אף אחד מבאי הפסטיגל האחרון של חנוכה לא יכול היה לנחש שמי שהשתלשלה מחבלי הבד הגבוהים בווירטואוזיות מרשימה כל כך, היא עורכת דין שבזמנה החופשי גם עושה אקרובטיקה. רוית מזרחי (31), מומחית למשפט פלילי של צווארון לבן, בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל־אביב, עבדה עד לפני כמה חודשים במשרד עורכי דין פרטי ועכשיו היא בתהליך מיונים למגזר הציבורי – הפרקליטות או הסנגוריה הציבורית.
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
התחביב התפתח לפני שש שנים, כשהייתה סטודנטית למשפטים והחלה להתאמן במכון כושר. "היה לי נורא משעמם שם, הסתכלתי על התקרה מרוב ייאוש וראיתי בד תלוי כמו וילון (להלן טיסו)", היא משחזרת. "שאלתי בקבלה למי שייך הבד הזה ומה עושים איתו, והפנו אותי לאחת המאמנות שמלמדת אקרובטיקה במכון. אמרתי לה: 'אני בטוחה שאוכל לעשות את זה', והיא רק חייכה ואמרה: 'כל אחד יכול לבוא ולנסות'. היא שומעת משפטים כאלה בלי סוף, אבל זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה. חשבתי שיש לי איזשהו בסיס, בילדותי הלכתי לחוג התעמלות קרקע בהפועל ראשון־לציון במשך כמה שנים, אבל מהר מאוד הבנתי שכל הסלטות שעשיתי על הקרקע לא קשורות לאוויר. מצד שני, לא בטוח שהייתי מעזה לעלות על הטיסו אם לא היה לי רקע. הפסקתי להתעמל בגיל 12, אמרו לי שאני זקנה בשביל זה".
סליחה?
"אמרו לי שאין טעם להמשיך, שלאולימפיאדה אני כנראה לא אגיע. המאמנים היו מקסימים ונהדרים, אבל לא היה להם תקציב בשביל ילדות כמוני, שבאו רק בשביל החוויה".
הפוכה עם צ'ייסר ביד
היא נולדה בראשון־לציון ללילי ובנימין, אחות אמצעית לדויד (33) ונאור (21). אחרי הצבא החלה בלימודי משפטים במכללה למינהל ובהמשך עשתה תואר שני באוניברסיטת תל־אביב. את ההתמחות עברה בפרקליטות מיסוי וכלכלה ובהמשך עבדה, כאמור, במשרד עורכי דין שמתמחה בעבירות הון וכינוס נכסים.
בתקופת לימודיה התפרנסה כברמנית באולמות אירועים. באולם "אווניו" ראתה לראשונה אקרובטים מרחפים בהופעה. "בחור ובחורה מופיעים על שנדליר ענקי", היא מספרת. "התפעלתי מאוד, הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה. אחרי ההופעה הבחור הגיע לשתות בבר, שאלתי אותו מיליון שאלות והוא די נפנף אותי. התברר ששמו הוא יניב סויסה והוא הבעלים של 'קבוצת קרקס Y' (קבוצת הקרקס הבולטת בארץ, ד"ח). אמרתי לו: 'תשמע, כשהייתי קטנה עשיתי התעמלות קרקע, אני רוצה להופיע ככה', אבל הוא לא שם עליי. למחרת מצאתי אותו בפייסבוק ושלחתי לו הודעה, הוא לא ענה. היום הוא כבר לא זוכר את זה. כשהגעתי למכון הכושר והתחלתי להתעניין בטיסו, הבנתי שהמאמנת עובדת אצלו בקרקס. אחרי שנה כבר הצטרפתי לקרקס והתחלתי להופיע איתם באירועים ובפסטיבלים בכל הארץ".
לא פחדת לעלות כל כך גבוה על חתיכת בד?
"לא פחדתי בכלל, להפך, הרגשתי בבית, חשבתי שהספורט הזה מהמם. הפחד היחיד שהיה לי היה שלא ילך לי טוב ואעשה פדיחות".
הורייך נלחצו מהתחביב החדש?
"ברור, עד היום זה לא מוצא חן בעיניהם בכלל. אבא שלי ניסה להוריד אותי מזה לא פעם, הוא אמר לי: 'מה את צריכה את זה? את עורכת דין מכובדת', או 'את עלולה ליפול ולהישאר נכה כל החיים שלך'. אבל אני ילדה גדולה, אני יודעת מה אני עושה ואני חיה בשביל עצמי, לא בשביל אף אחד אחר. אני עוד צעירה ואין לי ילדים, זה הזמן שלי לעשות מה שטוב לי. אלה חוויות שלא יקרו לי בשום מקום".
הפעם הראשונה שהופיעה על טיסו הייתה באירוע פרטי. "הייתי לחוצה ולא אכלתי כלום לפני, כי פחדתי שאהיה כבדה. הגעתי למקום וראיתי שהתקרה נמוכה מאוד וזה עוד יותר הלחיץ אותי, כי כשאין גובה אפשרויות הביצוע מוגבלות מאוד. פחדתי לשנות את הנאמבר מעכשיו לעכשיו, כי לא היה לי כל כך ניסיון והעדפתי לעשות בדיוק את מה שהתאמנתי עליו. בסוף היה מעולה, חוץ מקטע אחד שבו הסתבכתי באוויר למשך כמה שניות. זה נראה לי כמו נצח, אבל בסוף יצאתי מזה. הייתי בטוחה שעשיתי ממש פדיחה ושכולם שמו לב, אבל התברר שהכל היה בראש שלי, כולם מחאו לי כפיים ואפילו ניגשו להחמיא לי".
איך הגעת לפסטיגל?
"ממש במקרה. קרקס Y מופיע כבר כמה שנים בפסטיגל, אבל אני לא הייתי חלק מזה. גם השנה, בזמן שהלהקה התאמנה לפסטיגל, הייתי בארצות־הברית. כשחזרתי לארץ כבר התחילו ההופעות הראשונות, הלכתי לראות את הבנות מופיעות, והבנתי שאחת האקרובטיות שהייתה צריכה להמשיך להופיע באותו יום, חלתה והיה לה חום. חצי שעה אחרי כן, כבר מצאתי את עצמי באוויר, מופיעה במקומה, בלי חזרות בכלל, רק ממה שראיתי בהופעה. באותו יום עשיתי עוד שלוש הופעות ואחר כך כבר נשארתי עד הסוף, ארבע הופעות ביום".
ואיך ידעת מה לעשות?
"למדתי את הקטעים והספירות של המוזיקה מסרטונים שצילמתי בהופעה, בזמן הקצר שהיה לי בין מופע למופע. הסתכלתי שוב ושוב בקטעים ופשוט עליתי להופיע, לא הייתה ברירה".
מה אומרים בברנז'ה המשפטית על התחביב שלך?
"כולם מפרגנים, למרות שבהתחלה די חששתי. פעם, בדיוק כשסיימתי את ההתמחות בפרקליטות, הגעתי להופיע ב'אווניו' ופתאום ראיתי את אחת הפרקליטות שעבדה איתי, שהגיעה עם בעלה כאורחת לחתונה, וחשבה שגם אני אורחת. היא שאלה אותי אם מצאתי עבודה, וכשאמרתי לה שלא, היא קראה לבעלה, עורך דין מוכר, והציעה לו לקחת אותי לעבודה במשרד שלו.
"התחלתי לחשוב איך אני עולה עכשיו על השנדליר. נורא התפדחתי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אבל התגברתי כי דה שואו מאסט גו און, ואיך שאני עפה עם הרתמה באוויר, כשאני הפוכה עם צ'ייסר ביד, ראיתי אותו מתחתיי. בראש כבר אמרתי שלום לעבודה, אבל הוא ניגש אליי אחר כך ואמר: 'איזו מגניבה את, עכשיו את חייבת לבוא לעבוד אצלי'. בסוף זה לא קרה".
שבוע מטורף באמסטרדם
את בן זוגה עמרי להט (36), איש נדל"ן ישראלי שחי בארצות־הברית, הכירה לפני כשנה. למענו עזבה את עבודתה במשרד ונסעה כדי לנסות לחיות איתו שם. אחרי ארבעה חודשים בניכר היא הבינה שהיא לא יכולה לחיות בלי קריירה, וחזרה לארץ בלעדיו, היישר להופעות בפסטיגל.
איך הכרתם?
"הייתי בטיול בארצות־הברית וידיד טוב שלי שגר שם אמר שיש לו מישהו 'בול בשבילי'. הכרנו ובאמת התאהבתי בו ממבט ראשון, זה בחיים לא קרה לי, לא האמנתי שאהבה יכולה להיות כל כך עוצמתית. אפילו לדייט לא יצאנו. היו לי בני זוג לפניו, היה לי חבר במשך שנה וחצי והייתי רשומה באפליקציות היכרויות שדרכן הכרתי פה ושם, אבל האמת היא שנורא התביישתי בזה, כל פעם העליתי פרופיל ומחקתי אחרי שבוע".
בטח כיכבת באפליקציות.
"האמת היא שכן, ולא היה לי כוח לזה. לכל אחד הייתי צריכה להסביר מחדש מה אני עושה בחיים ומה הקשר בין אקרובטיקה לעריכת דין. התעייפתי ויצאתי מהן, לא דמיינתי או תכננתי שמשהו יתפתח ביני ובין עמרי, כי הוא שם ואני בישראל. זו בכלל לא הייתה אופציה מבחינתי, אפילו לדייט אמיתי לא יצאנו".
אז איך זה בכל זאת התחיל?
"כשחזרתי לארץ התחלנו להתכתב וראינו שיש על מה לדבר. הוא הציע שניפגש באמסטרדם, באמצע הדרך, זה הרגיש לי נכון ונסעתי. באמסטרדם התאהבנו, היה לנו שבוע מטורף. אחרי חודש וחצי הוא בא לארץ לשבועיים, הקשר התהדק והרגשתי שזה זה. כשהוא חזר לארצות־הברית התחלנו לנהל את הקשר בשלט רחוק, ונורא קשה לנהל כך מערכת יחסים. ביוני האחרון החלטתי לנסוע אליו לשם, לבדוק את הקשר, לראות אם זה מצליח. בהתחלה היה כיף, אבל לאט־לאט הבנתי שלא פשוט בשבילי לחיות שם, חווינו משברים על הרקע הזה. עברתי למדינה זרה, רחוק מהמשפחה, מהחברים, בלי העבודות שלי ובלי החיים העסוקים שהיו לי בארץ. זה גרם להרבה מריבות בינינו, ראיתי שזה לא מסתדר וחזרתי אחרי ארבעה חודשים".
מה לא הסתדר?
"אי־אפשר לבנות קשר רק על אהבה. סיימתי תואר שני במשפטים עם עבודה מכובדת ויש גם את הקרקס שאני מאוד אוהבת ומתפרנסת ממנו, ושם לא עשיתי כלום. זו לא הרגשה נעימה שהכל סובב סביב הגבר שלך ואת תלויה בו. הייתי משועממת מוות. פתאום הבנתי את מה שאמא שלי הרגישה כשנאלצה לוותר על העבודה שלה בבנק לטובת גידול הילדים, ובעצם הייתה עקרת בית כל השנים. אבא שלי חבר הנהלת דן ועבד המון שעות מחוץ לבית, וכמעט כל הנטל נפל עליה. היא הצליחה במשימה וגידלה אותנו עם כל האהבה, הנתינה ותשומת הלב שילד צריך, אבל לא הגשימה את עצמה. דווקא בגלל אמא שלי אני רוצה לעשות כמה שיותר ולהצליח כמה שיותר. חשוב שאישה תהיה עצמאית כלכלית ושיהיה לה בשביל מה לקום ולהתלבש בבוקר. הבנתי שאני לא יכולה לוותר על הקריירה, המקצוע והעצמאות שלי. אז החלטתי לחזור ולוותר על עמרי".
אבל הוא לא ויתר.
"כן, כבר חשבתי שזה נגמר, אבל החלטנו לתת לזה עוד צ'אנס. הוא בחור מקסים, הוא מתגעגע מאוד לארץ וחושב לחזור לישראל בתקופה הקרובה. אנחנו אוהבים מאוד ולכן מנסים להתגבר על המרחק ולמצוא את דרך המלך. זה לא הולך להיות פשוט, אבל זה טיפשי לא להילחם, כי לא כל יום מוצאים אהבה, בטח לא כמו שלנו".
