יאיר חלבלי היה צוללן נלהב, בעל שני כוכבי צלילה, שצלל בכל הזדמנות. לכן, כשלקראת גיוסו של אחד מחבריו החליטו השניים לעשות גיחה לאילת כדי לצלול, לא היה בכך עניין יוצא דופן. אלא שהפעם, יאיר לא חזר בשלום ליבשה.
"בטיול הזה הם יצאו לצלילה חופשית, בלי בלוני חמצן, שמסתמכת על יכולת הגוף להחזיק אוויר בריאות", מספרת עמית (22) חלבלי, אחותו הבכורה. "הם ירדו לאילת ביום רביעי בלילה של 6 במרץ 2019, עשו כמה צלילות והיו אמורים לחזור בשישי, יומיים אחרי. לפני החזרה, יאיר החליט לצאת לצלילה אחרונה, באזור שבו, בעומק 25 מטר, יש סטי"ל, והוא התכוון להגיע אליו. החבר שלו קרא ספר על החוף.
"אף אחד לא יודע מה קרה שם. ככל הנראה הוא התעלף מתחת למים. במקרה נמצאה באזור קבוצה של צוללנים מתלמדים והמדריך שלהם ראה דמות של אדם שוכבת על הסטי"ל. הוא צלל, העלה אותו למעלה מחוסר הכרה, עשה לו החיאה והצליח קצת להנשים אותו. הוא הועבר מונשם ומורדם לבית החולים 'יוספטל'. משם, כשמצבו התייצב, הוטס לסורוקה בבאר־שבע".
שלושת ילדי משפחת חלבלי, עמית, יאיר ז"ל וניסאי (15) גדלו ברמת־גן על ערכי נתינה, ראיית הטוב ואהבת הזולת. אביהם רמי (50) הוא אב בית בבית הספר האנתרופוסופי "זומר". האם, שרי (49) הייתה הידרותרפיסטית בעברה, והפסיקה לעבוד מאז שחלתה בפיברומיאלגיה.
"כשיאיר טופל בחדר מיון, במחלקת טראומה ובטיפול נמרץ, העובדת הסוציאלית והרופאים לא הסתירו שהמצב לא פשוט. ישבנו בחוץ ושוחחנו", משחזרת עמית. "הבנו שהפגיעה קשה, אבל הוא היה בן אדם כזה חזק, אופטימי, בריא פיזית עם ריאות מפותחות וחיבור לטבע, מין שורד נצחי, נופל וקם על הרגליים. דיברנו על איך נעזור לו בשיקום, איך נתמוך בו. בחיים לא העלינו על דעתנו שזה ייגמר במוות. אבל בשבת כבר דיברו איתנו על כך שהפגיעה במוח קשה מאוד".
ידעתם מה זה אומר?
"אמא שלי מבינה מאוד במושגים רפואיים. ברגע שהראו לה את צילום המוח שלו, היא אמרה: 'זהו, אני יודעת שהוא הלך!' הצוות גילה הבנה גדולה. נתנו לנו להיכנס אליו יותר ממה שמותר בדרך כלל. למחרת אמרו שרוצים בדיקה מוחית ואחריה הודיע לנו רופא בכיר שיש מוות מוחי. ישבנו בחדר קטן ליד טיפול נמרץ, ומתאמת ההשתלות שהייתה איתנו אמרה: 'זה הרגע שלכם להחליט, אם ללכת לתהליך של קבורה רגילה או לתרום את האיברים'".
מה הרגשתם?
"זה הרגע הכי קשה בחיים, אבל תרומת האיברים הייתה הדבר הראשון שעלה בינינו. הסכמנו בינינו שתרומה היא הדבר הכי נכון לעשות. יאיר היה כל כך טוב ואכפתי, ותרומת איבריו זו תמצית הטוב שאפשר להוציא מהכאב הנורא הזה. אמא קצת היססה, שאלה את החברים שישבו איתנו אם יאיר אמר את עמדתו בנושא, אבל הם לא ידעו. החלטנו די מהר שהאיברים שלו הולכים להציל חיים. נפרדנו ממנו ואז לקחו אותו לחדר ניתוח, כדי להוציא מגופו לבלב, כליה, שתי ריאות, כבד, רשתית, קרנית ולב. יום למחרת נערכה ההלוויה".
שאלתם למי האיברים מיועדים?
"בבוקר למחרת הודיעו לנו ממרכז ההשתלות שריאה שלו הושתלה בגופה של נחמה ריבלין. לאורך היום הודיעו שמות של מושתלים נוספים. בעלה של מושתלת הלבלב הגיע לשבעה. ביום ההלוויה הנשיא התקשר, השתתף בצערנו והודה לנו. הייתה שיחה קצרה ומרגשת".
מה עשתה לכם הידיעה שהריאה של יאיר הושתלה בנחמה ריבלין?
"היינו כל כך בתוך הכאב שלנו, שלא באמת עצרנו לחשוב על כך. כל נפש היא עולם ומלואו. אבל בהמשך נכנסתי לאינטרנט כדי להכיר את נחמה יותר לעומק".
ומה הרגשתם כשהיא נפטרה?
"היינו עצובים, כמובן, אבל מבחינתי יאיר לא נפטר בשנית. גם כשאנחנו בקשר היום עם אילנה, מושתלת הריאה השנייה ואמל (27), מושתלת הלב, אני נרגשת ושמחה לראות אותן נושמות לרווחה ולדעת שמשהו ביאיר קיים בהן. אבל, מבחינתי, הוא כבר לא כאן. אח שלי כבר לא בחיים. אין לי איך לייפות את זה".
יש מסר שהיית רוצה להעביר?
"הרגע שבו נודע לך שיקיר שלך נפטר, זה רגע של נקודת מפנה בחיים. הקרקע נשמטת מתחת הרגליים. אבל הידיעה שמשהו ממנו נתן חיים והציל חיי אחרים, יש בזה נחמה, כי כשאדם אחד מקבל איבר להשתלה וחוזר לחיים, כל המשפחה שלו קיבלה חיים חדשים".
