האירוע המתגלגל של הקורונה התבהר מהר מאוד כמשבר כלכלי אדיר, שאנו נמצאים כרגע רק בראשיתו. מאחורי המשבר הזה נמצאים אנשים – כאלה שבנו עסק בעשר אצבעות, שהשקיעו בו את כל הכישרון, התשוקה, המשאבים והאנרגיה – וביום אחד מצאו עצמם עומדים מול שוקת שבורה. הנשים שלפניכן, שעד לפני זמן קצר עוד ניהלו את העסק שלהן בשיא התנופה, שואלות את עצמן עכשיו איך מתמודדים עם המציאות החדשה, ואיך שומרים על אופטימיות בימים של מגפה עולמית.
"נעה בין אופטימיות לייאוש טוטאלי"
יוליה גסין (35), מעצבת אופנה ושמלות כלה, בעלת המותג וחנות הבגדים "ג'ול" בשוק הפשפשים, נשואה ואם לשתיים
מה מצב העסק שלך בימים אלו?
"מבחינת לוח השנה אנחנו נמצאים לכאורה בתקופה הכי חזקה, אבל מאז שלישי שעבר החנות שלי שוממת. כל אירועי המכירה והירידים התבטלו, והרבה כלות שלי דחו או ביטלו חתונות. רק בימים האחרונים, עשר כלות של חתונות אפריל הודיעו לי על הקפאה של ההזמנה. הכלות שכבר רצו לסגור שמלות לקיץ בבלבול אדיר וחוסר ודאות, והמשמעות היא שאין הזמנות חדשות".
איך התחושות?
"מפחיד נורא. מעולם לא חוויתי כזאת עצירה טוטאלית, מכל אפיק, מכל כיוון. הציבור בלחץ ובצדק, והדבר האחרון שבא להם זה בגדים. אני מבינה אותם. שומעים בחדשות תרחישי ארמגדון, אז הולכים לקנות שמלה? פחות. מעט התיירים שישנם בשוק הפשפשים חולפים על פני החנות בימים אלו ולא נכנסים, יש אולי כניסה אחת ביום. מת. מצד שני - הקולקציות החדשות בייצור ותכף גם צריך לשלם עליהן, ויש חשבונות. ההוצאות הקבועות סוגרות עליי, כי אין הכנסות. אני נעה בין אופטימיות לייאוש טוטאלי, בין שמחה ואהבה לעשייה למחשבות על סגירה. כל רכישה מעודדת, ואני משתדלת לשאוב ממנה כוחות ולקוות שזה זמני".
איפה את עומדת כרגע מבחינה כלכלית?
"אין לי משקיעים חיצוניים, זה רק אני ובן זוגי. אני חיה ונושמת את העסק, בכל רגע נתון אני שם. אין לי רזרבות. אני מסדרת את תזרים המזומנים של העסק לפי אירועים ולפי תקופות השיא הצפויות. אחרי התקופה הזו, הייתי אמורה להעביר את התשלומים הכי גדולים שלי לספקים. את יכולה לנחש מה מצפה לי באפריל, נכון? אולקוס ופיק ברכיים".
מה הפחד הכי גדול שלך?
"שהולכים למיתון. אני לא אשרוד את זה. אני לא אוכל לסחוב הרבה במצב הנוכחי. להיות מעצבת אופנה בארץ זה גם ככה מקצוע למשוגעים בלבד".
מה הציפייה שלך מהרשויות בתקופה הזו?
"אם לשכירים מגיע לחתום ולקבל אבטלה, אז למה לנו לא? אנחנו בדיוק באותה הסירה, אם לא במצב גרוע יותר. כל בעל עסק מכניס המון כסף לקופת המדינה. בואו ותעזרו לנו עכשיו, כי אנחנו קורסים".
"הלקוחות לא יודעים מה לעשות בלי הפסטה שלי"
גוני בורשטיין (27), שפית. למדה קונדיטוריה ב"קורדון בלו" בפריז, ועבדה בין היתר כקונדיטורית במסעדת "לומינה" של שף מאיר אדוני. בעלת מסעדת "גוני" ברמת השרון
ספרי על המסעדה שלך.
"אני במקצוע מגיל 18, ולפני שנה ושלושה חודשים הקמתי את מסעדת החלומות שלי - מסעדת שף עם תחושה של קלאס ואיכות. עשו עליי כתבות בכל עיתון אפשרי וקיבלתי הרבה מחמאות על האוכל. השקעתי את כל כולי במסעדה ועבדתי 24/7, ובדיוק עכשיו, כשנכנסנו לעלייה משמעותית, נפלה עלינו הקורונה".
איך התמודדת עם המשבר?
"בהתחלה הקפדנו לחטא כל שולחן והמלצרים חיטאו ידיים באלכוג'ל אחרי כל מגע עם צלחת או כוס של סועד. במקביל, צמצמתי את שעות הפעילות ואת מלאי חומרי הגלם. ברגע שראש הממשלה הודיע על ביטול תרבות הפנאי, החלטתי לסגור עד להודעה חדשה. זה מאוד קשה להודיע ל-20 אנשים שנשענים עליי כמקור פרנסה, שמקום העבודה שלהם נסגר".
לא יכולת להשאיר את המסעדה פתוחה עם שירות טייק אווי ומשלוחים?
"טייק אווי ומשלוחים לא מתאימים לכל מסעדה. גם לא משתלם לי להתחיל משהו חדש, שלא עשיתי מעולם, בתקופה של חוסר-ודאות".
איך הלקוחות הגיבו להודעת הסגירה?
"קיבלתי הרבה אהבה וחיזוקים בפייסבוק, באינסטגרם ובווטסאפ. לקוחות קבועים כתבו לי שהם לא יודעים מה לעשות עכשיו בלי מנת הפסטה-לָבְרק שלי".
איך תתמודדי עכשיו מבחינה כלכלית? הרי ההוצאות על המסעדה נמשכות.
"הממשלה הודיעה על דחייה במועד תשלומי המע"מ, הארנונה והביטוח הלאומי. אני מקווה שנקבל את התמיכה המקסימלית. זה משבר כלכלי אדיר ואין לנו ברירה אלא לשרוד".
יש בך חשש שישכחו את המסעדה שלך עד שתפתחי מחדש?
"לא. אין הרבה מסעדות באזור השרון שמציעות אוכל איטלקי בעבודת-יד וקינוחים צרפתיים ברמה גבוהה. אנחנו שמים את הלב שלנו בצלחת. אני מקווה שתקופת הסגירה תגרום לאנשים להתגעגע אלינו".
מה תעשי עם עצמך בתקופה הקרובה?
"חזרתי לתחביב הציור, שהזנחתי בתקופה שהתמקצעתי באוכל. אני אנסה להסתכל על הברייק הזה כהזדמנות לגדילה והתפתחות, ולא לשקוע לעצב או לדיכאון".
"אנחנו מנסים לא להרים ידיים"
זוהר מיילי (40), מפיקת אירועים לאלפיון העליון, בעלים ושותפה בחברת בוטיק "פרייבט פרודקשן". נשואה לרונן מיילי, מפיק אירועים ומסיבות, ואמא לשלושה
מה מצב העסק כרגע?
"כל התחום נעצר לחלוטין. האירועים לחודש חודשיים הקרובים התבטלו, כולל אירועים שעבדנו עליהם הרבה זמן. מדובר בפגיעה כלכלית מאד גדולה. אנחנו לא יודעים עד מתי היא תמשיך ולא ברור כמה אוויר לנשימה יש. אני ושותפתי עובדות הרבה עם אנשים מחו"ל, וכרגע כל העולם נמצא באותו מצב, חוסר ידיעה וקיפאון. ענף שלם נפגע בצורה קשה מאד".
איך את מתמודדת בכל זאת?
" כרגע, גם אם זה לא נראה באופק, השאיפה היא לדחוף את האירועים, לפחות את מה שאפשר, לסוף הקיץ והלאה. אנחנו מנסות להתארגן לתוכנית מגירה".
את ובעלך עוסקים באותו התחום, ושניכם נפגעים. איך מתמודדים?
"העסקים שלנו קפאו ואנחנו מפסידים. רונן עוסק באירועים המוניים שכוללים הגעה של דיג'יים מחו"ל, ואין לדעת מתי העולם ייפתח בחזרה וישוב לתפקד כרגיל. אנחנו מנסים להאמין שבקיץ נוכל לחזור לתפקד, להישאר בחדוות יצירה ולא להרים ידיים. אין דרך להתמודד אחרת".
איך את מעבירה את הזמן?
"בניסיון להמשיך לעבוד. בנוסף להכל אני גם אמא לשלושה ילדים שאחד מהם תינוק בן חצי שנה. להיות אישה עובדת ואמא לא פשוט גם בימים הרגילים, בטח שלא בימים האלה כשהילדים בבית. מאד מאתגר לנסות להחזיק את כל הדבר הזה, אבל אני ובעלי עושים את זה עם חיוך, גם עם הפחד שנמצא באוויר - הבריאותי והכלכלי".
"המשרד החדש עומד ריק"
ענבל מור יוסף (42), בעלת חברת "פריוריטי גורו" להטמעת תוכנת פריוריטי לעסקים, נשואה ואם לשלושה
ספרי על החברה שלך.
"החברה שלנו עוסקת בהטמעת תוכנת 'פריוריטי' לעסקים. מדובר בתוכנה לניהול עסק שמאפשרת לנהל את כל הפעילויות שלו - כספים, מכירות, רכש, מלאי. אני והשותף שלי עבדנו בחברה שמפתחת את התוכנה כמנהלי פרויקטים, ולפני 12 שנה החלטנו לצאת לדרך עצמאית".
מה מצב העסק כרגע?
"אני מעסיקה עשרה עובדים, ונאלצתי להוציא כמעט את כולם לחופשה ללא תשלום, כולל מנהלי פרויקטים בכירים ומנהלת משרד. המצב הזה מאוד מתסכל. העובדים הם כמו משפחה שלי, אבל לא הייתה לי ברירה. הייתי עצובה מאוד כשהגעתי היום למשרד ומצאתי את עצמי לבד. רק לא מזמן השקענו עשרות אלפי שקלים בשיפוץ המשרד שלנו בראשון לציון, ועכשיו הוא עומד ריק".
ממה בעצם נובע הצמצום הזה?
"מתוך צפי למה שקורה בשוק. אני מקדימה תרופה. זו לא היסטריה אלא צעד מחושב. הלקוחות שלנו הם עסקים שגם הם נפגעו בגלל הקורונה, והם לא יודעים מה יהיה. הרבה עובדים נשארים בבית והעסקים מנהלים רק את מה שהכרחי. הם לא מוכנים להיכנס להרפתקאות ולהטמיע תוכנה חדשה בעסק בתקופה כזו. כבר עכשיו אני מרגישה ירידה במספר הלקוחות ופחות ביקוש לפרויקטים חדשים. אנחנו עובדים קשה כבר שנים כדי למצב את עצמנו בשוק, ועכשיו יש לנו חשש גדול שהצמיחה תיעצר. אני גם חוששת שתהיה לנו בעיה לגבות תשלומים עתידיים בגלל קושי כלכלי של הלקוחות. זה כמו אפקט הדומינו״.
איך עוד אתם מתמודדים, מלבד צמצום בכוח אדם?
״נערכנו לעבודה מהבית כולל תמיכה טלפונית. בנוסף, יזמנו פנייה לכל הלקוחות והצענו להם להעביר את התוכנה לענן שלנו. הצענו אפילו שלושה חודשים חינם. אחד מהקשיים שחברות נתקלות בהם כרגע הוא שהן לא יכולות לתפעל מהבית את המערכות הממוחשבות שנמצאות במשרד. זו הדרך שלי לאפשר ללקוחות להיפגע פחות".
את חושבת שתצליחו להתאושש מהמשבר?
״אני מאמינה שנצליח להתאושש מזה. אני מאחלת לנו שהווירוס הזה ייעלם כלעומת שבא".
