איילת ברקמן־לויטן, בת 50, נשואה ואם לשניים, מטפלת בנשים עם בעיות פוריות, גרה זה 15 שנה בטורונטו, קנדה:
"בערב יום כיפור 1969, אבא שלי הסיע את אמא שלי לבית החולים עם צירים. ברחובות ירושלים קבוצות של חרדים רגמו אותם באבנים. נולדתי לתוך הטראומה, שנחרתה בי. שנים אחר כך הגוף שלי סירב להיריון. אחרי עשור של טיפולי פוריות סיוטיים ו־12 הריונות, הבאתי לעולם שני ילדים – בני נולד אחרי שישה הריונות ובתי נולדה בהיריון מספר 9. היום אני מטפלת בשיטת EFT, שעוזרת לנשים עם בעיות פוריות להשיג שליטה על הגוף שלהן.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
את בעלי הכרתי במהלך השירות הצבאי. שירתי במרפאת שיניים בצאלים, ומפקד טנק בשם אבי התחיל איתי. בערב מסיבת הפורים של הבסיס, הוא הגיע למרפאה לבקש ממני חלוק כי הוא אלק רצה להתחפש לרופא. איזה חמוד! נתתי לו, במסיבה רקדנו יחד, והקשר בינינו התחיל. אבי הוא גבר טוב לב, קשוב, אינטליגנטי וג'נטלמן. עד היום אני חולה עליו.
אני אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה. בגיל 22, אחרי ארבע שנות היכרות, ידעתי שהוא הגבר של חיי, אז הצעתי לו נישואים. תכננתי להיות אמא לארבעה ילדים עד גיל 30, ובשביל זה צריך להתחתן מוקדם. זה היה באוקטובר, הצעתי שנתחתן במרץ ושאני אדאג להכל, והוא הסכים.
אבא של אבי נפטר שנתיים וחצי לפני כן. הלכנו לספר לאמא שלו ונורא התרגשנו. אבל היא נעמדה על הרגליים האחוריות, ואמרה 'לא!' היא ממש הבהילה אותי. שנינו היינו בשוק. היא אמרה לאבי: 'אתה האח הצעיר, בן 24, אחותך בת ה־28 עדיין רווקה, ועד שהיא תתחתן - אתה לא תתחתן'. ככה היא החליטה, ככה זה נראה לה הגיוני ואי־אפשר היה להזיז אותה מזה.
לא ניסיתי להתווכח, כי הייתי צעירה ומאוד כיבדתי אותה, וגם כי פתאום ריחמתי על אחותו, שהייתה מקסימה וחברה טובה שלי. חשבתי שאולי גם היא תתבאס אם הוא יתחתן לפניה. אבי לא התווכח איתה בכלל, אבל אני לא קיבלתי את רוע הגזרה.
הייתי אז סטודנטית שנה שנייה לשיננות באוניברסיטת תל־אביב. יום למחרת, בשעת ארוחת הצהריים, נכנסתי לקפיטריה של בית הספר לרפואת שיניים, הקשתי בכפית על כוס זכוכית וביקשתי את תשומת הלב של עשרות הסטודנטים שאכלו שם. אמרתי להם שאולי זה יישמע מצחיק, אבל זה רציני: אני מחפשת חתן! לא עבורי, אלא עבור גיסתי לעתיד - בחורה מדהימה, שנונה, מצחיקה, מקסימה וחכמה. מניתי את תכונותיו הנדרשות: לפחות בן 29, גבוה - כי היא אוהבת גבוהים, אינטליגנטי ועם רגליים על הקרקע. ביקשתי שיפיצו את הבקשה בין חברים.
למחרת קיבלתי מספר טלפון מסטודנטית שלמדה איתי. השידוך שלה היה חבר של בעלה, בן 33, גבוה, בעל חנות למחשבים בתל־אביב. עניתי על כל הדרישות. יצרתי איתו קשר, והודעתי לאחות של אבי שאני רוצה להכיר לה מישהו שנשמע כמו חמד של בחור. היא בכלל לא ידעה מהווטו של האמא, ולא רצתה לצאת לעוד פגישה עיוורת, אבל מרוב שטחנתי לה את המוח היא השתכנעה. הוא התקשר אליה, הם יצאו לדייט, ושנינו חיכינו לה כדי לשמוע איך היה. כשהיא הגיעה הביתה היא אמרה שהיה מדהים. זו הייתה ממש אהבה ממבט ראשון.
כמה חודשים לאחר מכן, כשהם הודיעו על אירוסיהם, לקחתי את אמא של אבי לשיחה. אמרתי לה שעשיתי מה שהיא ביקשה, והיא הסכימה שנתחתן בתאריך שרצינו. גיסתי ובעלה התחתנו שלושה חודשים אחרינו, ועד היום הם נשואים באושר עם שלושה ילדים. רק עשר שנים אחר כך סיפרנו לגיסתי על התנאי שקיבלנו מאמא שלה, והיא הייתה בשוק מזה. בסופו של דבר, טוב שזה קרה ככה, כי לולא התנאי הזה לא הייתי מוצאת לה את בעלה המהמם.
שורה תחתונה: הרומנטיקה קיימת, גם אם אנשים הפסיקו להאמין בה".
