גג טרקוטה מעל פירנצה: מלון חדש במרכז העיר שופץ בחומרים מקומיים

ויה קאלימלה הוא אחד הרחובות הראשיים שבמרכז פירנצה, בין הדאומו לגשר Ponte Vecchio, שתי נקודות חובה לתיירים. לאחרונה נפתח בו Calimala, מלון חדש הנושא את שם הרחוב, בבניין מסוף המאה ה-18 ובעיצובו של האדריכל הישראלי אלכס מייטליס.

מייטליס עובד בשיתוף פעולה עם בן זוגו האיטלקי, המעצב איוו ביזיניאנו, מחלק את זמנו ופועלו בין תל אביב ולונדון, שתי ערים שבהן יש לבני הזוג בסיס קבוע, וחתום בשנים האחרונות על פרויקטים ברחבי העולם. בעלי המלון החדש, חברה איטלקית שבה גם שותף ישראלי, הזמינו אותו לתכנן את הפנים ולהוסיף על הגג שני מפלסים.

במשך 40 שנה עמד הבניין עזוב; רק בקומת הרחוב המשיכו לפעול חנויות. החברה היזמית הצליחה לגשר בין בעלי הנכס השונים ולקנות אותו מהם. משעמד לרשותה, הוחלט להשאיר את קומת הקרקע המסחרית כשהיתה, ואת הקומות הריקות להפוך למלון בן 38 חדרים וארבעה כוכבים.

הבניין הוא בלוק פינתי בן ארבע קומות, שנבנה בסוף המאה ה-18 בסגנון איטלקי תקופתי. חזיתותיו מקושטות תחריטים בסגנון ניאו קלאסי ובטכניקת ''גרפיטו'' – עיטורים שנעשים משתי שכבות של טיח בגוונים שונים; את העליונה שורטים בדוגמה המבוקשת כדי לחשוף את התחתונה, וכך מתקבל עיטור, שהוא בעצם תחריט בחומר. הקירות הפנימיים בבניין נבנו כקירות נושאים (קונסטרוקטיביים), מאבן מקומית.

הכניסה למלון מוצנעת בין החנויות בקומת הרחוב(צילום: שי אפשטיין)

כך היא נראתה לפני השיפוץ(צילום: משרד אלכס מייטליס)

והיום. המלון נושא את שם הרחוב(צילום: שי אפשטיין)

בשל היותו מבנה לשימור בדרגה הכי גבוהה שיש בפירנצה, אגף השימור העירוני נדרש לאשר את החלוקה הפנימית החדשה, ומייטליס עבד מול אדריכל מקומי, שהיה אחראי על התקשורת עם הרשויות. "בכך הכל ארך תהליך התכנון, האישורים והבנייה כשנה וחצי", הוא מספר. נזכיר שתהליכים דומים בארץ אורכים זמן כפול ויותר.

סיפור מקומי, כתב יד ישראלי

"כשהגענו לפירנצה והתחלנו בשיפוץ, אחרי שכל העיצוב כבר היה מגובש, גיליתי את שכבות הבניין. זרקתי את כל התוכניות שהיו לי ועיצבתי מחדש כל קיר וקיר", חוזר מייטליס לתחילת הדרך.

כנקודת בסיס לעיצוב החליט לשמור על מה שאפשר. "רציתי להשאיר את הפטינה של הגיל, לא לשים עליה מייק אפ כמו שעושים ברוב פרויקטי השימור בארץ", הוא מסביר. בגלל תקנים מקומיים חלק מהקירות וכל התקרות חופו בגבס, אך קירות האבן המקוריים נחשפו היכן שרק היה ניתן.

אחד ממסדרונות הבניין, לפני השיפוץ(צילום: משרד אלכס מייטליס)

ואחריו. קירות האבן נחשפו, והרצפה מטפסת עליהם בפאנל גבוה. האיורים של איוו ביזיניאנו(צילום: שי אפשטיין)

לרובד השני של העיצוב הוא קורא בנייה ירוקה, ומתכוון לעבודה עם חומרי גלם מקומיים, שאפשר לבחור בלי מתווכים, במקום לייבא ולשנע חומרים ממקורות רחוקים. להחלטה הזו יש גם ערך מוסף: ''אין דבר יותר מדכא בעיני מלהסתובב במלון ולא לדעת באיזה עיר אני נמצא, שאותו עיצוב יכול להיות בכל מקום בעולם", הוא מסביר. "בכך שאני נתפס לסגנון של פירנצה, לחומרים ולצבעים המקומיים, אני מקשר את המלון למקום".

לובי הכניסה הקטנטן הוא בעצם מבואת המדרגות של הבניין. הוא נעטף – קירות, רצפה ודלפק קבלה – בשיש מסוג Calacatta viola בצבעי שחור לבן עם נצנוץ מוזהב, שמחבר בין הפנים לדלת הכניסה. השיש נפרש על הרצפה כציור רורשך, ומסתיים בחצי גובה הקירות בקרניז מפוסל.

מבט מדלפק הקבלה פנימה(צילום: שי אפשטיין)

במעלה המדרגות ובמסדרונות מתחלף השיש באבן אפורה מקומית מסוג פיאטרה סרנה, שמטפסת על קיר הלבנים המקורי ומייצרת פאנל גבוה ואלגנטי. דלתות החדרים חופו בעץ אלון בהיר והשילוט עשוי פליז.

בקומות החדרים רצפת אבן, דלתות אלון ושלטי פליז(צילום: שי אפשטיין)

בחדרים מתגלים קירות האבן המקוריים, שהושארו חשופים. אליהם הותאמו מחדש משקופי חלונות ולוחות תריס מעץ אלון מלא ובהיר. כמו במסדרונות, גם בחדרים מטפס מהרצפה על קירות האבן המחוספסים פאנל גבוה, המשך לרצפת אריחי הטראצו המנוקדים בשחור-לבן. הטראצו חוזר, כיציקה באותה צבעוניות, בשולחן עבודה שתלוי לרוחב החלון.

הטראצו חוזר בשולחן יצוק בחדר(צילום: שי אפשטיין)

בחדר הרחצה כוסו הרצפה והקירות באריחי שיש בדוגמת שברון ובצבעוניות המזוהה עם פירנצה: ירוק, חום ולבן. "לכל עיר באיטליה צבעוניות האופיינית לה", מספר מייטליס. "אלו הגוונים של פירנצה וכל הכנסיות בה מצופות בשיש כזה". הירוק והחום משולבים, כל אחד בנפרד, עם אריחי שיש לבנים ושחורים, והופכים לשטיחים חומריים ואינטנסיביים שמכסים את חדר הרחצה ומשמשים רקע לכלים סניטריים לבנים ואלגנטיים.

חדרי רחצה בירוק, שחור ולבן(צילום: שי אפשטיין)

או חום, שחור ולבן. הצבעים המצפים את כנסיות פירנצה(צילום: שי אפשטיין)

את התאטרליות של החדרים משלימים רהיטים וגופי תאורה, שאת רובם עיצב מייטליס וייצרו בעלי מלאכה מקומיים. ''מבחינתי העיצוב לא מפסיק בקיר'', הוא אומר. "הוא ממשיך ברהיטים, במנורות, בשטיחים – ומגיע עד כלי האוכל והפונט של מספר החדר".

מראות מקושתות הן מוטיב חוזר, שמהדהד את צורת החלונות בפירנצה העתיקה. מלבד המראה בחדר הרחצה, גם ראש המיטה והארון כוסו במראות שעוצבו כרצף של קשתות. כך, מסביר האדריכל, "נוצרות השתקפויות של הפנים ושל הסביבה בתוך החדר".

השטיח העגול מתחת למיטה חוזר בכל החדרים והוא עבודה של בן זוגו של מייטליס, המעצב איוו ביזיניאנו, שעיצב גם את מיתוג המלון, כולל פונט ייחודי לו. את הקשר הישראלי אפשר למצוא באוסף עבודות האמנות שאצרה כרמל אילן ומקשטות את הקירות. בחדרים אלו המסכות הצבעוניות של צחי נבו ("נגד עין הרע", צוחק מייטליס), לצד ציורים של מוש קאשי, אופיר דור, בועז נוי, ארז אוזן, ענבר אלגזי, רוני אילן וכרמל אילן עצמה.

חדש מעל מחודש

מעל קומת הכניסה ושלוש קומות החדרים הושקעה תשומת לב מיוחד בגג, שהיה במקור גג טכני. הוא הפך בשיפוץ לקומת מסעדה סגורה, עם מרפסת גג מרכזית ושני מפלסים נוספים, חדשים, של מרפסות המשקיפות אל רחבי העיר.

הגג לפני השיפוץ. טכני(צילום: משרד אלכס מייטליס)

ואחרי השיפוץ, על מפלסיו החדשים(צילום: שי אפשטיין)

הקומות החדשות חופו, קירות ורצפה, באריחי טרקוטה שיוצרו במפעל מקומי הפועל מימי תקופת הרנסנס ומשתמש עד היום באותן תבניות עתיקות. לקירות נבחרה דוגמה של לבני בניין ועל הרצפה דוגמה של אדרת דג. בהתאמה, כל החיבורים ופרטי הגמר עשויים לפי מסורת הבנייה המקומית. "הפרדנו בין הישן לבין התוספות החדשות", מפרט מייטליס. "לא רצינו לחקות את הבניין העתיק, אלא לייצר משהו עכשווי, עם חומרים מקומיים קלאסיים".

שירותי המסעדה. רצפת שיש לבן ושחור, תאורה ורודה(צילום: שי אפשטיין)

במסעדה הסגורה אזור ישיבה ובר גדול, ובחוץ מרפסת גג מרכזית עם פינות ישיבה שנבנו מאריחי טרקוטה סביב בריכת שכשוך קטנה. מדרגות מובילות מכאן אל שתי המרפסות שנבנו כתוספת מוגבהת למסעדה ומקיפות את רחבת הגג המרכזית. אחד הבניינים המפורסמים שנראה כמעט מכל פינה כאן הוא Palazzo Vecchio, ארמון ייחודי בצריח המזדקר ממנו, שנבנה בימי הביניים ומשמש כיום כמקום מושבה של עיריית פירנצה.

את החוויה המקומית מסכם מייטליס במילותיו: "הבניין עוצר נשימה, וקטונתי מלעשות שם משהו מודרני או לבן מדי. בחרתי לעצב שיר אהבה לפירנצה ולבניין, בכתב היד שלי".

(צילום: שי אפשטיין)

כמה: 400-600 שקלים ללילה שלא בשיא עונת התיירות, 900-1,100 שקלים ללילה בעונה.

• אדריכלות ועיצוב פנים: אלכס מייטליס
• מעצב ראשי: אלעד כהן
• קבלן מבצע: אדריכל חוסאם חוראני
• ריהוט מסעדה: היבינו hibino
• אוצרת: כרמל אילן
• מיתוג: Ivo Bisignano