האהבה ממבט שני עם בעלה, המסירות לילדים, התשוקה לקריירה וכן, גם התלתלים בפְנִים. לכבוד הוולנטיינ'ס דיי יוליה פלוטקין חולקת איתנו את מפת האהבות בחייה:
"אני בזוגיות כבר מגיל 15. אני לא זוכרת מתי לא הייתי בזוגיות. לא יהיה מוגזם לומר שכבר בגיל צעיר חיפשתי את האבא של הילדים שלי. את שחר פגשתי לאחר משבר שבא אחרי זוגיות לא בריאה, ובמבט לאחור אני חושבת שכבר אז ידעתי שהוא האיש, אבל זה היה 'גדול' עלי באותה נקודת זמן. הייתי בת 22, ושחר לא היה דומה לשום דבר שהכרתי עד אז: מכיל, טיפולי (עד אז זה היה התפקיד שלי), חכם, משכיל (שני דוקטורטים), אינטליגנטי, בוגר וכמובן שהייתה משיכה.
"הרגע שבו הבנתי שזה זה אולי יישמע לך מוזר - ישבנו בבר ודיברנו, וגיליתי ששנינו נולדנו באותו התאריך, 9 בספטמבר, בהפרש של 11 שנה. אני מאמינה במספרים ובגורל וכמובן שכבר הייתי מאוהבת, אבל חשבתי באותו הרגע שזה לא מקרי. צדקתי. שחר הוא איש עסקים שעוסק בבינה מלאכותית, וכל יום אני לומדת ממנו משהו, ועם זאת הזוגיות שלנו שוויונית. אני תמיד מזכירה לעצמי שחלק מהתפקיד שלי במשפחה הוא גם לתרום כלכלית, ואני עושה את זה. וחשוב לא פחות, הוא אבא נפלא".
"אמא ואבא עדיין עובדים קשה"
"אני מגיעה ממשפחת עולים שעלתה מבלרוס והתיישבה בעכו. הוריי הם מודל לשותפות עבורי. אני מעריצה אותם, הם דוגמה לתושייה, משמעת, מסירות וכמובן אהבה. אבא שלי מרעיף על אמא שלי כל הזמן מחמאות, והיא, כמו הרבה נשים רוסיות, מנווטת את חיי המשפחה ביד רמה. הם עדיין עובדים קשה, היא ברפא"ל והוא בבתי הזיקוק, אבל אני לא חושבת ששמעתי אותם אי פעם מתלוננים, בוודאי לא מתקרבנים".
"סבתא לימדה אותי מה זו אהבה"
"מי שסייע בגידול שלי ושל אחי היו סבא וסבתא. סבא נפטר לפני כמה שנים, סבתא עדיין חיה. אני מאוד דומה לסבתא שלי, ואפשר לומר שהיא זו שלימדה אותי מה זו אהבה. היא אישה שכל מהותה הייתה שמחת חיים, ותמיד היא ציטטה משפטים ברוסית שהשורה התחתונה שלהם היא לא להתלונן ובעיקר ליהנות מהקיים. לצערי היום היא דמנטית. עד לפני תקופה קצרה היא עוד גרה בבית של ההורים שלי, אבל כיום היא במוסד טיפולי, ואמא שלי מגיעה אליה כל יום אחרי העבודה. הנה לך אהבה במלוא רגישותה".
"הילדים הם התיקון של הנפש"
"אני אמא לשניים, אדם בן ארבע ורני בת שנתיים, ובאמת, כמו בקלישאות, זו אהבה שאין להשוותה לשום דבר. לא משנה כמה קשה לי לפעמים, זה באמת ממלא את הלב. הילדים הם התיקון של הנפש. הם נותנים לי את הכוח הזה שלא הכרתי לפני הגעתם לעולם. בכנות, לא האמנתי שיש לי כזה כוח. זו מוטיבציה מסוג שונה לחלוטין. לא יהיה מופרך לומר שהילדים חיזקו בי את האמונה בעצמי ומיקדו אותי במה שחשוב באמת.
"לאחרונה אני מוצפת במיוחד, כי שני הקטנטנים האלה הפכו להיות חברים, ואני מתבוננת בהם משחקים ומתמלאת באושר. כשהקטנה נכנסת אלי למיטה ומלטפת לי את הפנים, אני רוצה שהרגע הזה לא ייגמר. זה לא קל לפעמים, זה אפילו מאתגר ומעייף, אבל תמיד אחשוב עליהם כמתנה שקיבלתי ולא כעול או קושי. אחריות על נפשות קטנות היא פרויקט חיים, אבל זה שווה הכל".
מתה על אופנה
"עקרון הברזל שלי הוא שאני בוחרת פרויקטים רק מתשוקה ואהבה. זה לא שכסף לא חשוב לי - הוא חשוב, וזו גם תרומתי לכלכלת המשפחה — אבל בחיים לא אעסוק במשהו שאני לא מתחברת אליו. האהבה שלי לבמה החלה מגיל צעיר: מגמת תיאטרון בבית הספר, לימודי מחול ולימודי משחק אצל יורם לווינשטיין. ואגב, פרסום מעולם לא היה הערך שהוביל אותי לעשות דברים, רק התשוקה לעשייה והעניין שלי בבני אדם, תכונה שמאפיינת אותי מאז שאני זוכרת את עצמי.
"אני לא יכולה להצביע על מה אני אוהבת יותר, כי אני עושה הרבה דברים במקביל, וכאמור אני לא עושה שום דבר שאני לא אוהבת. אני מופיעה מול נוער ברחבי הארץ עם הצגת יחיד שכתבתי יחד עם דנה אבירם על נושאים חברתיים. משחק זה חיידק שקשה להיגמל ממנו וגם מי רוצה? שיחקתי בסרטים ובתיאטרון, אבל גם דוגמנות היא כמו משחק מבחינתי, לעמוד מול מצלמה ולגלם משהו שישקף את הקונספט שלשמו התכנסנו.
"בזמן האחרון אני גם מעורבת במיזם אופנה שהוא עוד נושא שממלא אותי בתשוקה. פתחתי יחד עם חברה שלי, מוריה שלום, מותג חדש. אנחנו מייבאות בגדים מחו"ל, והחלק היצירתי שלי מתבטא בבחירה ובסטיילינג. אני גם מצטלמת עם הקולקציות בצילומי רחוב אותנטיים, והמכירה תהיה אונליין. העיסוק בזה ממלא אותי עניין ושמחה. אין מה לעשות, אני מתה על אופנה.
”אני גם מנחה תוכנית פאנל באתר וואלה ומלמדת משחק - משהו שמשרת את ה'חלום הטיפולי' שלי שגיליתי שיש לי כשהייתי מש"קית נפגעים בצבא. התהליך מיוחד, מלא בפתיחות, הקשבה והעצמה. במשחק נוגעים בנפש, וגיליתי שזה חלק שאני טובה בו".
אהבה עצמית: "למדתי לסלוח לעצמי"
"היום אני מבינה שאף אחד לא נמצא כל הזמן ב־100% שלו, וזה כולל גם אותי. למדתי לסלוח לעצמי, ויותר מזה למדתי לפרגן לעצמי גם בתקופות של חוסר עשייה, דבר שקורה לעתים בתעשייה שאני נמצאת בה"
"עברתי דרך ארוכה בנושא הזה. בעבר, בגלל הנטייה שלי לפרפקציוניזם, חבטתי בעצמי אם משהו לא היה מושלם. היום אני מבינה שאף אחד לא נמצא כל הזמן ב־100% שלו, וזה כולל גם אותי. למדתי לסלוח לעצמי, ויותר מזה - למדתי לפרגן לעצמי גם בתקופות של חוסר עשייה, דבר שקורה לעתים בתעשייה שאני נמצאת בה. בעבר הייתי נכנסת ממש למרה שחורה ומלחיצה את עצמי. זה כבר לא קיים, כי גם בתקופות של חוסר עשייה יש יתרון. כן חשוב לי לסמן וי כל יום, אבל בימים שזה לא קורה - לא קרה כלום. היום הלחץ מנותב ליצירה למחשבה ולתנועה, היום אני יוצרת שלא מחכה לאף אחד ופשוט מניעה את החלומות שלה. זוהי אהבה עצמית".
"היום אני עפה על עצמי"
"בואי נתחיל מהסוף - היום אני עפה על עצמי, אבל זה ממש לא היה כך בעבר. ואגב, זה גם אחד מהנושאים שאני מתרכזת בהם בהצגות היחיד שלי לנוער. כילדה בכלל לא הייתי מודעת לנושא ולא התעסקתי בזה. רק בגיל 16־17, כשהתחלתי לקחת גלולות והעליתי קצת במשקל, פתאום נעשיתי מודעת לעניין של דימוי הגוף. הייתי נערה רזה, אבל בחיים הכל יחסי והפכתי לבולמית. זה נמשך גם בתקופת השירות הצבאי, עד שהבנתי שאני בבעיה ושיתפתי את הקב"ן ואת הוריי, ומיד טופלתי. לשמחתי לא הייתי במצב קשה, כך שיצאתי מהמחלה האיומה הזאת די מהר והיא מעולם לא חזרה.
”היום אני מודה לאלוהים על איך שאני נראית - כלומר, למתנה הגנטית שקיבלתי מסבתא. לא תמיד מאמינים לי אבל אני אוכלת הכל ואוהבת לאכול. בימי שישי אנחנו חוזרים מחמותי מלכה, שמבשלת תבשילים עיראקיים נפלאים, עם מלא קופסאות שיהיה לנו לכל השבוע, ומסיימים את הכל אחרי יום־יומיים. אני גם מתה על אוכל אסייתי. אבל אני גם עושה המון כושר, דבר שמסב לי אושר רב, ולאחרונה גם חזרתי לרקוד, אהבה ישנה שלי. שיהיה ברור - הפעילות הגופנית אינה לצורך הרזיה או חיטוב אלא בעיקר נותנת לי אנרגיה וכוח".
"לעולם לא אוותר על החיים החברתיים שלי"
"ללא קשר לחשיבות המשפחה בחיי כבת, נכדה, בת זוג ואמא, לעולם לא אוותר על החיים החברתיים שלי. יש לי חבורה שמלווה אותי עוד מימי החטיבה. כולנו היינו במגמת תיאטרון, חלק התפזרו בעולם, וכשאנחנו נפגשים זו תחושה עילאית. הם כמו אחים שלי. יש לי גם לא מעט חברות, ואחת, ענבל, שתפקידה בעולם להנחית אותי חזרה לקרקע. כשאני מתלבטת שחר תמיד אומר לי 'תתייעצי עם ענבל'".
רמבו: "מבט אוהב אחד שלו יכול להמיס אותי"
"הכלב שלי, רמבו, הוא באמת חבר הנפש שלי. הוא כבר בן עשר (נכון שלא רואים עליו?). לכל אדם יש סודות, היחיד שאין לי סודות ממנו זה הכלב שלי. הוא יודע עלי הכל, ומבט אוהב אחד שלו יכול להמיס אותי".
תלתלים זה החיים
"ברור שאני אוהבת את התלתלים שלי. זה מייחד אותי לדעתי. עשיתי פן כמה פעמים בחיי, אבל זה פשוט לא אני. באופן כללי אני בעד היצמדות למה שהטבע נתן. תלתלים זה החיים"
"ברור שאני אוהבת את התלתלים שלי. זה מייחד אותי לדעתי. עשיתי פן כמה פעמים בחיי, אבל זה פשוט לא אני. באופן כללי אני בעד היצמדות למה שהטבע נתן. אני גם מזועזעת מטרנד ההזרקות והמילויים בפנים, בוודאי בגיל צעיר. תלתלים זה החיים".
איפור: דיתי מסר ל"סולו" במוצרי לנקום /// שיער: רועי חמו ל"סולו" במוצרי Label.M /// ע. צלם: הילאל אלאגו /// ע. איפור: טל אלון /// וסט: ברברי ל־Factory 54; אוברול ופאוץ': מייקל קורס; מעיל: Moncler ל"אמור", כיכר המדינה; בגד גוף: דיזל.
