"מקווה" הוא מקום מעורר תחושות מעורבות – גם התעלות, גם בושה ומבוכה, ויש אף כאלה שהתשוקה מתעוררת בהם דווקא שם. המקווה החדש שתכננו האדריכלים אבי ורמון חלפון (Aby Helfon, Ramón Helfon) לקהילה היהודית בשכונת Bosques de las Lomas, שבמערב מקסיקו סיטי, הוא מהמקוואות המפוארים שנבנו אי פעם. יותר מכל, הוא מייצג את העושר ואת הנדיבות הראוותנית של משפחות אמידות בקהילה המקומית.
כנהוג בתכנון מקוואות, גם כאן האינטימיות היא עיקרון מרכזי. המבנה שוכן בחצר הקהילה ומעוצב כיחידה מבודדת, הנראית כמו קופסה אטומה שמשמעותה לא ברורה אלא רק ליודעי חן. החזיתות מורכבות מאריחי בטון מחורצים, אפורים ולא מזמינים. הכניסה שקועה בחזית ומעט נסתרת, והמשך מסלול הכניסה אינו ישיר כצפוי, אלא מתפתל. בכך ניסו האדריכלים ליצור תהליך טקסי, שילווה את הבאים והבאות להיטהר במים.
את פני הבאות (המקווה נועד בעיקרו לנשים, אך לא רק) מקבל אולם מבואה מרווח, הכולל דלפק קבלה וספות המעוצבות כבסלון יוקרתי. רק שכאן אין חלונות אל החוץ, אלא קירות מוארים המכוסים בסריג ברונזה. בשעות העומס מתבקשות המבקרות להמתין כאן, עד שיתפנה מקום. נדמה שלא נעשה כאן מאמץ ליצור אווירה חמימה ומזמינה, אלא ניסיון לשקף את המושג "טוהר" באמצעות עיצוב נקי ובהיר שמבוסס על חומרים טבעיים. התקרה צבועה בלבן ורצפת האולם מרוצפת באריחי שיש בהירים. כך גם דלפק הקבלה.
הזמן והמקום עומדים לרשותה בלבד
המסלול ממשיך אל מסדרון המקשר לשלושה תאים אישיים, שאליהן מוזמנת כל אחת מהנשים להיכנס, לפשוט את בגדיה ולהתכונן לקראת הטבילה. בניגוד לשאר החדרים במבנה, התאים הללו מתאפיינים בחמימות וברוגע, הודות לגוונים החומים שמופיעים באריחי הפורצלן דמויי העץ שמחפים את הקירות, וברצפת הפרקט מעץ אלון. האבן הלבנה מופיעה רק במדפים ובכיור. מתאים אלה יוצאת כל אחת, בתורה, אל האולם הצמוד שבמרכזו ממוקמת בריכת הטבילה. זו שקועה בקרקע ומוזנת במי גשמים, בהתאם להלכות מקוואות (מי הגשמים נאגרים בשני בורות סמוכים).
כאן שיאו של התהליך. הוא יכול להימשך דקות ספורות, ובו מתבקשת כל אשה להתרכז בטבילה ובטהרה. כאן כבר שולטת האבן הלבנה בקירות וברצפה, ורק מי המקווה התכולים מבצבצים מבעד למחיצות האבן היורדות מהתקרה, כשהן מסתיימות במרחק של כמה עשרות סנטימטרים מרצפת האולם, ומשאירות פרטיות וביטחון לאשה הטובלת. הזמן והמקום עומדים לרשותה, ולרשותה בלבד.
הבריכה הקטנה היא החלק המואר ביותר בבניין, אך עדיין זו תאורה רכה ומפוזרת. מאחר שכאן מתבצע תהליך ההיטהרות המסורתי, ביקשו האדריכלים להדגישו באופן מיטבי. בשעות היום, אף שנשים נוהגות לטבול רק עם רדת החשיכה משום צניעות, מוארת הבריכה באור השמש החודר מבעד לכיפת זכוכית המקרה את תקרת החדר.
מכאן חוזרות הטובלות אל התא שהוקצה להן, בו יתלבשו ויצאו דרך פתח אחר, שיוביל אותן אל הכניסה והחצר, מבלי לחלוף על פני אולם המבואה והקבלה. כעת הן יוכלו לשוב הביתה, אל בן הזוג, ולחגוג כדת משה וישראל.
בני הדודים לבית חלפון
אבי חלפון (33) ורמון חלפון (30) הם בני דודים ושותפים במשרד האדריכלים Arqhe שפועל במקסיקו סיטי. בעיר הענקית מתקיימת קהילה יהודית ענפה וחזקה, המונה כ-40 אלף איש, והיא השלישית בגודלה באמריקה הלטינית. החלפונים סיימו את לימודי האדריכלות לפני שנים אחדות ומתכננים בקנה מידה קטן. "יש לנו קהילות גדולות, חזקות ומאוחדות", מתאר רמון בהתכתבות עמו את מצבם של היהודים בבירת מקסיקו.
"המטרה העיקרית של הקהילות היא להשאיר אותנו יחד ולעזור לכל אחד מאיתנו, באופן פרטני וכקבוצה. מקסיקו היא לא מדינה אנטישמית, אבל כמו בכל מקום אחר תוכלו למצוא אנשים שהם כן". יש להם משפחה בישראל, כך שהקשר שלהם לכאן הוא קרוב.
הייתם רוצים לתכנן גם בישראל?
"התחנכנו על אהבה לישראל, כך שההזדמנות לשתף פעולה עם אנשים מישראל תהיה מדהימה".
