מיה פארו
סליחה, במי מדובר? מיה פארו חוגגת 75 שנים, שאת רובן העבירה בנוכחות נמרצת על מסכי הקולנוע ובמדורי הרכילות, לסירוגין ובמקביל. השחקנית הכי מנומשת עם העיניים הכי פעורות והקול הכי מעצבן בהוליווד, כיכבה בסרט האימה שהפך לקאלט "תינוקה של רוזמרי" ובסרט עם התלבושות הכי יפות שנעשה אי פעם "גסטבי הגדול", אבל אנחנו לנצח נזכור לה את היותה זוגתו לשעבר של וודי אלן והאם (המאמצת) של אשתו הנוכחית (וזה אפילו יותר גרוע מאיך שזה נשמע). מה שאומר שאת יכולה לקטוף תפקידים נחשקים בסרטים נחשקים לא פחות, ולפארו יש בארסנל 40 כאלה, חלק מהם אפילו ממש מוצלחים, אבל מה שימסמר את שמך בהיסטוריה ההוליוודית זו דווקא רשימת האקסים שלך.
ואם באקסים עסקינן, אז הראשון היה פרנק סינטרה, עם הפרש של 30 שנה לטובתו (או לרעתה, תלוי איך מסתכלים על זה). אחריו היה המוזיקאי אנדרה פרווין, איתו גם התחילה את התחביב של העילית ההוליוודית: אמץ לך ילד מכל יבשת (לא, אנג'לינה ג'ולי, את לא המצאת שום דבר חדש). ואז הגיע וודי אלן עם הסדר המגורים המפורסם משני צידי הפארק, ההאשמות בפדופיליה, המאומצים החדשים, ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
בהופעותיה הקולנועיות היה תמיד משהו פגיע וכמעט מבוהל. העיניים הגדולות, הרזון, השיער הקצוץ – לרוב היא נראתה כמו חתול עזוב שאתה מרגיש צורך לאמץ ולהאכיל אותו כמו שצריך. שחקנית מופלאה היא מעולם לא היתה, אבל היה בה חן נערי וקסם מהסוג שייצרה גם בת דמותה בעולם הדוגמנות – טוויגי.
למה אייקון? אם טוויגי הובילה את המראה המאפיין של הסיקסטיז בבריטניה וירתה את יריית הפתיחה להתפתחות ההרואין שיק של עולם האופנה, מיה פארו עשתה את זה בהוליווד, מהצד השני של האוקיינוס. היא העניקה קול ומראה לטיפוס החדש של התקופה: לא עוד אלילות מין בשלות ועסיסיות, אלא לוליטות גרומות עם חזות נערית ונמשים.
תרומתה המרכזית ליצירת אידיאל יופי אלטרנטיבי בשנות ה-60, היתה בעיקר התספורת הקצוצה שאיתה היא הפציעה יום אחד על הסט של אופרת הסבון הסופר-מצליחה "פייטון פלייס", ונתנה הגדרה חדשה למושג "נערה מודרנית". באופרת הסבון, כמה לא מפתיע, עיגנו את התספורת המרעישה בעלילה הכוללת התמוטטות עצבים שלאחריה אמנזיה.
עם אותה תספורת, שזכתה גם להיקרא על שמה "פיקסי מיה פארו", היא הגיעה לסרט "תינוקה של רוזמרי" של הבמאי רומן פולנסקי, שבו גילמה את רוזמרי, אמו העתידית של השטן. כך השלימה את כיבוש משבצת האיט גירל של תקופתה עם המראה העדכני: דקיק, נערי, מרדני ומייצג ערכים של שוויון מגדרי. משקל נגד מרענן למרילין-מונרויזם שהשתלט על הייצוג הנשי ההוליוודי של העשור הקודם.
עד היום, כששחקנית הוליוודית רוצה להכריז על שינוי סגנוני המייצג תהליך התבגרות אישיותי ומעבר מתבקש ל"תפקידי אופי", היא מיד מאמצת תספורת קצוצה. במילים אחרות: מישל וויליאמס, קירה נייטלי, אן הת'אוויי, שרליז תרון ורובין רייט – תגידו תודה למיה פארו שפתחה לכן את הדלת הזו.
חוץ מהתספורת הקצוצה, פארו אחראית גם על התחייה-לרגע של הקארה המתולתל מעידן הג'ז של שנות ה-20, כפי שבא לידי ביטוי ויזואלי בסרט משנת 1974 "גסטבי הגדול", שבו כיכבה לצד רוברט רדפורד, בעצמו ג'ינג'י שסומן כאייקון של יופי.
למה לא? עצוב לחשוב שלאחר למעלה מ-50 שנות קריירה קולנועית, המורשת האמיתית של פארו היא התקוטטויות פומביות ומלוכלכות עם האקס והאופן שבו היא סידרה את השיער. אבל היי, אתם יודעים מה אומרים – העיקר שכותבים את השם שלך נכון.
ובכל זאת: מיה פארו ייצגה אידיאל סגנוני שסימן נקודת מפנה בתפישת מודל היופי הנשי. רזה, קצוצת שיער ומנומשת – היא היתה ההפך הגמור מדמות האישה שנבנתה בשנות ה-50 מהפנטזיות הגבריות. היום היא אולי לא היתה נתפסת כדמות פמיניסטית, חזקה ועוצמתית, אבל בזמנה, היא שברה כמה מהפרדיגמות המובנות של איך אישה צריכה להיראות.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
