בגיל 27 עברה עו"ד גלית קרנר (47) תאונת דרכים. זו הייתה תאונה קלה. היא ישבה ליד מושב הנהג, בדרך לקנות נעליים, כשמכונית התנגשה מאחור ברכב שבו נסעה. היא לא ייחסה לאירוע יותר מדי משמעות, אבל בכל זאת הלכה להיבדק בבית החולים, שם עשו לה צילום רנטגן, קבעו שהיא סובלת מאודם במקום שבו הייתה החגורה ושחררו אותה הביתה. אבל בימים שלאחר מכן היא התחילה לסבול מכאבי גב חמורים, עם הקרנה לרגל. היא פנתה לאורתופד שאותו הכירה במסגרת עבודתה, והוא אבחן פריצת דיסק והמליץ לה לנוח בבית ולשכב בתנוחת עובר. האבחנה הזו נעשתה בלי לבצע בדיקת הדמיה.
לאחר כמה ימי מנוחה קרנר הרגישה שמצבה מחמיר, עד כדי כך שלא יכלה לעמוד על רגליה. היא הובהלה לבית החולים, ושם התגלה שהיא סובלת מפקקת דו צדדית, כשקרישי הדם הגיעו עד לכליות. במשך חודש וחצי היא הייתה מאושפזת בבית החולים, וכששוחררה לבסוף, נאלצה להשתמש בכיסא גלגלים. "טופלתי בצורה רשלנית והרופא אבחן אותי באופן שגוי", היא אומרת. "הוא פשוט פספס שהיה לי קריש דם ולא נתן לי טיפול נכון. התוצאה הייתה שהקריש המשיך להתפתח וכמעט איבדתי את החיים.
החשש הגדול שלי היה להישאר נכה בכיסא גלגלים. למרות זאת, החלטתי שאני לא מאפשרת לאירוע הזה להגדיר אותי ולהשתלט על חיי. שיקמתי את עצמי, ולאחר שנים שבהן התקשיתי בהליכה ותקופה ארוכה של טיפולים - חזרתי לעמוד על הרגליים".
לצד השיקום הפיזי, קרנר נאלצה לצאת למלחמה בחברת הביטוח, שלא הסכימה לשלם לה פיצויים. "הסכום שהם הציעו היה מגוחך – 16,000 שקל", היא מספרת. "הם טענו שאין קשר סיבתי בין הפקקת שממנה סבלתי לבין תאונת הדרכים שעברתי. כמובן שלא הסכמתי לכך ונאלצתי להגיש תביעה לבית המשפט".
בתביעות תאונות דרכים התובעים לא אמורים להגיש את התביעה עם חוות דעת מומחה, אלא בית המשפט, אם הוא משתכנע שיש הצדקה לכך, ממנה מומחה מטעמו. " מה שעשיתי היה חריג. כדי לשכנע את בית המשפט לעשות זאת, החלטתי להגיש את התביעה יחד עם חוות דעת של מומחה שתבהיר לשופט שאכן יש קשר סיבתי. ואכן, חוות הדעת הזו שכנעה את השופט והוא מינה מומחים מטעמו, ובסופו של דבר שילמו לי כמעט 1,400,000 שקל פיצויים".
מהאירוע הזה, היא אומרת, היא יצאה עם שלוש החלטות חשובות שמנתבות את דרכה עד היום: האחת - שלבחירה שלנו כמה מקום לתת לאירועים קשים שאנו עוברים בחיים יש השפעה עצומה על איכות החיים שלנו. ההחלטה המשמעותית השנייה הייתה בחיים המקצועיים שלה – להתמקד אך ורק ברשלנות רפואית. "לפני כן עסקתי בתחומים שקשורים לנזיקין. אבל בעשרים השנים שחלפו מאז האירוע אני מתמחה אך ורק ברשלנות רפואית", היא אומרת. "וכהשלמה לכך, בהתמודדות מול חברות הביטוח".
ההחלטה השלישית הייתה להיות עם אותה אש בעיניים עבור הלקוחות שלה כמו שהייתה עבור עצמה. "לכן אני מעורבת אישית בכל תיק שאני לוקחת לטיפול המשרד. למרות שלכל תיק יש צוות של שני עורכי דין נוספים ועובדים איתנו גם רופאים וחוקרים, אני תמיד מעורבת באופן אישי ואני באמת רואה בעבודה שלי ייעוד".
אבל קרנר אינה מסתפקת בייצוג המשפטי ללקוחותיה, וכשהיא מזהה בעיה שהיא תופעה, היא לוקחת אותה הלאה, הרבה מעבר לייצוג התיקים. "הרופאים והצוותים הרפואיים באמת עושים מה שהם יכולים במסגרת שמאפשרת להם הרפואה הציבורית, אבל העומס שיש עליהם הוא אחד הגורמים המרכזיים להרבה מאוד מקרים שיכלו להימנע.
בעיה נוספת שהיא מצביעה עליה כאחד הגורמים המובילים למקרי רשלנות רפואית היא היעדר שיתוף במידע הרפואי של המטופלים בין המערכות הציבוריות השונות. "כיום ישנו מצב אבסורדי שבו אדם בן 90 מגיע לבית החולים והרופא או האחות שבודקים אותו מבקשים ממנו לנסות להיזכר אילו תרופות הוא נוטל. זה לא הגיוני. גם אנשים בריאים שוכחים דברים בסיטואציות מלחיצות, ובוודאי אדם מבוגר שמרגיש לא טוב, ושלוקח כל כך הרבה תרופות. התוצאה היא מקרים של אסונות ומוות מיותרים.
"המערכות שקיימות היום בשירות הציבורי מיושנות ואינן מתאימות לעידן הדיגיטלי, והתוצאה היא שהרופאים לא יודעים את כל ההיסטוריה הרפואית של המטופל, לא מודעים לבעיות שלו והרבה פעמים לא מקבלים מידע על כל התרופות שהוא מקבל. לכן, הקריאה שלי לרגולטור היא לשנות בדחיפות את המצב ולהנגיש את מערכות המידע, על הביג דאטה, לכלל המערכות הציבוריות".
טרגדיות שאפשר היה למנוע
מתוך התובנה הזו קרנר הקימה לאחרונה חברת סטארט־אפ שנקראת "רובוט־דוק", שמטרתה לשתף ולהעביר את המידע הרפואי לגבי מטופלים בין קופות החולים ובתי החולים, ולמעשה בין כלל המערכות והגופים המטפלים בנו.
רובוט־דוק היא אפליקציה של תיק רפואי אישי, שמנגישה לרופא המטפל בזמן אמת את המידע הרלוונטי דרך הטלפון הנייד כדי שהוא יוכל לטפל במקרה בצורה מיטבית בהתחשב במידע המלא. הרעיון הוא שכאשר מטופל יגיע לבית החולים כשהוא סובל מאיבוד הכרה למשל, הרופא במיון יקבל מידע על כל ההיסטוריה הרפואית ועל התיק הרפואי של המטופל, ולא יצטרך להתחיל לחפש את המידע, לחכות לו או לפעול בצורה עיוורת.
"יש מקרים שבאמת אי אפשר למנוע", היא מסכמת, "אבל אני נתקלת בכל כך הרבה מקרים טרגיים של רשלנות רפואית שכן אפשר היה למנוע אילו רק היה לרופא את מלוא המידע על המטופל".
איזה משבר רפואי הוביל את דוד גולן לפתח יוזמה פורצת דרך בתחום הרפואה? הקליקו על התמונה
