אם הייתם שואלים את ד"ר דוד גולן (35) לפני חמש שנים מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, הוא היה משיב לכם שהחלום שלו הוא להיות פרופסור באקדמיה. בשלב ההוא בחייו הוא גם היה קרוב מאוד להגשים את חלומו. לאחר שסיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב הוא נסע עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית כדי לעשות את הפוסט דוקטורט בסטטיסטיקה ולמידת מכונה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית. הוא נהנה מאוד מהמחקר שלו ותכנן לחזור ארצה לטכניון לאחר סיום הפוסט דוקטורט. אבל אז קרה משהו ששינה את תוכניותיו לחלוטין.
בוקר אחד, בנובמבר 2015, הוא שיחק עם בנו הקטן אלון על השטיח כשפתאום הרגיש שהוא לא יכול להזיז את ידו השמאלית. "ניסיתי לקום והבנתי שאני גם לא יכול להזיז את הרגל השמאלית", הוא מספר. "קראתי לאשתי, שכמובן מאוד נבהלה. היא הזמינה אמבולנס והפרמדיקים פינו אותי לבית החולים של אוניברסיטת סטנפורד. הצוות בחדר המיון פתח בנוהל חשד לשבץ. לקחו אותי לחדר הבדיקות, עשו לי CT ואחר כך MRI. תוך כדי כל זה מצבי הידרדר, ובשלב מסוים לא יכולתי לדבר יותר.
"זו הייתה סיטואציה מפחידה מאוד. זה לקח שלוש שעות בערך עד שהגיע נוירולוג, ובינתיים שכבתי בחדר המיון בחוסר אונים מוחלט, כשאני מדמיין לעצמי איך אני משותק בכיסא גלגלים, וקול במוח שלי צועק 'מה קורה? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?'. הערכתי שאני עובר שבץ וצריך טיפול רפואי דחוף, ושכל דקה שעוברת היא קריטית".
למרבה המזל, החששות של גולן התבדו. התברר שהוא לקה באירוע מוחי חולף, ולאחר טיפול פיזיותרפי החלים ללא שום נזק וחזר לשגרה. אבל החוויה המטלטלת שעבר נשארה איתו. "זה מסוג האירועים שגורמים לך להסתכל על החיים בפרספקטיבה אחרת", הוא אומר. "אבל מעבר לטלטלה הרגשית ניסיתי גם להבין מה באמת קרה לי. הרופאים לא שחררו אותי עם אבחנה מאוד ברורה. הם לא בדיוק הבינו מה גרם לאירוע המוחי הזה, ואני התחלתי להתעניין ולחקור.
"כך הגעתי לד"ר כריס מנסי, נוירוכירורג, מנתח מוח מ־King's College Hospital באנגליה, שהיה באותו זמן בדיוק בעיצומם של לימודי מינהל עסקים בסטנפורד. הראיתי לו את הבדיקות וסיפרתי לו על האשפוז ועל החוויה הלא נעימה שהייתה לי. הוא אמר לי: 'אתה יודע, זה קורה כל הזמן. לי עצמי היו לא מעט מטופלים שניתחתי ולצערי הרב לא שרדו. והם מתו לא משום שניתחתי אותם לא טוב, אלא מכיוון שלקח ארבע שעות עד שהם הגיעו אלי לחדר הניתוח'. וזו בדיוק הייתה התחושה שהסתובבתי איתה מאז האירוע.
"כשקורה אירוע מוחי, כל דקה קריטית. בכל דקה שעוברת הפרוגנוזה מתחילה להידרדר. זה לא הגיוני שבמצב כזה, כשהסריקות המוחיות כבר נעשו והמידע קיים, זה ייקח כל כך הרבה זמן עד שהרופא יקבל אותו ויראה את החולה. מתוך אותה תחושת תסכול אמר כריס שאילו רק היינו יכולים לקרוא באופן אוטומטי את הסריקות ולזהות מקרי חירום כמו שבץ, היינו יכולים לפתור את הבעיה. מכיוון שהמחקר שלי בפוסט דוקטורט עסק בפענוח אוטומטי של בדיקות רפואיות, עניתי לו: 'אתה יודע שהיום, עם הטכנולוגיות החדשות, זה אפשרי. אפשר לעשות את זה', ובאותו הרגע הצעתי לו להקים חברה שתעשה זאת ותעזור לפתח אבחון מהיר ויעיל של מקרי שבץ מוחי. וזה בדיוק מה שעשינו.
הטכנולוגיה של חברת Viz.ai מבוססת על אלגוריתם שנועד לנתח את סריקת ה־CT ולזהות אם מדובר בשבץ. הפיתוח שלהם – מוצר שמזהה אוטומטית שבץ בסריקות CT - קיבל את אישור ה־FDA והוא כבר מותקן ביותר מ־300 בתי חולים בארצות הברית, ובארץ במרכז הרפואי רמב"ם. לפני כמה חודשים חתמה החברה על הסכם שיתוף פעולה עם מדטרוניק, שבמסגרתו תאמץ ענקית המכשור הרפואי את הטכנולוגיה של Viz.ai.
"כשמגיע אדם עם חשד לשבץ לבית החולים מכניסים אותו לסריקת CT ומעלים אותה לענן – שם היא מנותחת באופן אוטומטי על ידי אלגוריתם. אם האלגוריתם מזהה שמדובר בשבץ, נשלחת באופן אוטומטי התרעה לטלפון הנייד של כל המומחים הרפואיים הרלוונטיים – לא רק בבית החולים שבו החולה מאושפז אלא גם בבתי חולים רלוונטיים סמוכים, משום שאם צריך לבצע את הצנתור בבית חולים אחר, חשוב שגם הרופאים שם יהיו מעודכנים. הרופאים מקבלים את ההתרעה בתוך דקות ספורות, הרבה פעמים עוד לפני שהחולה מקבל את הסריקה או מספיק אפילו לחזור למחלקה, ויש להם גם אפליקציה בנייד שמאפשרת להם לקרוא את הסריקות גם אם הם לא נמצאים באותו הרגע מול המחשב.
"בנוסף, האפליקציה מאפשרת לכל אנשי הצוות הרפואי, ולא משנה היכן הם נמצאים, להתייעץ על המקרה בצ'ט בזמן אמת, וכך לקבל החלטה הרבה יותר מהר ממה שהיו מקבלים באופן אחר ולהעניק לחולה טיפול מציל חיים בהקדם. הסטטיסטיקה המאוד דרמטית היא שכל דקה שאנו מקדימים את הטיפול בשבץ מעניקה לחולה שבוע של חיים במתנה. לכן היכולת הזאת להתריע ולערב את הרופא הנכון בזמן אמת כדי לתת לחולה את הטיפול במהירות הרבה ביותר היא משמעותית מאוד".
