פנים רבות לנס. יש מי שמייחסים אותו לסמכות שמימית, יש מי שהוא משמש להם מילה נרדפת למזל ויש הכופרים בו מכל וכל. הפרקטיקה הטיפולית לא נסמכת על נסים, אבל לאורך השנים הרבות שלי במרפאה נתקלתי בכמה מקרים, בהחלט ספורים, שיכולים להתכנס תחת הכותרת "דֶאוס אקס מָכינָה" - פתרון בלתי צפוי, שמביא איתו באחת את הישועה המיוחלת. אם תרצו, מין נס שכזה.
הנה סיפור על זוג בשנות ה־30 לחייהם. כשהם הגיעו אליי, היה לי ברור שהיא לגמרי מאסה בו. ואכן, מהשיחה איתם עלה כי הם שרויים במתח זוגי מתמשך, יחסי המין ביניהם שואפים לאפס ולה יש רתיעה חזקה מאוד ממנו. היא סלדה מכל מחווה שלו, בזה לחיזורים שלו, תיעבה את המגע שלו, שנאה את הקולות שהוא משמיע, נכנסה לקריז מהנחירות שלו. מכל הרשימה הזו היא הדגישה פעם אחר פעם את מגעו הגס והדוחה. "הוא לש אותי כאילו שאני כדור בצק", תיארה את תחושתה, "כאילו שאני גוש פלסטלינה".
שאלתי אותה אם לצד כל השלילה שהיא מייחסת לו, יש משהו שהוא בכל זאת עושה טוב. ביקשתי שתנסה להיזכר במחווה אחת שלו שהיא אוהבת. אחרי הרהור קל, היא נזכרה: "פעם הייתי מתה על איך שהוא חופף לי את השיער". התברר, ששלוש שנים לפני המפגש שלנו, האישה שברה יד והבעל נהג לחפוף את שערה. הוא עשה את זה בכזאת עדינות, שהזיכרון הזה נחרת בנפשה כחוויה מיטיבה ומענגת.
"ומאז לא חפפת לה?" שאלתי אותו במפגש נפרד. הגבר הדחוי ענה: "מה אני נראה לך, סַפָּר?" צחקתי וסיפרתי לו בדיחה ישנה, על אחת שמתאוננת בפני בעלה על שהברז במטבח מטפטף, והוא מגיב מהשרוול: "מה אני נראה לך, אינסטלטור?"; וכשהיא מדווחת לו על דלת הכניסה החורקת, הוא מגיב ב"מה אני נראה לך, מסגר?"; וכשהיא מציינת שהפלורסנט במטבח שבק חיים, הוא זוקף גבה ושואל "מה אני נראה לך, חשמלאי?"
אחרי שבוע הבעל מבחין שהברז כבר לא מטפטף, הדלת נסגרת כיאות והפלורסנט מפליא להאיר. "איך הכל הסתדר?" הוא שואל. האישה מסבירה: "היה פה שיפוצניק ותיקן". כשהוא מבקש לדעת כמה זה עלה, אשתו מרגיעה: "חינם. הוא אמר שבמקום תשלום או שאני אעשה איתו סקס או שאשיר לו שיר". הבעל הסקרן שואל: "אז מה שרת לו?" והאישה עונה: "מה אני נראית לך, זמרת?"
הבדיחה והמסר המקופל בה עשו את שלהם. למטופל שלי ירד האסימון וכבר באותו ערב הוא הזמין את אשתו לאמבטיה וביקש לחפוף לה שיער. מגע אצבעותיו הענוג הציף בה געגוע לימים טובים יותר, היא הסכימה לאפשר להן לטייל לעוד מקומות בגופה, ובתוקף הקרבה המחודשת נמחקה הסלידה שלה ממנו כמו ציור חול על שפת ים רוגש.
המחווה שלו הולידה הארה, ואחרי עוד מפגש במרפאה, הזוגיות שלהם קמה לתחייה וסללה להם דרך לחיים אחרים.
אז זה נס שקרה להם? גם להם ואולי גם לי, כי הפקתי ולמדתי משהו מהעניין. פתאום הזיכרון הזה שלה מהיד המגובסת והבעל שרוחץ אותה, פתאום הבדיחה הלעוסה ההיא שדחפה את הבעל ליזום מגע אהוב. לפעמים המטבע באמת מוטל מתחת לפנס ונותר רק להתכופף ולהרים אותו. והלקח לכולנו? צריך תמיד לפתוח חרך לנס, לאפשר לישן שכבר הוכיח את עצמו, להגיח שוב ולקחת אותנו אל החדש המבטיח. חג חנוכה שמח.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
