"אני פנטזיונרית ועם טקסטיל הכל אפשרי"
טל צור
שותפה ומנכ"לית בפרויקט iota, שמשלב עיצוב עילי עם עבודת יד של נשים מוחלשות
בת 37, גרה בתל אביב עם בן הזוג גיא והילדים דניאלה (3.5) ויונתן (שנתיים)
איך הפכת למעצבת? מה היה המסלול המקצועי שלך?
"אני בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון וגם מרצה שם בתשע השנים האחרונות. לאחר סיום הלימודים בחולון, למדתי אוצרות ומוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. תחילת דרכי הייתה ברשת סטורי ובעולם האופנה, שם התאהבתי בטקסטיל. הרגשתי שהכל אפשרי עם החומר הזה.
"את iota הקמתי עם שולה מוזס. נפגשנו בבית קפה מיושן ליד פתח תקוה, מקום שלא נראה שדברים יצירתיים יכולים לקרות בו. הייתה לנו שיחה נעימה וחיבור מיידי. השיחה שלנו הצליחה לאתגר אותי והחיבור בינינו חיזק ומחזק אותי עד היום. היא זאת שסיפקה את ההגדרה הראשונה: להקים מותג עיצוב גבוה שיספק עבודה לנשים שלא יכולות לעבוד באופן קונבנציונלי, וגם זאת שאפשרה לפרוץ אותה. זה אחד הכוחות שלה, משם התחלנו. התוכנית העסקית הגיעה מאוחר יותר".
איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"אני תמיד עם מחברת. אם פעם היו בה הרבה סקיצות, היום יש בה בעיקר מחשבות. זה נע בין רשימות של משימות, לשמות של אנשים שאני רוצה לדבר איתם, לחצאי משפטים עד דפים שלמים של רעיונות, סיפורים, תפיסות ואמונות. האתגר הכי מעניין שלנו הוא לייצר מוצר מתחשב, כזה שמתחשב בעבודת היד, בהרכבה, בתנאים של הסורגות וכמובן בצרכן, ובמקביל מצליח להיות מרגש ברמה העיצובית".
מה החלק האהוב עלייך בעבודה?
"ההקמה של מוצר ושל חברה. אני אוהבת את הפיצוח, את האתגרים, ומרגישה שאני מותחת את היכולות של עצמי. אני אוהבת את התהליך ואת המתח, זה משאיר אותי ערנית. לצד זה אני אוהבת את העבודה בצוות. אני מאמינה גדולה בצוות טוב. אני מרגישה שאנחנו להקה שמנגנת ביחד. הצוות שלנו מורכב מקבוצה של נשים מוכשרות וחכמות".
ומה הכי פחות אהוב?
"המציאות. אני פנטזיונרית".
מהו החלום המקצועי שלך?
"להקים מותג עיצוב עכשווי, רלוונטי ומעניין, שלא מתפשר על הדרך, שייצר משמעות חברתית אמיתית. וגם לעשות שת"פ עם גוצ'י ופטגוניה".
ספרי על עיצוב הסלון הפרטי שלך.
"הסלון הפרטי שלי הוא אוסף של דברים, מעין רצפת עריכה של iota עם נציגות לתהליכי עיצוב שיש לי כנראה סנטימנטים אליהם ולפיצ'פקס שאני אוספת כל הזמן והפכו להיות חלק מהחיים שלי. אני אוהבת פרטים, ולכן המשיכה שלי היא לאלמנטים ופחות לעיצוב החלל כולו. אני לא חושבת שעיצבתי את הסלון. הוא ערימה של דברים שבמקרה עובדים ביחד. הספה מטולמנ'ס, את הכורסה בצבע בורדו קיבלתי מחברה, ויש פה גם כרית של תמר מוגנדורף שאני מאוד אוהבת.
מהי הפינה האהובה עלייך בסלון?
"שידת הספרים. היא מזכירה לי דברים מפעם וגורמת לי לפנטז על מה אעשה כשאהיה בפנסיה".
"העיסוק שלי נשען על היותי סרגן"
רביד הקן
מעצב אופנה ואמן טקסטיל - HKN
בן 32, גר בתל אביב עם השותף אדם
איך הפכת למעצב?
"התחלתי בכלל מעיסוק בצורפות, ואחרי שהבנתי שאני לא רוצה לצמצם את היצירה שלי לתחום אחד, החלטתי ללמוד עיצוב גרפי ומשם המשכתי ללימודי ארט דירקטור. פרויקט הסיום שלי עסק בעיצוב חולצות טי צבועות ומודפסות בעבודת יד (פרויקט שהתפתח לחלק מהעסק שלי, HKN, שמשווק בעיקר באירופה). זו למעשה הייתה נקודת הפתיחה והמפגש הראשון שלי עם בד ועיצובו. אני יכול לומר בוודאות ששם ניצתה הלהבה והתחיל הרומן שלי עם בדים כחומר.
"לאחר מכן התחלתי את לימודי התואר בעיצוב טקסטיל בשנקר עם התמחות בסריגה. במהלך התואר יצרתי בגדים וסרגתי קונסטלציות שונות לגוף: סרגתי, תפרתי ורקמתי מפלצות ומיני סריגים, לא בהכרח לגוף האנושי. לאחר התואר המשכתי להתמחות מרגשת אצל צמד המעצבים המוכשרים 'מוסלין בראדרס', ואז עבדתי בסטודיו iota שכל כולו סריגה ויצירה.
"בתחילת 2019 החלטתי שהגיע זמנו של המותג שלי להיוולד, ובינואר כבר התחלתי לבנות את HKN עם קו של מוצרים ביצירה עמלנית וארוכה, פרועה ועמוסת פרטים, לצד כובעי ביניז ואקססוריז ברוח המותג שיצירתם מהירה יותר. השנה הייתה מלאת עשייה: הצגתי בשבוע האופנה, בתצוגה של סנדלי שורש, בתערוכות ועוד. אחד הפרויקטים המרגשים ביותר הוא קולקציית קפסולה של אמנות פראית עם גלריית 1of135, שבה כל הסריגה הפרועה והאינטואיטיבית שלי הופכת לפיס יחיד מסוגו שהוא ארט לבית, ומפה הכל עוד פתוח".
איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"כבר כמעט עשור שהסריגה היא חלק אינטגרלי ממני, ובסופו של יום העיסוק שלי נשען על היותי סרגן, עיסוק עתיק יומין. כל יצירה מתחילה בשרשרת עיניים סרוגות. משם תהליך העבודה מאוד אינטואיטיבי: אני מתייחס לכל חוט כאל צבע חדש מהפלטה, אני מצייר איתו, משלב כמה חוטים שיוצרים יחסי צבע חדשים שנכונים לי באותו רגע נתון. בחירת החומרים מונחית על פי איכותם. אני נוטה להשתמש בחומרים טבעיים כמו כותנה מצרית, ויסקוזה, משי ומוהר. תהליך הסריגה הוא תגובה פיזית, כמו ציור או ריקוד, תהליך המאפשר יד חופשית ליצירה, שלוחת רסן, פראית, ועם זאת מאוד מדיטטיבית. בנוסף לבחירות החומר והצבעוניות, הגזרות והקו העיצובי שלי מאוד פלואידיים: גם במראה, גם בתחושה, אבל גם ובעיקר במגדר, או ברוב המקרים, בהיעדר המגדר, שאליו אני מייעד את הפיס".
מה החלק האהוב עליך בעבודה?
"אהובים עליי העיסוק והמגע עם חומר, הביטוי העצמי והמשחק בצבע, המחקר האינסופי שבתחום הזה והאינטראקציה שבין היצירה שלי לבין אנשים".
ומה הכי פחות אהוב?
"לנסות להסביר את המניעים שלי לעבודה. אני מעדיף לעשות מאשר להסביר".
מהו החלום המקצועי שלך?
"לבסס את המותג שלי כבית אופנה, טקסטיל ואמנות – הכל אין האוס. העתיד הוא מולטידיסיפלינרי ואני לא רואה שום סיבה לצמצם את העשייה שלי לכדי מדיה אחת או תחום אחד".
ספר על עיצוב הסלון הפרטי שלך.
"עברתי לדירה היפה הזו ביוני האחרון. היא הביאה איתה את השותף שלי אדם, שהוא גם החבר הכי טוב שלי. יש לו טעם יוצא מן הכלל ואסתטיקה מאוד מאופיינת שאני מתחבר אליה. העיצוב הוא אקלקטי עם הרבה עתיקות, כל הרהיטים נבחרו בקפידה וכך גם כל עציץ. החיבור הוויזואלי בינינו הוא מאוד אורגני, העיצוב שאני מביא איתי מגיב לשלו, גם ברהיטים וגם בפריטים. בקיר המרכזי תלויה יצירה שלי מתוך הסדרה Nudes שבה סרגתי פורטרטים אינטימיים בסריגה תעשייתית".
מה הפינה האהובה עליך בסלון?
"הספה, שאני קורא לה ספת הצלילה. בה אני שוקע במחשבות בסוף יום, מול נטפליקס וחלון ענקי".
"אני נותנת לידיים שלי לעבוד בלי לחשוב יותר מדי"
נטע טסלר
מעצבת טקסטיל - knots studio
בת 32, גרה ביפו עם בן הזוג איתמר והבת אלה (1.5)
איך הפכת למעצבת?
"למדתי במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר בשנים 2010–2013. ישר אחרי הלימודים החלטתי לפתוח סטודיו עצמאי, שפועל עד היום".
איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"כשאני מתחילה לעבוד על רעיון חדש, אני קודם כל מתחילה מסקיצות מכל מיני חומרים שיש לי בסטודיו. אני נותנת לידיים שלי לעבוד בלי לחשוב יותר מדי. בגלל שאני מעצבת טקסטיל בהכשרתי, הרבה יותר קל לי לעבוד על מוצר חדש תוך כדי עבודה בחומר ולא מתוך הכנת סקיצות במחשב. הסטודיו מייצר מוצרים מסחריים שנשלחים לחנויות ולפרויקטים בעולם, ולכן אני מתחשבת בפרמטרים שונים, כמו האם המוצר מתאים לקולקציה הנוכחית, האם החומרים ניתנים להשגה וקלים לייצור, האם נוכל ליצור אותם בסטודיו או שנצטרך להוציא את הייצור החוצה, האם המשקל של המוצר מאפשר לשלוח אותו לחו"ל ועוד".
מה החלק האהוב עלייך בעבודה?
"אני כמובן אוהבת להוציא קולקציה חדשה ולקבל תגובות נלהבות. למשל, ביריד 'צבע טרי' האחרון הצגתי קולקציה של ספסלים ארוגים שסיימתי לייצר ממש לפני התערוכה. פחדתי מאוד שהם לא מספיק מוצלחים, אבל התגובות היו מדהימות וזה היה מאוד מספק".
ומה הכי פחות אהוב?
"הבירוקרטיה שיש מסביב לניהול העסק".
מה החלום המקצועי שלך?
"להגדיל את הסטודיו, לעצב עוד מוצרים, להתפתח לכיוונים חדשים בעולם המוצרים לבית ולהציג בתערוכות נוספות בעולם".
ספרי על עיצוב הסלון הפרטי שלך.
"מרכז הסלון שלנו הוא כמובן הספה הגדולה – בחרנו בצבע אפור בהיר, שהוא ניטרלי ונעים. על הקיר יש תפזורת של תמונות, ובמרכז התפזורת יש תמונה מבית קפה בפריז שאבא שלי, שהוא צלם חובב אך מאוד מקצועי, צילם. את שאר התמונות הזמנתי מהאינטרנט או קניתי בכל מיני טיולים בחו"ל. יש לנו כמובן כריות קשר שלי: שתי כריות קשר על הספה בשביל הצבע והטקסטורה, וכרית ישיבה בצבע ורוד קטיפה במרכז הסלון שפשוט כיף לשבת עליה או להניח רגליים כשצופים בטלוויזיה. יש לנו גם פריטים שמצאנו בשוק הפשפשים, כמו קרש גיהוץ עתיק שהפכנו למדף או כיסא נדנדה מעץ שמצאנו ברחוב. את שידת הטלוויזיה בן זוגי איתמר ואני עיצבנו ובנינו ביחד".
מה הפינה האהובה עלייך בסלון?
"השזלונג, כמובן. אפשר להתכרבל עליו ביחד, כל המשפחה".
"לבדים הראשונים שלי הגעתי בטעות"
מיקה בר
מעצבת טקסטיל - mika barr
בת 36, גרה בגבעתיים עם בן הזוג רן
איך הפכת למעצבת? מה היה המסלול המקצועי שלך?
"מבחינה רשמית, המסלול היה מכינה בסטודיו 6B, תואר ראשון בשנקר וקורס המשך בפוליטכניקו מילאנו, שכלל גם סטאז׳ בספריית החומרים שם. אבל כשיצאתי מהלימודים לא ממש ידעתי משהו מחיי, שזה לא בהכרח רע כי זה נותן הרבה חופש. אני מרגישה שהפכתי למעצבת רק אחרי הלימודים, תוך כדי העבודה בסטודיו שלי, שצעדיו הראשונים החלו מיד אחרי החזרה ממילאנו. העין והיד השתכללו ואיתן גם השליטה בתהליכים שלי, הכרת החוזקות והחולשות ויכולת קבלת ההחלטות".
אם לא היית עוסקת בתחום הזה, מה היית עושה?
"ממשיכה את הגלידרייה שהייתה לאמא שלי בעבר. ברגעים לא זוהרים בסטודיו תמיד חולפות לי מחשבות לברוח לגלידרייה, אף שהיא כבר לא קיימת".
איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"בעבר, ההשראה הראשונית שלי הגיעה מצמחים ומאוריגמי, אבל היום היא כבר מגיעה מהפעילות עצמה, מהתהליך, מההתנהגות של הבד ושל החומר. כשיש לי רעיון אני מנסה להגיע לתוצאה הרצויה, תוך כדי ידיעה שכנראה בדרך יקרה משהו אחר ממה שתכננתי והוא יהיה יותר מעניין. ככה הגעתי מלכתחילה לבדים הראשונים שלי: בטעות. מבחינה טכנית, התהליך הוא הדפסה בדפוס רשת על בד, חומר שמגיב לחום ומתקשה. הפטרן המודפס יכול להיות כל ציור או גרפיקה שאני בוחרת, ומכך נגזרים מראה הבד, דרך הנפילה והשבירה שלו".
מה החלק האהוב עלייך בעבודה?
"אני מאוד אוהבת להדפיס. כשבד מגיב בצורה מסוימת וקורה משהו חדש, זה מרגש ומשמח. אני גם מאוד אוהבת את המפגש עם הלקוחות, את זה שהעבודה שלי מגוונת ושיוצא לי להתעסק בהרבה צדדים של העסק שלי".
ומה הכי פחות אהוב?
"אריזות, בניית גרפיקות מדויקות על המחשב והרגעים שמוצרים חדשים מגיעים מהתפירה. זה תמיד מלווה בחרדה קלה".
מה החלום המקצועי שלך?
"אני מתה לעצב טקסטיל שלם של בית מלון. חוץ מזה, כרגע העשייה הלא מסחרית עומדת לנגד עיניי. מעניינות אותי האפשרויות של הכיוון הזה ואיך לשלב אותו עם העשייה של הקולקציה הרגילה והמסחרית. נראה לי שזה עשוי להוליד דברים טובים".
ספרי על עיצוב הסלון הפרטי שלך.
"במשך שנים נמנעתי מלשים בבית מוצרים או עבודות שלי. הרגשתי רוויה מזה בסטודיו ורציתי ניטרליות בבית. בבית הזה משהו השתנה. יש פה כריות, מנורות ותמונת קיר שלי ואני מתה על זה! בנוסף יש לנו שני ציורים יפים של נעמה סגל שהתאהבנו בהם, ובכלל יש שילוב של פריטים ישנים וחדשים, הרבה צבע, הרבה ננו־לגו והמון המון צמחים".
מהי הפינה האהובה עלייך בסלון?
"יש קרב קשה בין המדפים הירקרקים עם הספרים והשטויות שנבחרו בקפידה לבין הפינה הג׳ונגלית עם העציצים התלויים, שברקע שלה תמונה שלי של בד ממוסגר".
"חולמת לעצב חלל גדול מלא בטקסטיל עוטף ומלטף - כמו ג'ונגל אנושי חם"
תמר ניקסמעצבת טקסטיל ומוצר - tamar nix
בת 45, גרה בחיפה עם בן זוגה ושלושת ילדיהם
איך הפכת למעצבת? מה היה המסלול המקצועי שלך?
"הייתי ילדה של מלאכת יד - ככה קראו פעם ליצירה. תמיד הייתי עסוקה בתפירה, בחרוזים, בהדבקות ובשלל המצאות. הבחירה בתחום העיצוב הייתה הדבר הכי טבעי מבחינתי. הדרך למקצוע לא הייתה כל כך פשוטה, אבל לשמחתי הגעתי. למדתי תואר ראשון בעיצוב טקסטיל בשנקר ותואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון. אני משלבת בעבודתי את שני התחומים - מעצבת מוצרי טקסטיל שנועדו לייצור תעשייתי".
איך מתנהל תהליך העבודה שלך?
"עבודתי נחלקת לשני תחומים שונים: אזור עשייה אחד הוא מתן שירותי עיצוב לחברות בארץ ובעולם. כשאני עובדת מול לקוח מסוים, אני קודם כל לומדת יחד איתו את הדרישות מהמוצר ומבינה מה בדיוק צריך לעשות בפרויקט. אחר כך מגיע שלב של סיעור מוחות וסקיצות בדו מימד ותלת מימד, ומשם ממשיכים לביצוע הדגמים. אחרי שמתייצבים על דגם סופי, אני מפרקת את התוצר לגורמים ומכתיבה את השיטה הנכונה להעביר אותו לייצור. זה נכון למוצרים כמו מנשאים שונים, אביזרים לתינוקות, מוצרים רפואיים וגם מוצרי עיצוב לבית.
"תחום הפעילות השני הוא עיצוב קו מוצרים משלי תחת שם המותג boodo by Tamar Nix. בעבודה על מוצרים שהם יוזמה שלי אני נותנת דרור ליצירתיות ומתחילה מחומרים, צורות, צבעים וחיבורים מעניינים. באזור הזה העבודה הרבה יותר קרובה לאמנות מאשר לעיצוב. אלו שני תחומים שונים לחלוטין, שניהם עיצוב בטקסטיל ואת שניהם אני אוהבת מאוד".
מה החלק האהוב עלייך בעבודה?
"לפעמים אני מסתובבת עם אתגר עיצובי בראש הרבה זמן, משהו שדורש פתרון לא טריוויאלי. אני חושבת עליו בלילה, במקלחת, בנהיגה. עובדת עם עוד אנשים, מתייעצת, מציירת סקיצות ומשתגעת לגמרי מהעניין. הרגע האהוב עליי הוא השנייה הקטנה של ההארה שבה הכל מתחבר ואני קולטת מה הכיוון הנכון. קשה לי להירגע עד שאני לא מרגישה שזה זה".
ומה הכי פחות אהוב?
"כל מה שלא קשור לעיצוב: ניהול עסק, חשבונאות, הצעות מחיר, שיווק. הכל חשוב, אבל הרבה פחות אהוב".
מהו החלום המקצועי שלך?
"החלום שלי הוא לעצב חלל גדול מלא בטקסטיל עוטף ומלטף. מקום שנכנסים אליו ומרגישים קצת כמו ג'ונגל אנושי חם, הבנוי משילוב של פריטים שכבר עיצבתי והרבה דברים שעדיין נמצאים במחברת סקיצות. הכוונה היא למיצג אמנותי פרוע ולא לחלל 'מעוצב'".
ספרי על עיצוב הסלון הפרטי שלך.
"הסלון שלי מלא בשלל ניסיונות של מוצרים שעיצבתי לאורך השנים: פופים שכל אחד מהם הוא דגם ראשון או שני למשהו שיבוא בעתיד, שולחנות שעיצבתי בעצמי, גוף תאורה וכמובן שטיחים. מה שנקרא - שדה הניסיונות הביתי שלי. מעבר לזה יש בעיקר הרבה ספרים. התמונות על הקיר הן יצירות אהובות של רבקה סביניר ובועז דרורי, מעצבים שהם גם חברים, ועבודה של האמנית אירנה אייזן שאהבנו במיוחד".
