ג'ואן קרופורד
סליחה, במי מדובר? ג'ואן קרופורד, הדיווה של כל הדיוות, זו שחתומה על הדמויות הכי דרמטיות בקולנוע, על הסכסוכים הכי מתוקשרים בהוליווד, על הגבות הכי מרובעות והביוגרפיה הכי שערורייתית. למרות שהיא שלטה בהוליווד של תור הזהב, היתה אחת הנשים המרוויחות ביותר בארצות הברית, שיחקה בעשרות סרטים ואפילו קטפה פרס אוסקר, ההיסטוריה תזכור אותה דווקא בגלל סרט אחד שבו לא שיחקה: "אמא יקרה", שהיה עיבוד קולנועי לספר הזיכרונות של בתה המאומצת כריסטינה (בכיכובה של פיי דאנאוויי), תיאר אותה כאמא מתעללת מהגיהינום וגילה לעולם מה העונש הראוי למי שמשתמשת בקולבי ברזל במקום בקולבי עץ. עכשיו כשלא מעט אנשים מרגישים את הקושי בשהייה ממושכת בחיק המשפחה, הצצה קטנה בתיאורים ההם יכולה מיד לגרום לנו להרגיש טוב יותר עם כישורי ההורות שלנו.
חוץ מלהתאכזר, כנראה, אל ילדיה, היא בילתה את שנות ה-40 של המאה הקודמת ביצירת פרסונה קולנועית של אישה חזקה שמגשימה את "החלום האמריקאי", המתבטא במציאת אהבה ורווחה כלכלית. היא היתה זו שהגיעה אל כותרות הסיום עם הגבר, הכסף והערצת הקהל. "באושר ועושר", גרסת הוליווד.
עוד אייקוני אופנה:
- אווה לונגוריה מוכיחה שלא רק בלונדיניות נהנות
- ג'יה סללה את הדרך לסינדי קרופורד
- מה סוד הקסם של רותם סלע
למה אייקון? את מעמד אידיאל הנשיות ההוליוודית של שנות ה-40 היא חלקה עם יריבתה המיתולוגית בטי דיוויס. דיוויס היתה "זאת עם האופי", קרופורד היתה "זאת עם היופי", ושתיהן יחד יצרו דמות דו-ראשית של פאם פאטאל מתוחכמת המציגה נשיות מזן חדש לתקופה: עצמאית ונועזת, שעדיין, כמובן, מוכנה לעזוב הכל לטובת הגבר שבו היא מאוהבת. בכל זאת, הוליווד תמיד היתה ממלכתם של גברים לבנים, עשירים ושוביניסטיים.
היריבות המיתולוגית של דיוויס וקרופורד פרנסה גם את סדרת הטלוויזיה השנויה במחלוקת "אויבות: בטי וג'ואן", שאפשרה לדיווה נוספת, ג'סיקה לאנג, לעשות מטעמים מדמותה השערורייתית של קרופורד.
היו לה ארבעה בעלים, חמישה ילדים מאומצים, שניים מהם תיעבו אותה, עשרות סרטים, ומוניטין של אישיות בעייתית שרומסת את כל מה שעומד בדרכה לכוכבות. אמרו עליה ש"היא שכבה עם כל הכוכבים של אולפני MGM מלבד לאסי". אולי הכל נכון, אולי היתה זו דרכה של התעשייה להקטין ולהעניש נשים דעתניות מדי. כך או כך, אין ספק שקרופורד היתה מלכה אמיתית בעידן שבו כוכבת היתה כוכבת וזוהר היה זוהר.
קרופורד, שטופחה על ידי האולפנים כאחת הכוכבות הזוהרות שלהם, האמינה כנראה בדימוי שיצרו עבורה והתקשתה בהמשך להסתגל לאובדן נעוריה ויופייה. היו לה תווי פנים דרמטיים, נוקשים משהו, ברורים ומובחנים. אלה, יחד עם אלגנטיות טבעית ותדמית של דיווה גחמנית ויהירה, הפכו אותה לאייקון.
גם השתתפותה בסרט האימה הקאלטי משנת 1962 "מה קרה לבייבי ג'יין" עם הנמסיס בטי דיוויס, חיזקה את תדמיתה המתעתעת כדמות שהיא נערצת וגרוטסקית בעת ובעונה אחת, אהובה ושנואה, חזקה ומוחלשת. אמביוולנטיות היתה תמיד מאבני היסוד של גיבורים אייקוניים.
למה לא? אם אפילו חלק קטן ממה שסיפרה עליה בתה המאומצת כריסטינה הוא אמת, הרי שמדובר באישה ממש לא נחמדה. ליתר דיוק, אלכוהוליסטית אלימה עם חיבה מופרזת לסדר וניקיון, בלי חמלה, בלי אהבה. להיות דיווה זה לרוב תנאי סף ראוי לכניסה להיכל האייקונים, להיות אמא מתעללת – לא.
ובכל זאת: היופי הדרמטי שלה היה מהסוג הנדיר, הכי רחוק מהברביות הבלונדיניות שהשתלטו על המסך בעשור שאחרי קרופורד. אני מתקשה לחשוב על מישהי אחרת שראויה כמוה לתואר "כוכבת", על כל המשמעויות שאנחנו נוטים לייחס לו. חוץ אולי מבטי דיוויס, שמקבלת, גם כאן, את זכות המילה האחרונה עם המשפט המיתולוגי שבו הספידה את יריבתה: "אף פעם לא אומרים דברים רעים על המתים, צריך להתמקד רק בטוב. ג'ואן קרופורד מתה. זה טוב".
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
ולמה החריבה הדי לאמאר היפהפייה את פניה?
