עדי וייץ גדלה במשפחה חרדית "שהייתה פתוחה לעולם", לדבריה, מה שאיפשר לה לבחור בעולם הדיגיטל ולהיות יזמת עצמאית. "זו הייתה בחירה טבעית ומובנת מאליה", היא אומרת. "יחד עם זאת, אני יודעת היטב מי אני ומהם הגבולות שלי. לא אעסוק בתחומים שאינם עולים בקנה אחד עם שמירת דת ומצוות, ולא אתנהל באופן שנוגד את אורח החיים שאני מייצגת ואת הערכים שאני מאמינה בהם עבור שום הצלחה עסקית".
מי את?
"עדי, בת 42, נשואה למנדי ואמא לארבעה ילדים (מגיל 20 עד תשע). גרה בבני ברק".
ומה את עושה?
"אני יזמת ובעלת 'מטיילים בכיפה' - פלטפורמה שנותנת מענה למטיילים שומרי כשרות ברחבי העולם. בעבר עבדתי כמעצבת חוויית משתמש בהייטק".
שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?
"גדלתי בירושלים, בת חמישית במשפחה חרדית של תשעה ילדים – שש בנות ושלושה בנים. אבי יהודה ז"ל נולד למשפחת חלוצים חרדים, וסבו, יצחק גרשטנקורן ז"ל, הקים את המושבה שנהפכה לעיר, בני ברק, וכיהן כראש העירייה הראשון שלה. אמי חנה גדלה בתל אביב. הוריי הכירו, כמקובל, בשידוך, ואחרי נישואיהם גרו בבני ברק. לימים עברנו לירושלים.
"הבית שלנו היה עליז ותוסס. אנחנו, שש הבנות, היינו חבורה מלוכדת עם המון הווי משפחתי. גם היום אנחנו בקשר קרוב ומבלות המון ביחד. ארוחות הערב היו חגיגה: כולם מדברים, צוחקים ומשוחחים על עניינים שברומו של עולם. לתקופה מסוימת אפילו היה לנו עלון משפחתי. אבי, רב שנחשב לעילוי, היה ראש ישיבה ועזר לנו בשיעורי הבית, וידענו שאנחנו הדבר הכי חשוב לו בעולם. אמא למדה בסמינר למורות, ובמשך שנים לימדה בבתי ספר דתיים לבנות. מילדותה היא נחשפה לתרבות ולאמנות והנחילה אותן גם לנו. בבקרים היינו מתעוררים לצלילי מוזיקה קלאסית, בטיולים לחו"ל חרשנו מוזיאונים, ומגיל צעיר קראתי ספרות קלאסית: 'האסופית', 'נשים קטנות', 'חלף עם הרוח', טולסטוי, צ'כוב וגם ספרות ישראלית.
"אני הייתי 'ילדה טובה ירושלים'. אהבתי מאוד ללמוד, אבל בשל מעלליהן של אחיותיי הגדולות בבית הספר זכיתי תמיד ליחס חשדני ונאלצתי לעבוד קשה כדי ליצור לעצמי תדמית חיובית. אהבתי מאוד לכתוב וחלמתי להיות סופרת. נמשכתי גם לאיור ולעיצוב".
בגיל 18 וחצי היא התארסה למנדי, וכשהייתה בת 19, נישאה לו. "לאורך השנים שנינו גדלנו והתפתחנו יחד", אומרת וייץ. "אני אמנם רציתי להיות סופרת, אבל מאחר שידעתי שלסופרים קשה להתפרנס, למדתי עיצוב גרפי. אחרי שסיימתי את הלימודים, התקבלתי לעבודה כמעצבת באתר אינטרנט תורני ועסקתי בבניית אתרים. נפתחה לי דלת לעולם חדש, שמעתה יהיה הבית המקצועי שלי. לימים עבדתי גם כמעצבת בחברות הייטק.
"כשהייתי בת 22, נולדה בתי הבכורה, ואחריה באו עוד בת ושני בנים. אני תמיד עבדתי. הביטחון הכלכלי היה חשוב לי, ולצד עבודתי כשכירה התחלתי להעביר קורסים פרטיים בגרפיקה ממוחשבת, שהביקוש להם בקהילה שלי גבר. די מהר מצאתי את עצמי מלמדת כמרצה אורחת גם במוסדות אקדמיים, על אף שאין לי השכלה אקדמית. במהלך חופשת הלידה שלי עם הבן הרביעי פוטרתי בשל שינויים בחברה שבה עבדתי. כאמא לארבעה ילדים לא היה לי קל למצוא עבודה חדשה, אבל לשמחתי, התקבלתי כמעצבת בחברת סטארט-אפ ועברתי חוויה נהדרת: הייתה שם קבוצה קטנה ומגובשת של אנשים, והרגשתי בה כמו במשפחה למרות השוני הניכר באורחות חיינו. זו הייתה פסגת עבודתי כשכירה, אלא שלאחר תקופה נגמר הכסף, ואיתו גם החלום, ושוב מצאתי את עצמי ללא עבודה. כשכבר מצאתי עבודה, הרגשתי שאני חוזרת אחורה ופוטרתי בתוך זמן קצר. החלטתי שמעתה אני אהיה אחראית לגורל שלי, ובחרתי להיות יזמת עצמאית. כבעלת משפחה גדולה, שהורגלה לרמת חיים גבוהה, זה לא היה מובן מאליו: בני משפחתי לא ששו לשינוי, וגם אני חששתי, אבל ידעתי שזה מה שנכון לי.
"מה שעזר לי למצוא כיוון היה בלוג שבו סיפרתי לגולשים על טיולים בחו"ל. מדיניות השמיים הפתוחים לא פסחה על המגזר הדתי, ומתוך הבנה שיש כאן צורך אמיתי, החלטתי להפוך את הבלוג לאתר עבור מטיילים שומרי מצוות. ב-2016 העליתי לאוויר את 'מטיילים בכיפה', אתר שכולל את כל המידע הדרוש למטיילים דתיים בחו"ל: מסעדות כשרות, חנויות כשרות, בתי כנסת פעילים ועוד. המידע שאני מביאה הוא מקיף, עדכני ומתקבל ישירות מהשטח באמצעות אנשי קשר, מוסדות וארגונים. לצד הפעילות באתר הוצאתי מדריך דיגיטלי למטיילים שומרי כשרות באוסטריה, שנמכר במאות יחידות, ובהמשך גם מדריך לשווייץ. התכנים שהעליתי הביאו לי מאות אלפי עוקבים ועשרות אלפי כניסות בחודש. במשך הזמן יצרתי קשרים עם בלוגרים מתחום התיירות, ואלה הוסיפו לי ידע רב והובילו לשיתופי פעולה מבורכים. כיום האתר שלי הוא עסק רווחי ומצליח, ואת הידע הרב שצברתי בנושא פלטפורמות דיגיטליות אני מעבירה גם לאחרים כמנחה בקורסים שפיתחתי".
מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לעדי של היום?
"המעבר ממעמד של שכירה לעצמאית היה לא קל ולווה בחששות כבדים גם מצד בני משפחתי. בתוך התהליך שעברתי, שאבתי המון השראה וכוח מסיפורו של הסבא-רבא שלי, מייסד העיר בני ברק, שלצד האתגרים האובייקטיביים ספג ביקורת קשה ממשפחתו, שאותה הביא מפולין לחולות של ארץ ישראל ולחיים של עוני ומחסור. למרות הקשיים הרבים שניצבו בדרכו, הוא לא ויתר על החזון שלו, וכך גם אני. בפעם הראשונה בחיי הפסקתי לרצות את הסביבה והתעקשתי על משהו שהוא בשבילי. הייתי חייבת להצליח, וזה היה לטובה. היום אני כבר יודעת, שבזכות הצעד הזה הילדים שלי קיבלו שיעור לחיים על הכוח שביזמות ועל היכולת להמציא את עצמנו מחדש".
מסר לאומה?
"גם בעולם העסקי חשוב להיות נדיבים ולתת בלי חשבון, לפרגן לקולגות מהתחום שלנו ולשתף את הידע ואת הניסיון שלנו עם הקהל הרחב. האיכות שלנו כבר תבדל אותנו ותמצב אותנו כגורם משמעותי, ובזכות הערך שאנו נותנים, נוכל ליצור סביבנו קהילה תומכת, שמערכות היחסים בה הן עמוקות וארוכות טווח, וכולנו נצא מהן נשכרים".
איך היא קשורה לעדי וייץ? הקליקו על התמונה:
>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה