רפורמת סימון המזון: הכוונה תזונתית מועילה או שמא הטעיה בריאותית?

איך קרה שחוק הסימון התזונתי איפשר לחטיפים ולמזונות מעובדים להסתנן אל מעבר לקווים האדומים? והאם הוא באמת ישפיע עלינו לעשות בחירות תזונתיות טובות יותר?

חוק סימון המזון מחייב את יצרניות המזון הישראליות לסמן במדבקות אדומות אריזות מזון המכילות כמויות גבוהות מערכי הסף שנקבעו לשומן רווי, נתרן או סוכר (צילום: Lissandra Melo/Shutterstock)
חוק סימון המזון מחייב את יצרניות המזון הישראליות לסמן במדבקות אדומות אריזות מזון המכילות כמויות גבוהות מערכי הסף שנקבעו לשומן רווי, נתרן או סוכר (צילום: Lissandra Melo/Shutterstock)

 ביוני 2016 יצא משרד הבריאות בקמפיין חדש נגד צריכת מזון מעובד, שבמוקד שלו היו בעיקר החטיפים המלוחים. קשה היה להחמיץ את מראה החטיפים המוכרים בתשדיר - קעריות עמוסות בבמבה, צ'יפס, בייגלה וביסלי. אלא שהקמפיין האמיץ הזה, כך התברר עד מהרה, לא שרד. אחרי ששודר פעמיים בלבד החליט משרד הבריאות לעצור אותו, ואף הסיר אותו מאתר המשרד. הסיבה המפתיעה: הקמפיין היה מוצלח מדי. לא צריך להיות מומחה לשיווק כדי להבין שהלחץ של התעשייה עשה את שלו, אבל המהירות שבה זה קרה הייתה בהחלט מפתיעה.

 

"הופתענו מהאפקט ומהעוצמה של הקמפיין, אנחנו לא רוצים להרוס את התעשייה", הודה מנכ"ל המשרד, משה בר סימן טוב, והכריז בריאיון ל"כלכליסט" שמה שחשוב הוא שהתעשייה הבטיחה עכשיו לשתף פעולה עם המהלך המשמעותי שהמשרד הולך להשיק – רפורמה בסימון המזון. מאז חלפו שלוש וחצי שנים של דיונים סוערים בוועדת הבריאות של הכנסת, שבמהלכם פעלו במרץ לוביסטים מטעם חברות המזון כדי לנסות לטרפד את החקיקה, או לפחות לדחות ולרכך חלק מהתקנות.

אילו הסימון היה מתייחס לקלוריות, ככל הנראה כל החטיפים המלוחים היו מסומנים באדום. כמו כן, מאחר שהרף שנקבע לסימון הנתרן והשומן הרווי עדיין גבוה מספיק, היצרנים הצליחו להשאיר אותם לא מסומנים, חפים ממדבקה אדומה

 

ב־1 בינואר 2020 יצאה הרפורמה סוף־סוף לדרך. במרכזה - חוק סימון המזון, המחייב את יצרניות המזון הישראליות לסמן במדבקות אדומות אריזות מזון המכילות כמויות גבוהות מערכי הסף שנקבעו לשומן רווי, נתרן ו/או סוכר. כמו כן, על פי החוק, יסומנו במדבקה ירוקה אריזות המזון שאושרו והוגדרו כבריאות על ידי משרד הבריאות. תהליך הסימון יבוצע בשני שלבים ("פעימות") כשערכי הסף לסימון ישתנו במהלכו. הפעימה הראשונה בוצעה כאמור ב־1 בינואר השנה, והשנייה אמורה להתבצע ב־1 בינואר 2021. נוסף על הסימון האדום והירוק שונה סדר הופעת הערכים התזונתיים בטבלת הסימון התזונתי, והחברות יחויבו לסמן בה גם את מספר כפיות הסוכר. כמו כן, כוללות המלצות הוועדה הגבלה של פרסום ושיווק של מזון מזיק לצעירים מתחת לגיל 16.

 

    את ההשראה לחוק קיבלו אנשי משרד הבריאות מחוק סימון המזון הצ'יליאני, שמחקרים הראו שהייתה לו השפעה משמעותית הן על התנהגות הצרכנים והן על היצרנים, שערכו שיפורים במוצריהם. אלא שבדרך ליישום החוק בארץ הצליחו התעשיות, שניצלו היטב את השנתיים שניתנו להן, לרכך את הרפורמה ולבטל חלק מהרגולציות שנדונו במקור באמצעות לוביסטים שהפעילו לחצים על ועדת הבריאות של הכנסת ועל משרד הבריאות.

     

    אז מה בדיוק הוליד כל התהליך הזה? מה נכלל בסימון ומה לא, ואילו רגולציות שאמורות היו להיכלל במקור לא נכללו בסופו של דבר? וחשוב מכך: מהן ההשלכות הצפויות של המהלך הזה והאם הוא באמת ישפיע עלינו לעשות בחירות תזונתיות טובות יותר?

     

    אזור הביטחון: הסימון הירוק

    נתחיל בסימון הירוק, שהוא הפשוט יותר להסבר. הרעיון מאחורי המדבקות האלה הוא להקל על הצרכנים לבחור את המזונות הבריאים יותר. על פי החוק החדש יוכלו לשאת מדבקה ירוקה מוצרים בלתי מעובדים או כאלה המוגדרים כבעלי מידת עיבוד מינימלית. בניגוד לסימון האדום, הסימון הירוק אינו חובה, והיצרנים רשאים להוסיפו למוצרי המזון שלהם אם הם עומדים בתנאים שנקבעו על ידי משרד הבריאות. אז מי בירוקים?

     

    פירות, ירקות וזרעים: ברשימה זו נכללים פירות, ירקות, אצות ים, פטריות, זרעים, אגוזים, בוטנים ושקדים גולמיים ללא תוספות (גם קלויים), כמו גם ממרחים וקמחים העשויים מהם ללא תוספות.

     

    הרעיון מאחורי המדבקות האלה הוא להקל על הצרכנים לבחור את המזונות הבריאים יורת  (צילום: Shutterstock)
      הרעיון מאחורי המדבקות האלה הוא להקל על הצרכנים לבחור את המזונות הבריאים יורת (צילום: Shutterstock)

       

      ביצים, דגים ועופות: הכוונה למוצרים ארוזים מראש בלבד.

       

      קטניות: בכל צורת ההכנה מלבד טיגון.

       

      דגנים מלאים: בשלמותם (בכל צורת הכנה מלבד טיגון), וכן קמח מדגנים מלאים, פסטה מלאה וקרקרים/פתית מדגנים מלאים.

       

      מוצרי חלב וסויה: יוגורטים המכילים עד 5% שומן וללא תוספות; גבינות המכילות עד 5% שומן, מתוכם עד 3% שומן רווי ועד 200 מיליגרם נתרן; משקאות סויה המכילים עד 50 מיליגרם נתרן, וטופו המכיל עד 200 מיליגרם נתרן.

       

      חלק מהשמנים הצמחיים: שמן זית, שמן אבוקדו, שמן שקדים, שמן קנולה, שמן חריע, טחינה גולמית ללא תוספות וסלטי טחינה המכילים עד 200 מיליגרם נתרן.

       

      אזור הסכנה: הסימון האדום

      את הסימונים האדומים מחויבים היצרנים כאמור להוסיף בשתי פעימות:

       

      בפעימה הראשונה: יסומן כל מזון מוצק שמכיל יותר מ־500 מיליגרם נתרן, יותר מ־13.5 גרם סוכר או יותר מ־5 גרם שומן רווי לכל 100 גרם מזון, ובמקרה של מזון נוזלי – לכל מוצר שמכיל יותר מ־400 מיליגרם נתרן, יותר מ־5 גרם סוכר או יותר מ־3 גרם שומן רווי לכל 100 מ"ל מזון.

       

      בפעימה השנייה: כל מזון מוצק שמכיל יותר מ־400 מיליגרם נתרן, יותר מ־10 גרם סוכר או יותר מ־4 גרם שומן רווי לכל 100 גרם מזון. ביחס למזון הנוזלי – יסומן גם כל מזון נוזלי שיכיל יותר מ־300 מיליגרם נתרן לכל 100 מ"ל מזון. ערכי הסף למזונות נוזליים עבור סוכר ושומן רווי לא ישתנו בפעימה הבאה.

       

      האדומה הכפולה: רמה גבוהה של כל אחד מהמרכיבים האלה מחייבת מדבקה אדומה המתייחסת ספציפית אליו, כך שאם במוצר יש למשל גם כמות גבוהה מהסף של סוכר שנקבעה וגם כמות גבוהה מערך הסף של שומן רווי, הוא יקבל שתי מדבקות אדומות.

        

      האזור האפור: האולטרה מעובדים לא מסומנים

      בעוד שהיוזמה עצמה היא צעד מבורך, נראה כי היישום שלה בשורה התחתונה לוקה בכמה בעיות משמעותיות שקשה לא לראות את ידם הארוכה של הלוביסטים בהן. הבעיות משמעותיות עד כדי כך שנראה כי הרפורמה מחמיצה את המטרה המקורית שלה – לחנך את הציבור לצריכת מזון בריאה יותר.

       

      מתברר כי חלק גדול מהמזונות המעובדים ביותר, ובהם דווקא אלה שהצריכה שלהם היא הגבוהה ביותר וקהל היעד העיקרי שלהם הוא ילדים, נותרו למרבה האבסורד מחוץ לסימון האדום. מנגד, חלק מהמזונות הלא מעובדים והבריאים דווקא זכו לדגל אדום. את גודל האבסורד תנכיח לכם הרשימה הבאה.

      מתברר כי חלק גדול מהמזונות המעובדים ביותר, ובהם דווקא אלה שצריכה שלהם היא הגבוהה ביותר וקהל היעד העיקרי שלהם הוא ילדים, נותרו למרבה האבסורד מחוץ לסימון האדום. מנגד, חלק מהמזונות הלא מעובדים והבריאים - דווקא זכו לדגל אדום

       

      חטיפים מלוחים, רטבים וסלטים מוכנים

      כן, אותם חטיפים מטוגנים ועתירי נתרן בשקיות המרשרשות שאיתם התחיל כל הסיפור, כל אלה, דווקא הם, נחתו כעת מתחת לרדאר הסימון האדום. ולא, למי שחושב שאולי הם יסומנו בהמשך, זה לא יקרה גם בפעימה הבאה. איך זה קרה?

       

      1. פטור מסימון קלורי. הסיבה נעוצה בראש ובראשונה בהחלטה להתעלם מסעיף מרכזי אחד במודל הצ'יליאני שהיווה כאמור את ההשראה לכתיבת התקנות הישראליות – התייחסות לקלוריות במוצר. אילו היה הסימון מתייחס לקלוריות, היו ככל הנראה כל החטיפים מסומנים באדום. ההתעלמות מסוגיית הקלוריות והבחירה להתייחס רק לתכולת השומן הרווי והנתרן אפשרה ליצרנים לקבל פטור למוצרים האלה.

       

      2. רף גבוה לנתרן ולשומן הרווי. הרף שנקבע לסימון הנתרן והשומן הרווי עדיין גבוה מספיק, כך שעם מעט "קווץ'" שעשו היצרנים, שהקטינו קצת את הכמויות, הם הצליחו להשאיר אותם חפים ממדבקה אדומה. מה שעוד עזר לחטיפים האלה הוא העובדה שבסימון השומן הרווי לא הובאו בחשבון סוגיית העיבוד או סוג השומן הרווי, ובמקרה של החטיפים הרי שאחוז לא מבוטל מהשומן הרווי בהם מקורו בשמן מטוגן.

       

      עוד מוצרים אולטרה מעובדים שחמקו מהמדבקה האדומה: שקדי מרק, חלק מהפיצות, מהרטבים המעובדים ומהסלטים התעשייתיים, כמו למשל חלק מסלטי החומוס התעשייתי, לא יסומנו באדום - גם לא בפעימה הבאה.

       

      חטיפים מתוקים ומוצרי מעדנייה. והאבסורד לא נגמר כאן, שכן החרגות שונות שהתקבלו בלחץ הלוביסטים של חברות המזון הגדולות אפשרו לפטור מהסימון במדבקה אדומה גם מוצרים שאינם עומדים ברף שנקבע לקטגוריות שכן נבחרו, כמו למשל חטיפים מתוקים ועתירי סוכר. למעשה, מדובר בכל חטיפי השוקולד המתוקים באריזות קטנות, אלה שאורבים לכם לרוב ליד הקופה בסופר או בחנויות נוחות. זאת בזכות החרגה לאריזות ששטח פני קדמת האריזה שלהן קטן מ־25 סמ"ר. כמו כן, ניתן פטור ליחידות מזון ארוזות קטנות הארוזות יחד באריזה כוללת.

       

      החלטה נוספת, לטפל רק במזון ארוז, מותירה מחוץ לסימון האדום גם את כל המזונות הנמכרים בתפזורת, כמו למשל הנקניקים, הנקניקיות והגבינות השמנות במעדניות בסופר.

       

      הבחירה להתייחס רק לשומן רווי, נתרן וסוכר מותירה מחוץ לסימון למעשה את כל המוצרים המעובדים, שאמנם עומדים ברף שנקבע לקטגוריות אלה, אבל מכילים שלל חומרים מזיקים אחרים

      אבקות מרק ומזונות אולטרה מעובדים

      גם אבקות המרק עתירות הנתרן זכו לפטור מהסימון האדום. זאת בעזרת הפעלול הבא: לפי הנוסח המקורי חובת הסימון של אבקות המרק אמורה הייתה להתייחס לרף שנקבע למזון נוזלי, כך שאבקות מרק שמכילות יותר מ־300 מיליגרם נתרן ל־100 מ"ל מרק מוכן אמורות היו להיות מסומנות במדבקה אדומה. ואולם בלחץ היצרנים שונו התקנות כך שהאבקות יקוטלגו כ"מזון מוצק מהול במים", כך שהרף שלהן לסימון אדום יהיה 400 מיליגרם נתרן ל־100 מ"ל מרק מוכן.

       

      יתרה מכך, הבחירה להתייחס רק לשומן רווי, נתרן וסוכר מותירה מחוץ לסימון למעשה את כל המוצרים המעובדים, שאמנם עומדים ברף שנקבע לקטגוריות אלה, אבל מכילים שלל חומרים מזיקים אחרים, כמו חומרים משמרים, חומרי טעם וריח מלאכותיים, ממתיקים מלאכותיים, צבעי מאכל ועוד עשרות חומרים אחרים שמזיקים לבריאות.

       

      האבסורד: בריאים ואדומים

      האבסורד גדל עוד יותר לאור העובדה שאל מול כל המוצרים המעובדים והתעשייתיים האלה ישנם מוצרים גולמיים ובריאים שדווקא כן זוכים לסימון אדום. לדוגמה, בעוד שטחינה גולמית ללא שום תוספות יכולה לזכות לסימון ירוק, הרי שטחינה גולמית שמכילה מלח או סילאן - גם אם מדובר בכמויות קטנות הנמוכות משמעותית מערכי הסף שנקבעו - תחויב במדבקה אדומה. ולא מדבקה אדומה של "נתרן בכמות גבוהה" כפי שאולי חשבתם, אלא מדבקה של "שומן רווי בכמות גבוהה" – למרות שברור שכמות השומן הרווי בה זהה לזו של הטחינה הגולמית ללא מלח או סילאן.

       

      גם חטיפים רבים העשויים על טהרת החומרים הטבעיים, ללא סוכר או נתרן מוסף וללא כל חומר מלאכותי מוסף, יחויבו במדבקה אדומה אם הם מכילים יותר מרכיב אחד. כך לדוגמה, חטיף אנרגיה מתמרים טחונים המשלב שקדים, טחינה משומשום מלא וקוקוס, יחויב במדבקה אדומה של "סוכר בכמות גבוהה". יותר מזה, היצרנים של חטיפים אלה גם יחויבו לציין ברשימת המרכיבים בגב האריזה את מספר כפיות הסוכר שהמוצר מכיל ל־100 גרם, אף שכאמור הם אינם מכילים סוכר מוסף כלל.

       

      חטיפים רבים העשויים על טהרת החומרים הטבעיים יחויבו במדבקה אדומה של "סוכר בכמות גבוהה" (צילום: GettyimagesIL)
        חטיפים רבים העשויים על טהרת החומרים הטבעיים יחויבו במדבקה אדומה של "סוכר בכמות גבוהה"(צילום: GettyimagesIL)

         

        המסלול הכתום: סימון ביניים

        למרבה הצער, העיוותים הבולטים האלה בסימונים עלולים ליצור מצב שבו לא רק שהמטרה המקורית של החוק – לחנך את הציבור לעשות בחירות תזונתיות בריאות יותר – תוחמץ, אלא אף להוביל את הציבור לבחור בהתאם להמלצות מוצרים גרועים יותר מאלה שצרך קודם, ולוותר על מוצרים בריאים כמו טחינה גולמית וחטיף תמרים טבעי לחלוטין. בצד החיובי, בוועדת הבריאות ובמשרד הבריאות גאים בעובדה שחלק מהמניפולציות של התעשיות כן נמנעו – ובראשן הניסיון להחריג את הגבינה הצהובה, שאמורה לקבל שתי מדבקות אדומות, אחת לנתרן והשנייה לשומן הרווי, מהסימון השלילי. "היבט חיובי מרכזי נוסף הוא שבסופו של דבר הרפורמה כן הובילה את היצרנים והתעשיינים לעשות שינויים בהרכב המוצרים שלהן", אומרת עלינה סגל, דיאטנית קלינית מומחית לטיפול בהפרעות אכילה בנוער ומבוגרים ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית. "אם כתוצאה מהרפורמה הוקטנו כמויות הנתרן, השומן הרווי והסוכר, אז הצרכן הרוויח - וזו בעצם המטרה. גם אם הרפורמה לא מושלמת, זהו צעד חיובי, משמעותי, ובעיני גם דרמטי".

        "אם כתוצאה מהרפורמה הוקטנו כמויות הנתרן, השומן הרווי והסוכר, אז הצרכן הרוויח - וזו בעצם המטרה. גם אם הרפורמה לא מושלמת". עלינה סגל

         

        ומה עם המזונות הבעייתיים שלא זוכים לסימון - החטיפים, המזונות שמכילים חומרים משמרים או הממתקים?

        "חבל שאריזות קטנות לא סומנו. ברור שברגע שהאריזה קטנה, הכמויות של כל הערכים יורדות, אבל מה קורה אם נאכל ארבע אריזות קטנות? לכן לדעתי צריך להיות עליהן לפחות איזשהו סימון ביניים, אולי סימון כתום, שיבהיר לציבור שזה אולי קצת יותר טוב מאשר לצרוך אריזה גדולה של חטיף, אבל עדיין לא בריא. לגבי מזונות בריאים שקיבלו סימון אדום, נכון שיש מזונות שנפלו בין הכיסאות, כמו הטחינה למשל, אבל בסך הכל הסימון כן הצליח להקיף באופן נכון את רוב המזונות. לדעתי, בעתיד הסימון צריך לכלול גם את החומרים המלאכותיים המוספים, כמו חומרים משמרים וצבעי מאכל. נוסף על כך, המהלך הזה צריך להיות מלווה בחינוך, בהסברה ובקמפיינים כדי שהשפעה שלו לא תדעך בהדרגה".

         

        לדברי פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות, חוק הסימון התזונתי בישראל הוא דווקא אחד המחמירים בעולם. "יש בעולם כמה מדינות שעשו רגולציות סימון", היא מסבירה. "ההבדל הוא שבניגוד ליתר המדינות, בישראל ובצ'ילה יש גם סימון שלילי שהוא לא וולונטרי - וזו פריצת דרך. היתרון הגדול של השיטה שאנחנו בחרנו הוא שהיא מביאה לסימון של הרבה מזונות מעובדים, כולל כל הממתקים והרבה מהחטיפים. אז נכון שתעשיית המזון עשתה רה־פורמולציה, אבל גם זה צעד חיובי, משום שאם אנשים כבר אוכלים חטיף, אז לפחות לא יהיו בו כמויות גדולות של שומן רווי, נתרן וסוכר. מעבר לזה, החברות יצרו גרסאות שיכללו פחות נתרן, ולצידן החטיף המקורי שיישאר בשוק אבל יסומן".

         

        אבל מעבר לנתרן, מדובר בחטיפים שרובם מטוגנים.

        "לא בהכרח הכל מטוגן בכל החטיפים. חלקם מיוצרים בתהליכים אחרים. מעבר לכך, אף מדינה לא מסמנת את נושא הטיגון, מכיוון שמדובר בתהליך טכנולוגי ולא תזונתי. יש לציין שכתוצאה מכך שבישראל החברות מחויבות לסמן את שומני הטראנס, היום כמעט כל תעשיית המזון הוציאה את הטראנס מהמזונות שלה, כך שבמקביל לסימון ישנם תהליכים אחרים שמתרחשים".

         

        מדוע הוחלט לא לסמן אריזות קטנות?

        "מה שלא מסומן הן בדרך כלל האריזות הקטנות שמגיעות בחבילה גדולה. החבילה עצמה כן מסומנת. לגבי האריזות שנמכרות כבודדות, היה לנו דיון שלם על זה בכנסת, אבל היצרנים הסבירו שאין מספיק מקום על האריזה ולכן קשה לסמן עליה. אגב, גם בצ'ילה אריזות קטנות אינן מסומנות, ואפילו אריזות גדולות יותר מאשר אצלנו".

        "צריך להבין שהתזונה היא נושא הרבה יותר מורכב מנתרן, שומן רווי וסוכר. לכן, כשעושים חקיקה רגולטורית אוניברסלית תמיד יהיו כמה יוצאים מן הכלל. תמיד אולי יהיו בשוליים גם מזונות בריאים שיהיו עליהם סימון אדום ומזונות מזיקים שלא יקבלו סימון אדום. זה לא אומר שכל מה שאיננו מסומן באדום הוא בריא"

         

        ומדוע החקיקה לא מתייחסת לרכיבים מלאכותיים כמו חומרים משמרים, צבעי מאכל וממתיקים מלאכותיים?

        "כשעושים חקיקה רגולטורית היא חייבת להיות בהלימה עם רגולציות אחרות שקיימות. כל החומרים האלה אינם חומרי תזונה אלא תוספים שנועדו למנוע קלקול, התיישנות, התפתחות פטריות וכדומה. לנושא הזה יש חקיקה נפרדת, והיא מגובה בקודקס, ב־EFSA, ובהמלצות של גופים שאמונים על בטיחות המזון – לא על ההרכב התזונתי שלו. צריך להבין גם שאי אפשר לעשות רגולציה שמנותקת לחלוטין ממה שקורה בעולם, משום שאנחנו צריכים להישען לפחות במידה מסוימת על תוכנית מבוססת ראיות שנבדקה בעולם ויש לה איזשהו פוטנציאל להצלחה, ולפי שעה אין אף מדינה שעשתה רגולציה של סימון תזונתי על תוספי מזון. עם זאת, גם כאן החמרנו יותר ממדינות אחרות. בניגוד למשל לתוכנית ה־Key Hole, שכן נותנת סימון ירוק למזונות שיש בהם תוספי מזון, אנחנו החלטנו לא לאפשר למוצר שמכיל איזשהו תוסף כזה לקבל סימון ירוק לאור המדע הקיים ובגלל עקרון הזהירות המונעת. לגבי ממתיקים מלאכותיים עדיין אין די עדויות מחקריות שמראות שהם יכולים לגרום נזק, למרות שאין גם מחקרים שמוכיחים שהם יכולים להועיל ולהביא לירידה במשקל".

         

        ומה בנוגע למוצרים הבריאים שסומנו באדום, כמו הטחינה למשל?

        "הטחינה היא היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. צריך להבין שהתזונה היא נושא הרבה יותר מורכב מנתרן, שומן רווי וסוכר. לכן, כשעושים חקיקה רגולטורית אוניברסלית, תמיד יהיו כמה יוצאים מהכלל. תמיד אולי יהיו בשוליים גם מזונות בריאים שיהיו עליהם סימון אדום ומזונות מזיקים שלא יקבלו סימון אדום. זה לא אומר שכל מה שאיננו מסומן באדום הוא בריא, וחשוב להדגיש זאת. בדיוק מהסיבה הזאת, הסימון האדום אינו עומד בפני עצמו. לצד החקיקה ישנם צעדים חשובים נוספים, כמו ההנחיות התזונתיות הלאומיות, הקמפיין "מזון מעובד שמים בצד", ובקרוב תהיה גם תצוגה גרפית של איזה מזון מומלץ לאכול, כשטחינה למשל תיכנס כמזון מומלץ. לצד אלה בנינו ביחד עם משרד החינוך את תוכנית 'אפשריבריא', תוכנית לחינוך תזונתי בבתי הספר שהמטרה שלה היא לגרום לתלמידים להיות צרכנים נבונים של מזון".

         

        תמיד יהיו בשוליים גם מזונות בריאים שיהיו עליהם סימון אדום (צילום: Shutterstock)
          תמיד יהיו בשוליים גם מזונות בריאים שיהיו עליהם סימון אדום(צילום: Shutterstock)

           

          בתזמון מפתיע, כמה ימים לאחר הריאיון עם פרופ' אנדוולט, פרסם משרד הבריאות כי הוא חוזר בו מהסימון האדום לטחינה גולמית המכילה תוספות של מלח או סילאן, וכי כעת כל מותגי הטחינה הגולמית יקבלו סימון ירוק. אז עם מה נשארנו בסופו של הסיפור הזה? עם הרבה מאוד מוצרים לא בריאים שאינם מסומנים באדום, עם מוצרים בריאים שמסומנים באדום, עם מוצרים בריאים שלא בטוח שהיצרן שלהם יסמן אותם בירוק ועם לא מעט בלבול. ההמלצה שלנו: אל תבנו על הסימון הזה - תמשיכו להפוך כל מוצר ולקרוא את האותיות הקטנות שעל התוויות.

           

           

          מה למדנו ממחקר צרכנים שנערך במיוחד עבור מגזין "מנטה"

          באיזו מידה ואיך בדיוק ישפיעו הסימונים החדשים על הצרכן הישראלי? במטרה לנסות ולבדוק את השאלה הזאת ערכה סוכנות המחקר DRILL נוירומרקטינג לפענוח תובנות צרכניות מחקר קהל עבור מגזין "מנטה", שמשלב כלים לניתוח מיקרו הבעות פנים עם ידע נוירו־פסיכולוגי ואלגוריתמים לניתוח תגובות לא מודעות של המשתתפים.

           

           (צילום: GettyimagesIL)

             איך נערך המחקר

            במסגרת המחקר צפו 28 משתתפים בתמונות של כמה מזונות שהוצגו לפניהם על מסך הטלפון או המחשב הנייד: קורנפלקס, במבה, כיף־כף, גרגרי חומוס, קינואה וטחינה. כל אחד מהמזונות הוצג בשלוש גרסאות: עם תווית אדומה, עם תווית ירוקה וללא סימון כלל. בעת הצפייה נוטרו דרך מצלמת הטלפון או המחשב הנייד מיקרו הבעות הפנים של המשתתפים, ובאמצעות האלגוריתמים נותחו הרגשות ורמת העוררות שלהם. המשתתפים התבקשו גם לדרג את רמת ההקפדה שלהם על רכישת מזונות בריאים מ־1 עד 10 (1 = לא מקפידים כלל; 10 = מקפידים מאוד).

             

            מה לימדו התוצאות

            1. הסימון האדום משפיע. כמעט כל המוצרים הושפעו מהמדבקה האדומה – גם אלה שנחשבים בריאים וגם אלה שלא.

             

            2. מוצר אהוב מושפע גם. כך למשל, הבמבה גרמה לרמת העוררות הגבוהה ביותר, אפילו יותר מהשוקולד, ולרגשות חיוביים בפער של כ־80% מהממוצע ביחס למוצרים האחרים. אבל כשהיא הופיעה עם מדבקה אדומה צנחו הרגשות החיוביים של המשתתפים בפער של כ־30% מהממוצע.

             

            3. אריזה אדומה מתעתעת. המוצר היחיד שלא הושפע מהמדבקה האדומה הוא הכיף־כף, ככל הנראה הודות לאריזה האדומה של המוצר עצמו, שגורם לכך שהמדבקה פשוט נבלעת. עם זאת, הרגשות החיוביים כלפיו היו ברמה גבוהה רק בקרב אנשים שדירגו עצמם ככאלה שפחות אכפת להם מבריאות.

             

            4. קינואה עם מדבקה אדומה נתפסת כלא בריאה. בקרב אלה שדירגו את רמת ההקפדה שלהם על בריאות כגבוהה נרשמה רמת עוררות גבוהה יחסית כשהם צפו בקינואה עם מדבקה ירוקה, ככל הנראה מכיוון שהמדבקה הירוקה נתנה גושפנקה לכך שהם אוכלים נכון. עם זאת, הרגשות החיוביים של חובבי התזונה הבריאה צנחו פלאים כשהקינואה זכתה למדבקה אדומה. למעשה, המשתתפים לא הרגישו אליה שום רגש חיובי.

             

            5. טחינה נתפסת כבעייתית. לעומת הקינואה, הרגשות כלפי הטחינה באופן כללי היו חיוביים פחות, גם כשהיא סומנה בירוק, אבל ההפתעה האמיתית הייתה שכשהיא סומנה באדום שיעור הרגשות השליליים כלפיה היה הגבוה ביותר בהשוואה לכל מזון אחר שסומן באדום. במצב של סימון אדום הפער ברגשות השליליים כלפי הטחינה היה גבוה ב־50% לעומת שאר המוצרים.

             

            מסקנות החוקרים

            "המחקר מצביע על כך שלרפורמת הסימון התזונתי יש פוטנציאל השפעה משמעותי", אומרת סיוון פרידמן יוסף, מנכ"לית DRILL. "לא זו בלבד שהסימון משפיע על תפיסת הקהל את המזונות, אלא שההשפעה שלו משמעותית, והיא גדולה במיוחד כשמדובר במזון שנתפס קודם לכן כבריא. מדהים לגלות איך מדבקה אחת קטנה יכולה לשנות את העמדה שלנו כלפי המוצר ואת היחס שלנו אליו".

             

             

            הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
            הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד