עינת עברה השתלת כבד, ואז גילתה: לתורמת ולה יש אותו שם חיבה

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת

שלוש שנים אחרי, כשהתברר שחלה החמרה במצב, הודיעו לה שהיא חייבת השתלת כבד. היא נרשמה בתור הממתינים ובמקביל תכננה נסיעה לבלארוס, כדי לעבור שם השתלת כבד. "נאמר לי ששם אפשר לקבל איברים מכל מי שהולך לעולמו, אלא אם הוא הביע התנגדות לכך בחייו".

שלושה ימים לפני שהייתה אמורה לצאת לדרך, הגיעה שיחת טלפון מאיכילוב. "פרופ' אורן שיבולת הודיע לי להגיע לבית החולים, כי יש כבד", מספרת דיאמנט. "הנכדה שלי, בת חודש אז, הייתה על הידיים שלי כשקיבלתי את ההודעה. די גמגמתי, והבת שלי הבינה שמשהו מתרחש, לקחה מיד את התינוקת, הושיבה אותי והתקשרה לאביה".

התרגשת?

"מאוד, והייתי גם אופטימית. נפרדתי מהמשפחה ומהחברים שהגיעו איתנו וביקשתי לרדת לחדר הניתוח לבדי. הרגשתי שאני בידיים טובות. הניתוח נמשך כ־14 שעות, התעוררתי בטיפול נמרץ והתהליך שעברתי היה לפי הספר. הכבד נקלט מהר. יש לי צלקת גדולה לאורך ורוחב הבטן, אבל מה זה לעומת החיים שקיבלתי? אגב, הושתלתי בט"ו בשבט, ובשבילי ט"ו בשבט הוא חג לשתילים ולמושתלים".

אחרי שלושה שבועות בבית החולים יצאה הביתה. "בבית חיכתה לי נכדתי הקטנה והמוטיבציה שלי ליהנות ממנה דרבנה אותי לעשות הכל כדי לעמוד מהר על הרגליים. חזרתי לחיים רגילים לחלוטין, שכללו ביקורות תלת־חודשיות קבועות בבית החולים".

שלום, אני אמא של נתי

היא בת 60, תושבת הוד־השרון, נשואה, אם לבת וכאמור סבתא לנכדה. שירתה חמש שנים כקצינת שלישות בחטיבת שריון ולאחר השחרור הופיעה כזמרת במועדוני זמר בתל־אביב ולמדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים. במשך שנים ניסתה להרות אך ללא הצלחה. "היה לי היריון מחוץ לרחם שאחריו נאלצתי לעבור הפריות חוץ־גופיות. במהלך תקופת הטיפולים אימצנו תינוקת בקולומביה, אך המשכנו עד גיל 40 עם ההפריות שלא צלחו. בצד גידול הילדה וטיפוח המשפחה, עסקתי בהפקת אירועים, הייתי סוכנת נסיעות וליוויתי קבוצות לחו"ל. היו לי עשר שנים של חופש וכיף, והחיים נראו טובים". אבל אז אובחנה מחלת הכבד ששיבשה הכל.

ידעת מי תרם לך את הכבד?

"התעניינתי כבר מההתחלה. שאלתי את מתאמת ההשתלות ממה נפטרה התורמת ואיך ניתן ליצור קשר עם המשפחה. נאמר לי שהיא נפטרה מהתקף אפילפטי ושאוכל לכתוב בקשה למשפחה, והם יחליטו לחיוב או לשלילה. במכתב הודיתי להם על כך שגם בשעה הכי קשה הם חשבו על הצלת חיים ועל אצילות הנפש שאין נשגבה ממנה. אחרי כמה שבועות הטלפון צלצל. על הקו הייתה אמה של הנערה בת ה־22, שהכבד שלה הושתל בגופי. היא אמרה: 'שלום, אני אורלי נבון בן־שלוש, אמא של נתי (נתנאלה). קיבלתי את המכתב שלך...' רעדתי מהתרגשות. הודיתי לה על שחזרה אליי ושאלתי אם אפשר להיפגש. מהשיחה הבנתי שמדובר בגיבורת הסרט 'את לי לילה', שיצרה הבמאית והשחקנית לירון בן־שלוש על אחותה נתי, ושהכבד של נתי, שנפטרה בפתאומיות, הושתל בגופי. הלכתי לסרט, שהוקרן באותו זמן בקולנוע, וכשהתיישבתי באולם החשוך ראיתי את המילים 'מוקדש לנתי' והצטמררתי. נתי הוא גם שם החיבה שלי".

הטריילר לסרט "את לי לילה"  

נפגשתן?

"נפגשנו ונקשרנו מאוד. שנה אחרי ההשתלה הוזמנתי לחתונת הבן שלהם והיה ברור לי שהם מרגישים שנתי היא חלק מהחגיגה שלהם".

מסר לסיום?

"אני מודה למשפחת בן דרור (מייסדי 'אדי') על הכרטיס שהיה ברשותי זה שנים וקידם אותי בהשתלה, ולמשפחת בן־שלוש על תרומת הכבד שהחזירה לי את חיי. אני מאמינה בכל לבי, שהשליחות החשובה ביותר שזומנה לי בחיים היא לספר שוב ושוב את הסיפור ולשתף את כולם בידיעה שתרומת איברים היא המצווה הגדולה ביותר שמצילה חיים".