מיכל הקטנה בהיריון עם בת חמישית: "גם הפעם אצא עם סקיני מהלידה"

מיכל וייצמן, 37, כוכבת הילדים הידועה בשם "מיכל הקטנה", נשואה לאיש העסקים ניר וייצמן, אמא לארבעה: יולי (בקרוב בת מצווה), ליאו (10.5), התאומים ריף וריי (שנה וחצי), וכרגע בהיריון (חודש שביעי, מצפה לבת). בחנוכה הקרוב תיקח חלק בהפקה "מותק גיבורי החלומות" שבה תשתף פעולה לראשונה עם מיקי, ולצידן יככבו גם דוד חיים, מני ממטרה וקופיקו. מיכל הקטנה מגלה מה עוזר לה לג'נגל בין הורות, קריירה וזוגיות:

1. לא לנוח בהיריון

"ההיריון הנוכחי הוא ההיריון הכי קשה שהיה לי. עם התאומים (ריף וריי, בני שנה וחצי – מ"ז) היה לי דווקא היריון מופלא, חלק ומהמם, וגם עם ליאו (בן 10.5 – מ"ז) היה לי היריון קל. ההיריון הזה מזכיר לי את ההיריון של יולי (בתה הבכורה בת ה־12 – מ"ז): בחילות, הקאות, צרבות – כל מה שכתוב בספר יש לי, וזה לא עבר אחרי הטרימסטר הראשון. אני בשבוע ה־26 ומרגישה כמו לווייתן, כבר עליתי עשרה קילו, ורק על הבמה אני מרגישה מהמם.

"העניין הוא שיש לי גם ארבעה ילדים בבית, וכשאני חוזרת הביתה כולם צריכים אותי. כשהייתי בהיריון עם התאומים, הגדולים כבר היו גדולים ופחות היו זקוקים לי. עכשיו יש לי גם גדולים וגם קטנים, ולכל אחד יש צרכים אחרים: זה צריך שיכינו איתו שיעורים, וזה צריך שירדימו אותו, אי אפשר לנוח. זה היה היריון לא מתוכנן, אבל מאוד שמחנו בו, ואני כבר ממש מחכה להרחבת המשפחה".

"אני בן אדם שיודע לתפקד רק בלחץ"(צילום: שי פרנקו, סגנון: מזל חסון ל"סולו")

2. לעשות כושר על הבמה

"חשוב לי להישאר במיטבי גם בהיריון. יש לי המון חשק למתוק ואני אוכלת המון שוקולדים, אבל חוץ מזה התזונה שלי נשארה אותו דבר. אני לא אוכלת מאה אחוז בריא, וההופעות שלי הן הספורט שלי, כי על הבמה אני רצה וקופצת שעתיים. כשאמרתי בהיריון הקודם שאני אצא מחדר הלידה עם סקיני זה עורר סערה, אבל גם הפעם אני אצא עם סקיני! אלה הבגדים שלי והמידות שלי, וכן, זה משהו שמעניין אותי ומעסיק אותי וחשוב לי לחזור לעצמי.

"זה דבר טוב וחיובי בעיניי. אני בזוגיות ואני אוהבת להרגיש מושכת. בפעם שעברה, שעתיים אחרי הניתוח, התקשרתי לספר שלי שיבוא לעשות לי פן. אני אורזת בתיק הלידה שלי גם את תכשירי הטיפוח שלי ואת האיפור, ואני תמיד מביאה צוות לחדר הלידה, מאפרת וספר שיארגנו אותי. ככה כיף לי".

3. לחזור מהר לעבודה

"בפעם האחרונה חזרתי לעבודה אחרי חמישה ימים וחטפתי המון ביקורת. אני לא מבינה את זה. מה זה? לקחתי ממישהו משהו? זה הגוף שלי! היו פאנלים בטלוויזיה של פרופסורים שאמרו שאני אקבל טראומה ושזה מסוכן לי. ומה הגיע? הגיע עוד היריון. אחרי הלידה הייתי מחויבת להנחיית הפסטיגל וזה היה חלום חיי. מבחינתי הרחבתי את המשפחה והכל היה תקין, אז לא ראיתי סיבה לא לחזור ולהופיע. כשאת דמות ציבורית את כל הזמן נתונה לביקורת ואני כבר לא מייחסת לזה חשיבות. מאז שאני קטנה אני אדם מושך אש ומושך שיח. אני מודעת לזה".

4. לעמוד בקצב של הזוגיות

"יש לי גם זוגיות לנהל, ובעלי דורש יותר מארבעתם ביחד. כל ערב הוא רוצה לצאת, ובכל יציאה אנחנו חוזרים הביתה בשתיים וחצי בלילה. 20 שנה אני עם ניר, יש לו עבודה אינטנסיבית, והכיף שלו והאושר שלו זה לצאת לבלות בלילות. חושבים שאני המשוגעת, אבל הוא המשוגע. הוא בן אדם עם המון אנרגיה, ואני לא עומדת בקצב שלו. הוא בן 40 ומתנהג כמו בן 18. חשבתי שהוא קצת יירגע עם השנים, אבל זה רק הולך ומתגבר. הבן אדם רוצה לצאת כל יום! והוא רוצה לצאת איתי, זה הכי כיף לו, וזה מה שמשמר את הזוגיות שלנו. אני אומרת לו: בוא נזמין חברים הביתה, אבל לא! הוא רוצה לצאת - מסעדות, ברים, הכל.

חוגגת יום הולדת 40 לניר:

שבט וייצמן:

"מכל העבודות שלי זוגיות זו העבודה הכי קשה. לפעמים הכי בא לי להירדם מול סרט טוב במיטה, אבל אני יוצאת כי אני יודעת שזה חשוב לו וזה עושה לנו טוב, להתנתק מהבית ולדבר על היום שעבר. משתיים בצהריים הוא משגע אותי כבר על הערב. יש לו הגשמה וסיפוקים וריגושים בעבודה ולי יש את שלי, ובמשך היום אין כזה דבר עם מי את מדברת ועם מי אתה נפגש. אנחנו נותנים הרבה חופש אחד לשני, אין קנאה ואין עניינים. אין נוסחה מדויקת לזוגיות טובה, בסופו של דבר מדובר באנשים, וזו הנוסחה המוצלחת שלנו".

5. לקחת על עצמי את החינוך

"הילדים זה מאה אחוז אני, ניר לא מעורב בכלום. ככה חסכנו את כל הוויכוחים והריבים על החינוך. הוא כמו סנטה קלאוס, אבא שמגיע ומחבק ולוקח לסרטים. הוא יכול להתקשר אלי ולהגיד לי 'יולי לא רוצה להתקלח, תגידי לה' ולהעביר לי את הטלפון. אני אומרת לה להיכנס להתקלח וזה קורה.

"ככה זה עובד. ככה מצליחה שותפות. לכל אחד יש תפקיד מוגדר, והילדים זה התפקיד שלי. אני נהנית מזה ורוצה את זה, וזה הסיפור. ניר מקבל רק את התוצאה: מגיע לטקסים, מוחא כפיים. הוא לא הולך לסופר, הוא לא קם בלילות, הוא לא מארגן את ימי ההולדת. הוא רק מגיע, מסתובב כמו טווס - וגם מעיר הערות".

6. לתקתק בית (עם קצת עזרה)

"יש לי רק אוֹפֶּר אחת, וזה לגמרי מספיק לי. כשאת מביאה הרבה עזרה, אז את גם צריכה לנהל את העזרה הזאת, לתחזק אותה ולשמוע את הסיפורים וההרפתקאות של כולם. אין לי סבלנות לזה, כולם במסגרות, וככה זה עובד.

"אצלי בבית הכל מגוהץ, מתוקתק ומסודר, ולא משנה כמה ילדים יש בבית. אני מגהצת גם גרביים ותחתונים, וצריך גם להכין סירים בצהריים. לא משהו מורכב, שניצלים ופסטה. מבחינתי כל ילד שבא מצטרף לדבר הקיים, ושום דבר לא משתנה, רק הלב מתרחב. גם אני גדלתי בבית של הורים עובדים, ואני מחנכת את הילדים גם לעזור. הילדה שלי יודעת לגהץ ולבשל, ואם באים עם שקיות, כולם עוזרים לפרוק אותן".

7. לקבל אנרגיה מהילדים

"הכוח מגיע מהילדים שלי. כשאני הולכת לראות את יולי מעבירה הרצאה באוניברסיטה או מנגנת בטרומבון או מדברת רוסית בשטף, או את ליאו יוצר מוזיקה בבית כמו דיג'יי אמיתי או מביא לי שתי מאיות במתמטיקה, זה נותן לי כוח. ההשקעה שלי נושאת פרי, וזה מדהים. אני בקושי ישנה, אני ישנה בלילה ארבע שעות בלחץ. המזל שלי הוא שאני מצליחה לישון בנסיעות. אני נוסעת להופעה בבית שאן, תיק, עוצמת עיניים וישנה כל הדרך, כאילו כיבו אותי".

8. לפרגן חופשה גם לעצמי

"הייתי עכשיו עם ארבעתם בפריז ביורודיסני בלי ניר. הוא מצא דרך מילוט, ואני מצאתי את עצמי עם ארבעתם. זה לא היה פשוט אבל זה היה גיבוש משפחתי מאוד מעצים. כשחזרתי נסעתי לשבועיים, לבד, רק אני, שבוע לונדון ושבוע ניו יורק. זה היה מדהים. אני מאמינה שצריך אמא בריאה בנפש, בגוף ובלב, ואז את יכולה להיות טובה לילדים, לבעל ולסביבה. אם אני לא אפנק את עצמי, אז אוי ואבוי לכולם. אני חיה חיים אינטנסיביים מתוך בחירה, ולכן אני חייבת מדי פעם לקחת חופשה".

ישנה בלילה ארבע שעות, בלחץ(צילום: שי פרנקו, סגנון: מזל חסון ל"סולו")

9. להתייעץ איך לגדל מתבגרת

"הילדה שלי (יולי – מ"ז) קוראת לי 'סטוקרית', אבל לא אכפת לי. היא חושבת ומרגישה בת 20, אבל היא לא. אני בגיל 12 הייתי מאוד נאיבית, אבל היום בגיל שבע הם כבר מתחילים לאבד את התמימות שלהם בגלל הרשתות החברתיות, וזו אחריות שלנו לעקוב אחריהם. אני לא באמת יכולה למנוע ממנה את החשיפה, אבל אני כל הזמן בודקת מה קורה בקבוצות הווטסאפ שלה, בפייסבוק ובאינסטגרם. אני מתקשרת אליה כל עשר דקות, ואם היא אומרת לי שהיום היא נשארת במקהלה, אני גם מתקשרת לבדוק אם היום באמת יש חזרה.

"היא בתי הבכורה, והכל חדש לי. הלכתי להרבה מאוד יועצות כדי להתייעץ איך לעשות את זה, כי היא גם סוללת את הדרך לאחרים. וכן, זה נכון מה שאמרו לי: ככל שהם גדולים יותר, הצרות גדולות יותר, זאת לא קלישאה. אני מעירה לה הרבה על הלבוש שלה, ועדיף לי שתבכה עכשיו מאשר שתבכה אחר כך כל החיים. אני כל הזמן עליה, וזה יוצר חיכוכים ועניינים, אבל אין מה לעשות - אנחנו משחקות שחמט".

10. לתפקד הכי טוב בלחץ

"אני רוצה עוד ילדים, ברור. כמה? הייתי שמחה לשבעה. זה הייעוד שלי. אף אחד גם לא האמין לי שאמרתי שאחרי התאומים אני רוצה עוד. השנה אירחתי את המשפחה בראש השנה, וכל הילדים שלי ישבו ליד השולחן. הסתכלתי עליהם והבנתי שזה האור וזו השמחה שלי. זו היצירה הכי גדולה שלי, למה לעצור?

"אני מסתכלת על שני הגדולים ועל התאומים הקטנטנים שמתהלכים לי בבית, ונורא כיף לי שכולם שלי. זה לא משהו שהולך ובא ולא משהו שאפשר להשיג בכסף. זו מתנה אמיתית. הולך להיות לי שבט. מלחיץ? לא. אני בן אדם שיודע לתפקד רק בלחץ. אם תשימי אותי באיזה פארק, את יכולה ישר להזמין אמבולנס. אני מתה על לחץ. בזמן לחץ אני מתמודדת הכי טוב. חוץ מזה שלדעתי קל יותר עם 4־5 ילדים מאשר עם שניים, אחד מלמד את השני".

06:00: קימה והתארגנות

07:00: הגדולים יוצאים להסעה שלוקחת אותם לבית הספר האמריקאי

08:00 הקטנים מגיעים לגן

08:00-16:00: פגישות, חזרות והכנות

16:00: הגדולים חוזרים ואוכלים ארוחת צהריים

16:00-19:00: הגדולים בחוגים ובשיעורים פרטיים, והקטנים חוזרים הביתה ואני איתם, אלא אם אני בהופעות

19:00: ארוחת ערב

20:30: השכבות

21:00: מתחילה מערכה שנייה – יוצאת לבלות עם בעלי עד השעות הקטנות

02:00: שינה

>> למצוא זמן לארוחה משותפת: "במשך השבוע תמיד יש ארוחת צהריים חמה למי שרוצה (למרות שהילדים במסגרות), אבל הארוחה המשפחתית שלנו היא בשישי בערב, וגם בשבת בצהריים".

>> לצמצם מסכים: "יש לי אפליקציה שמגבילה את שעות הגלישה של הילדים בנייד ואני חוסמת להם אותה אחרי שעתיים. תכל'ס אין להם זמן לזה, כי הם משבע בבוקר עד ארבע במסגרת ואחר כך יש שיעורים ולימודים, אבל אם היה זמן, זה מה שהם היו עושים כל היום".

>> לוותר על עונשים: "אני לא מאמינה בשיטה של עונשים וגם לא מאמינה בשיטה אחת. אצלי כל ילד מקבל חינוך אחר כי כל ילד זה אישיות אחרת. אז אין עונשים ואין צעקות אבל יש גבולות ונהלים. איך אני יכולה להעניש אותה? אני הרי לא יכולה לקחת לה את הטלפון כי אם אני לוקחת לה את הטלפון אני פוגעת בעצמי, אני חייבת לדעת איפה היא".

>> לחנך לערך לכסף: "אין להם דמי כיס כי הם עדיין לא מבקשים, אבל כשאנחנו טסים לחו"ל אני אומרת לכל אחד מהם: יש לכם תקציב כזה וכזה למתנות ותנהלו אותו אתם. אנחנו חיים בבית פתוח, ובכל רגע אני מסבירה להם מה המשמעות של כסף וכמה קשה אנחנו עובדים בשבילו. כשהם אומרים לי 'בואו נזמין אוכל' אני לא מרשה. המקרר מפוצץ, יש שני סירים של פתיתים ועוף – לא טעים לך? תאכל קורנפלקס, מה זה לבזבז?"

>> להנחיל משפחתיות  "הערך שהכי חשוב לי להנחיל לילדים שלי הוא משפחתיות. שיבינו שאין דבר חשוב וחזק כמו משפחה, וגם אם רבים ומתווכחים, משפחה זה לכל החיים. אני תמיד אומרת להם שחברים זו אפיזודה חולפת, תשמרו על אמא ואבא שלכם, על האחים שלכם, ותבינו שזה העוגן שלכם".

>> לא להשוות: "כשיש הרבה ילדים בבית, יש הרבה מקום להשוואה, ומבחינתי אסור בשום מקרה להשוות. השוואות זה נורא, וכמו שאני לא אוהבת שישוו אותי לכוכבת ילדים אחרת, ככה הילדים לא רוצים שישוו אותם לאח אחר. אני מאוד מתעקשת על זה, וגם מחנכת אותם לא להסתכל מה יש לאחר, ולא להשוות".

איפור: טלי מואס ל"קיקו מילאנו" /// שיער: לידור חדידה ל"ארטבוק" /// ע. צלם: בר שניר /// ע. סטיילינג: דניאלה אמסלם /// בגדים: ויקטוריה בקהאם ל"פקטורי 54", אדידס, Shon Benisti,  פאקו רבאן ל"אמור", זארה, Moncler.