מי שעוקב אחרי "האח הגדול" (העונה החדשה תעלה ב־1.1 ברשת 13) ודאי זוכר שבמרץ 2018 עזבה ויצמן את תפקידה כטייסת המשנה של גיא פינס, אחרי שהוצע לה להנחות את תוכנית הפריים טיים לצד עפר שכטר ואסי ישראלוף. כשנגמרה העונה הוחלט ברשת לוותר על שירותיהם של שכטר וישראלוף, להשאיר אותה ולשבץ לצדה את המנחה המנוסה גיא זו־ארץ. היא וזו־ארץ הנחו יחד את עונת ה־VIP כשכבר הייתה בהיריון מתקדם. למרות הבטן התופחת ויצמן המשיכה להנחות את התוכנית (על עקבים!) שלוש פעמים בשבוע, עד שבשבוע 39 וקצת, שש שעות בלבד אחרי שסיימה להנחות את אחד השידורים האחרונים לפני הגמר, הובהלה לחדר הלידה וילדה את בתה השנייה. לפני שיצאה לבית החולים הצהירה שבכוונתה להתאושש במהרה ולשוב לשדר את הגמר שהיה צפוי להתקיים שבועיים אחר כך, אבל לא חזרה.
אז מה קרה?
"סבלתי מסיבוך אחרי הלידה, אבל חשוב לי להדגיש שהקושי הגדול נבע יותר מהחוויה הנפשית שלי. כן, היה סיבוך, אבל זו לא הייתה טרגדיה. בסך הכל ילדתי ילדה בריאה וגם אני בסופו של דבר אחלה. הכל טוב".
"בגדול מה שקרה זה שהלחצתי את עצמי מאוד. מהרגע שהבנתי שאצטרך להנחות את עונת ה־VIP כשאני בהיריון מתקדם, אמרתי לעצמי: 'לירון, זה מה שהולך לקרות: את מנחה עד חודש תשיעי. את נראית אש עד חודש תשיעי. כולם מדברים על זה שאת נראית אש בחודש תשיעי. את יולדת ואת חוזרת'. זה הסיפור שסיפרתי לעצמי. שיהיה ברור: ההפקה לא לחצה עליי לרגע להנחות. אלו היו רק הציפיות שאני הצבתי לעצמי. כולם מסביבי אמרו לי: 'בלידה אי־אפשר לתכנן'. אבל אני אמרתי: 'אחרים לא יכולים לתכנן. אני כן'. הייתי פנאטית".
ואז?
"יש לי בעיה ברחם שבגללה הומלץ לי ללדת בניתוח קיסרי. ילדתי ככה את קרני (בתה הבכורה בת החמש, י"מ) וידעתי שאצטרך ללדת ככה גם את אמי. בגלל שכבר היה לי ניסיון, הייתי בטוחה שאני יודעת כמה זמן דרוש להתאוששות. לא הבאתי בחשבון שכל לידה יכולה להיות אחרת. הניתוח עצמו היה מדהים. הייתי ערה לגמרי, שמו לי וילון שקוף, ראיתי אותה כשהוציאו אותה ושמו אותה עליי. הכל זרם. ואז החלו להופיע אותות אזהרה".
איזה?
"מהרגע שקצת התאוששתי, ברמה של שעתיים אחרי הניתוח, כל הזמן אמרתי לעצמי בראש: 'עוד עשרה ימים את חייבת להגיע לחזרות'. בארבע לפנות בוקר, כעשר שעות אחרי שילדתי ועוד אסור היה לי לקום מהמיטה, היה לי פיפי. סמיט (בעלה אורי סמיט, י"מ) ישן איתי בחדר, אבל לא רציתי להעיר אותו. רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה, שאני כבר במסלול המהיר להתאוששות. אז שמתי לי באוזניות את השיר I’m a Survivor כדי להכניס את עצמי למוד. אני אומרת לך, הייתי מטורפת, וקמתי לשירותים. שם איבדתי את ההכרה".
"הדבר הבא שאני זוכרת הוא שאני שוכבת על המיטה, פותחת את העיניים ורואה כמה אחיות סביבי. שאלתי 'מה קרה?' והן אמרו לי: 'התעלפת. אסור לך לרדת מהמיטה לבד'. באותו רגע הסתכלתי על סמיטי ואמרתי לו: 'ממי, זה לא אמור ללכת ככה. אני עוד עשרה ימים על הבמה. זה לא הגיוני שזה קורה'. סמיט הסתכל עליי ואמר: 'תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב. אם אני שומע עוד מילה אחת על 'האח הגדול' אני יוצא מהחדר. תפסיקי כבר לדבר על זה. את מסכנת את עצמך, את מסכנת אותנו'. אמרתי לו: 'אין בעיה, אתה צודק'. רק שממש לא התכוונתי לזה. עדיין הייתי חדורת מטרה ושיגעתי במקביל את ההפקה. בזמן הזה גם הינקתי, התכרבלתי והייתי מאושרת עם אמי, אבל הראש שלי כל הזמן היה עסוק בעבודה. אחרי שבוע, כשכבר הייתי בבית, קלטתי שמשהו בהתאוששות לא מתקדם כשורה. מהניסיון שלי עם קרני ידעתי שהכאבים אמורים לדעוך, ואני עדיין סבלתי מכאבי תופת, לא יכולתי לקום בלי עזרה, ואם לא הייתי שותה חצי בקבוק אופטלגין, לא הייתי שורדת. דיברתי עם הרופא שלי, הוא אמר שזה נשמע חריג ושאלך למיון. הגעתי, לקחו לי מדדים וגילו שיש לי זיהום".
אוי ואבוי.
"שתביני, גם אז אמרתי לעצמי: 'אוקיי, ייתנו לי אנטיביוטיקה, אני ארגיש יותר טוב ואחזור להנחות את הגמר'. סירבתי להרפות. בבית החולים לא הצליחו לאתר את מקור הזיהום ואשפזו אותי. עשו לי ים של בדיקות. ביום השלישי לאשפוז היו איתי אבא שלי ויעל גולדמן. בזמן שעשו לי אולטרסאונד בטן, יעל חיכתה עם אבא שלי בחוץ ואמרה לו: 'תראה את הבת המטורפת שלך. היא מסתובבת פה בבית החולים, היא לא יכולה לזוז בלי כיסא גלגלים, אבל עדיין בטוחה שעוד ארבעה ימים היא מנחה את הגמר של
'האח הגדול'. ואז מה אבא שלי אומר לה?"
מה?
"'מה זאת אומרת? ברור שהיא תנחה את הגמר'. את מבינה? זה מסביר הכל. זאת מהות הבית שגדלתי בו. אני יוצאת מהבדיקה, יעל מובילה אותי בכיסא גלגלים ואומרת: 'את גדלת במשפחה של מטורפים ואני הולכת להכניס לך עכשיו קצת שכל'. היא נכנסה איתי לחדר, קילחה אותי - שזה אולי נשמע סקסי, אבל ממש לא היה סקסי – ואמרה: 'את כנראה לא מבינה את הסיטואציה. את עשרה ימים אחרי לידה ואת מאושפזת עכשיו עם זיהום. את מקבלת שלוש מנות של אנטיביוטיקה כל שלוש שעות. תשכחי מהגמר. את מתקשרת היום להפקה ואומרת שאת לא מגיעה'. ואז היא גם אמרה לי משהו שבדיעבד היה מאוד נכון. היא אמרה: 'את לא תחלימי אם כל הזמן תהיי בטירוף הזה'. אז יום אחרי עשיתי טלפונים לכל מי שצריך והודעתי שאני מאושפזת, שכנראה יש אצלי זיהום ברחם, ושלא אוכל להגיע לגמר".
שחררת.
"הייתי רוצה להגיד שכן, אבל זה יהיה שקר. אני חושבת ששחררתי באמת רק שבעה חודשים אחרי הלידה. מלבד הקרובים שלי אף אחד לא יודע שבזמן שהגמר שודר הייתי מאושפזת. צפיתי בו ממיטת בית החולים. יש לי הרבה חברות מהתעשייה שאמרו לי: 'את חייבת להעלות תמונה שלך מבית החולים לאינסטגרם. את חייבת להגיד שהתמוטטת'. אבל לא רציתי. היה לי חשוב להחזיק פאסון. חמישה שבועות אחרי הלידה כבר הייתי במשרד של יוסי ורשבסקי, מנכ"ל רשת 13, ואמרתי לו: 'מה קורה עם עבודה?', הוא אמר: 'מה קורה עם חופשת לידה?', אמרתי לו 'לא קורה'. לקח לי זמן להבין שעם כל הפמיניזם המבורך, אנחנו הנשים פשוט הוספנו לעצמנו עוד כמויות לא נורמליות של לחצים. אני לא שופטת נשים שחזרו מיד לעבודה אחרי הלידה. מי שרוצה ומסוגלת לעשות את זה - אחלה. אבל אני אומרת שאסור לנו לשפוט אף אחת. לא את זו שחזרה לעבוד אחרי שבוע ולא את זו שחזרה אחרי שנה. בעזרת השם, אם יהיה לי ילד שלישי, אני כבר יודעת שאחליט פשוט לא להחליט. ובעיקר אני אומרת שלידה היא חוויה עוצמתית ומטלטלת, ואחריה אסור לנו להיות עסוקות במתי נחזור לעבוד, במי תהיה המחליפה שלנו, אם היא תהיה טובה או לא ומה יהיה איתי".
- הראיון המלא עם לירון וייצמן מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
