"להתעורר בבוקר רק איתה/ ולא לצאת מהמיטה/ מהתלת, מבלבלת, מכשילה אותי כל הימים/ כתבתי לה כמה שירים/ וחיזקתי גם את השרירים". השורות האלה לקוחות מתוך "Get Going", שיר חדש של המוזיקאי דורון רפאלי. עוטף אותן לחן גרוּבי, אבל הן ממש לא עוסקות באהובה קשה להשגה, על אף שבקלות אפשר לקבל את הרושם הזה: הנושא שלהן הוא מחלת הסרטן.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- להילחם בסרטן עם מצלמה: בני הזוג תיעדו את השנה הכי קשה בחייהם
זה קרה לו לפני חמש שנים, בגיל 49, כשהוא נשוי באושר, אב גאה לשניים, מתופף מצליח שלימד בבית הספר למוזיקה רימון ושימש כמנהל האמנותי של פסטיבל תמנע. באותה שנה הוא גם הופיע בפסטיבל יחד עם להקת טררם שאותה ייסד. רפאלי סיים את ההופעה כשהוא תשוש באופן יוצא דופן, ונשכב על החול. "כל הגוף כאב", הוא נזכר. "הרגשתי שאני גמור ושכבתי שם על החול כמו איזה הומלס. זה היה אבסורד: פתאום קלטתי שמאות אנשים נהנים בפסטיבל, ודווקא המנהל האמנותי שלו הכי סובל. הרגשתי שנגמרה לי האנרגיה, ולפנות בוקר אשתי לקחה אותי למיון. בהתחלה חשבו שאני באפיסת כוחות; אחר כך שיש לי שפעת; ומספר חודשים לאחר מכן עשיתי בדיקת קולונוסקופיה שבה עלו על הגידול.
"הדחקתי הרבה מהתקופה הזו; היה לי בלק-אאוט שנמשך ימים ארוכים, אבל כל הזמן כתבתי. כשהתחלתי טיפול באמצעות הקרנות, נהניתי מהשראה מטורפת, משום מה. הייתי מסיים את הטיפול מוקדם מאוד, בשבע בבוקר, ואז חוצה את פארק הירקון ומגיע לחברי יאיר סתוי, שיש בבעלותו אולפן הקלטות. כל יום הייתי בא אליו עם שיר חדש. זה היה התיעוד שלי, אבל שמתי את זה בצד. כשנגמרו ההקרנות, החלטתי לנסוע לווייטנאם עם הבן שלי, מור, שבדיוק טייל אז במזרח. שם הרגשתי שאני מתחזק, שהחיים חוזרים אליי, שהאהבה האמיתית מציפה אותי בעודי רוכב על אופנוע עם הבן שלי, שהיה אז בן 22. פתאום גם גיליתי שעם כל מרוץ החיים אף פעם לא עצרתי הכל כדי להיות רק איתו. כשחזרתי לארץ אחרי שהסנפתי קצת אהבה, טבע, אוויר ושקט, התברר שהגידול נסוג בצורה משמעותית. בהמשך עברתי גם ניתוח, אבל אני מאמין שבמידה רבה הטיול הוא זה שהחזיר לי את הכוח ועזר לי לגלות את החיים מחדש".
בשלב מאוחר יותר החליט לחזור לשירים שכתב בתקופת הטיפולים ולהקליט אותם. "חזרתי לאולפן של סתוי ואמרתי לו: 'יאללה, בוא נעבוד על השירים מתקופת המחלה'". השניים החלו לעבוד, והתוצאה היא האלבום "המפתח", שבו מופיע גם השיר "Get Going", שצוטט למעלה. "בשבילי זה המפתח לחיים בריאים יותר וליותר אושר", אומר רפאלי. "הרעיון הוא לעבור ממשבר לצמיחה. על זה רוב השירים שמופיעים באלבום".
צפו בקליפ:
קפאתי מקור, ואז הלב התחמם
רפאלי (54), כיום תושב הוד השרון, נולד בירושלים לאב שעסק בבנייה ולאם גננת, בן בכור במשפחה של שישה אחים ואחיות. כבר בילדותו הוא נמשך לכלי הקשה וניגן בדרבוקה. בהמשך, בהיותו נער, פנה למערכת התופים. "אבא הדליק אותי על ג'אז, ואמא לקחה אותי להעביר סדנאות תיפוף לילדים בגן שלה", הוא משחזר את התאהבותו בקצב. "אמא שלי היא אישה שמחה ובעלת נוכחות בימתית באופן טבעי".
בצבא שירת כמתופף של להקת הנח"ל בתוכנית שבה השתתפה גם דפנה דקל ושבוימה על ידי צדי צרפתי. מדי פעם היו מגיעים לשם אמנים אורחים – למשל, מתי כספי – ורפאלי תופף גם מאחוריהם. יום אחרי שהשתחרר, טס לניו יורק עם 200 דולר בכיס ושהה בה שנה וחצי, במהלכן למד תיפוף. "בהתחלה קפאתי שם מקור", הוא נזכר, "אבל אחר כך הלב התחמם. אחרי שסיימתי את הלימודים, נסעתי לקנדה, לבחורה בשם שריל, שאותה פגשתי בתקופה שהייתי בצבא. חזרתי איתה לארץ, והתחתנו".
הפרויקט הראשון שבו השתתף אחרי חזרתו לארץ היה להקת אטרף, ששילבה רוק, ג'אז והשפעות לטיניות וזכתה להצלחה גדולה בראשית שנות ה-90 בעיקר בזכות הלהיט הפרובוקטיבי בשעתו "שולה". "זו הייתה הצלחה מטאורית", אומר רפאלי, "כי היה אז רק ערוץ טלוויזיה אחד, ואם הופעת בו, נהיית מפורסם במהירות".
הוא זוכר לטובה את התקופה הזו. "אלה היו ימים של הרבה מוזיקה והופעות", אומר רפאלי, "אבל עם מוזיקאים איכותיים, כך שהייתי גאה. זו לא הייתה מסחרה". עם ההצלחה בא התיאבון, ובמקביל להופעות עם אטרף הוא הצטרף לפרויקטים נוספים. "תופפתי בהרכב הג'אז מינואט; ניגנתי באלבומים של אמנים גדולים כמו יהודה פוליקר ומיקי גבריאלוב; תופפתי גם בתוכנית האירוח של יאיר לפיד, שהוא אחד האנשים הכי מגניבים בעיניי. נדלקתי אז על מקצבים אפריקאיים ורציתי לבוא לפרונט, אבל להיות זמר הרגיש לי אינטימי מדי".
במקום להרים את המיקרופון, הוא הרים יוזמה והקים את טררם, להקת מתופפים, כשלצידו מוזיקאים שהיו תלמידים שלו ברימון, שם הוא מלמד תופים, כלי הקשה ומוזיקה אפריקאית. בתו עדן (22) היא כיום חברה בטררם. מאז היווסדו הופיע ההרכב, בין השאר, במתחם של אולימפיאדת אתונה, בחגיגת יום ההולדת ה-80 של הנשיא המנוח שמעון פרס ובהשקת המגדל המרובע של עזריאלי (חברי הלהקה היו תלויים בין שמיים לארץ בקומה ה-24 של המגדל, בדיוק באותו אופן שבו תלויים מנקי חלונות). "לפני יום ההולדת של פרס הוא אמר לי: 'יש לי אתגר בשבילך: אני רוצה שכל האורחים שלי ינגנו בדרבוקות'; אז חילקו לכולם דרבוקות, אני נתתי קצב, והאורחים חזרו אחריי. היו שם, בין השאר, ביל קלינטון, אריק שרון ומשה קצב".
ואז, בעיצומה של תקופה עמוסה במיוחד מבחינה מקצועית, הגיעה המחלה, ואיתה ההתמודדות. "המחלה לא באה במקרה", פוסק רפאלי. "מרוב רצון לאכול את כל העולם, כמעט נבלעתי בעצמי".
המתנות שקיבלתי מהמחלה
עם השנים הוא הצליח להתגבר על פחד המיקרופון שלו והחל לשיר. התהליך התרחש, בין השאר, הודות לשני איחודים מוצלחים בהשתתפותו של להקת אטרף, שהתקיימו ב-2016 וב-2019. בין לבין הוא הוציא אלבום בשם "בית אבא", שבו שר בכורדית ובארמית, "וגיליתי שכיף ולי וטבעי לי גם עם המיקרופון וגם עם התקשורת שנוצרת ביני לבין הקהל", הוא אומר. הגילוי הזה איפשר גם את יצירתו של האלבום החדש ואת ההופעות המלוות אותו. "ההופעה שלי לא נגמרת בהדרן", אומר רפאלי, "כי הרבה אנשים מהקהל מגיעים אליי אחר כך, ואני משתדל להישאר איתם ולשוחח. אני מדבר לאנשים ישר ללב. חלק בוכים ומתחבקים, חלק צוחקים. יש שרשרת של תגובות. זה פותח שער רגשי מאוד חזק".
אבל גם האלבום וגם המופע, מדגיש רפאלי, חפים מהעצב ומהכאב שעשויים להיות פועל יוצא של עיסוק במחלה כמו סרטן. "אני רוצה לשמח אנשים, לא לדכא אותם", הוא אומר. "זה מופע כיפי על המתנות שקיבלתי מהמחלה. קמתי ושרדתי. עכשיו נותר לי רק להיות שמח בחלקי באמת".
מה למדת בעקבות ההתמודדות עם המחלה?
"אני חושב שגיליתי מה זה להיות נוכח, ועד כמה מרפאת אותי נוכחות אמיתית כשאני בוחר מה לעשות עם הזמן שלי. בסך הכל אני אותו בן אדם, אבל עם הרבה יותר מודעות ורגישות לסביבה שלי ולקרובים אליי. הבנתי את החשיבות של זוגיות, של משפחה, של חברים קרובים. הבנתי שלא צריך לקחת דברים כמובנים מאליהם, וגם לא לכלוא רגשות".
למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על נוכחות ועל נוכחות אמיתית?
"אתן לך דוגמה ממה שקרה כאן, בראיון הזה, לפני רבע שעה: שמתי לב שאתה כתבת את מה שאני אומר, ובו זמנית נגסת בסנדוויץ'. אני אומר: לא טוב. תעשה הפסקה בראיון ותן רספקט לגוף שלך ולעצמך. אל תבצע כמה פעולות בו זמנית. אני הייתי כמוך פעם, והיום אני משתדל לא להיות שם. צריך ליהנות מהביס בנפרד, וליהנות מהכתיבה בנפרד. זו תמצית החיים. צריך לצאת כל יום ליום של נוכחות".
איל דוידוף חושב שהתופים יכולים להביא את השלום. הקליקו על התמונה:
