"עתיד האדריכלות הוא במיחזור חומרים ופריטים ממחסנים, ממגרשי גרוטאות ומחנויות עתיקות", מאמינים אדריכלי ''סטודיו פניה'' הברזילאי, ''ובתכנון שכולל פתרונות אלטרנטיביים". טביעת האצבע הייחודית שלהם מתאימה לאני מאמין הזה: בכל הפרויקטים של הסטודיו תשתיות הבית חשופות, ומשמשות כאלמנט עיצובי הנמתח על הקירות והתקרה. תופעת לוואי מבורכת להעדפה העיצובית הזו היא קלות התחזוקה.
בדירת הקרקע שתכנן ועיצב הסטודיו בשכונת היוקרה ז'ארדים דאס בנדיראס (Jardim das Bandeiras) שבסאו-פאולו, למשל, ארון החשמל המרכזי מוקם בגאון על קיר משמעותי בסלון, במעין הצהרה שזוהי תמונת קיר ראויה. מארון זה נמתחת צנרת החשמל לרחבי הדירה, ומעטרת בדרכה הייחודית את תקרת הבטון וקירות הלבנים.
דירה בפינה, שני כיווני אוויר
ברזיל היא המדינה הגדולה והמאוכלסת ביותר באמריקה הלטינית. "בעיר כסאו-פאולו, שבה בתים פרטיים מפנים את מקומם לבניינים, התמזל מזלו של הזוג הצעיר למצוא דירת קרקע עם גינה גדולה", אומר האדריכל ויקטור פניה.
בני הזוג הם שלי, קולנוענית בת 25, ופיליפ, יזם בן 29. גודל הדירה שרכשו 120 מטרים רבועים, שטח הגינה הצמודה 276 מ"ר, והם ביקשו לשים דגש על הקשר בין הסלון והמטבח לגינה, ששטחה יותר מכפול משטח הפנים.
האזור שבו בחרו זוג הצעירים לגור מבוקש: ''פיניירוס" (Pinheiros) ידוע כרובע שוקק חיי תרבות וקולינריה מפותחת. האוכלוסייה מגוונת וכוללת תושבים מרחבי העולם – צרפתים, גרמנים, איטלקים, פורטוגזים, יפנים, סינים וקוריאנים.
לעומת הסביבה, תנאי הפתיחה של הנכס הישן לא היו טובים כל כך: שני כיווני אוויר בלבד, בדירה פינתית שהאדריכלים מתארים כ"צרה, חשוכה ומחולקת לחדרים קטנים". באופן טבעי, נקודת המוצא לתכנון החדש כיוונה להכניס פנימה כמה שיותר אור. הקירות הפנימיים נהרסו, והדירה חולקה מחדש באמצעות קירות זכוכית, המאפשרים לאור לעבור בין החדרים. גוון האלומיניום שנבחר כדי למסגר את כל האלמנטים המזוגגים – בקירות המעטפת ובפנים – הוא לבן, צבע רפלקטיבי שעולה בקנה אחד עם הרצון להשיג הארה מקסימלית.
ויטרינת הזכוכית הגדולה בסלון, הפונה אל הגינה, נפתחת כאקורדיון, ואין לה תריס. ויטרינות נוספות ללא תריס, שנפתחות בהסטה, יש גם במטבח ובחדר העבודה. חדר השינה היחיד תוכנן בלב הדירה, וחולק קירות זכוכית עם הסלון ועם חדר העבודה. האפלתו אפשרית רק בעזרת וילונות אטומים. פינת הרחצה הצמודה לחדר השינה פונה גם היא ללב הבית. כדי לשמור על השפה התכנונית נבנה שם קיר זכוכית – חלבית הפעם, לשמירת הפרטיות.
מאחר שמערכות המים והחשמל הוצאו מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה, נבחרו אלמנטים המשתלבים בשפה התעשייתית, כמו גופי תאורה מתכתיים, או רשתות מתכת לבנות שנמתחו מתחת לתקרות חדרי השינה והרחצה, יוצרות מראה נקי וממתנות את הרעש החזותי של הצנרת החשופה.
ריבוי הצינורות הרצים על הקירות והתקרה טושטש מעט באמצעות צביעתם בלבן, הצבע הדומיננטי של הבית. צינורות המים, לעומת זאת, בולטים בגוון הנחושת שלהם על הרקע הבהיר של הקירות ואריחי הקרמיקה במקלחת.
עבור הדיירים, שבישול הוא אחד מתחביביהם, מיקום המטבח הוגדר כבעל חשיבות רבה, ולכן תוכנן בצמוד לגינה. הוויטרינות הגדולות במטבח ובפינת האוכל יוצרות תחושה שהחוץ הוא הרחבה טבעית של הפנים, ושהם מתפקדים יחד. גם בחירת החומרים בעיצוב המטבח מזכירה מטבחי חוץ. צינור ביוב שנמצא בקצה האי משמש את הקומות שמעל דירת הזוג, ולא היתה אפשרות להזיזו. לכן נצבע בלבן ו''נוצל'' כדי להעביר עליו צינור מים.
את החומרים הקרים ופלטת הצבעים הבהירה מאזנת מעט רצפת העץ הכהה. גם האריחים המשושים על קירות המטבח ופרגולת האקליפטוס מוסיפים לתחושה ביתית.
"הפרויקטים שלנו מכוונים ליופי שאינו מושלם. על קירות לספר את ההיסטוריה שלהם'', גורס ויקטור פניה. ''וכאשר התשתיות חשופות, הגישה לתחזוקה קלה והמיחזור שלהן בר השגה". בחירה בסטודיו שהאג'נדה התכנונית שלו מקבלת ביטוי כל כך בולט לא משאירה לדיירים הרבה מקום לבטא את עצמם. את זאת עשו בעזרת הרהיטים, חפצי הנוי והגיטרות שהביאו אתם.
לסיום, כמה דוגמאות מפרויקטים אחרים של המשרד:
- צילומים: Alexandre Disaro
