זמן קצר לאחר לידת בתה הצעירה התבשרה ענבל ליבוביץ' שהיא חולה במחלה אוטואימונית שתלווה אותה בהמשך חייה. היא סירבה לראות את עצמה כחולה כרונית, מה שהוציא אותה למסע חיפוש שנהפך למסע משנה חיים. לאחר שהבריאה, התחילה ללוות גם אחרים. "תהליך הריפוי נעשה באמצעות מילים", היא אומרת. "שימוש במילים משנה תודעה, ודרכה משתנה גם המציאות. רובנו מדברים בהיסח הדעת, אבל אם נשמור על תשומת לב ונדבר בשיקול דעת, כל העולם שלנו יכול להשתנות".
מי את?
"ענבל, בת 44, נשואה לשוקי ואמא של איתמר (11) ונגה (שבע), גרה ביישוב הקהילתי שמשית שבגליל התחתון".
ומה את עושה?
"אני בעלת Be true self – קליניקה לתהליכי ריפוי רגשיים, מנטליים ופיזיים. בעבר הייתי מטפלת מומחית להתנהגויות בעלי חיים. אני גם מופיעה עם ההרצאות 'מילים ונפלאות' ו'להירפא זה פשוט', שבהן אני מביאה את הסיפור האישי שלי ונותנת כלים לריפוי עצמי".
שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?
"נולדתי וגדלתי בטבריה, בת אמצעית במשפחה של שלושה ילדים. הוריי, גילה ורפי, הם ילידי העיר, ושניהם למדו בבית הספר החקלאי הכפר הירוק בגלל אהבתם לבעלי חיים. לאחר התיכון שבו לטבריה ובנו בה את ביתם. אבא היה חשמלאי רכב, ואמא עקרת בית: היא הייתה מקבלת את פנינו בכל צהריים כששבנו מבית הספר, הקדישה לנו זמן, אבל גם לקחה קורסים להעשרה ולהתפתחות אישית. הבית היה חם ופתוח: המון חברים מטבריה היו מגיעים אלינו, וגם אורחים שהגיעו לנופש בכנרת. אני הייתי ילדה ביישנית ומופנמת. תמיד היו לי חברות, אבל התקשורת עם אנשים שלא הכרתי הייתה קשה לי. בתוך המולת הבית מצאתי את עצמי מתבוננת מהצד ולומדת המון על בני אדם. מגיל צעיר זיהיתי שאנשים מדברים, אבל רק לעיתים רחוקות הם מביעים באמת את כוונתם. הבנתי גם שניתן לבחור דרכים שונות לפעולה בתוך כל סיטואציה.
"בזכות הוריי תמיד היו לנו בעלי חיים בבית: כלבים, חתולים, תוכים, צבים וברווזים. אני פרחתי בסביבתם: היה לי נעים איתם, כי הם הביעו בבירור את כוונתם. לעיתים היו מגיעים אלינו לחצר בעלי חיים חולים שהיה צריך לטפל בהם, ואמא שלי מספרת שמשהו בחיבור האנרגטי שלי איתם סייע להחלמתם המהירה. צמוד אליי היה ג'ודי – כלב כנעני שליווה אותי מיום היוולדי והלך איתי לכל מקום, כמו שומר ראש. כשהייתי בת 11, הוא מת באופן פתאומי מהכשת נחש, וזו הייתה פרידה קשה וכואבת מאוד".
אחרי שירות צבאי כמש"קית חינוך בחיל האוויר יצאה לטיול במזרח הרחוק. "היה לי חשוב להכיר את העולם", אומרת ליבוביץ'. "הייתי מטיילת, חוזרת לארץ כדי לעבוד קצת, ויוצאת שוב, גם למקומות שרק נפתחו אז בפני מטיילים ישראלים: וייטנאם, בורמה, לאוס ועוד". אחרי שנתיים של טיולים החליטה ללמוד על התנהגות של בעלי חיים. "בהיעדר תוכנית לימודים מתאימה בארץ, התחלתי ב-1999 ללמוד במורפארק קולג' בקליפורניה", היא אומרת. "כבר בתקופת הלימודים התחלתי לעבוד במרכז להצלת בעלי חיים בסיכון, ביניהם כאלה שעברו התעללות והשתתפו במופעי קרקס. טיפלתי באריות, בפילים, בקופים ובדובים, והתפקיד שלי היה להבין את הצורך הרגשי של כל חיה ולתווך בינה לבין המטפלים הקבועים. במהלך השנים בארצות הברית הכרתי דרך חברים משותפים את שוקי, קיבוצניק ממבוא חמה, ונעשינו זוג. כשהתחלנו לדבר על מיסוד הקשר, הבנו שאת הילדים שלנו נרצה לגדל בישראל. אחרי החזרה לארץ הקמתי קליניקה לטיפול בהתנהגויות של בעלי חיים ביתיים. בהמשך לימדתי בכיתות למחוננים על אינטליגנציה בעולם החי, וגם הרציתי בנושא זה בפני מבוגרים.
"ב-2008 נולד בננו הבכור, איתמר, ולאחר ארבע שנים הצטרפה למשפחה הבת הצעירה, נגה. כבר במהלך חופשת הלידה התחלתי להרגיש לא טוב: הייתי עייפה מאוד, מבולבלת, עם זיכרון משובש ותת-פעילות של בלוטת התריס. בדיקות חוזרות ונשנות הביאו לבסוף לאבחנה שמדובר בהשימוטו – מחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את עצמו. הטיפול המקובל הוא נטילת כדורים לטיפול בבלוטת התריס, ונאמר לי שאי אפשר להירפא מהמחלה לגמרי. ההגדרה שלי כחולה, והצורך ליטול תרופות בקביעות, לא התיישבו לי עם מה שהכרתי מעצמי. לא הסכמתי לקחת כדורים מדי יום כל חיי, ויצאתי למסע לחיפוש אלטרנטיבה. ניסיתי את כל מה שהיה לרפואה האלטרנטיבית להציע: ניקוי רעלים, יוגה, דיקור סיני, תזונה מיוחדת. זה הביא להקלה מסוימת, אבל לא פתר את הבעיה בשלמותה.
"המשכתי לחפש, עד שיום אחד נתקלתי בספר 'הביולוגיה של האמונה' של ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג מומחה לאפיגנטיקה. לטענתו, לא הגנים שלנו קובעים מי נהיה, איך נחיה, במה נחלה וממה נמות, אלא אנחנו שולטים בגנים, ויש לנו יכולת להפעיל אותם לטובתנו בעזרת שינוי אמונה: כשמשנים את האמונות, מתאפשרים שינויים מנטליים ורגשיים, וכפועל יוצא, גם שינויים פיזיים. הבנתי שעליי ללמוד את השיטה המומלצת על ידו כדי להבין מהי האמונה שמגבילה אותי ושהביאה אותי למציאות פיזית של מחלה. כשהבנתי שאין בארץ מישהו שיכול להנחות אותי, נסעתי ללונדון כדי ללמוד כל מה שניתן על ריפוי עצמי. הפעלתי על עצמי את שיטת הריפוי הזו, והתוצאות לא איחרו לבוא. כעבור כמה חודשים חזרתי להרגיש טוב, כמו לפני המחלה. זאת הייתה הפתעה: הרי ממחלה אוטואימונית לא נרפאים – אבל בדיקות הדם שלי אישרו שאני אכן בריאה. אחרי שסיפרתי על מה שעברתי לבני משפחה, לחברים ולמכרים, התחלתי לטפל גם בהם. שמי עבר מפה לאוזן בין אנשים, ובהדרגה עברתי מעבודה עם בעלי חיים לטיפול באנשים".
מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לענבל של היום?
"מגיל צעיר התבוננתי באנשים והבנתי שלכל בעיה יש פתרונות אפשריים רבים. היום אני מלווה אנשים מכל העולם ועוזרת להם להבין מה מפריע להם: מה מסתיר להם את תמונת החיים הרצויה להם ואת היעדים שהם מבקשים להשיג; מה לוכד אותם בדפוסי חיים בעייתיים. ברגע שאנחנו מזהים את הדפוסים הללו ומשנים אמונות ומחשבות, אנחנו מאפשרים למערכת ההפעלה הכי מהירה בגוף שלנו – התת-מודע – לעבור מעין תכנות מחדש ולהתחיל לעבוד לטובתנו. בעזרת טיפול קצר וממוקד אנחנו מגיעים לתוצאות שביקשנו, ואף מעבר להן".
מסר לאומה?
"מערכת היחסים הכי חשובה שלנו בחיים היא עם עצמנו. כל היתר הוא השתקפות של המערכת הזו. ולכן, כשעוברים דרכה בצורה אחראית ומדויקת, השמיים הם הגבול. בטעות אנחנו חושבים שתהליכי שינוי דורשים מאמץ; למעשה, כל שדרוש לנו זה אומץ להביט פנימה, לתוכנו. היכולות של המין האנושי הן הרבה יותר גבוהות ועוצמתיות ממה שנדמה לנו, ויש לנו יכולת להשיג תוצאות מהירות ומשנות חיים".
באמצע החיים הוא פתאום לא היה מסוגל לפתע לבצע פעולות פשוטות. הקליקו על התמונה:
>> לבלוג של נגה כפי שהוא מופיע באתר שלה
