מתן חכימי גדל כנער בריא ופעלתן: הוא נהג לגלוש, אהב צילום ואכל מה שהתחשק לו ומתי שהתחשק לו, בלי דאגות. בגיל 18 התגייס לדובר צה"ל, שם שירת כצלם, ובין היתר נשלח לתעד את מבצע עופרת יצוקה בינואר 2009. זמן לא רב לאחר מכן החל לסבול מכאבי בטן שנמשכו עד שהוא אובחן כחולה קוליטיס כיבית – מחלה דלקתית כרונית שפוגעת ברירית של המעי הגס. "הרופא אמר לי את השם של המחלה ורשם לי תרופות", הוא נזכר, "וכששאלתי אותו כמה זמן אצטרך לקחת אותן, הוא אמר: 'תמיד. זה כרוני'".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
האבחנה שהוא לקה במחלה מגבילה שאין לה תאריך סיום, הייתה קשה מאוד עבורו. "גדלתי כאדם בריא, ולכן ההפתעה הייתה כל כך גדולה", אומר חכימי. "מבחינתי, קיבלתי בשורה מרה. הייתי בחור צעיר, בריא, כמו כולם, ופתאום הרגשתי שאני פגום, בעייתי: פתאום קשה לי להיות ספונטני, אני תמיד תלוי בתרופות שלי, אני תמיד צריך להימצא ליד שירותים, לא קל לי למצוא מה לאכול. בנוסף, כל הזמן יש דלקת פעילה בגוף, אז מערכת החיסון כל הזמן נמצאת בעבודה מאומצת שמחלישה אותה, כך שגם נהייתי חולה הרבה יותר ועייף חלק גדול מהזמן. כל דבר קטן הפך לאירוע מלחיץ".
לאחר שנים של התמסרות מלאה לדרכי טיפול קונבנציונליות, החליט לנסות למצוא פתרון בחיקן של שיטות אלטרנטיביות. הוא יצא למסע ארוך של חיפושים אחרי מה שיעשה לו טוב, ולבסוף מצא את מבוקשו. "היו עליות ומורדות: זה לא שהכל היה מושלם, והתהליך נגמר ברגע", הוא אומר, "אבל עם הזמן למדתי איזה מזונות עושים לי טוב, ומה עושה לי נזק. זה היה מסע של חיבור לעצמי: למדתי להכיר את הגוף שלי ולשלוט בו, הנפש שלי התרוממה - והרגשתי שמשהו טוב קורה. לא אשכח את פניו של הרופא שלי בישראל, שאליו הגעתי אחרי שהות ממושכת בארצות הברית. הוא אמר לי, מופתע, שכבר אין סימן למחלה בכלל".
מהי מחלת הקוליטיס כיבית? צפו:
החלטתי לקחת אחריות
חכימי (32), רווק, נולד בניו יורק להורים ישראלים, עלה לארץ בילדותו, ולפני חמש שנים חזר לעיר הולדתו. המקצוע שלו הוא צלם, אבל בשנים האחרונות הוא עוסק יותר ויותר בבריאות. המסע שלו התחיל בניסיון לרפא את עצמו, ונמשך ברצון להתעמק בתחום ולהתמקצע בו. לאחר שנחשף באינטרנט לעדויות של אנשים שסיפרו כי החלימו ממחלות כרוניות, החל לחקור, לקרוא ולהתנסות. חכימי ניסה הכל: התחיל עם אפיתרפיה (תחום ברפואה האלטרנטיבית שמשתמש בתוצרי הדבורים), עבר לשינוי משמעותי בתזונה והגיע עד סדנאות להתמודדות עם דפוסים שגויים. "במקום לתהות למה זה קרה לי", הוא אומר, "או למה לא המציאו לי תרופה, החלטתי לקחת אחריות ולראות מה אני יכול לעשות כדי לשפר את המצב שלי, וזה לכשעצמו היה מאוד עוצמתי".
התוצאה של מסע החיפוש ושל התובנות שהגיעו בעקבותיו היא ספר פרי עטו, "Gut Rules – a Guide to Self-Healing" (בינתיים הוא יצא באנגלית ונמכר באמזון בלבד), שבו חכימי מסביר איך תזונה ושינוי באורח החיים סייעו לו בתהליך ההחלמה. בחלקו הראשון הוא מתאר כיצד הבין שכדאי לו לנסות שיטות טיפול לא קונבנציונליות, ובחלק השני מפורטים החוקים שלו לשינוי באורח החיים: מה לאכול, ממה להימנע, ממה להיזהר. אחר כך הוא מפרט איזה שינויים בחיינו כדאי לעשות (יותר שעות שינה, תרגילי נשימה, מדיטציה ועוד), ומה כדאי לשנות בהלך הרוח (פחות לחץ, מוכנות לקבלת עזרה מאחרים ועוד). "מה שחשוב לי זה ללמד אנשים על הגוף של עצמם כדי שיוכלו לקחת שליטה ולהחזיר אותו לעבוד בצורה אופטימלית", אומר חכימי.
סליחה, אבל אין לך שום השכלה בתחום, אז למה שתיתן עצות?
"נכון, אדם לא יכול להגיד לאחרים איך להחלים, אבל אני כן יכול לתת כלים ולעזור. אני חושב שמי שהצליח להירפא ממחלות כרוניות, צריך לחלוק את הסיפור שלו ולשתף, ולי יש המון אינפורמציה לתת. אנחנו חיים בעולם שמי שיש לו יותר כסף, מוכר יותר תרופות ויותר מזון, בעוד שהאדם הקטן צריך לעבוד קשה כדי שישמעו את הקול שלו. אני עשיתי משהו מאוד קיצוני: אחרי שנים שהייתי תלוי בתרופות שלוש פעמים ביום, החלטתי לעצור, לקרוא ולטפל בגוף שלי בעצמי. במקום לטפל בסימפטום – טיפלתי בשורש הבעיה. הבנתי שאורח החיים שלי לא מועיל לי, ושהתרופות שאני לוקח שומרות עליי ברגיעה, אבל יש דברים שלא נלקחים בחשבון. אני יודע שיש ביקורת על מי שמדבר נגד מערכת הבריאות הקונבנציונלית, ואני רוצה להדגיש שאני ממש לא נגדה; רק חשוב לי להראות שיש עוד אופציות, ושמחלות כרוניות נובעות גם מאורח החיים המודרני. העולם המודרני עושה אותנו חולים".
יהיו ספקנים שישאלו: איך אתה יודע שאכן החלמת, ושלא מדובר בהקלה זמנית?
"גם אם זו רק הפוגה במחלה, אין לי בעיה עם זה, כי מה שחשוב זה שאני יודע לשלוט במחלה ברגיעה: אני יכול להדליק ולכבות את הסימפטומים, השליטה חזרה אליי, החיים שלי השתפרו. אני במצב שאני מבין שנהייתי חולה בגלל א', ב' ו-ג' – ואני יכול לשמור את המחלה שקטה אם אשנה את א', ב' ו-ג'. חשבתי שאחרי שאחלים, אשתוקק, למשל, להמבורגר ולצ'יפס; היום אין לי חשק בכלל להכניס את זה לגוף. חוץ מזה, ידעתי שאנשים יהיו ספקנים, אז היה לי חשוב לצרף רופאה קונבנציונלית שליוותה את כתיבת הספר – מדענית מוח בשם ד"ר מאר קורטז מבית החולים הר סיני בניו יורק. כמוה יש עוד הרבה רופאים שמאמינים שלצד הטיפול הקונבנציונלי חשוב לשנות את אורח החיים. מרבית הרופאים אינם תזונאים ואינם פסיכולוגים, אבל יש קשר ישיר בין הנפש שלנו לפיזיות, וצריך להתייחס אליו".
אבל נורא כיף לאכול צ'יפס פה ושם, לא? חיים רק פעם אחת.
"אני לא אהרוס לך את ההנאה, אבל האם הביסים האלה משאירים אותך עם הנאה גם כשיש לך אחר כך כאב בטן? אם אתה עכשיו אוכל ממתק – נגיד, סוכריה על מקל – ואחר כך יש לך כאב ראש: לקחת אקמול, והכאב נעלם, מה שמאפשר לך לאכול עוד סוכריות על מקל. במקרה כזה, זה רק גורם עוד נזק ולא מטפל בשורש הבעיה. השאלה היא מה הנזק לטווח הארוך. בגלל התרופות אנחנו לפעמים מקשיבים פחות לגוף שלנו. הגוף נותן לנו סימנים כל הזמן: אני רעב, אני שבע, אני עייף – והתרגלנו לשתות קפה במקום לישון, לא להזיז את הגוף ולא להיחשף לטבע ולשמש. זה לא אומר שככה זה צריך להיות: נועדנו לזוז, לאכול אוכל מהטבע ולחיות חיים פשוטים עם חשיפה לשמש ורוגע".
להיפרד מבוס מתעלל
בשלב זה של הראיון הצעתי לו שאציין בפניו שמות מאכלים, והוא יגיד אם הוא נוגע בהם. חכימי הסכים.
סוכר? "רק מפירות, או כחלק ממזונות שאינם מעובדים".
חלב? "לא שותה חלב. לא נוגע במוצרי חלב בכלל".
לחם? "נמנע מחיטה".
אלכוהול? "לא נוגע".
בשר אדום? "אוכל במידה, וקפדן מאוד על צריכת מוצרים מן החי שגדלו במרעה בחופשיות ולא במכלאות, לא הוזנו באנטיביוטיקה והוזנו בדשא ולא בתירס. יש גופים שמפקחים כיום על מסעדות בעניין הזה. בעיניי, לאכול בשר איכותי זה פריבילגיה, אבל זה לא הדבר הכי חשוב שיש".
סיגריות? "לא, ממש לא".
ביצים? "אוכל, וגם כאן מקפיד על תנאי גידול".
יש הרגשה שכל יום יוצא מחקר חדש בתחום האוכל, ויש קושי אמיתי להוכיח מה מזיק ומה מיטיב.
"נכון, אנשים מבולבלים, כי יש המון אינטרסים של חברות ענק ומחקרים מפוברקים או ממומנים. אבל סוכר מעובד, למשל – די ברור שהוא ממכר מאוד, וצריך לנסות להימנע ממנו. ולסידן יש מקורות טובים יותר ממוצרי חלב. ויש עוד דברים חשובים חוץ מהקפדה על מזון: אם נזוז יותר, נפסיק להשוות את עצמנו כל הזמן, נעיף קשרים רעילים מחיינו כמו בן זוג מתעלל או בוס מתעלל – זה כנראה ייטיב לנו עם הנפש והבריאות. יש המון דברים שנראה שהם לא בשליטתנו, אבל הם כן. לא קל להחליף עבודה, לשנות חוג חברים, להוריד לחץ, לעשות ספורט ולעוף לחופשה בטבע, אבל הדברים האלה משפיעים לטובה על מה שהכי חשוב בחיים – אנחנו והבריאות שלנו".
גם היא לא הסכימה לקחת כדורים כל חייה. הקליקו על התמונה:
