פרחים וענפים שימשו בעת העתיקה ובתרבויות מסורתיות בעיקר בטקסי דת ופולחן, והעולם המודרני אימץ אותם כדי להכיר תודה, לציין חג ולהביע אהבה. תרבויות שונות בעולם ייחסו לסוגי הפרחים תכונות ומשמעויות רגשיות שונות, ובתקופה הוויקטוריאנית באנגליה של המאה ה-19 הם אף נוסחו לכדי מה שמכונה שפת פרחים – פלוריוגרפיה – מעין מילון המחבר בין סוג הפרח לתכונות ורגשות מובחנים; אהבה ותשוקה, נאמנות וחברות, טוהר וענווה, אצילות, נשיות, מסירות וכן הלאה.
כיציר יפהפה של הטבע, פרחים היוו מאז ומעולם מקור השראה ליוצרים ולאמנים. גם בתחום העיצוב המוטיב הפרחוני קנה אחיזה במזרח ובמערב כאחד, וההיסטוריה הארוכה שלו מיצבה אותו כקלאסיקה שגוברת על מחזוריות הטרנדים.
מנעד הצורות והצבעים הוא אינסופי כמעט. מה שבעבר צויר או נרקם בעבודת יד (ולכן היה בהישג ידם של בני המעמדות הגבוהים בלבד), מושג היום בטכניקות הדפסה מתקדמות, וכך אפשר למצוא פריחות ססגוניות בבדי ריפוד ווילונות, בטפטים ובשטיחים, במשטחי זכוכית ופורמייקה, באריחי קיר ומרצפות, ברהיטים ובאביזרי נוי.
הסגנונות מגוונים בהתאם למנעד. דיגומים רומנטיים-מעודנים בגוני פסטל רכים לצד מופעים דרמטיים של פרחי ענק בצבעים עזים; עיצוב נאמן למקור הטבעי או תרגם מופשט שלו; דוגמאות מסודרות או תפזורת כמו אקראית, ועוד.
מבחינה מעשית, מומלץ לקשר את פלטת הצבעים של הדוגמה הפרחונית לצבע המוביל בחדר, כדי ליצור הרמוניה. ככלל, בשל נוכחותו הדומיננטית של המראה הפורח רצוי לשמור על מידתיות גם בסגנונות שמקדמים אותו בברכה, כמו הסגנון הכפרי האנגלי. כמו תמיד בעיצוב הבית, גם כאן שמירה על מינון מושכל מבטיחה שהפרחים יעשירו את החלל במידה הנכונה של חיים וחן, בלי להכביד.
- בשיתוף דן דיזיין, מרכז העיצוב של ישראל.
