מיוחד לוולנטיינס: שלושה סיפורי אהבה ממש לא שגרתיים:
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
אח, איזו אהבה
הסיפור של הגר וניקולה
הוא: ניקולה די קאניו (נולד בשם ניר הרוש והחליף את שמו בעקבות האהבה לאיטליה), בן 35, צלם אירועים.
היא: הגר די קאניו, בת 34, קוסמטיקאית.
הם: נשואים 11 שנה, הורים לבת (תשע) ובן (שש), גרים ביישוב ריחן.
הילדות. הגר: ״גדלתי בהתנחלות מבוא־דותן במשפחה חילונית, השביעית מבין שמונה ילדים. היה כיף לגדול עם כל כך הרבה אחים".
ניקולה: ״גדלתי בקריית־ים ויש לי ארבעה אחים. המצב בבית לא היה טוב. אמא שלי עבדה קשה בניקיון ואבא שלי הוא מתמודד נפש, שאושפז כשהייתי בן שש. מכיתה ד׳ עד ח׳ למדתי בפנימייה. כשהייתי בן 15, יצאנו לטיול שנתי בכנרת. שם פגשתי לראשונה את אחיה של הגר, שגיא, שעבד כמאבטח בטיול. במהלך הטיול יצאנו לשיט בקיאקים, והקיאק שלי התהפך. שגיא הציל אותי מטביעה, ומאותו הרגע נוצר בינינו חיבור. הוא אמר שאני חייב לפגוש את ההורים שלו, והזמין אותי לארוחה משפחתית״.
המפגש. הגר: ״כשניקולה הגיע לארוחה אצלנו, ישר שמתי לב כמה שהוא חתיך. הוא מצא חן בעיניי״.
ניקולה: ״התאהבתי בהגר במבט ראשון, והסתכלתי עליה במשך כל הארוחה. היא הייתה יפה ומדהימה, והרגשתי קליק מהשנייה הראשונה״.
האומנה. הגר: ״אחרי עוד שלושה מפגשים בין ניקולה למשפחה שלנו, אמא שלי החליטה לגדל אותו במסגרת אומנה. היה ביניהם חיבור מהרגע הראשון והוא פשוט נכנס לה ללב״.
ניקולה: ״כשאמא של הגר הציעה לגדל אותי התלהבתי מאוד. הרגשתי שבבית הזה יהיה לי יותר טוב. כשסיפרתי לאמא שלי היא הסכימה, כי היא ידעה שזה לטובתי״.
הגר: ״כשניקולה הגיע אלינו, אני הייתי בת 14 והוא בן 15. ההורים שלי ראו בו בן, ועד היום אמא שלי אומרת שיש לה תשעה ילדים".
ניקולה: ״אני קשור מאוד להורים שלה, ואני קורא לאמא שלה ׳אמא׳. האחים הקטנים שלי ראו כמה טוב לי והחליטו להצטרף. כשהייתי בן 18 ההורים של הגר התחילו לגדל את אחי אבירן, שהיה אז בן 11, כילד אומנה, וכעבור חמש שנים הגיע גם דניאל שהיה בן תשע".
ההתאהבות. הגר: ״מההתחלה ידעתי שלניקולה יש רגשות כלפיי. חצי שנה אחרי שהוא הצטרף למשפחה הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, והסכמתי שנהיה זוג. זה היה בהתחלה, ולא הרגשתי עדיין שהוא ממש אח שלי. היינו מאוהבים, אבל זה היה תמים. נהגנו להתנשק ולהחזיק ידיים, אבל רק כשאף אחד מהמשפחה שלי לא ראה. שמרנו את הקשר שלנו בסוד״.
חשיפת הסוד. הגר: ״אחרי חצי שנה גילו שאנחנו ביחד. ההורים שלי לא כעסו עלינו. אבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר שלא כדאי שאני וניקולה נהיה זוג, כי אם ניפרד, איך נוכל להמשיך לגור ביחד? למרות שהיה לי מאוד כואב וקשה, החלטתי לסיים את הקשר. היה לי עצוב ובכיתי בלילות, אבל מהר מאוד עשיתי סוויץ׳ בראש וכיביתי לחלוטין את הרגשות לניקולה".
ניקולה: ״מתוך כבוד להורים של הגר, לקחתי צעד אחורה. ניסיתי להילחם ברגשות שלי ולצאת עם בנות אחרות, אבל נפרדתי מהן אחרי שבוע. הייתי מאוהב בה. כשהיא הביאה בחורים הביתה הלב שלי נקרע״.
המכתב. ניקולה: "המשכתי לגור אצל משפחתה של הגר עד גיל 22. הגר כבר השתחררה מהצבא, והתכוננה לטוס לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. הבנתי שאני חייב להילחם עליה. ביום שהיא טסה הבאתי לה מכתב שבו כתבתי שאני אוהב אותה ושאני לא רואה את עצמי עם אף אחת אחרת״.
הגר: ״המכתב שלו הלחיץ אותי. אני לא הייתי מאוהבת בו והוא היה בשבילי כמו אח. זה היה לי מוזר והתעלמתי. ביום האחרון של הטיול, לפני שחזרתי לישראל, הוא שלח לי מייל וכתב שאם לא אהיה מעוניינת להיות איתו כשאחזור הביתה, הוא יעזוב את הבית וימשיך הלאה. לא רציתי לאבד אותו, ומצד שני זה הרגיש לי כמו גילוי עריות. כשחזרתי לארץ התייעצתי עם חברה. היא שכנעה אותי לנסות והקשבתי לה״.
הזוגיות. ניקולה: ״כשהגר הודיעה לי שהיא רוצה לנסות להיות שוב בזוגיות, הייתי בעננים. הלב שלי התפוצץ כמו הר געש״.
הגר: ״כשההורים שלי שמעו שאנחנו ביחד הם קפצו מאושר. הפעם הם שמחו, כי כבר היינו ילדים גדולים. אבל אני הרגשתי משונה. כשניקולה נגע בי וחיבק אותי זה היה לי מוזר, כי הוא היה כמו אח בשבילי. בסופו של דבר טסנו לרודוס, רק אני וניקולה. ברגע שנחתנו הניצוצות חזרו והתאהבתי בניקולה מחדש. כעבור שלושה שבועות עברנו לגור ביחד רק שנינו״.
ניקולה: ״חודש לאחר מכן הצעתי לה נישואים, בנוכחות המשפחה שלה. כולם שמחו והיו מאושרים. בהמשך הבאנו שני ילדים לעולם וסיפרנו להם את סיפור האהבה שלנו".
התובנה. ניקולה: "אף פעם לא לוותר. אם אתה רוצה משהו, תילחם בשבילו״.
היה בינינו חיבור בעיניים
הסיפור של סימה ולירון
הוא: לירון שור, בן 24, מעצב שיער.
היא: סימה דרור, בת 45, מתקשרת, מטפלת אנרגטית ומאמנת לצמיחה והגשמה, גרושה ואמא לשלושה (בני 19, 16 ו־11).
הם: ביחד כבר שנתיים, גרים ברמת־גן.
האח הקטן. סימה: ״לפני שבע שנים התקבלתי לעבודה כמורה מחליפה בבית ספר יסודי בגבעתיים. אחד מהתלמידים שלי היה גל, אחיו הקטן של לירון. היה בינינו חיבור מדהים. הרגשתי שאני כמו אמא שנייה שלו. הוא התארח אצלנו והפך להיות בן בית, הילדים שלי קראו לו 'אח'. אחרי ארבעה חודשים הנהלת בית הספר הודיעה לי שעליי לסיים את התפקיד, בגלל שהקשר המיוחד שלי ושל גל מהווה ניגוד אינטרסים. אבל גם אחרי שעזבתי את העבודה, אני וגל המשכנו להיות בקשר לאורך כל השנים״.
לירון: ״כשגל היה בכיתה ו׳ הוא עבר תקופה קשה בעקבות הגירושים של ההורים שלנו, והיה קשה לתקשר איתו. סימה הייתה היחידה שהצליחה להתחבר אליו. בזכותה הוא למד להיות אחראי ורצה להוכיח את עצמו. במשך השנים שמעתי אותו מספר עליה, אבל מעולם לא פגשתי אותה״.
המפגש. סימה: ״זה קרה שנה אחרי שהתגרשתי. גל סיפר לי שדודה שלו נפטרה, והחלטתי להגיע לשבעה. כשנכנסתי לסוכת האבלים, העיניים שלי התמזגו עם העיניים של לירון. זיהיתי אותו לפי תמונה שגל הראה לי. הרגשתי מין ניצוץ מיוחד בינינו״.
לירון: ״כשראיתי אותה המבט שלי נעצר לכמה שניות, והיה בינינו חיבור בעיניים. ריגוש אמיתי שאי־אפשר להסביר. הייתה מסביבה הילה. אחרי כמה שניות הבנתי שזאת סימה, כי זכרתי אותה מתמונה שגל הראה לי. ואז גל הכיר בינינו. הרגשתי שהיא מסקרנת אותי, אבל לא חשבתי לעשות עם זה משהו בגלל פער הגילים בינינו, 21 שנה".
השיחה. סימה: ״מיד אחרי השבעה הפכנו להיות חברים בפייסבוק. משהו בו הרגיש לי נכון, אבל עדיין היה את המחסום של הגיל, והראש אמר שאין מצב ושלא יקרה כלום. חצי שנה לאחר מכן העליתי תמונה שלי לסטורי, והוא הגיב לי שזו תמונה מהממת. הודיתי לו, ואז התחילה בינינו שיחה בצ׳אט שנמשכה משש בערב ועד שלוש לפנות בוקר. דיברנו על הכל. שוחחתי עם ילד, אבל הרגשתי שיש לו נשמה של בן 80. חשתי שאנחנו נשמות תאומות״.
לירון: ״השיחה זרמה כאילו אנחנו חברים במשך שנים. אחריה הרגשנו שאנחנו חייבים להיפגש. קבענו פגישה למחרת בגן ציבורי ליד הבית שלי״.
ההתאהבות. סימה: ״המפגש שלנו היה קליל ומצחיק. הייתה לנו סקרנות לגלות אחד את השנייה. התלהבנו מאוד והיה ניצוץ של התאהבות. המחסום של הגיל כבר לא היה רלוונטי מבחינתנו".
לירון: ״המפגש השני שלנו היה בגלידרייה, ומשם זה התחיל להיות אינטנסיבי".
תגובות הסביבה. סימה: ״הרגשתי צורך לבקש אישור מגל ולקבל את ברכתו לזוגיות שלנו. כשסיפרנו לו הוא שמח מאוד. ההורים של לירון גם שמחו מאוד והגיל שלי לא הפריע להם. החברות החמיאו לי שאני אמיצה שעשיתי מהלך כזה. לעומתם, הגרוש שלי הרים גבה בגלל פער הגילים, למרות שגם בינינו היה פער משמעותי - הוא מבוגר ממני ב־14 שנה. אבל לא היה אכפת לי. אלה החיים שלי ואני אעשה בהם מה שאני רוצה״.
לירון: ״בהתחלה גל היה בהלם, אבל הוא שמח ועף על הקשר. כשאמא שלי הכירה את סימה מיד נוצר ביניהן חיבור. החברים שלי אמרו שזה מוזר, אבל ברגע שהם פגשו את סימה הם פרגנו״.
סימה: ״חודש אחרי שהתחלנו לצאת לירון פגש את הילדים שלי. הם מאוד התחברו אליו. הוא בן אדם שכולו לב, הוא כמו חבר שלהם ולא מנסה לקחת את המקום של אבא שלהם״.
לירון: ״לא הפריע לי שיש לה ילדים וידעתי למה אני נכנס. אני מאוד מחובר אליהם״.
פער הגילים. לירון: ״לפעמים אני מרגיש שסימה היא נערה מתבגרת ואני הזקן, אז גיל לא באמת משנה".
סימה: ״אני מרגישה ילדה ליד לירון, ושהוא הבוגר. הוא גם קורא לי 'הקטנה שלי'. אנחנו הרבה פעמים צוחקים על פער הגילים ומשחקים משחקי תפקידים שאני כביכול אמא שלו. אנשים רגילים לחיות בתבניות ומוּנעים ממוסכמות חברתיות, אבל אנחנו מוּנעים מהלב. זאת שליחות מבחינתי לומר לזוגות להשתחרר מהתבניות, כדי לא לפספס את האושר״.
חתונה. סימה: ״איזה ילד בן 24 ירצה למסד את הקשר? אנחנו חיים כאן ועכשיו, לא מתיימרים לתכנן תוכניות של חתונה וילדים, ומה שיהיה יהיה״.
לירון: ״חתונה וילדים זה משהו שיכול לבוא בחשבון בעתיד. כרגע אנחנו מתמקדים בזוגיות המאושרת שלנו״.
חזרנו לגיל 14
הסיפור של מירה ורפי
היא: מירה כסלו (73), מנחת מועדוני קריאה, פסלת ומשוררת, נשואה בשנית, אם לשתי בנות (אחת מהן מנחת הטלוויזיה שרון כידון ), סבתא לשלושה נכדים.
הוא: רפי בן יעקב (73), ד"ר להנדסה כימית, ממובילי פרויקט הבנייה בכיכר המדינה, נשוי בשנית, אב לשלושה ילדים וסב לשלושה נכדים.
הם: נשואים שבעה חודשים, מתגוררים בתל־אביב.
ההיכרות. מירה: "שנינו גדלנו בלב תל־אביב, במרחק של 200 מטרים אחד מהשני. הכרנו בכיתה א' בבית הספר חשמונאים. היינו מאוד מיודדים ובילינו כל יום אחד אצל השנייה. לקראת סוף כיתה א' שיחקנו על גג בניין בית הספר כהרגלנו, ופתאום רפי אמר שהוא יתחתן איתי כשיהיה גדול. זה נשמע מצחיק להגיד את זה עכשיו, בגיל 73, אבל הייתה בזה ודאות. שנינו זוכרים שלבשתי באותו יום שמלת אורגנדין כחולה עם צווארון לבן.
"למדנו יחד עד סוף כיתה ח'. שיחקנו גולות, חמור גדול, מחבואים, תופסת, סימני דרך, חמש אבנים. בהשפעת ספרי 'חסמבה' היינו עוקבים אחרי אנשים זרים ברחוב. בכיתות ז'-ח' ישבנו יחד בכיתה והיינו מקשקשים עד שהמורה מלכה הייתה מפרידה בינינו. לא היינו זוג מוצהר, כי לא היו אז זוגות, אבל אני זוכרת אהבה גדולה וזיקת נפש".
הנשיקה הראשונה. מירה: "רפי טוען שהתנשקנו פעם אצלי בבית, אני לא ממש זוכרת את זה. הוא טוען שהדחקתי".
רפי: "הנשיקה הראשונה שלנו הייתה בכיתה ח'. אני זוכר את זה בוודאות. אני מוציא את זה ממנה לאט־לאט, בהיפנוזה".
הניתוק. מירה: "בסיום כיתה ח' רפי עבר לגור בכיכר המדינה. כל אחד מאיתנו הלך לתיכון אחר ודרכינו נפרדו ל־58 שנים. למרות ששנינו גרנו בתל־אביב, לא עלה בדעתנו ליצור קשר. החיים סחפו אותנו. בגיל 21 הכרתי את בעלי וכעבור חצי שנה התחתנו. התגרשתי אחרי 19 שנות נישואים. כיום אנחנו שואלים את עצמנו איך נתנו לכל השנים האלה לעבור ולא חיפשנו אחד את השני. מצד אחד יש תחושה של החמצה, מצד שני אולי לדברים יש תהליכים משלהם והגענו אחד לשני בשלב הנכון".
רפי: "אני התחתנתי בגיל 24 והתגרשתי אחרי 38 שנות נישואים. בדיעבד, זה די מפתיע שכל השנים האלה לא נוצר בינינו קשר. חשבתי עליה לא מעט, אבל לצערי לא הבאתי את עצמי לכלל מעשה".
חידוש הקשר. מירה: "לפני שנתיים וקצת התארגן כנס של בית ספר חשמונאים – והייתי בין המארגנים. יותר מכל אחד אחר, עניין אותי לפגוש את רפי. הייתי אז בזוגיות, אז לרגע לא חשבתי שמשהו יכול להתפתח מזה. ברגע שנוצרה קבוצת ווטסאפ של הכנס, היה מבול של חום, אהבה ושמחה. רפי ראה אותי בקבוצה, צלצל אליי ודיברנו שעתיים, שיחה מאוד מרגשת. עדכנו אחד את השני על כל מה שקרה בשנים שחלפו. רפי אמר לי שהוא מאוד אהב אותי בבית הספר, וסיפר ששמר במשך שנים את הציורים שציירתי עבורו בזמנו. כשהוא שלח לי תמונה עדכנית שלו, ראיתי שהוא לא דומה בכלל לילד שהיה, אבל כגבר בוגר הוא מאוד מצא חן בעיניי".
רפי: "ראיתי תמונה עדכנית שלה בפייסבוק, והחיוך היה בדיוק אותו חיוך של פעם".
המפגש. מירה: "הכנס התקיים במתחם שרונה. הוא נכנס, הסתכלתי בעיניים הכחולות שלו וזה היה רפי. חזרנו לגיל 14. התחבקנו. עוד לא ידעתי מה הולך להיות ולא חשבתי בכיוון, אבל הייתה הרגשה שהפעם זה לנצח. לא הייתי צריכה זמן הסתגלות, לא היה שום מרחק בינינו. בסיום המפגש אמרנו שנהיה בקשר והרגשתי פרפרים בבטן. בדיעבד התברר שזה היה הדדי".
רפי: "ברגע שנפגשנו פנים אל פנים, הבנתי שלזה חיכיתי. נוצר בינינו חיבור מיידי. הרגשתי חיבה עמוקה אליה. במהלך המפגש לא חשבתי שזה יתממש בינינו, אבל הפרפרים קיננו בבטן ולא נתנו מנוח".
החתונה. מירה: "בדרך לאיחוד שלנו היו מהמורות, כי שנינו היינו בזוגיות, אבל צלחנו את זה. זה עשרה חודשים אנחנו חיים יחד, ולפני שבעה חודשים התחתנו אצל ארגון 'משפחה חדשה', רק שנינו, לבד. יצאנו מהטקס והודענו למשפחות בטלפון. בגלל הרגישות לקשרים הקודמים, החלטנו לבטל את הרעיון של מסיבת חתונה. הודענו בקבוצת הווטסאפ הכיתתית שהתחתנו והייתה התרגשות אדירה. קיבלנו המון ברכות וזרי פרחים, הקיפו אותנו בהמון אהבה וארגנו לנו מסיבת חתונה בהפתעה".
רפי: "הגענו לזוגיות הזו עם בשלות וניסיון חיים. אני צובט את עצמי, כדי לראות שזה לא חלום"
החיים ביחד. מירה: "אנחנו מרגישים שהרווחנו ילדות שנייה. אנחנו צוחקים המון, עושים מלחמות כריות וקוראים לבית שלנו 'קייטנה בלי מבוגר אחראי'. אנחנו הולכים להצגות, קונצרטים, סרטים, חברים, הרצאות, מסיבות. אבל הכי כיף לנו אחד עם השני, לבד. אנחנו מעלים הרבה זיכרונות מפעם, אי־אפשר שלא, ואומרים שניצחנו את המורה מלכה, שלא הצליחה להפריד בינינו. כיום אני מרגישה שאני איתו כל החיים ומאושרת בטירוף. אני מאמינה שלא צריך לחפש, דברים קורים לבד. ליקום יש דרך משלו לסדר את הקוביות. החיים מתחילים אחרי גיל 70".
רפי: "הגענו לזוגיות הזו עם בשלות וניסיון חיים. נפגשנו מחדש בגיל כזה שאנחנו כבר לא צריכים לרצות אף אחד, וחופשיים לעשות את מה שברצוננו. כיום אני צובט את עצמי, כדי לראות שזה לא חלום".
