עד היום נהנית מדינת ישראל מפריווילגיה בלעדית שהעניק לה הממשל האמריקאי ב-1998. שירותי מפות עולמיים, ובראשם גוגל, אינם מורשים לפרסם צילומי לוויין של ערי ישראל באופן מפורט או מדויק יותר מתמונות לוויין שזמינות ממקורות מסחריים.
ספק אם אויביה של ישראל מבקשים הקלות מ"גוגל" כדי לאתר יעדי תקיפה פוטנציאליים. יש דרכים אחרות להסתדר, וגם גורמים אחרים מגלים אותן, מסיבות שונות לגמרי. בזכות פריצות דרך בעיבוד תמונה, הפך תהליך הסריקה והמיפוי העירוני בתלת-ממד למדויק, לנגיש ולזול יותר. בשנתיים האחרונות פנו כ-40 ערים ברחבי הארץ לחברות פרטיות, כדי שיבנו בעבורן מודל עירוני תלת-ממדי ומפורט שיסייע בניהול העיר, בתכנון עתידי ובאכיפה של חריגות בנייה. זאת, בנוסף למערכת ה-GIS (מערכת מידע גיאוגרפי) הסטנדרטית שמשמשת את הרשויות כיום.
סורקים את ליפתא למען העתיד
סריקות של אובייקטים חללים, כמו גם מיפוי באמצעות לייזר ופוטוגרמטריה (מיפוי ומדידות באמצעות תצלומי אוויר) אינם מוצר חדש, הן בזירה הצבאית והן בשדה האזרחי. אלא שבשנים האחרונות, הטכנולוגיה השתכללה והורחבה לסריקת ערים שלמות.
"לפני חמש שנים והיום זה עולם אחר לגמרי", מכריז אדם חבקין, בעלי סטודיו Scan the city המתמחה בתיעוד דיגיטלי וביצירת מודלים תלת-ממדיים, בין השאר בשביל גורמי שימור וארכיאולוגיה. "אנחנו משלבים סריקות לייזר, שהן מדויקות לרמת המילימטר, עם צילום קרקעי עם רחפן. יש לנו יכולת לייצר מודלים פוטו-ריאליסטיים (כאלה שמעניקים תחושה מציאותית, מ"ב)". לטענתו, "סריקות תלת-ממד הן ברמת המהפכה שנעשתה עם המצאת המצלמה. היום אפשר להפוך כל דבר למודל דיגיטלי תלת-ממדי שעוזר לכולנו להבין הרבה יותר טוב את העולם שבו אנחנו עובדים".
חבקין מספר על פרויקט משותף שעשה השנה עם המחלקה לאדריכלות של אוניברסיטת MIT האמריקאית, ששיתפה פעולה עם המחלקה למקרא, ארכיאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן גוריון. הסטודנטים לאדריכלות והמנחים שלהם ביצעו, יחד עם חבקין, סריקה דיגיטלית מלאה של הכפר הערבי הנטוש ליפתא במבואות ירושלים. הצוות התמקד בכמה מבנים ואתרים בליפתא, בהם המעיין, כדי לתעד את הכפר בחוויה של מציאות מדומה. זאת, במטרה שהתיעוד הדיגיטלי יישמר, גם אם ייעשו שינויים בשטח.
את הצוות והפרויקט הובילו האדריכל איתן מן, חוקר מהמחלקה לאדריכלות ב-MIT ודוקטורנט בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, ואלי קלר, דוקטורנט בהיסטוריה ותיאוריה של האדריכלות ב-MIT.
גם יזמי נדל"ן ואדריכלים מבקשים סריקות כאלה, כדי לשדרג את המצגת שלהם וכדי לאסוף מידע מדויק בשלב המדידה. בימים אלה נערך שיפוץ של "בית העצמאות" בשדרות רוטשילד 16 בתל אביב, וגם שם נעשתה סריקה שלא רק תתעד ותמדוד את המבנה ההיסטורי, אלא תסייע למתכננים בשיפוץ. הסריקה של חבקין הוכנסה לתוכנות עבודה של אדריכלים ומהנדסים, ובאמצעותה תוכננה מחדש מערכת הקונסטרוקציות והחפירה של שתי קומות מרתף נוספות.
הודות למחיר הנמוך של יום סריקה (אלפי שקלים בודדים), סורקים מתקדמים משמשים כיום ליצירת מיצגי אמנות, כגון הקרנה על מבנים וסרטוני וידאו-ארט. לאחרונה עובד הסטודיו של חבקין עם הצוות הישראלי לביאנלה הבאה לאדריכלות בוונציה, בסריקה ובבניית מודל של אחת ממערות העטלפים הגדולות בישראל, שנמצאת בבונקר צבאי נטוש בסמוך לקאסר אל-יהוד מצפון לים המלח.
האמנות החזותית נהנית אף היא מהדימויים המרהיבים:
שימור ותיעוד של מבנים הוא תחום שנהנה משכלולי הסריקות התלת-ממדיות. יש מבנים חשובים שנהרסים ולא נותר מהם כל זכר היסטורי מלבד תמונות, רק משום שלא זכו להיכלל בתוכניות שימור עירוניות. קחו למשל את הדולפינריום, קולנוע מוגרבי או כיכר דיזנגוף המורמת – שלושתם היו בתל אביב ואינם. בימים אלה, הסטודיו של חבקין עובד על תוכנית תיעוד של תל אביב-יפו, שאינה קשורה לתוכנית השימור העירונית. "כמו שיש מבנה לשימור, בעתיד יהיה מבנה לתיעוד", הוא מעריך. "זה חשוב להיסטוריה ולמורשת שלנו, לתעד מבנים שאולי היום לא בשימוש אבל היוו בעבר נקודה עירונית חשובה. אנחנו רוצים לייצר ארכיון דיגיטלי ונגיש לכל מבנה, כך שבעוד 100 שנה יוכלו להיכנס ולחוות את המבנים האלו, שלא קיימים".
ראשל''צ התחילה, ואז ירושלים קבעה שיא עולמי
בשיטת הפוטוגרמטריה, מעבדים אלפי צילומים לכדי מודל תלת-ממדי בקנה מידה גדול במיוחד. ישראל מפגרת כאן אחרי מדינות כמו בריטניה, אירלנד וגרמניה, אבל הייתה זו ירושלים ששברה לפני שנתיים את השיא העולמי של המודל העירוני התלת-ממדי הגדול בעולם (125 קמ"ר ברזולוציה איכותית של 3 סנטימטר לפיקסל).
"ראשון לציון הייתה העיר הראשונה למדל את בנייני העיר, אך היא השתמשה בטכנולוגיה ישנה של מידול ידני ונפרד של כל בניין בעיר", מספר אבי אפללו, מנכ"ל חברת "סיפלקס" למיפוי ולמידול ערים. "תהליך כזה לוקח בין שנה לשנתיים, עם עלות גבוהה לכל פרויקט. ערים משתנות ומתפתחות מאוד מהר, ולכן אם לוקח שנתיים לבנות מודל, עד שתסיים את בנייתו הוא כבר לא עדכני. ולכן שאר העיריות לא השתמשו בזה".
מה השתנה? הזמן התקצר. אפללו מסביר: "היום אנחנו משתמשים בצילומי אוויר ברזולוציה גבוהה, שמצולמים ממצלמה שמותקנת על מטוס ומצלמת את כל הזוויות של תא השטח. באמצעות רינדור של מאות אלפי התמונות נבנה המודל, הפעם ללא התערבות אנושית. 95% ממנו נעשים באופן אוטומטי, וזמן הייצור של מודל כזה התקצר משנים לשבועות בודדים".
לדבריו, סימפלקס סרקה בשנתיים האחרונות עשרות ערים ישראליות, ובראשן ירושלים, חיפה ותל אביב, כשנתניה הייתה הסנונית הראשונה. גם מנהלים של אתרי תיירות מובילים, למשל מצדה, מבקשים את השירות כדי לשדרג את ההסברים לתיירים ולשפר את יכולת הניהול והשליטה. כדי לשמור על עדכניות המודל, נדרשות העיריות לבצע סריקות ועדכונים אחת לשנה, ואילו ערים חדשות או בתנופת פיתוח (כמו חריש) עושות זאת אחת לחצי שנה.
אפללו מספר, כי עיר גדולה משלמת מאות אלפי שקלים בעבור השירות, ועיר קטנה - עשרות אלפי שקלים. "זה פחות מ 10% מהמחיר שהן היו משלמות על שירות דומה לפני כמה שנים", הוא טוען. "אפשר לכסות את המחיר באכיפה ובחיסכון של סוקרים שהעירייה שולחת". הרשויות משפרות משמעותית את יכולתן לפענח חריגות בנייה, כשהמודל יוצר מעין תעודת זהות דיגיטלית לכל מבנה בעיר, וכך יש מעקב אחר שינויים.
אפשר גם להיעזר באופן פרטי בשירות הזה, בתשלום חודשי של 250 שקל. בגרסתו המקצועית, הוא מאפשר למדוד שטחים ומרחקים באופן מדויק, לבחון נקודות מבט ממבנה מסוים ולבדוק את אופן נפילת הצל של מבנים חדשים על הסביבה הסמוכה. אדריכלים ויזמים ישימו לב לתועלת הטמונה ב"שתילת" פרויקטים חדשים בתב"עות מתוכננות, באופן שיעזור לגופי התכנון לבחון את התאמת המבנה והשפעתו על סביבתו.
למה הציבור לא רואה כלום עדיין?
התקנות הנוכחיות אינן מחייבות להגיש מודל תלת-ממד בעת הגשת תוכניות לאישור הוועדות; בחלק מהעיריות, כמו בירושלים, מדובר בבקשה בלבד. הבעיה היא שאותם מודלים, שצריכים להיות חשופים לציבור שיושפע מהם יותר מכל, אינם חשופים לפניו. השקיפות הזו היא חיונית והכרחית, כדי שתושבים שעלולים להיפגע מפרויקט מתוכנן יוכלו לבחון אותו היטב, כל עוד הם רשאים להגיש התנגדות. הוא קל הרבה יותר להבנה, מאשר תוכניות וחתכים שרוב הציבור אינו יודע לקרוא.
ואפשר לקרב את הציבור עוד יותר לעולם התכנון ולקיים שיתוף ציבור טוב יותר, אומר חבקין: "במקום לקרוא את השלט שעל העמוד, פשוט אפשר להוציא את הטלפון הנייד ולראות באמצעותו מה שעומד להיבנות במקום, מבלי לדמיין ומבלי להסתמך על הדמיה עם זווית מחמיאה. במציאות רבודה, אפשר להבין מה קנה המידה של הבניין - לעמוד לידו ולהבין מה זה בניין של 10 קומות".
ומה עם תחרויות אדריכלים בשיטה הזו? חבקין בעד: "אפשר להעלות מודלים עם הצעות המשרדים שניגשו לתחרות, ולתת לציבור לחוות את זה. הוועדה תוכל לעשות שימוש בהצבעות ובהערות שיגיעו גם מהציבור טרם הבחירה. אין הפתעות כשעובדים ככה, אתה יודע בדיוק מה הולך לקרות לפני שחפרו את הבור".
רק שהדרך לשם עדיין ארוכה. אבי אפללו מסביר שאפשר כבר עכשיו לשתף את הציבור בשכבת המודלים העתידיים, שמקבלי ההחלטות כבר רואים מול העיניים. "המערכת מאפשרת את זה בלחיצת כפתור", הוא אומר, "אבל זה תלוי בוועדות התכנון והבנייה של העיריות. כרגע, מי שחשוף לזה הם רק העירייה והיזמים".
