הדימוי של רמת החייל הוא עדיין הייטק ומדיה, אבל במציאות, הטכנולוגיה העלית מפנה את מקומה לרפואה. חברות הייטק יוצאות ומרכזים רפואיים מפוארים נכנסים, כשמסביבם פועלים שירותים תומכים כגון מרפאות מומחים ומלונאות ייעודית למאושפזים ולמשפחותיהם.
מדיקה (Medica) ברחוב הברזל הוא הוכחה עדכנית לשינוי שעובר על הפינה הצפון-מזרחית של תל אביב. מה שהיה עד לפני שנה בניין של חברות הייטק, הוסב בהשקעה של כ-100 מיליון שקלים למרכז רפואי מושקע. בתחומים מסוימים, זהו בית חולים של ממש עם חדרי אשפוז וניתוח, רק שהשיטה שלו שונה בתכלית: הלקוחות אינם המטופלים, אלא הרופאים.
בדומה למרחבי עבודה שיתופיים ופופולריים, רופאים מומחים שוכרים ב"מדיקה" שטחים לפי הצורך וההיקף המבוקש, ויש כבר כ-200 רופאים כאלה. לרשותם עומדים שירותים רפואיים שונים ומשותפים, הנתפרים למידותיהם. בקומה הראשונה נמצאות קליניקות פרטיות של רופאים מומחים; בקומה השנייה - מחלקת אשפוז ורפואה מקצועית; ובקומה השלישית יש חדרי ניתוח לכירורגיה קטנה ומרפאות. בקומה הרביעית נמצאים חדרי ניתוח כירורגיה בינונית. מנעד הניתוחים נע מניתוחים פלסטיים, דרך כירורגיה אורתופדית, וכלה באורולוגיה וכאב.
להפוך משרדים לחדרי ניתוח
"חוררנו את הבניין כמו גבינה שוויצרית", מתאר האדריכל יובל כנעני, שתכנן את הסבת הבניין לייעודו הנוכחי. "זה דרש הרבה התערבות בבניין. הכנסנו מערכות חדשות כמו מערכות טיהור אוויר, גזים רפואיים ואינסטלציה".
ההתערבות הבולטת ביותר היא פירוק הגג לצורך יצירת פיר שיעבור בחמש הקומות, ובו מעלית לשינוע מיטות אשפוז ולאלונקות. מאחר ששלד הבניין המקורי לא תוכנן לשאת עומס כזה, הוקמה במרתף מעין "עריסת פלדה" שתישא את העומס החדש. לאחר שהוקם פיר המעלית – נבנה הגג מחדש.
אולם המבואה מתנשא לכל גובה הבניין, וכדי להסתיר את הגוף הגדול שמרכיב את פיר המעלית, כוסו משטחיו בזכוכית רפלקטיבית מחוסמת, דמויית ראי. מתקרת האולם הגבוהה משתלשלים גופי תאורה כדוריים בגבהים משתנים, המאירים את האולם לכל גובהו ומוכפלים בזכוכית הרפלקטיבית של פיר המעלית. מהמסדרונות בקומות העליונות ניתן להשקיף אל האולם ואל תנועת הבאים והיוצאים.
הנכנסים נתקלים מיד בציור ענק, מופשט וססגוני שנועד להשרות עליהם אופטימיות. ככל שחולפים בין המסדרונות והחדרים, מתגלות עשרות רבות של יצירות אמנות ישראלית מקוריות, שמוסיפות ערך תרבותי למרכז הרפואי, עם יוצרים ידועים כמו יגאל תומרקין, יוסף זריצקי ומרים כבסה מצד אחד, ואמנים צעירים מצד שני.
אמנות ללא שם
כל 120 העבודות הושאלו מאוסף האמנות של בני הזוג צביקה ונטלי בארינבוים, מבעלי המרכז הרפואי, והם בחרו אישית את העבודות מהאוסף הוותיק שלהם. מצער לגלות שאיש לא טרח להוסיף לעבודות לוחיות עם שמות האמנים. ללא קרדיט ליוצרים, המתבונן צריך לעסוק בניחושים, והמפגש עם היצירות הוא חלקי בלבד.
הקומות דומות זו לזו, מעוצבות בקפידה ובהשקעה שלא נעלמת מהעין. התאורה שוטפת כל פינה באור נעים, הכי רחוק מהתאורה החיוורת והמדכאת של מחלקות אשפוז בבתי חולים ותיקים, עם גופי תאורה של מיטב החברות כמו Flos וכיסאות ארגונומיים של Humanscale. הקירות מצופים בעבודת נגרות בגימור פורמייקה לבנה או עץ, בשילוב שילוט מגנטי בחיתוך CNC. גרעין הבניין, המכיל בעיקר את המעליות, מודגש באמצעות ציפוי קירותיו בסרגלי עץ אלון גושני.
חדרי האשפוז מיועדים לשני בני אדם, וקשה להימנע מההשוואה לבתי חולים ציבוריים. בנוסף לריהוט היוקרתי עם הקו הנקי והחומרים הטבעיים, יש לכל מאושפז מסך 42 אינץ' המשולב בדופן החדר מול המיטה. גם כאן, סרגלי עץ האלון שמחפים את הקירות, עם תאורה סמויה, יוצרים תחושת חמימות. האדריכלים ירדו לכל פרט, ואפילו סייעו בבחירת המצעים. בחדרי הרחצה יש כיורים עשויים קוריאן.
למתפנקים שידם משגת, מוצע חדר אשפוז לאדם בודד. "חדר אוליגרך", מכנה אותו כנעני, שעיצב את החדר כך שיעניק לדבריו "תחושה של פנטהאוז - ולא חדר בבית חולים". זה חדר פינתי בקצה אגף חדרי האשפוז, עם מבטים החוצה דרך מסכי זכוכית חד-כיוונית שמאפשרים להשקיף על רחוב הברזל הסואן מבלי להיראות בחזרה.
בזמן הביקור שלנו, הבניין החדש כבר המה מבקרים ורופאים. דלת מרפאתו של ד"ר יחזקאל לוי, מומחה לרפואת עיניים, הייתה פתוחה והד"ר היה פנוי לשיחה קצרה. "אני צריך חדר גדול במיוחד בגלל הציוד לבדיקת עיניים. הפציינט לא צריך בכלל לקום ממקומו, והמכונה זזה לרשותו", הוא מסביר בעודו מדגים את יכולותיה של מכונה גדולה, שתופסת כמעט מחצית משטח החדר. לדבריו, השכנים שלו ממקסמים את העבודה שלו: "יש לי אופטומטריסט בחדר ליד, ויחד אנחנו עושים הכנות לקראת הניתוח. בסמוך יש חדר ניתוח עם מערכות לייזר לניתוח קטרקט".
חדרי הניתוח מתועשים, והוזמנו מחברה איטלקית. גוונים פסטליים על הקירות נועדו לשכך את החששות בקרב המטופלים, וגם כאן שולבו יצירות אמנות, אלא שכאן לא מדובר באמנות ישראלית מקורית, אלא בהעתקים של אמני עבר דגולים כמו פיקאסו, מגריט, וורהול, מונדריאן ורותקו – העתקים שהוזמנו לכאן מגלריה לונדונית, במגמה להעניק לכל חדר ניתוח את שמו של האמן המהולל. בסוף זה נגמר במספר של חדר, כמו בכל בניין. ממילא, בין כל פריטי הציוד הרפואי שממלאים את חדר הניתוח, יצירות האמנות הולכות לאיבוד.
עוד בית חולים בדרך
אזור התעסוקה של צפון-מזרח תל אביב הוקם בשנות ה-50 כאזור תעשייה, ובשנות ה-90 הפך לאחד ממוקדי ההיי-טק המזנק של ישראל. כעת, כאמור, הוא משנה את פניו שוב והופך למרכז רפואי אחד גדול.
הסנונית הראשונה הייתה "אסותא" שהעתיק לכאן את פעילותו מרחוב ז'בוטינסקי בצפון הישן של תל אביב. לאט אבל בטוח, מטפטפות לכאן מרפאות של רופאים. גם מלון "לאונרדו" הסמוך משרת, בסופו של דבר, מטופלים שמגיעים לכאן. בקרוב יצטרף שחקן רפואי נוסף, ושמו בית חולים "מרב".
"התחיל תהליך שלא העירייה יזמה אותו", מספרת ענת נוסבאום, מנהלת "מדיקה". "זה הפך לאזור של היי-טק ורפואה, כמו הפלאפל בטבריה או הנעליים בנווה שאנן". את העסק ייסדו בני הזוג נילי ופרופ' אבי זליקובסקי בגבול רמת גן וגבעתיים, ולאחר החלפת בעלות ב-2016, הוחלט להעתיק את פעילותו למקום מרווח יותר. "חיפשנו במרכז תל אביב וגם בפתח תקווה, והדבר הכי חשוב לנו בבחירת המיקום הייתה הנגישות הנוחה לרופאים", מסבירה נוסבאום.
לדבריה, מדי יום פוקדים את המרכז כ-900 מטופלים ומלווים, ובשנה אחת אפשר לבצע כ-20 אלף ניתוחים בחדרי הניתוח שנמצאים בו – גם באמצעות טופס 17, מול קופות החולים וחברות הביטוח השונות.
"התחלנו לפני עשור עם תכנון מרפאת שיניים של שירותי בריאות כללית ליד קניון רמת אביב, ומזה התגלגלנו לתכנן את כל רשת 'כללית סמייל'", מספר האדריכל יובל כנעני כיצד הצליח משרדו למצב את עצמו בתחום. אחר כך הגיע חידוש בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, וגם הקמת מרכז רפואי פרטי בעפולה, בעבור אותו יזם.
כנעני מתכנן הכל עם שותפתו ובת זוגו לירון וייס-כנעני. שניהם בני 44, ואת המשרד הקימו לפני 13 שנים. השניים גם מתכננים בתים ודירות, ולפני חמש שנים זכו בתחרות סגורה של אוניברסיטת תל אביב לתכנון בניין בית הספר הבינלאומי של הקמפוס; הם מקווים שהקמתו תתחיל בחודשים הקרובים.
- צוות תכנון: "יובל כנעני אדריכלים", יובל כנעני, לירון וייס-כנעני, שיר בר יוסף ואסף דאימונד.
