אופק ראשון, תלמידת כיתה ט' ומשתתפת ב"סיירת חרם" במסגרת התוכנית "הצינור" ברשת 13. בת 14 מראשון־לציון.
ברכות, אופק, את צעירת הזוכות בתואר.
"וואו, את לא מבינה איך התרגשתי לשמוע שבחרו אותי לפרויקט המכובד הזה. נשים עם קריירה ארוכה לא הגיעו למעמד הזה ואני נבחרת כילדה להופיע על שער 'לאשה'?! זה היה ממש מרגש. פגשתי בצילומים את טיטי איינאו, מירי מיכאלי ולוסי אהריש וגיליתי שהן מכירות אותי. עשינו שיחות מוטיבציה אחת לשנייה, למדתי מהן כמה דברים על החיים".
נראה לי שכבר למדת לא מעט על החיים. איך הכל התחיל?
"עשו עליי חרם במשך שש שנים, מכיתה א' ועד כיתה ו', והוא החמיר החל מכיתה ד'. הילדים לא דיברו איתי ולא ענו לי, השתיקו אותי וקיללו אותי. פעם דחפו אותי ונשברה לי שן, במקרה אחר הפילו אותי על כיסא הפוך וחטפתי זעזוע מוח. אחרי שקיבלנו טלפונים ניידים, הילדים העלו דברים אכזריים נגדי וכולם צחקו עליי. כשההשפלה עוברת לרשת היא לא רק מול הכיתה, היא מגיעה לכל בית הספר, לכל השכונה ולכל המדינה".
איך הצלחת לעשות לזה סוף?
"בכיתי לבת־שבע טל, שהייתה הקואצ'רית שלי, והיא צילמה אותי. אמא שלי ואני החלטנו לחשוף את הסיפור שלי בעמוד הפייסבוק של בת־שבע, כדי להעלות את המודעות. לא פחדתי מהחשיפה כי הרגשתי שאין לי מה להפסיד".
צפו באופק מספרת על החרם שעברה בסרטון ששינה הכל
חשבת שזה יעורר כזו תהודה?
"ממש לא. חשבנו שנקבל כמה תגובות ולייקים. למחרת בת־שבע עדכנה שיש לסרטון 11 אלף צפיות (בימים אלה הסרטון כבר מתקרב למיליון צפיות, ד"א) ובערב הגיעו לסלון שלי שי־לי שינדלר וגיא לרר עם צוות צילום, ואז אמרתי לעצמי 'וואו'".
האם המחרימים התנצלו בפנייך בעקבות הפרסום?
"לא, אף אחד, וגם ככה אני לא יכולה לסלוח על שש שנים שבהן לא הייתה לי ילדות וסבלתי כל יום. יכולתי להפוך לנכה בגלל זה. בכיתה ו' הייתי מאושפזת במשך שלושה חודשים כי לא יכולתי ללכת. חשבו שזה מסיבה בריאותית, אבל הסתמן שזה בעיקר בגלל מה שעברתי. התניידתי בכיסא גלגלים, טופלתי בפיזיותרפיה ועברתי שיקום, וכל הזמן הזה אף אחד מהכיתה לא בא לבקר אותי".
אבל בכל זאת דברים השתנו בעקבות החשיפה שלך.
"חרם היה נושא די מושתק עד לפני שנה, הייתה עליו כתבה 'פעם באף פעם'. מאז שהסיפור שלי יצא, דברים מתחילים לזוז והמון ילדים אוזרים אומץ לצאת עם הסיפור שלהם. אני עונה לכל מי שכותב לי, מתרגשת ממי שכותבים לי 'אלופה, גאים בך, מהממת, חכמה' ומנסה לעזור לאלה ששולחים לי הודעות על דברים שהם עוברים. אני המפקדת של 'סיירת חרם' ויחד עם מערכת 'הצינור' אנחנו מטפלים במקרים שמגיעים אליי, עוזרים לילדים וממשיכים לעקוב אחרי הסיפור שלהם. המודעות לנושא עלתה - מדברים על זה, מתעסקים בזה".
אפילו הנשיא ראובן ריבלין פתח בקמפיין בנושא.
"נכון, קשה לצאת נגד הזרם ולפעול נגד חרמות ושיימינג, ולכן הקמפיין החדש של הנשיא, 'לא עומדים מהצד', מאוד חשוב. שמחתי מאוד והיה לי לכבוד להיפגש עם הנשיא, זה מאוד מחזק ומעצים. אני מאמינה שהדברים לאט־לאט ישתנו וייכנסו למודעות".
מה המסר שאת רוצה להעביר?
"אני רוצה לשבור את זה שיש נורמה חברתית מחייבת: לא כולם צריכים ליישר קו. כל ילד הוא מיוחד במינו ולאף אחד אין זכות להגיד לו איך הוא צריך להיראות, לדבר או להתנהג".
הייתה לך שנה מטורפת.
"לפני שנה הייתי בוכה כל היום, החיים שלי היו שחורים. עכשיו אני עוזרת לילדים שהיו במצב שלי וזה ממלא אותי, זה חלק מהריפוי שלי. חוץ מזה, השתתפתי ב'האקתון' בנושא בריונות עם אנשי חינוך ומכובדים, הצטלמתי לקמפיין ורוצים שאשתתף בתצוגת אופנה – זה הבדל של שמיים וארץ".
ובבית הספר?
"ממש טוב לי, אין דבר יותר טוב מלבלות עם החברים שלי בכל ההפסקות".
ומי השפיעה עלייך לטובה?
"מירי מיכאלי. גם היא נפגעה מאלימות ועברה הרבה דברים בחיים. בעיניי היא אלופה".
לכל המשפיעות לטובה
