סטודיו קרמיקה
- שיש קיסר: שיש ליאן
----------------------------------------------------------------------------------
בית כנסת חדש במבוא חורון נבנה כחלק מהוסטל לפגועי נפש חרדים.
לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
