כה זקוקה לנחמה: שברון הלב של הזמרת, שהישראלים לא סלחו לה

כשנחמה הנדל עברה לגרמניה ושינתה את שמה, זכתה ליחס עוין. כשחזרה לארץ אחרי עשרות שנים, התקשתה להשתלב מחדש. התקף אסטמה הביא למותה בגיל 62 בלבד

יובל לוי וד"ר חופית כהןפורסם: 03.03.20 02:28
נחמה הנדל, 1962. לימים היא עזבה את הארץ, נישאה לגבר גרמני, לא יהודי, ויתרה על שמה העברי והצטרפה לתנועה רוחנית מסתורית (צילום: דוד רובינגר)
נחמה הנדל, 1962. לימים היא עזבה את הארץ, נישאה לגבר גרמני, לא יהודי, ויתרה על שמה העברי והצטרפה לתנועה רוחנית מסתורית (צילום: דוד רובינגר)
הנדל מקבלת את פרס כינור דוד של "ידיעות אחרונות" מהמשורר אברהם שלונסקי, 1964. קריירה מפוארת והצלחה בינלאומית (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
הנדל מקבלת את פרס כינור דוד של "ידיעות אחרונות" מהמשורר אברהם שלונסקי, 1964. קריירה מפוארת והצלחה בינלאומית (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
הנדל עם רן אלירן בבחינות לתוכנית של אד סאליבן, 1958. למטה: מבצעת את שירי ביאליק בתוכנית טלוויזיה (צילום: משה פרידן, לע"מ)
הנדל עם רן אלירן בבחינות לתוכנית של אד סאליבן, 1958. למטה: מבצעת את שירי ביאליק בתוכנית טלוויזיה (צילום: משה פרידן, לע"מ)

הסיפור של נחמה הנדל הוא לא רק סיפור של זמרת ישראלית מפורסמת שחיה ומתה: הוא סיפור על ערכים בסיסיים בחברה הישראלית שהשתנו, על הלכי רוח ותפיסות שעשו סיבוב של 180 מעלות בתוך כחצי מאה. בין השאר, זה סיפור על גרמניה והיחס אליה. כיום חיים שם, בעיקר בברלין, כ-20 אלף ישראלים, ורבים נוספים רוצים להצטרף אליהם. על הרקע הזה, קשה לדמיין את השבר שחווה הציבור הישראלי לנוכח החלטות שקיבלה נחמה הנדל בסוף שנות ה-60: היא לא רק עברה לגור בגרמניה עם בעל גרמני, לא יהודי, אלא אף שינתה את שמה העברי "נחמה" ל"הלנה" הנוצרי. גם אסתר ואבי עופרים עברו לגרמניה באותן סיקסטיז סוערות, וגם הם נתקלו בארץ ביחס עוין, מעין חרם, אלא שההצלחה הבינלאומית הסוחפת לה זכו, המתיקה במעט את היחס המתנכר.

 

לנחמה הנדל לא היה את המזל הזה. לפני מספר שנים כתב הפזמונאי אבי קורן, שהיה ידיד קרוב שלה, מאמר מרגש שבו תיאר את היחס המשפיל לו זכתה כששבה לארץ בראשית שנות ה-90 וניסתה להשתלב מחדש בשוק המוזיקה המקומי. היא חוותה אז מצוקות קשות, שעמדו בניגוד מוחלט לקריירה המפוארת שלה ולהצלחה הבינלאומית שהייתה מנת חלקה בימים שבהם אמנים ישראלים היוו תוספת אקזוטית ואיכותית לבידור בחו"ל – בעיקר בארצות הברית.

 

צפו בה מתראיינת ושרה בתוכנית של גבי גזית בערוץ 1 בסוף שנות ה-80:

 

 

נחמה הנדל נולדה בירושלים ב-1936, והתחנה המקצועית הראשונה שלה הייתה להקת הנח"ל המיתולוגית, שבה שיחקה, בין השאר, במערכון מאת אפרים קישון בשם "סלאח שבתי", ששימש בסיס לסרט המפורסם. אחרי להקת הנח"ל יצאה ללימודים בפריז, ועם חזרתה הצטרפה ללהקת בצל ירוק, שהייתה מעין המשך אזרחי ללהקות הצבאיות. בהרכב היו חברים, בין השאר, חיים טופול ואורי זהר, וכתבו לו מיטב היוצרים של התקופה, ובהם קישון, דן בן אמוץ, דן אלמגור ונעמי שמר. לאחר מכן הקימה הנדל צמד עם הזמר רן אלירן (מנחם לייזרוביץ', במקור): הצמד נקרא "רן ונמה", משום שבארצות הברית, שם החלה הקריירה המשותפת של השניים, התקשו לבטא את שמותיהם המקוריים של הזמרים. הנדל ואלירן הקליטו יחד שירים רבים, שהיפה מביניהם, לטעמנו (וגם לטעמו של חברנו קובי אור), הוא "טיול בשניים" מאת דליה למדני ואריה לבנון:

 

 

את הקריירה שלהם בארצות הברית חבו הנדל ואלירן למגיש הטלוויזיה האמריקאי אד סאליבן, שביקר בארץ וחיפש כישרונות שיופיעו בתוכניתו המצליחה (ראו תמונה גדולה בראש הכתבה). לצד רן ונמה גילה סאליבן את יצחק פרלמן הצעיר ואת יונתן כרמון, הכוריאוגרף שהלך לעולמו לפני כחודש. הנדל ואלירן, ואיתם כרמון, נשארו בארצות הברית כשנתיים וזכו להצלחה. הנדל התיידדה שם עם זמרות הפולק אודטה וג'ואן באאז, שבעקבותיה החלה להופיע עם גיטרה. בראשית שנות ה-60 חזרה לישראל (בעוד אלירן נשאר בארצות הברית עד היום), ובהשראתן של האמניות שהכירה בחו"ל, הייתה זמרת פולק - או כפי שכינו אותה כאן, "זמרת עם". בתור שכזו, הרבתה לשחזר שירים עבריים עתיקים, בעיקר של ביאליק (ראו מחרוזת בראש הכתבה), ושירי עם מהעולם, בהם "דונה דונה". היא הייתה פופולרית מאוד, וב-1964 זכתה עם בני אמדורסקי במקום הראשון בפסטיבל הזמר בשיר "ילדתי אימרי", שכתבו משה דור ויעקב הולנדר:

 

 

המפנה ביחס אליה התרחש בסוף שנות ה-60, אחרי שהיא אימצה עקרונות של תנועה רוחנית בינלאומית בשם "סובוד" ושינתה את שמה הפרטי ל"הלנה". היא גם התחתנה עם הגיטריסט והסופר הגרמני אנטול רנייה (ששינה את שמו הפרטי ל"לאונרד") ועקרה לגרמניה, שם נולדו בתה דיליה ובנה מיכאל. בשנות ה-70 חזרה להופיע בישראל מספר פעמים, ובמקביל להופעות נתנה ראיונות שבהם הסבירה את התהפוכות שעברה ואת טיבה של הכת הרוחנית שאליה השתייכה. היא גם נאלצה להפריך שמועות שנפוצו אז, לפיהן היא התנצרה. בראשית שנות ה-80 עברה עם משפחתה לאוסטרליה, שם עסקה בחינוך מוזיקלי.

 

הנדל בפסטיבל הזמר 1965. בסוף העשור חל מפנה ביחס אליה (צילום: דוד רובינגר)
    הנדל בפסטיבל הזמר 1965. בסוף העשור חל מפנה ביחס אליה(צילום: דוד רובינגר)

     

    הפרק האחרון בחייה התחיל בראשית שנות ה-90: אחרי שנפרדה מרנייה, חזרה לגור בישראל וניסתה בקושי רב לחדש את הקריירה. מופע משותף שלה עם שולי נתן רץ בהצלחה ברחבי הארץ, אבל אלבום חדש שהקליטה, ובו ביצועים לשירים של שמוליק קראוס, שלמה ארצי ושלמה גרוניך ודואט עם חנן יובל, לא הצליח, מה שגרם לה עוגמת נפש רבה. כדי להתפרנס, עבדה כמדובבת בסרטים מצוירים. האחרון שבהם, "מולאן", יצא לאקרנים שלושה חודשים לפני מותה.

     

    היא הלכה לעולמה ביום כיפור, 30 בספטמבר 1998, בביתה בכפר סבא, שבו גרה לבד. בעלה לשעבר סיפר שבתקופת מגוריה בגרמניה לקתה במחלות ריאה ודרכי נשימה, ואלה החמירו עם השנים. בערב יום כיפור אירחה חברים בדירתה, ואחרי שהם עזבו, בשעת לילה מאוחרת, היא נפטרה בגפה, ככל הנראה מהתקף אסטמה קשה. בת 62 בלבד הייתה במותה. השירים שלה עדיין איתנו.

     

     

       

      גם היא הייתה זמרת ישראלית גדולה שנפטרה בטרם עת. הקליקו על התמונה:

       

      אלא זוהר, אלא אור. הקליקו על התמונה (צילום: שלום בר טל)
      אלא זוהר, אלא אור. הקליקו על התמונה (צילום: שלום בר טל)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      יובל לוי, מבקר רוק וכותב טורים, החל את דרכו העיתונאית בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, ומאז ראה אלפי הופעות ושמע עשרות אלפי אלבומים. את פרנסתו המשונה, יש אומרים, הוא מוציא ממכירת כלי חיתוך אימתניים. אשתו, ד"ר חופית כהן, היא רופאה בכירה במרכז הרפואי שיבא: מומחית באנדוקרינולוגיה וברפואה פנימית, מרצה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וגם חובבת מוזיקה מושבעת. בזמן שהשתלמה במרכז רפואי בקליבלנד, אוהיו, ערכה ביקורים תכופים בהיכל התהילה של הרוקנרול, ושם גם שכללה את התחביב המעט חריג של נבירה במסמכים רפואיים על נסיבות מותם האקסצנטריות של רוקרים ידועים. לזוג יש ילדה פלאית ושמחה במיוחד בשם רננה, והם גרים ברמת גן.