יש משהו מפתיע ב-Playground, התערוכה שמציגה נטע אשרי בימים אלה בגלריה ''ויטרינה'' שבבניין הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון. משהו בניגוד בין האופי האמנותי, ה"קראפטי", הבולט לעין של האגרטלים הדקורטיביים, הקערות, הרהיטים ושאר העבודות המוצגות, לבין החומר המרכזי שאיתו בחרה אשרי לעבוד – הפורניר, המזוהה כאחד מחומרי הגלם התעשייתיים הנפוצים והפשוטים ביותר.
הדרך שעשתה אשרי עם שכבות העץ הדקיקות, המוצמדות זו לזו בדבק ונלחצות לתבנית שמעניקה להן צורה, החל ב-2016, בפרויקט הגמר שלה (בהחייתה של נעמה שטיינבוק). אז החלה להרחיב את גבולותיה של טכנולוגיית הלמינציה בעץ, מהצד האסתטי והצד המבני, והציגה כיסא וכורסה המבטאים שני הפנים האלה: הכיסא התמקד בפן הקונסטרוקטיבי, וניצל את חוזקה המבני של הלמינציה ליצירת מחברים, והכורסה הדגישה את הפן הדקורטיבי, כשמשטחי הפורניר הצבעוניים משמשים ליצירת המושב והמשענת.
למינציית העץ, מסבירה אשרי, מאפשרת ייצור המוני של רהיטים חזקים וקלי משקל, בעלות נמוכה יחסית לעלותם של רהיטים המיוצרים בשיטות הנגרות המסורתיות. החידוש שלה הוא בשילוב של עבודת יד בתהליך התעשייתי, שהניב גרסת "עילית" לפורניר הזול והפשוט. Wood Couture, היא קראה לה.
שכבות העץ הדקות עוברות צביעה בהשריה ממושכת, שמאפשרת גוון מדויק וספציפי לכל אחת מהן. אחר כך הן נכבשות בתבניות תבליטיות מורכבות, שמאתגרות את יכולותיו הטבעיות של החומר. לאחר הכבישה, עובר כל פריט שלבים רבים של עיבוד ידני בשיטות שהושאלו מעולם הנגרות והגילוף הקלאסי, לצד שיטות שתורגמו מעולם הצורפות, כמו חישול, שיבוץ וליטוש. כך נחשפו שכבות הלמינציה באופן שונה בכל פעם.
על אף הקושי שבפיתוח מוצר תעשייתי בחלקו ללא בית מלאכה או מימון, בחרה אשרי להמשיך ולשכלל את תהליך הייצור שפיתחה גם אחרי שסיימה ללמוד, במטרה להגיע למגוון מוצרים. אתגר, שכן מעצם מהותו פרויקט גמר הוא מחקרי, ומתעלם מנקודות קריטיות כמו עלויות ייצור ותמחור.
במשך שנתיים המשיכה לעבוד לבדה, ואז "קרו שני דברים נפלאים במקביל", היא מספרת. ביחד עם תום כהן – בת זוגה לחיים ולסטודיו BeHOLD, מעצבת ואוצרת – התקבלה לחממת מפעל הפיס הראשונה למעצבים צעירים. ובאותו חודש התבשרה שנבחרה לפתוח את תוכנית שהות-האמן (רזידנסי) החדשה שהשיקה המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון.
אשרי וכהן עובדות אמנם כל אחת על הפרויקטים שלה, אבל הן מאוד מעורבות זו בעבודתה של זו. אשרי בעיקר על החומר, הטכנולוגיה ותבונת הכפיים, וכהן תורמת הקשרים קונספטואליים וחשיבה אסטרטגית. במסגרת החממה קיבלו השתיים ליווי מקצועי מהמעצב איתי אהלי, ומענק שאיפשר להן להציג ביריד "צבע טרי" האחרון. במסגרת הרזידנסי הוזמנה אשרי להעתיק את הסטודיו למכון הטכנולוגי ולהשתמש בכליו המגוונים, בליווי המעצב אילון ערמון ושאר מרצי המחלקה.
"את כל תהליך הפיתוח עשיתי במחיצת סטודנטים באופן ספייס של המחלקה, שבו כולם עובדים ביחד, וזה אחד הדברים שהפכו את השנה הזו למאוד מעניינת ואפקטיבית. למדתי המון משאלות של סטודנטים, וגם ההווי עוזר לדברים לקרות בווליום גבוה". שנת הרזידנסי הוקדשה בחלקה לדיוק השליטה בתוצרים הסופיים – שיטת הצביעה, סוג התבניות, אופי הלימנציה וצורות העיבוד הידני – ובעיקר לפיתוח קולקציית רהיטים ואובייקטים מורחבת. Playground, "מגרש משחקים", היא תערוכת הסיכום שלה.
לצד Wood Couture מציגה אשרי שני פרויקטים נוספים, שגם הם מבוססים על התבוננות בחומרי גלם תעשייתיים ושילוב בין טכנולוגיה תעשייתית וקראפט. באחד היא מציגה סקיצות חומריות וכיווני מחשבה המבוססים על שאריות MDF – חומר זול, במידה רבה בזוי, שבדרך כלל לא נותר חשוף בתוצר הסופי, מתוך מטרה למצוא את היופי גם בשאריות חשופות שלו.
הפרויקט השני, טראצו, בודק מגוון אפשרויות לשימוש מחדש בחלקיקי כסף ונחושת קטנים שנותרו כשאריות של תכשיטנות. החלקיקים מותכים יחדיו בטכניקה שמאפשרת לעבד אותם כיחידה אחת, תוך שמירה על המראה השונה של כל חומר. הסדרה המוצגת כוללת ניסויונות שונים ותכשיטים – תליון וסיכת דש.
"מכיוון שגלריה ויטרינה היא במסגרת אקדמית, והקהל המיידי של התערוכה הוא הסטודנטים במחלקה, היה מקום להציג גם את הפרויקטים שעדיין לא הגיעו לשלב הפיתוח, וגם את תהליכי הפיתוח", אומרת אשרי. "יש הרבה אפשרויות לעשות בהן מחקר טקסטואלי, אבל אין הרבה זירות לעשות מחקר מתוך חומר. זו הזדמנות גדולה, להיות המעצבת הראשונה בתוכנית שנותנת למעצבים שכבר יצאו החוצה, אפשרות להיעזר שוב באקדמיה".
