לורן האטון
סליחה, במי מדובר? דוגמנית העל והשחקנית בת ה-76, שממשיכה לקטוף קמפיינים ולחרוך מסלולים בלי להזריק רעלנים לקמטים, בלי ניתוחים פלסטיים ועם אותו רווח בין השיניים שהיה הסמל המסחרי שלה כשכיכבה ב"ג'יגולו אמריקאי" – הסרט שהיווה את הצהרת הכוונות האופנתית הכי מדויקת של שנות ה-80 וחוגג כעת 40 שנה.
האטון היתה דוגמנית-על בתקופה שלתואר הזה היתה משמעות מעבר למיליון עוקבים באינסטגרם. היא עשתה זאת, כאמור, עם רווח בין השיניים, פזילה קלה ולסת מרובעת. לא הנתונים האידיאליים לשערי מגזין אופנה – בוודאי לא בשנות ה-70 כשהברביות שלטו בצמרת. ובכל זאת, היא חתמה על חוזה עם ענקית הקוסמטיקה רבלון, מה שנחשב בזמנו לעסקה הגדולה ביותר בתעשייה.
ההזדקנות בעין הציבורית – ועוד מהסוג שלא מערב אזמלי מנתחים, חומצות וחומרי מילוי – עשתה לה רק טוב. באופן חסר תקדים כמעט, היום כשהיא מביטה על העשור השביעי מהקצה הצפוני שלו, היא נחשקת לא פחות. בשנה החולפת היא עשתה בית ספר לכל הילדות הצועדות בתצוגה של ולנטינו בשבוע האופנה בפריז, ושנתיים קודם לכן פסעה יד ביד בתצוגה של בוטגה ונטה לצד הלורן האטון הנוכחית – ג'יג'י חדיד.
אלה רק חלק קטן ממעללי הדוגמנות שלה מאז שחצתה את ה-70, הכוללים גם קמפיין הלבשה תחתונה למותג קלווין קליין וסדרת תמונות נועזות במגזין ווג איטליה – על הרצפה, עם חזייה, סיגריה מגולגלת וגברבר צעיר – כולל שער משולש שהביא את מניין השערים שלה ל-40 והתואר המחמיא-מעליב: האישה המבוגרת ביותר שצולמה אי פעם על שער המגזין.
למה אייקון? מעטות הדוגמניות שמצליחות להישאר רלוונטיות במשך חמישה עשורים ברציפות. האטון אף פעם לא היתה "הדוגמנית הכי יפה" ובוודאי לא "השחקנית הכי טובה", אבל יש לה את הייחוד הנוסף הזה שחוקק אותה בתודעה. אולי זה החיוך שלה, שגורם לך מיד להיות לטובתה, ואולי זו נינוחות טבעית שיש בה המאפשרת לה לא להיכנע לרודנות היופי הגילנית של התעשייה שמתייחסת לכל קמט כאקט אנטי פטריוטי.
מעל הכל, את תואר האייקון היא מקבלת, לפחות מבחינתי, בזכות הלהיט שחוגג השנה 40 – "ג'יגולו אמריקאי". הסרט אומנם היה ברובו שיר הלל ליופי ולסטייל של הכוכב הגברי שלו, ריצ'ארד גיר - שלימד את הפאשניסטים הטריים איך נראה ארון בגדים גברי מושקע - אך גם להאטון, כמאהבת הנחשקת והמבוגרת יותר (כבר אז), היה חלק בלתי מבוטל בהגדרת הנראות הנדרשת לעשור של ה-Dress to impress.
חליפות עתירות ריפוד כתפיים, ליפסטיק באדום לוהט, צווארונים מוגבהים של מעילים מהודקי מותן והצירוף הכל כך אייטיזי של שמרנות רייגן-תאצ'רית עם מיניות אפלה. קרירה ועשירה ובלתי מושגת, אבל גם מיוסרת ונכנעת שעושה בסוף את "הדבר הנכון" ולכן גם זוכה בגביע הנכסף: ג'יגולו במהדורה בלעדית ומוגבלת.
הסגנון והיופי של האטון הם מאוד אמריקאיים, או יותר נכון, כפופים לאופן שבו האמריקאים אוהבים לחשוב על עצמם: פשוטים, נקיים, בריאים בגופם ובנפשם, בהירים ודקים, וחיים את החלום. לורן האטון היא אמריקאית כזו, ולכן גם כשהיא מצטלמת בחזייה בגיל 70+ מוחאים לה כפיים ולא רוגמים אותה בעלבונות.
למה לא? את הסעיף הזה אני מפנה אלינו, אנשי האופנה שמוכנים לקבל את הקמטים ללא הפוטושופ של לורן האטון כל עוד היא רזה, ממש רזה, רזה כמו דוגמנית. בתעשייה שבה שמנופוביה מנצחת גילנות, מוכנים למחול למי שהעז להזדקן בפומבי כל עוד הוא שומר על מידות גוף נעוריו. הגיע הזמן להרחיב גם את הגבולות האלה.
ובכל זאת: לורן האטון מייצגת ניצחון, קטן אך חשוב, במאבק להרחבת ייצוגי היופי בתרבות הנוכחית. היא לא סתם דוגמנית בעשור השמיני לחייה שממשיכה לככב בתעשייה שמקדשת נעורים ועור מתוח, היא גם עושה זאת בלי להסתיר את הסימנים שהגיל מותיר עלינו, על כולנו. בעידן שבו נשים בגילה ואף צעירות ממנה נאלצות להפוך את פניהן למסכה קפואה כדי לרמות את רודני ההזדקנות (היי ניקול קידמן וד"ש לקורטני קוקס), לורן האטון מוכיחה שאפשר (ורצוי) גם אחרת.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
