הוא מתקשה לפתח יחסים עם האישה המקסימה שהכירו לו. אשתו המתה ממשיכה לחיות בקרבו והוא חש רגשי אשם כשהוא נפגש עם אישה זרה בבית הקפה. סקס? איפה הוא ואיפה סקס. איך יכול להיות, הוא אומר לעצמו, שאשתי המנוחה שוכבת בקבר ואני אשכב עם מישהי אחרת? ומה יגידו הבנות והבנים על זה שאבא בוגד באמא?
אני פוגש לא פעם אנשים שחוו אבל על אב או אם, אח או אחות, ואפילו בן או בת, ועכשיו הם מתקשים מאוד לחזור לחיים הקודמים שניהלו. חוסר האונים בולט במיוחד, כשזה נוגע ליחסי זוגיות אינטימיים. עצם קיום יחסים כאלה הוא סוג של הכרזה, כלפי פנים וכלפי חוץ, על מחיקת האבל. מתברר, שלא כל אחד ואחת בשלים להכרזה הזו, גם אם חלף פרק זמן משמעותי מאז מות הדמות היקרה.
אם נייחד קצת מחשבה לנוהלי האבלות ביהדות, נגלה שהם עוקבים אחר התמורות הרגשיות שמחולל מותו של בן/ בת משפחה מהמעגל הראשון. בשבוע הראשון, ה"שבעה", התדהמה והכאב ברמה הכי גבוהה והאבלים מכונסים בבית ונתמכים על ידי קרובי משפחה וחברים; בחודש הראשון, ה"שלושים", האבל עדיין כבד, אבל הם אמורים לחזור בהדרגה לתפקודם הרגיל; במלאת שנה לפטירה, שבמהלכה הם מתנהלים בשגרה - למעט הגבלות מסוימות - תקופת האבל מסתיימת.
כאשר אנשים מתקשים לגשר על החוויה שעברו ונתקעים באבל גם אחרי שהסתיים על פי הנורמה המקובלת, הם נאטמים בין היתר ליחסי מין. לכך מצטרפת גם המבוכה של השותף או השותפה לחיים, שלפעמים לא יודעים איך להתייחס לתחושותיהם של המתמידים באבל. הם תוהים: אפשר כבר לחזור לגמרי לשגרה? ירדנו סופית מהשחור? עכשיו זה בסדר ליזום סקס?
במקרים האלה, נדרש מאמץ להתניע מחדש את המערכת. כשאוטו תקוע, אנחנו מביאים כבלים, מבקשים מבעל מכונית אחרת שיתחבר למצבר שלנו, מתניעים וממשיכים לנסוע. גם כאשר האבלות תוקעת את הזוגיות, נדרש שיתוף פעולה בין האבל ובין מי שתומך בו כדי לבצע ריסטרט במערכת.
בכל נסיגה ממערכת יחסים אינטימית, קיימת נקודת זמן חמקמקה שממנה הכל מתחיל להשתבש. חשוב מאוד ללכוד את הרגע הזה, כי המנגנון המיני, בדומה למערכות גוף אחרות, מסוגל לפעול כל עוד משמישים אותו. באנגלית זה הכי קליט: Use it or Lose it - השתמשו בזה או תאבדו את זה. אם האבל נמתח מעבר למקובל ואנחנו נמנעים מסקס בגלל הרתיעה מכל מה שקשור בהנאה, המערכת המינית עלולה לשקוע בתרדמת.
אז טוב, ישבנו על הרצפה, לבשנו שחורים, התכנסנו בתוך עצמנו, נפקדנו משמחות, דחינו סיפוקים - אבל בשלב מסוים צריך לפשוט את בגדי האבלות ולחזור לתפקוד נורמטיבי. כן, גם במיטה עם בת או בן הזוג. זה לא ייגמר טוב, אם זיכרון היום המר והנמהר ההוא ילווה אותנו עד בלי די. אפשר לנצור בלב את זכר המת גם תוך דפדוף הלאה בספר החיים.
ובמעבר חד: אחת פוגשת גבר צעיר ודי מהר הם מוצאים את עצמם במיטה. כשהוא שולף את הקונדום, היא שמה לב שצבעו שחור. "כזה עוד לא ראיתי", היא צוחקת. "אני עוד מתאבל על אשתי", הוא מסביר.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
