"לצאת שפוי מכזה בית, זה סוג של נס": כותב הלהיטים נחשף לראשונה

ב-1988 היה לשמוליק קלוסקי להיט ענק: השיר "נשבע", בביצועו של חיים משה, שאת מילותיו הוא כתב ללחן של יאיר קלינגר (ראו סרטון למעלה), כיכב שבועות רבים במצעדי הפזמונים. מאז הוא זכה לגרסאות כיסוי רבות ונהפך לשיר החתונות וההשבעות האולטימטיבי. קלוסקי עצמו, לעומת זאת, נשאר אלמוני, ומבחירה. הוא כתב עוד עשרות שירים, עבד כקופירייטר והוציא שני אלבומי סולו, שבזכותם הוזמן לראיונות ולסדרות ריאליטי – אבל סירב לכולם. רק עכשיו, 32 שנים אחרי ששירו סחף את המדינה, הוא מסכים להיחשף ולספר את סיפור חייו. הסיבה: ספר חדש שלו, שבו השקיע את כל נשמתו.

"כל החיים אני בורח מתקשורת, מתחבא ממצלמות, לא הולך לאירועים חברתיים", הוא אומר. "העובדה שאני אדם שלא כל העולם מכיר, נותנת לי ביטחון, אבל הפעם הסכמתי להתראיין ואפילו להצטלם כי אני לא יכול להוציא ספר שהוא כל כך מושקע ומשמעותי בשבילי, בלי להיחשף. בשבילו אני חוצה את הרוביקון".

ההימנעות רבת השנים שלו מחשיפה, חרדת הקהל והרתיעה מפרסום מגיעות כולן מאותו סיפור אישי, סיפורו של ילד שגדל בבית דתי להורים ניצולי שואה. ההורים אמנם לא סיפרו לו כלום, אבל זיכרונותיהם הקשים נצרבו בנפשו. "הבית שבו גדלתי היה מוכה פחדים ואימה", אומר קלוסקי. "הכל, אבל הכל, הושווה להישרדות. הייתה חרדה קיומית ומוגזמת לבריאותנו, והכל נמדד במונחים של אשמה. לכן, אני לא רואה את עצמי כדור שני לשואה, אלא כדור ראשון. הנזקים שהיטלר גרם מחלחלים שנים ודורות קדימה, והפגיעה שלי היא משמעותית בפני עצמה. מהבחינה הזאת אני סיפור הצלחה מטורף, כי לצאת שפוי מבית כזה, זה סוג של נס".

קלוסקי בילדותו, עם הוריו ואחותו. "הבית היה מוכה פחדים ואימה"(צילום: אלבום פרטי)

כבד, אפל וסגור

קלוסקי גדל בתל אביב עד גיל שמונה וחצי, ואז עבר עם הוריו ואחותו לבני ברק. הוא למד בישיבה נתיב מאיר בירושלים, ובשבתות היה מגיע הביתה, להורים שקברו עבר נוראי. "אמא הייתה בגטו לודז' ובאושוויץ וניצלה בניסי ניסים", הוא אומר. "היא ברחה מהעגלה בדרך לתאי הגזים, התחבאה ושרדה כשהיא יונקת מים ממזרנים מעופשים, בעוד אבא שלי הצליח איכשהו להימלט ליערות רוסיה ועבד עבודת פרך. אלה רק חלקים קטנטנים מהסיפורים שלהם. אבא שלי היה שתקן גדול, עד כדי כך שאני מעולם לא יכולתי לדעת אם הוא שמח או עצוב. הם לא דיברו על מה שעבר עליהם, כי איש לא יכול היה להעלות על דעתו שהיו כאלה דברים, אבל זה תמיד היה שם: משהו כבד, אפל וסגור. יום אחד אחותי פלטה משהו בסעודת ליל שבת, ואבא שלי קם, דפק בחוזקה על השולחן, אמר: 'לא מדברים על זה' – וזהו זה. אף אחד לא רוצה להתקרב להר הגעש דווקא ברגע שהלבה מתפרצת. לפני 25 שנה אמא שלי סיפרה לי את הסיפור שלה בפעם הראשונה בהרחבה. הקלדתי הכל; חשבתי להוציא אותו כספר, אבל אני לא מסוגל להשלים אותו. זה קשה מנשוא".

כבר בילדותו, מספר קלוסקי, הוא קרא הרבה והצטיין בכתיבה, אבל בישיבה היוקרתית שבה למד חיפשו דברים אחרים. "זאת ישיבת הדגל של הציונות הדתית, ובה העריכו את החזקים בתלמוד, במתמטיקה ובכדורסל. למדו שם בני טובים, ואני הגעתי מבית הישרדותי, בלי לדעת איך מתנהלים, איך מנהלים משא ומתן, איך מדברים. הגעתי עם מחסור בכישורי חיים. בצבא, לעומת זאת, פרחתי, אולי משום שהחברה הייתה יותר הטרוגנית".

אחרי השחרור למד באוניברסיטת תל אביב מדעי המדינה ופסיכולוגיה והחל לכתוב שירים: קורין אלאל פרסמה את "שיר בכיף" שלו (ראו סרטון בראש הכתבה), מירי אלוני ביצעה את שירו "כמו האמונה" בקדם אירוויזיון (ראו סרטון בהמשך), וגם הראל מויאל, אבי טולדנו, נתן כהן, רוני דואני, אתי אנקרי ומיקיאגי הקליטו משיריו. במקביל, הוא תמיד עבד לפרנסתו כקופירייטר וכפרסומאי, ובשנים האחרונות גם כעורך של מגזינים. "קשה מאוד להתפרנס מאמנות", אומר קלוסקי. "רק אחוז קטן מצליח. אני יכולתי להתפרנס מפרסום, מכתיבת ג'ינגלים ומעריכה. עשיתי עשרות קמפיינים, ויש מאחוריי קילומטרז' של עשרות אלפי מילים".

אם היית משקיע יותר בשיווק, אולי היית יכול להתפרנס רק מפזמונאות.

"אחרי השיר 'נשבע', שעמד שמונה שבועות בראש מצעד הפזמונים, פנו אליי המון זמרים בבקשה שאכתוב להם שירים, וכמו טיפש לא קפצתי על הגל. בהמשך הם כבר לא עמדו אצלי בתור, כי לא גרמתי לזה לקרות. לא חיכיתי להם בהופעות, אלא חיכיתי שהם יבואו אליי. גם מעולם לא הלכתי לאירועים חברתיים ולא התחככתי באנשים, למרות שמזמינים אותי. קניתי לי פרטיות, ואני משלם עליה במטבע קשה, כי אני תמיד צריך להתחיל מנקודת ההתחלה".

אמא שלי הייתה בשוֹק ממני

הספר החדש שלו, "שירים הם פתגמים", מכיל 60 פתגמים מכל העולם, עתיקים וחדשים, כולל מהמקורות, כולל מוודי אלן. לכל אחד מהם הצמיד קלוסקי שיר קצר, הסבר וקריקטורה. העיסוק שלו בפתגמים החל לפני שלוש שנים. "החלטתי לעשות מחקר בנושא ולחפש פתגמים מהארץ ומחו"ל. בדקתי בספרים, באינטרנט, הפכתי כל אבן. נערמו על שולחני מאות רבות של פתגמים, שמהם בחרתי 60 פתגמים גנריים, משמעותיים, בעלי משקל, ששרדו את הזמן ולא נשחקו". הספר מייצג, לדבריו, את כל מה שחשוב לו בחיים: השפה העברית, השירה העברית, משפטי מפתח, תמצות, דיוק וקצב. אחרי הכל, מדובר באדם שהחדיר לחיינו לא מעט סיסמאות תמציתיות ומדויקות, בהן "אני נהג מדליק אורות בחושך" ו"הולכים על ארץ נקייה".

"לקחתי את כל מה שאני עושה כל השנים, ושמתי את זה בספר", הוא אומר. המטרה, לדבריו, היא "להנגיש את הפתגמים לכל האוכלוסיות ולכל הגילים", אבל נדמה שליצירה החדשה יש עוד מטרות, שקשורות פחות בקוראים ויותר בתהליכים אישיים שהמחבר שלה עובר, כמו היכולת להיחשף בתקשורת ולהפסיק לפחד מהקהל. קלוסקי סבל מפחד קהל מאז ומתמיד, אבל בשבוע שעבר, בפעם הראשונה בחייו, נתן שתי הרצאות. "אני מלך בקשרים של אחד על אחד, אבל יש לי פחד קהל, עד כדי כך שאני יכול להיכנס מזה להתקף חרדה. לכן, מעולם לא הרציתי באופן רשמי וגם לא שרתי בפני קהל, למרות שהקלטתי שירים והוצאתי אלבומים. בהרצאה בשבוע שעבר נכחה אמא שלי, שהייתה בשוק ממני, כי היא מעולם לא ראתה אותי מדבר מול אנשים. ההרצאה הייתה הצלחה: נהניתי מאוד, ביקשו שאבוא שוב, וזאת הייתה חוויה מתקנת.

"בחודש הבא כבר יש לי עוד הרצאות. אני מרצה בחינם, כחלק מהרצון שלי לתרום לקהילה ושאנשים יכירו את הספר. בשביל זה אני מייחצן את עצמי עכשיו: כותב פוסטים בפייסבוק, מתראיין, כותב על עצמי ערך בוויקיפדיה. המעבר מאנונימיות מוחלטת לפרסום עדיין טעון מאוד מבחינתי. זה עניין של תמהיל, ואני שומר על רמת מתח שאני יכול להכיל. בנוסף, אני ממשיך עם עבודות העריכה וגם כותב פזמונים, אבל דוחה עבודות קופירייטינג, כי אין לי זמן. אני כולי בספר".

הוא גר בלב תל אביב, לבדו, מרוצה מחייו, וממש לא מעניין אותו איך אחרים חיים. "אני לא עושה מה שכולם עושים. אם 20 אנשים עושים ההפך ממיליון אחרים, יש יותר סיכוי שהם צודקים, ואת יודעת למה? כי הם בדקו את הנושא לפני שהחליטו מה לעשות, בעוד ששאר המיליון פשוט הלכו עם העדר".

יש מצב שהיא ניגנה בשיר של שמוליק קלוסקי? הקליקו על התמונה:

מאיה בלזיצמן. "מעניין אותי שישמיעו אותי ברדיו, אבל לא אכתוב שיר במיוחד בשביל לקלוע לטעמם של העורכים". הקליקו על התמונה (צילום: יובל חן)