עם יד על הלב, נכון שהיית רוצה להיראות כמו הסלפי הכי מוצלח שלך? להסתובב לך זקופה ברחוב כמו טווס ססגוני באקט של חיזור כשעור פנייך מתוח, חיוני ונוצץ, ללא אף קמט, חצ'קון או שיערה סוררת? אין ספק שאינסטגרם וסנפצ'אט שיבשו לכולנו את המוח. כל כך התרגלנו להביט על תמונותינו המעובדות כשהן עם וודג' מושלם וזוהר, עד ששכחנו שכדי להגיע לשם הזדקקנו לתאורה טובה, מייק־אפ מטשטש וחמישה פילטרים ב־Facetune.
חוקרים מארה"ב גילו שיותר ויותר אנשים כבר לא מסוגלים להסתכל על עצמם במראה. הם התמכרו והתרגלו לגרסת הסלפי המשופרת שלהם, עד שהם מציגים בפני המנתח הפלסטי תמונה ואומרים לו: "עשה אותי יפה כמו בסלפי". התופעה הזו, שהתחילה, איך לא, בארה"ב, הולכת והופכת לנפוצה גם בישראל, והיא עתידה להתחזק במהלך 2020.
ד"ר הדר ישראלי, מומחית לכירורגיה פלסטית ואסתטית וחברת האיגוד לכירורגיה פלסטית, נמצאת בתחום האסתטיקה כבר 12 שנה ומודה שתרבות הסלפי הביאה לריבוי ניתוחים אסתטיים מסוגים שונים, ובהם עיבוי שפתיים, ניתוח עפעפיים, הדגשה והרמה של הגבות, פילינג, שאיבת שומן מהפנים, ניתוחי אף והחלקת העור.
"הרבה נשים מצלמות את עצמן בזוויות מסוימות ואלו הן הזוויות שהן הכי אוהבות ושהכי מחמיאות להן, ואז הן נתקלות יום אחד בתמונה ספונטנית שמישהו תפס אותן אחרת, ופתאום הן רואות איזו צניחה קלה בצוואר או שהעור שלהן נראה רפוי, והן באות אליי עם התמונה הזאת ואומרות לי: 'לא! לא! לא! אני רוצה שהפנים שלי ייראו תמיד כמו הזווית שאני מצלמת לאינסטגרם. אז תמתחי, תציירי, תנתחי מה שאת רוצה, אני רוצה להיראות כמו בסלפי שלי!'", אומרת ד"ר ישראלי.
לדבריה, בעקבות טרנד הסלפי מגיעות אליה בעיקר נשים בגילי 40-30, אבל גם הרבה נערות צעירות בגילי 18-15. "נערות מבקשות בעיקר הגדלה של השפתיים, כי כשאת מצלמת את השפתיים מקרוב הן נראות יותר גדולות. הן גם מאוד אוהבות את כל הפילטרים האלה שמעניקים להן מראה יותר בובתי. חלקן אומרות לי: 'אני רוצה שתדגישי לי את הגבות, שתעשי לי אותן גבוהות כמו בפילטר, ושתעשי לי את העור יותר חלק'.
"יש עוד קטע עם תרבות הסלפי", היא מוסיפה. "בחורות גדולות שמצלמות את עצמן מלמעלה, בזוויות מסוימות, פתאום נראות רזות עם טליה (חיטוב בצורת בקבוק; ל"ש) מטורפת. הן בעצם מצלמות את עצמן בזוויות לא הגיוניות כשהרגליים שלהן יוצאות דקיקות והבטן שלהן חטובה, ואז הן אומרות לי: 'תשאבי מה שצריך, תסדרי מה שצריך, ככה אני אוהבת'. עכשיו תכל'ס, הפרופורציות שהן מסתכלות דרכן על עצמן לעולם לא ייצאו ככה. אותה אישה שמגישה לי תמונת סלפי גוף שצולמה בזווית כזאת לעולם לא תוכל להגיע למראה הזה, גם אם אני ממש אשאב אותה".
איך את מגיבה במקרים כאלו?
"כל עוד הבקשות שלהן הן בגבול האסתטי, אני יכולה לזרום עם זה", אומרת ישראלי. "היום יש לנו יכולת לשפר ולעזור בדברים שבעבר לא יכולנו לעזור בהם. עם זאת, אני גם תמיד מסבירה למטופלת מה היא יכולה לקבל ומה היא לא יכולה לקבל. אני מסבירה לה שאני לוקחת על עצמי לשפר אותה, אבל גם לא להגזים, כי אני אישית מאוד מאמינה בטבעיות. לא פעם נוצרים חילוקי דעות כי היא רוצה להגיע לתוצאה הרבה יותר מוקצנת ממה שאני יכולה לספק לה. במקרים כאלה, אם אנחנו לא מוצאות את האמצע, אני מסבירה לה שאנחנו כנראה לא מתאימות זו לזו".
40% עלייה בביקוש לניתוחי אף
לפעמים תמונת סלפי אינה מציגה את המראה המשופר שאנחנו שואפים להגיע אליו, אלא מהווה הוכחה ניצחת לפגם האיום והנורא שמכער את פנינו והגיע הזמן שניפטר ממנו. "בשנה האחרונה שמתי לב שהמון נערים ונערות מגיעים אליי עם תלונה חוזרת על כך שהאף שלהם נראה גדול מדי בסלפי. זה משהו שהוא מאוד טיפוסי היום", אומר ד"ר אורי שולמן, מומחה בכירורגיה פלסטית וחבר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. "הם מצלמים סלפי ממרחק יחסית קצר, ואז הם מסתכלים על עצמם והאף שלהם נראה להם לא פרופורציונלי. הם שוכחים שסלפי הוא כמו האפקט של עין הדג - הוא מבליט את האף, שנראה פתאום גדול יותר לעומת שאר הפנים, שנראים קטנים יותר, אבל זה שקר", הוא מבהיר. "זה לא באמת מה שקורה במציאות".
איך אתה מאמת אותם עם המציאות שמחוץ לסטורי?
"הם צריכים לעבור התפכחות מסוימת וצריך להסביר להם שאם המראה של האף שלהם בסלפי הוא מה שמנחה אותם, אז כנראה שגם אחרי הניתוח הם לא יהיו מסופקים מהתוצאה, כי אנחנו לא מנתחים לפי איך שהאף שלנו נראה בצילום או בסלפי וזה ממש לא משקף את המציאות. אני גם אומר להם שצריך לצלם אותם לפחות ממרחק של מטר־מטר וחצי כדי לבחון דברים בפרופורציות האמיתיות ושסלפי הוא ממש לא הסיבה לעשות התערבות ניתוחית.
"באופן כללי, הסיבה שבגללה אדם יחליט לעבור ניתוח אף צריכה להיות הרבה יותר רצינית", מוסיף ד"ר שולמן. "לכן, אחת השאלות הראשונות שאני שואל את המטופל או המטופלת היא כמה זמן הם חושבים על הניתוח הזה. חשוב לי להיזהר מגחמות כי גחמות הן פתח לצרות. חשוב לי גם להבהיר למטופלים שניתוח אף, אף על פי שסיכויי ההצלחה שלו גבוהים מאוד, הוא עדיין התערבות בלתי הפיכה. מדובר בשינוי מהותי של המראה שלך. ברגע שאתה עושה ניתוח אף, אתה משנה לגמרי את הפרופורציות של הפנים ואת הדומיננטיות של האף. הכל משתנה. אמנם לטובה, אבל משתנה. לכן סלפי גחמות הוא ממש לא סיבה לניתוח, ואם אני מגלה פרצות, אז אני די סוגר את העניין ומשלח אותם ככה שיחשבו על זה עוד תקופה ושייקחו את הזמן.
"לעומת זאת", הוא מסייג, "אם מישהי מגיעה אליי ויש לה בסלפי אף גדול ובולט והיא לא אוהבת את עצמה, ואני מסתכל עליה ורואה שמבחינת היכולות שלי באמת אפשר לשפר את מראה האף שלה, אז אני עורך לה הדמיה שאכן משקפת את המציאות, ואז גם אפשר לקדם את עניין הניתוח. בכל מקרה, אני מסביר שאי אפשר להתחייב שבסלפי שהיא תצלם אחרי הניתוח, התמונה אכן תיראה יותר טוב".
ד"ר שולמן לא סתם התמקד בניתוחי האף בהשראת תמונות הסלפי. מנתוני האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית בהסתדרות הרפואית עולה כי עידן הרשתות החברתיות ותופעת צילומי הסלפי יצרו בשנים האחרונות עלייה בביקוש לניתוחי אף, שמגיעה לכ־40 אחוז בקרב צעירות וצעירים בישראל.
"הרבה פעמים בחורות וגם בחורים מצלמים סלפי שבמהלכו הם מורידים את הראש או מצלמים את עצמם בזווית אלכסונית ולא טבעית, ואז הם מזהים בעצמם פתאום כל מיני פאקים באף או בשפה ורואים א־סימטריה בפנים, ואז הם רצים אליי לקליניקה ואומרים לי: 'אבל רואים את זה בסלפי'", אומר ד"ר אורן ויסמן, מומחה לכירורגיה פלסטית. "במקרים כאלו יש לי תשובה עבורן - אני אומר להן שהן המטופלות שלי ולא הסלפי שלהן, ושהאינטרס שלי הוא טובתן ולא טובת הסלפי. אנשים נוטים לשכוח שלכל ניתוח יש מחיר - בכסף, החלמה ותופעות לוואי, ושלכל ניתוח יש סיכוי להסתבך, ואני, כרופא, צריך לשקול האם הבעיה חמורה מספיק כדי שיהיה שווה לנתח אותה.
"תכלס, אני לא רובוט, מבהיר ד"ר וייסמן, חבר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית . "אני עושה רק מה שאני מרגיש איתו בנוח ורואה לנכון לעשותו. אבל האמת היא שהתפקיד שלי כמנתח פלסטי הוא לשפר את החיים של האנשים. זה נשמע קלישאתי, אבל אני תמיד מחפש לבדוק האם זה סתם איזה ג'וק שנתקע למטופל בראש, או שאני באמת מסוגל עכשיו לשדרג את החיים שלו. אם השיקולים הם יותר חיצוניים או שאני לא בטוח שהבן אדם באמת רוצה את זה ואולי זה סתם טרנד חולף, אני לרוב אוריד אותו מזה".
אילו ניתוחים לדעתך כן יכולים לשפר את מראה הסלפי ובאמת לשפר את חייהם של האנשים שעושים אותם?
"יש שלושה ניתוחים שאני עושה שיכולים לשפר מאוד את מראה הסלפי: הניתוח הראשון הוא ניתוח של הרמת שפה. מה זה אומר? עם הגיל, השפה העליונה שלנו מתארכת והיא מכסה את השיניים העליונות וזה בא במקביל לכך שהשפה התחתונה מתרופפת וחושפת שיניים תחתונות. אף אחד לא יודע להגדיר למה, אבל זה יוצר מראה זקן וזה ניתוח מאוד פשוט שבו אני מקצר את השפה עם צלקת שמסתתרת ממש על קו האף. זה מרענן וזה סוג של צ'יט ניתוחי. אני מוסיף את זה הרבה לניתוחי פייס־ליפט למשל או לניתוחי עפעפיים. זה משהו קטן שמטופלות מאוד אוהבות והוא ממש משפר את הסלפי.
"ניתוח שני שאני עושה בשפה הוא שיוף של מה שמכונה 'ברקוד', שאלו הם הקמטוטים שמופיעים עם הגיל או העישון בשפה העליונה של האישה. קמטוטי הברקוד האלה ידועים לשמצה ומאוד קשה לטפל בהם. אז אני לוקח נייר שיוף סטרילי, שהוא נייר שיוף ניתוחי, ומשייף את השפה ברמה שהיא נראית כאילו משכו אותה על הצד. זה גורם לעור להתחדש. זה לא מעלים את הקמטים הכי עמוקים, אבל את קמטי הביניים זה מעלים וכך גם את הקמטים הקטנים, וזה מצוין לסלפי.
"ניתוח אחרון שאני עושה המון שקשור בתרבות הסלפי הוא שחרור של גושי סיליקון ממטופלות שהתפתו להזריק לעצמן חומרי מילוי קבועים. בניתוח אנחנו מחליקים את השפה ומסירים את הגושים כדי שהחיוך והשפתיים ייראו טוב יותר.
"אבל אלו מקרים ספציפיים מאוד", אומר ויסמן. "בסופו של דבר, לכולנו יש פאקים ואנחנו לומדים לחיות איתם. להפך, הרווחנו אותם. גדלנו בשנים, נהיינו חכמים יותר, הגוף שלנו כבר לא נראה כמו שהוא נראה כשהיינו צעירים, אבל זה בסדר. שווה לעשות רק מה שממש, אבל ממש מפריע לך, ברמה שזה מפריע לך מספיק שאתה מוכן להוציא את הכסף, מוכן לספוג את ההחלמה, סיבוכים, צלקת או כל תופעת לוואי אחרת, או להסתכן בלפתח תלות בטיפול שאתה הולך לעשות. רק אז תעשה את זה".
אין ניתוח פלסטי למוח
דודי טל בן ה־40 הוא דוגמה לגבר שהחליט שהוא מוכן להסתכן בסיבוכים וצלקות ולאפשר לעצמו את זמן ההחלמה כדי להיראות טוב יותר בתמונות הסלפי ובכלל. הכל התחיל כשנגמל מסוכר וגלוטן. הגמילה עזרה לו לרדת 41 ק"ג ב־11 חודשים, ובעקבות הירידה הדרמטית במשקל הוא החל לגלות יותר ויותר מקומות בגופו הדורשים שיפורים נוספים. במהלך שמונה השנים האחרונות הוא עשה עיצוב קו לסת, בוטוקס להרמת הלחיים, חוטים בצוואר, חומצה היאלורונית, מילוי סנטר ושאיבת שומן.
כשאני שואלת אותו אם הוא אוהב את עצמו היום יותר, הוא משיב בכנות: "אני לא יודע לענות לך. יש ימים שאתה מרוצה יותר ויש ימים שאתה מרוצה פחות. אין ספק שאני נראה היום הרבה יותר טוב מאיך שנראיתי לפני הניתוחים. אני גורף מחמאות ונורא כיף לשמוע את זה. בוודאי שאין בי שום חרטות על כל הניתוחים שעברתי. בדיוק ההפך. הייתי עושה את אותם הדברים גם היום, אולי עם קצת יותר מחשבה ועם ללמוד יותר על הנושא. היו ניתוחים שניגשתי אליהם בלי לדעת כל כך מה אני הולך לעשות, רק ידעתי שזה מה שאני צריך לעשות וזהו. אולי היום הייתי קורא על זה יותר".
עד כמה לתרבות הסלפי יש השפעה על הרצון שלך בניתוחים?
"אין ספק שלרשתות החברתיות יש משקל רב בדברים האלה, בעיקר בגלל הפידבקים שאתה מקבל. לדעתי יש הרבה משקל ללייקים ולתגובות. מי שאומר לך אחרת – משקר.".
אתה מתכנן ניתוחים נוספים?
"אני תמיד חושב שיש עוד מקום לשיפור".
"אני מצפה מכל רופא סביר שיראה את המכלול של הבן אדם ולא ייקח רק את החלק האישי של 'ניתחתי, שלום וביי', אלא שיבדוק קודם לכן האם יש צורך בכלל בניתוח", אומר ד"ר צביקה קירש, יושב ראש איגוד הפסיכיאטרים של סניף חיפה צפון. לדבריו, חלק מהמטופלים שמבקשים לעבור ניתוח פלסטי ואסתטי סובלים מתופעה שנקראת "הפרעת גוף דיסמורפית", ועל כן אינם באמת זקוקים לכל התערבות ניתוחית.
"זהו סוג של הפרעה אובססיבית־קומפולסיבית שקיימת בין אחוז לשניים באוכלוסייה, ואגב היא שווה בין גברים לנשים, למרות שנוטים להניח שנשים סובלות ממנה יותר", הוא מסביר. "ההפרעה גורמת לעיוות בדימוי הגופני. זאת אומרת שהאדם בטוח שהוא מכוער בפנים או באף או בשדיים. אישה כזאת יכולה לעמוד שעות מול המראה ולהגיד: 'האף שלי ארוך מדי', או 'החזה שלי קטן מדי', למרות שאם היא תשאל או תתייעץ עם מכריה, הם יגידו לה שהמצב אינו כזה. זאת הפרעה קיימת וזה סוג של OCD. נצפה מהרופא הפלסטיקאי / המנתח לעלות על זה. לא סתם שבועת הרופא היא 'אל תזיק'".
איך אוכל לזהות אם המוטיבציה שלי לניתוח אינה מגיעה מהמקום הבריא?
"צריך לבדוק מתי האדם הולך לעבור ניתוח. אם הוא הולך לעשות את זה כי החברים שלו עברו ניתוח, ואז את רואה שהמקור הוא לחץ חברתי, הוא צריך לשאול את עצמו: האם אני רוצה לעבור ניתוח כי כרגע אני בסוג של משבר? למשל, נפרדתי או התגרשתי, או שאני חוששת שיעזבו אותי ולכן אני מנתחת את עצמי? כי ניתוחים שנובעים מהסיבות האלה מביאים את המנותחים להחלים מהניתוח, ואז לשאול את עצמם: 'איך זה שאני עדיין חרדתית ועצובה אחרי שאני לכאורה כל כך יפה?'. זאת אומרת שלא השתנה שום דבר אצלם.
"וזה עוד לפני שדיברתי על סכנה אחרת – התמכרות. אנשים מתמכרים לדברים האלה, וזה בסופו של דבר לא באמת הופך אותם למאושרים יותר, כי הראש הוא אותו ראש. האדם ניתח את האף, הוא לא עשה ניתוח פלסטי למוח".
