עמק חפר פינת אנגליה: וינטג' אישי ומפתיע בלבו של קיבוץ גבעת חיים

מיטל סיון-שני, דור שלישי במשק, הכניסה לביתה את תשוקתה לווינטג'. כאן אין כמעט פריטים שיוצרו בדרך סטנדרטית, ואת רוב הרהיטים ייבאה והתאימה מחדש בעצמה

אביטל ברוידא

|

23.01.20 | 10:08

מבחוץ בית המשפחה משתלב בסביבה הקיבוצית הוותיקה, עם קומה אחת וגג רעפים. זה היה מבנה רכבת ישן, ששופץ והורחב (צילום: שירן כרמל)
מבחוץ בית המשפחה משתלב בסביבה הקיבוצית הוותיקה, עם קומה אחת וגג רעפים. זה היה מבנה רכבת ישן, ששופץ והורחב (צילום: שירן כרמל)
בפנים עולם אחר. זהו החלק הציבורי של הבית, ובמרכזו פינת האוכל: שטיח לינוליאום, שולחן אוכל מבית סבא וסבתא (ממייסדי הקיבוץ), וכסאות עץ בריפוד עור מקורי, שהובאו מאנגליה. משמאל שידה אנגלית, מימין שידה ישנה של חברת שמרת הזורע (צילום: שירן כרמל)
בפנים עולם אחר. זהו החלק הציבורי של הבית, ובמרכזו פינת האוכל: שטיח לינוליאום, שולחן אוכל מבית סבא וסבתא (ממייסדי הקיבוץ), וכסאות עץ בריפוד עור מקורי, שהובאו מאנגליה. משמאל שידה אנגלית, מימין שידה ישנה של חברת שמרת הזורע (צילום: שירן כרמל)
בעלת הבית, מיטל סיון-שני, לא רק אוהבת וינטג'; היא מעצבת ויוצרת עבודות טקסטיל המבוססות על חומרי גלם מקוריים, והסלון משמש גם כחנות הקטנה שלה (את תמונת הסלון השני, שנמצא בשימוש יומיומי של המשפחה, תמצאו בהמשך הכתבה) (צילום: שירן כרמל)
בעלת הבית, מיטל סיון-שני, לא רק אוהבת וינטג'; היא מעצבת ויוצרת עבודות טקסטיל המבוססות על חומרי גלם מקוריים, והסלון משמש גם כחנות הקטנה שלה (את תמונת הסלון השני, שנמצא בשימוש יומיומי של המשפחה, תמצאו בהמשך הכתבה) (צילום: שירן כרמל)
המטבח מופרד מפינת האוכל באמצעות קיר נמוך, שחופה באריחי תבליט לבנים מפח שהובאו מאנגליה, יחד עם פריטים רבים אחרים (צילום: שירן כרמל)
המטבח מופרד מפינת האוכל באמצעות קיר נמוך, שחופה באריחי תבליט לבנים מפח שהובאו מאנגליה, יחד עם פריטים רבים אחרים (צילום: שירן כרמל)
במקום ארונות מטבח רגילים הורכב פאזל של רהיטי וינטג': שידת המגירות הכהה בנישה שימש בעבר כדלפק של מפעל קמח, ואל החלון פונה שולחן נגרים שהוסב למשטח עבודה (צילום: שירן כרמל)
במקום ארונות מטבח רגילים הורכב פאזל של רהיטי וינטג': שידת המגירות הכהה בנישה שימש בעבר כדלפק של מפעל קמח, ואל החלון פונה שולחן נגרים שהוסב למשטח עבודה (צילום: שירן כרמל)
מבט אל המסדרון החוצה את הבית. מימין הכניסה, שלצדה שירותי אורחים ואחסון. משמאל מציץ מסך הטלוויזיה שבפינת המשפחה. ממנה נפרשים החדרים הפרטיים (צילום: שירן כרמל)
מבט אל המסדרון החוצה את הבית. מימין הכניסה, שלצדה שירותי אורחים ואחסון. משמאל מציץ מסך הטלוויזיה שבפינת המשפחה. ממנה נפרשים החדרים הפרטיים (צילום: שירן כרמל)
גם דלתות הפנים הלבנות, שבהן משובצת זכוכית סבתא, הובאו מאנגליה. בתמונות חדרה של איה, בת 13. על הקיר איוריה (צילום: שירן כרמל)
גם דלתות הפנים הלבנות, שבהן משובצת זכוכית סבתא, הובאו מאנגליה. בתמונות חדרה של איה, בת 13. על הקיר איוריה (צילום: שירן כרמל)
חדר ההורים. על המיטה כיסוי תחרה ישן, בגבה תמונות שנאספו בשווקים במשך השנים, משני צדיה משמשות כשידות צד שולחן תפירה של זינגר וכוננית עץ. מנורות הקריאה מפח שחור ובמרכז תלויה מנורת חרוזים שחורה וחדשה (צילום: שירן כרמל)
חדר ההורים. על המיטה כיסוי תחרה ישן, בגבה תמונות שנאספו בשווקים במשך השנים, משני צדיה משמשות כשידות צד שולחן תפירה של זינגר וכוננית עץ. מנורות הקריאה מפח שחור ובמרכז תלויה מנורת חרוזים שחורה וחדשה (צילום: שירן כרמל)
וינטג' גם בחדרי הרחצה. למשל, ארון ישן מעץ כהה, שלתוכו הוכנס כיור חרסינה ומעליו מראה תואמת (צילום: שירן כרמל)
וינטג' גם בחדרי הרחצה. למשל, ארון ישן מעץ כהה, שלתוכו הוכנס כיור חרסינה ומעליו מראה תואמת (צילום: שירן כרמל)
סיון-שני נסעה לאנגליה עם תוכניות ומידות מדויקות של החדרים. בגלל ההתאמות שנדרשו לפריטים השונים שאתם חזרה, תהליך העיצוב היה ארוך ומסובך יותר, ''אבל התוצאה שווה הכל'' (צילום: שירן כרמל)
סיון-שני נסעה לאנגליה עם תוכניות ומידות מדויקות של החדרים. בגלל ההתאמות שנדרשו לפריטים השונים שאתם חזרה, תהליך העיצוב היה ארוך ומסובך יותר, ''אבל התוצאה שווה הכל'' (צילום: שירן כרמל)
גב הבית. במרפסת הגינה הסגנון התקופתי הבינלאומי מפנה מקום לאופי הקיבוצי, הפשוט והמעשי (צילום: שירן כרמל)
גב הבית. במרפסת הגינה הסגנון התקופתי הבינלאומי מפנה מקום לאופי הקיבוצי, הפשוט והמעשי (צילום: שירן כרמל)
 

בית משפחת שני בקיבוץ גבעת חיים איחוד, בלב עמק חפר, הוא בן קומה אחת. מעליה מבצבץ, מאחורי צמחייה גבוהה, גג רעפים. למרות השיפוץ וההרחבה שהבית עבר, הוא נטמע היטב בשכונה הוותיקה, הקיבוצית, של בתי רכבת נמוכים.

 

כשפוסעים בחוץ, שום דבר אינו מסגיר את התחושה שמתקבלת כאשר נכנסים פנימה. אז מתגלה עולם שונה לגמרי, שמשקף את תחומי ההשראה והעשייה של בעלת הבית, מעצבת הטקסטיל מיטל סיון-שני, ומבוסס כולו על אוסף פריטי וינטג' בסגנונות וממקורות שונים ברחבי העולם.

 

מיטל, בעלה הראל, מהנדס אלקטרוניקה, ושתי בנותיהם (10 ו-13), בנו את ביתם החדש – 160 מטרים רבועים – על מגרש שירשה מסבתה, ממייסדות הקיבוץ. הבית הוא מחצית ממבנה רכבת נמוך, שבמקור חולק לדירות קטנות. בשנותיו המוקדמות של המשק זה היה שיכון לזוגות; היום מתגוררים בכמה מהדירות המקוריות (אלה שנותרו כשהיו) חיילים בני הקיבוץ. לצדם מתגוררות משפחות צעירות שרכשו, שיפצו והרחיבו את המבנים הישנים.

 

חפיפה בין האישי למקצועי

 

תהליך השיפוץ וההרחבה הסתיים לפני כשלוש שנים, בניצוחה של האדריכלית הדר סופר-חסיד. את סגנון והלבשת הפנים עשתה סיון-שני ברוח הווינטג'ית, שהיא סימן היכר מקצועי שלה. בזמן תכנון הבית היא נסעה לטיול מאורגן באנגליה, מצוידת בתוכנית עם מידותיהם המדויקות של החדרים, ושם רכשה, בשווקים מקומיים של וינטג' אנגלי, את מרבית הרהיטים, כולל דלת הכניסה, דלתות הפנים ואריחי תבליט גדולים מפח. לאלה היא צירפה רהיטים דניים מתחילת המאה הקודמת ופריטים מקומיים של "שמרת הזורע", מהתקופה שבה החברה עדיין עיצבה וייצרה את הרהיטים בעצמה.  

 

מימין מסדרון הכניסה בגלגולו הראשון של הבית, משמאל לאחר סטיילינג שלם יותר (צילום: אורה כהן, שירן כרמל)
    מימין מסדרון הכניסה בגלגולו הראשון של הבית, משמאל לאחר סטיילינג שלם יותר(צילום: אורה כהן, שירן כרמל)

     

    עבודות אריגה של סיון-שני, מעצבת טקסטיל במקצועה (צילום: שירן כרמל)
      עבודות אריגה של סיון-שני, מעצבת טקסטיל במקצועה(צילום: שירן כרמל)

        

      "הייתי צריכה להיוולד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. וינטג' זה משהו שתמיד היה מאוד חזק אצלי, אם בטקסטיל, שזה המקצוע שלי, ואם בעיצוב בכלל", היא מסבירה את המשיכה לתחום. "יש בזה איכויות, דקויות וירידה לפרטים, שלא מוצאים במוצרים היום".

       

      בקבוקי זכוכית חומה ששימשו פעם לתרופות וקרש גיהוץ ישן (צילום: שירן כרמל)
        בקבוקי זכוכית חומה ששימשו פעם לתרופות וקרש גיהוץ ישן(צילום: שירן כרמל)

         

        כשסיון-שני אומרת וינטג', היא מתייחסת לפריטים שהם בני 30-100 שנה. לא רטרו (שהוא חדש בסגנון ישן) ולא עתיקות (שהן בנות מאה שנה ויותר). לאחר שסיימה את לימודיה בשנקר ועבדה כמעצבת בחברות טקסטיל, החליטה לצאת לדרך עצמאית ופתחה את ''נדוניה'', אוסף שמלות וינטג' לכלות. בתחילה מכרה שמלות שאספה מרחבי העולם, ולהן הוסיפה הינומות וחופות שעיצבה בעצמה מבדי וינטג'. בהמשך התפתחה לכיוונים נוספים, והיום, תחת השם ''וינטג' by נדוניה'', היא מעצבת ומייצרת בעבודת יד פריטי טקסטיל לבית, המבוססים על חומרי גלם מקוריים ומשלבים ישן וחדש.

         

        החנות הקטנטנה שלה היא חלק מהסלון המשפחתי, ועבודותיה מקשטות את הבית: בדי תחרה שנגזרו ומוסגרו בחישוקי עץ, צעיפי וינטג' שהפכו לתמונות טקסטיל ממוסגרות, עבודות אריגה וכריות שעשויות ממפות תחרה ישנות.

         

        לאחרונה סיימה ללמוד אצל המעצב גילי אונגר קורס בהלבשת הבית, ואת פרויקט הגמר עשתה במרחב הביתי הפרטי. "העיצוב לא שונה מהותית אחרי הקורס", היא מפרטת, "אבל למדתי להתבונן על דברים בצורה אחרת, למצוא פתרונות ולדייק. הבית עבר מתיחת פנים עדינה".

         

        הסלון בגלגולו הקודם (צילום: אורה כהן)
          הסלון בגלגולו הקודם(צילום: אורה כהן)

           

          ובמלבושיו החדשים (צילום: שירן כרמל)
            ובמלבושיו החדשים(צילום: שירן כרמל)

             

            על הקירות עבודות מקוריות (צילום: שירן כרמל)
              על הקירות עבודות מקוריות(צילום: שירן כרמל)

                

              מסגרת קיבוצית עם תוכן תקופתי

              תוכנית הבית פשוטה וסימטרית: מסדרון רחב מוביל מהכניסה וחוצץ בין שני חלקיו, הציבורי והפרטי. שני פתחים רחבים במסדרון מובילים אל החלק הציבורי; חלל פתוח, גבוה ומלבני, שמחולק לאורכו לשלושה אזורים מוגדרים – מטבח, פינת אוכל וסלון. 

               

              שני אזורים - ציבורי ופרטי - ושני סלונים (תוכנית: אדריכלית הדר סופר חסיד)
                שני אזורים - ציבורי ופרטי - ושני סלונים(תוכנית: אדריכלית הדר סופר חסיד)

                 

                מצדו השני של המסדרון, בסמוך לכניסה, מבואה קטנה מובילה אל שירותי אורחים ומחסן. בהמשך נפתח המסדרון אל החלק הפרטי של הבית: פינת משפחה מוקפת בחדרי השינה והרחצה.

                 

                לצד הכניסה מבואה קטנה שבה מתלה כובעים, ודלתות לשירותי אורחים ומחסן. מחזיק נייר הטואלט עשוי עץ מגולף (צילום: שירן כרמל)
                  לצד הכניסה מבואה קטנה שבה מתלה כובעים, ודלתות לשירותי אורחים ומחסן. מחזיק נייר הטואלט עשוי עץ מגולף(צילום: שירן כרמל)

                   

                  רצפה אפורה בהירה מבטון מוחלק, קירות לבנים עם חלונות גדולים ממוסגרות בפרופיל בלגי שחור ותקרה גבוהה ומשופעת שתחתיה תעלות מיזוג שחורות משמשים רקע נייטרלי לאוסף הרהיטים הדומיננטי, רובם מעץ מלא בגוון כהה, שהופך לצבע המוביל.

                   

                  כמו עבודותיה של סיון-שני, גם הרהיטים נשכרים מהבנתה בווינטג', ומהערך המוסף שהיא מעניקה להם באמצעות שינוי (מניפולציה) ושימוש מחדש. "לקחת פריט ישן ואיכותי, לעשות ממנו משהו חדש ולהגיש אותו שוב, זה אחרת מאשר רק לקחת פריט וינטג' ולמכור", היא מסבירה.

                   

                  גב הנישה כוסה באריחי ''סאבוויי'' והמדפים נושאים כלים מהאוסף הביתי (צילום: שירן כרמל)
                    גב הנישה כוסה באריחי ''סאבוויי'' והמדפים נושאים כלים מהאוסף הביתי(צילום: שירן כרמל)

                     

                    כך עשתה, ונדמה שבטבעיות, שינויים ברהיטים שהביאה איתה מאנגליה. המטבח, למשל, בנוי משולחן נגרים ומדלפק של מפעל קמח, שהותאמו לגודלו של החדר והוסבו לארונות עם משטחי עבודה. כמו הקולקציה שלה, גם המטבח מורכב כפאזל של פריטים שונים שמתחברים לאמירה שלמה ומובהקת.

                     

                    אל קיר המסדרון נשענת שידה אנגלית ישנה (צילום: שירן כרמל)
                      אל קיר המסדרון נשענת שידה אנגלית ישנה(צילום: שירן כרמל)

                       

                      ומולה, מהצד השני של פינת האוכל, שידה של ''שמרת הזורע'', מהתקופה שבה החברה עיצבה וייצרה את הרהיטים בעצמה (צילום: שירן כרמל)
                        ומולה, מהצד השני של פינת האוכל, שידה של ''שמרת הזורע'', מהתקופה שבה החברה עיצבה וייצרה את הרהיטים בעצמה(צילום: שירן כרמל)

                         

                        באותה דרך עוצב הבית כולו; בנוי מ''אנקדוטות'' נפרדות של מטבח, פינת אוכל וסלון, שכל אחת מהן היא פינה מעוצבת ומוגדרת בפני עצמה, וביחד הן מתחברות לסיפור מסגרת אחד, ברור והמשכי.

                         

                        סיפור המסגרת התקופתי ממשיך גם בחלקו הפרטי של הבית, במינון נמוך מעט יותר. פינת המשפחה שבמרכזו היא הסלון היומיומי, שבו גם רואים טלוויזיה. ממול מובילות דלתות עץ לבנות משולבות זכוכית (שהובאו מאנגליה) לחדריהן של שתי הבנות ולחדר הרחצה שלהן.

                         

                        בהמשך המסדרון סלון משפחתי יומיומי, שסביבו חדרי השינה (צילום: שירן כרמל)
                          בהמשך המסדרון סלון משפחתי יומיומי, שסביבו חדרי השינה(צילום: שירן כרמל)

                           

                          קיר נמוך מפריד בין הסלון המשפחתי לפינת עבודה קטנה, שדרכה נכנסים אל יחידת ההורים: חדר שינה עם חדרי רחצה וארונות צמודים. כאן חוזרים לככב פריטי האספנות שהותאמו מחדש, אם כשולחנות צד למיטה או כשולחן כיור בחדר הרחצה.

                           

                          חדר השינה לפני סיבוב הסטיילינג האחרון (צילום: אורה כהן)
                            חדר השינה לפני סיבוב הסטיילינג האחרון(צילום: אורה כהן)

                             

                            ואחריו (צילום: שירן כרמל)
                              ואחריו(צילום: שירן כרמל)

                               

                              "כמעט אין בבית פריט שנעשה בייצור סטנדרטי, כולל המטבח, הדלתות וארונות הכיור, מה שהצריך חשיבה והתאמות מחוץ לקופסה'', מסכמת סיון-שני. "לכן התהליך היה ארוך יותר, ואולי קשה יותר, אבל התוצאה הסופית, בעיני ולבסוף גם בעיני בעלי והילדות, שווה את הכל".

                               

                              בחזרה לקיבוץ

                              מרפסת הגינה האחורית, שאליה יוצאים דרך שתי ויטרינות גדולות בסלון ובמטבח, היא מעין אזור ביניים בין הפנים, על סגנונו המובהק, לסביבה הקיבוצית – גם היא מובהקת בדרכה.

                               

                              יש קשר בין המשיכה שלך לווינטג' לשורשים שלך בקיבוץ?

                              "אני לא חושבת, אבל כן יש לי חיבה לווינטג' קיבוצי, כמו כלים ואביזרים שימושיים, שעד היום מזכירים לי תקופות אחרות".

                               

                              מרחב ביניים בין הפנים לחוץ, על סגנונותיהם המובהקים השונים (צילום: שירן כרמל)
                                מרחב ביניים בין הפנים לחוץ, על סגנונותיהם המובהקים השונים(צילום: שירן כרמל)

                                 

                                לכן, כנראה, המרפסת האחורית היא המקום היחיד שבו ניתן להבחין בחיבור בין העולמות. כיסאות החוץ וסולם העץ שנלקח מאולם ספורט והותקן על הקיר נראים מקומיים ושייכים יותר, ובדומה לגינה שמקיפה את הבית, כאן הסגנון התקופתי הבינלאומי מפנה מקום לאופי הקיבוצי, הפשוט והמעשי.

                                 

                                • אדריכלות: הדר סופר-חסיד
                                • עיצוב והלבשת פנים: מיטל סיון-שני
                                • שטיח pvc בפינת האוכל: יש מאין
                                • שטיח בסלון: fine lab
                                • רסטורציה ושיפוץ רהיטים: יריב פרידמן
                                • נברשת בחדר שינה: מיקלולה

                                 

                                ---------------------------------------

                                ומה עושים כשיש רק 50 מ''ר? לחצו על התמונה:

                                 

                                דירת 50 מ''ר בנווה צדק. לחצו לכתבה המלאה (צילום: יואב פלד)
                                דירת 50 מ''ר בנווה צדק. לחצו לכתבה המלאה (צילום: יואב פלד)

                                 

                                 
                                הצג:
                                אזהרה:
                                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד