הפלישה לנורמנדי: מסלול לאורכו של חבל הארץ הכי שלו בצרפת

מאתרי הזיכרון לפלישה ההירואית במלחמת העולם השנייה ועד למסעדות הדגים בכפרי החוף הציוריים. כל המקומות שכדאי לראות בחבל הארץ הירוק והפסטורלי בצפון צרפת

קו החוף הפראי בקפ פרהל ומצודת Fort la Latte, חבל נורמנדי  (צילום: צביקה בורג)
קו החוף הפראי בקפ פרהל ומצודת Fort la Latte, חבל נורמנדי (צילום: צביקה בורג)
דרכים צדדיות ועיירות שלא השתנו מאות שנים  (צילום: צביקה בורג)
דרכים צדדיות ועיירות שלא השתנו מאות שנים (צילום: צביקה בורג)
נופים כפריים וירוקים  (צילום: צביקה בורג)
נופים כפריים וירוקים (צילום: צביקה בורג)
בסופו של יום, את הטיול בנורמנדי (Normandy) שבצרפת לא תזכרו בגלל אטרקציות יוצאות דופן או אתרים היסטוריים מהסוג של "אסור להחמיץ" (ולא שחסרים כאלה בחבל הארץ הענקי הזה). את נורמנדי תזכרו בגלל הדברים הקטנים, אלה שהופכים טיול, עוד טיול, למשהו שזוכרים תמיד: הכביש האינסופי והכמעט נטוש מכלי רכב שמתפתל ביער ירוק; הפרות הלבנות והשמנמנות הרועות באחו שמשתרע מאופק לאופק; המסעדה המשפחתית הקטנה אך הנפלאה על רציף מעגן סירות הדיג בכפר שלעולם לא תזכרו את שמו; גשר אבן מעל נחל קטן, שנראה כאילו גם גדודיו של המלך נורמן הכובש חצו אותו במאה ה־ 11; אתרי הקרבות העקובים מדם של מלחמת העולם השנייה, שבהם נהרגו אלפי חיילים ואזרחים וכיום הם אתרי נופש פסטורליים.

 

סוג של חלום

חבל נורמנדי הוא חגיגה למטייל שלא רץ לסמן "וי" על מקומות ש"חובה" לראות או להיות בהם, אלא לוקח את הזמן, נושם את אוויר הים, ומתעמק באותם פרטים קטנים שעושים את ההבדל בין מרוץ החיים המטורף של היום־יום הישראלי ובין השלווה הכמעט סטואית בקצה הצפון־מערבי של אירופה. שלא נטעה. לצרפתים לא חסרות בעיות, שמטרידות את השגרה שלהם: גלי מהגרים, אבטלת צעירים, שמירה על איכות הסביבה, קשיי הפרנסה במחוזות הפריפריה. אבל התייר, המבקר ליום או לשבוע, כמעט שאינו חש במתחים הפנימיים שמוציאים לרחובות הערים הגדולות – פריז בעיקר – גלים של מפגינים. מבחינתו, היערות הירוקים, החופים האינסופיים, הכפרים שלא השתנו זה מאות שנים והאוכל המקומי המשובח – מגשימים סוג של חלום.

 

גשר עתיק, כפר מסוגנן. הנופים של נורמנדי  (צילום: צביקה בורג)
    גשר עתיק, כפר מסוגנן. הנופים של נורמנדי (צילום: צביקה בורג)

     

    אז איך מטיילים בנורמנדי?

    מתחילים בסימון מקומות שכדאי לראות: אם יוצאים מפריז לכיוון צפון, כדאי לפקוד את הגנים הנהדרים של הצייר האימפרסיוניסטי קלוד מונה (Claude Monet) בכפר ג'יברני (Giverny); להמשיך לעיר הנמל הקטנה אונפלר (Honfleur), לעצור לפסק זמן באחת הערים הגדולות של החבל – רואן (Rouen), או קאין (Caen), ולהמשיך לחופי הפלישה מ־ 1944, ה-D-Day, למוזיאונים המנציחים את האירועים הסוערים ההם, ולבית העלמין של צבא ארצות־הברית בקולוויל סור מר (Colleville-sur-Mer) - שבו קבורים כ־ 9,400 חיילים אמריקאים שנפלו בקרבות בנורמנדי; לנסוע הלאה, מערבה, לחצי האי קוטנטן (Cotentin), לעיר הנמל שרבור (Cherbourg), לאי המבוצר מון סן מישל (Mont-Saint-Michel) ולכפרים שממערב לו, בחופי חבל ברטאן.

     

    כמה זמן להקדיש למסלול? מארבעה ימים ועד שבוע (ויותר), תלוי בקצב שלכם ובמה שתרצו להספיק. המלצה: לכו על חופשה ארוכה. כאמור, הכיף בנורמנדי זה לעשות הכל לאט ולהיצמד לקצב המקומי. 

     

    ים, מגדלור ויאכטות. מראה נפוץ בחופי נורמנדי  (צילום: צביקה בורג)
      ים, מגדלור ויאכטות. מראה נפוץ בחופי נורמנדי (צילום: צביקה בורג)

       

      לפני שיוצאים לדרך:

      • חבל נורמנדי ענקי בשטחו, כמעט 30,000 קמ"ר, גדול יותר מישראל. מצד שני – האוכלוסייה דלילה למדי, פחות מ־ 3.5 מיליון תושבים. מה שאומר – המון שטחים פנויים וריקים, מרחבי טבע ירוקים וחופים שוממים מאדם שמזמינים לרומנטיקה.
      • איך מגיעים? בטיסה לאחד מנמלי התעופה של פריז (שארל דה גול או אורלי), ומשם ברכב.
        טיפ: מתכננים טיול ארוך, שכולל גם חלק מחבל ברטאן שממערב לנורמנדי? כדאי לשקול טיסה עם איזיג'ט ישירות מתל־אביב לעיר נאנט (Nantes) שבברטאן, ולחזור מפריז (או להפך, לנחות בפריז ואחרי הטיול לשוב מנאנט). כך לא צריך לנסוע הלוך ושוב לאותו נמל תעופה בפריז.
      • מרחקי הנסיעה בנורמנדי ארוכים: מהעיירה הציורית אונפלר שבמזרח החבל למשל, עד לעיר הנמל שרבור בחצי האי קוטנטן שבמערב החבל או למון סן מישל, המרחק הוא כ-220 ק"מ. כדי להגיע מפריז לחוף אומהה (Omaha Beach) למשל, צריך לנהוג כ־ 300 ק"מ. כל זה אומר, שטיול בנורמנדי לא יכול להתנהל בסגנון "כוכב", כלומר – לינה במקום אחד ויציאה ממנו בכל יום לכיוון אחר, כי בדרך זאת תבזבזו את זמנכם בכבישים. עדיף להתגלגל עם המסלול, ממלון למלון ומצימר לצימר.
      • חבל נורמנדי מצטיין בהמון דברים קטנים שכדאי לראות וליהנות מהם, אבל יש בו גם אטרקציות שמושכות המונים: הגנים של קלוד מונה בכפר ג'יברני, הנמל הקטן באונפלר, אתרי הפלישה של מלחמת העולם השנייהוכמובן מון סן מישל. מקומות אלה עמוסים בסופי שבוע, בימים שבת וראשון. כדאי להגיע אליהם בימים אחרים. היום הפנוי ביותר, בדרך כלל, הוא שני.
      • רבים מהערים והכפרים של נורמנדי סבלו מהרס כבד במהלך המלחמה. רואן וקאין למשל, וגם לה האבר (Le Havre), שרבור וסן־מלו (Saint Malo), נחרבו כמעט כליל. מה שנראה כיום "רובע עתיק" הוא בדרך כלל משוחזר ומשוקם.
      • אחת מתופעות הטבע המעניינות והמופלאות בנורמנדי, היא הגאות והשפל בחופי הים. בכמה אזורים שטחי ים עצומים נחשפים והופכים ליבשה למשך שעות, ולהפך. מרשים במיוחד להימצא בנקודת תצפית על אחד החופים כשהאירוע מתרחש (פעמיים ביממה), למשל, באזור מון סן מישל.

      חוויה עוצמתית. החופים במועדי השפל והגאות  (צילום: צביקה בורג)
        חוויה עוצמתית. החופים במועדי השפל והגאות (צילום: צביקה בורג)

         

        • באופן חריג בצרפת, בנורמנדי כמעט לא מייצרים יין. הנורמנדים מתמחים דווקא בברנדי תפוחים מקומי, הנקרא קלבדוס (Calvados). כדאי לדעת, שהחקלאים בנורמנדי מגדלים כ־ 200 זני תפוחים, ויצרני הברנדי האלכוהולי משתמשים לעתים בעשרות סוגי תפוחים כדי לייצר משקה ייחודי משלהם, שאותו מיישנים ממש כמו יין (ומתמחרים בהתאם). מומלץ לקנות בקבוק ולקחת הביתה.
        • מוצאה של גבינת הקממבר (Camembert) הצרפתית מהכפר קממבר בנורמנדי. באזור מייצרים גבינות רבות נוספות לצד חמאה נהדרת, וגם את אלה כדאי לקנות, לארוז היטב ולהביא הביתה.
        • מה אוכלים במסעדות של נורמנדי? בעיקר צדפות (מולים, אויסטרים), פירות ים ודגים. את המולים (Moules), אותן צדפות שחורות־כחולות, שמגישים במסעדות בערימה גדולה לצד גבעת צ'יפסים חמימים (מנת Moules Frites), מגדלים בכלובים השקועים בים, מול החופים. המולים הנחשבים ביותר הם מאזור מון סן מישל ומהכפרים בחלק המערבי של נורמנדי וחופי ברטאן.

         

        המעדן המקומי. מולים שחורים  (צילום: צביקה בורג)
          המעדן המקומי. מולים שחורים (צילום: צביקה בורג)

           

          המקומות שכדאי לבקר בהם:

          ג'יברני

          הכפר הקטן, המרוחק כ־ 90 ק"מ מצפון־מערב לפריז, מפורסם בזכות ביתו־אחוזתו של הצייר האימפרסיוניסטי קלוד מונה, שטיפח במקום גן פרחוני מרהיב, כולל אגם קטן עם צמחי חבצלות מים, שאותם הנציח בציוריו המפורסמים. הביקור מומלץ בחום גם למי שאינם חובבי אמנות. משך הביקור בין שעה לשעתיים, תלוי בעניין שלכם ובעומס המבקרים. שימו לב שהגן מחולק לשני אזורים. מומלץ להיכנס גם למבנה המגורים ולסטודיו.

          כדאי לדעת: מומלץ מאוד להצטייד מראש בכרטיסי כניסה (המחיר: 10.50 אירו) באתר הגן, שכן התור בקופה ארוך ומתיש. לרשות

          מי שמגיע עם כרטיס שנרכש מראש עומדת כניסה נפרדת, ללא תור כלל.

          טיפ: אם לא קניתם מראש, תוכלו לרכוש כרטיס גם בקופת המוזיאון האימפרסיוניסטי הנמצא בסמוך, באותה סמטה שבה שוכן בית מונה. תתפלאו, אבל שם אין תור (והמוזיאון עצמו ראוי בהחלט, בתשלום נוסף). באתר הגנים הנ"ל ניתן גם להזמין מראש מדריך או להצטרף לסיור מאורגן, בגן ובמבנה.

           

          השראה לציורים המפורסמים. חבצלות המים (האמיתיות!) של קלוד מונה בג'יברני  (צילום: צביקה בורג)
            השראה לציורים המפורסמים. חבצלות המים (האמיתיות!) של קלוד מונה בג'יברני (צילום: צביקה בורג)

             

            אונפלר

            עיירת נמל קטנה וציורית, תיירותית לגמרי אבל מקסימה כל כך, עד שפשוט חבל לוותר עליה. מוקד העניין העיקרי ב-Honfleur הוא הנמל הקטן, שהרציפים סביבו מלאים במסעדות, בתי קפה ופאבים, לצד חנויות למזכרות. כאמור, הכל תיירותי אבל חלק מהמסעדות לא רעות כלל. מצאו את הטובות לפי הקהל הצרפתי־מקומי שיושב בהן, והתרחקו מאלה שמציעות תפריט באנגלית עם תצלומי המנות.

            טיפים: סמוך לעיירה ניצב גשר פון דה נורמנדי העצום והמרשים, שמחבר אותה לעיר הנמל לה האבר שממזרח לנהר הסיין. במוזיאון בלה האבר נמצא האוסף האימפרסיוניסטי השני בגודלו בצרפת. אתר: honfleur-tourism.co.uk

             

            קחו את הזמן. בוקר שמשי באונפלר  (צילום: צביקה בורג)
              קחו את הזמן. בוקר שמשי באונפלר (צילום: צביקה בורג)

               

              חופי הפלישה

              ב־ 6 ביוני 1944 , ב־ 6:30 בבוקר, הסתערו 156,000 מחיילי בעלות הברית על חופי נורמנדי, במהלך החשוב ביותר והמפורסם ביותר של מלחמת העולם השנייה. ה-D-Day, כפי שמכונה המבצע מאז אותו בוקר, התמקד בחמישה חופים, שכונו בשמות קוד (ממזרח למערב): סוורד (חרב), שבו נחתו כוחות בריטיים; ג'ונו, שבו נחתו חיילים מקנדה, גולד (בריטניה) ושני חופים שהוקצו לצבא ארצות־הברית – אומהה ויוטה. הקרב הקשה והמפורסם התנהל בחוף אומהה, שם, בתוך חמש־שש שעות, נהרגו יותר מ־ 2,500 חיילים אמריקאים. מומלץ, לפני היציאה לחוף, לצפות בסצנת הפתיחה של הסרט "להציל את טוראי ריאן", כדי להבין מה התרחש

              שם באותו בוקר, וגם בשבועות שאחר־כך, עד כיבוש פריז. כיום, חופי הפלישה שבהם נשפך דם כה רב הינם שלווים ונקיים, ולמעט

              כמה שרידים – כמו חלקים מהנמלים הצפים שהקימו בעלות הברית ליד העיירה ארומנש (Arromanches) - כמעט שלא נותר דבר מהימים ההם ב־1944. אבל זיכרון אירועי הפלישה ממלא את האזור כולו: מוזיאונים מנציחים את אירועי היום וכמעט בכל חוף ניצבות אנדרטאות. 

               

              מה לראות?

              • לא פחות מ־ 15 מוזיאונים ממוקמים לאורך החופים. מי שמתעניין לעומק, יכול להקדיש לחופים ולמוזיאונים יומיים או שלושה, אבל רוב המבקרים מסתפקים בחופי גולד, אומהה ויוטה ובבית העלמין האמריקאי. 
              • בחוף גולד, סמוך, לעיירה ארומנש ממוקם מוזיאון חדש יחסית, המתמקד בלחימת ובגבורת החיילים וקצת פחות בתיאור הפלישה והמהלכים הצבאיים. אתר: musee-arromanches.fr 
              • סמוך לחוף אומהה, ליד הכפר קולוויל סור מר, ממוקם בית העלמין של צבא ארצות־הברית (Normandy American Cemetery and Memorial). מסודרות בו, באופן מופתי ומקפיא דם, 9,387 מצבות המציינות את קבריהם של חיילים אמריקאים, ובהם 33 זוגות אחים, אב ובנו, ארבע נשים ו־149 יהודים – שקבריהם מסומנים במגיני דוד. בבית הקברות ניצבת גם אנדרטה לזכר 1,557 חללים נוספים, שמקום קבורתם לא נודע.

              שימו לב: המקום בבעלות ממשלת ארצות־הברית, בדיקות הביטחון בכניסה קפדניות והתורים בהתאם. פרטים: bit.ly/2DtRmGp. אגב, באתר קרוב, ב-La Cambe, קבורים 21,500 חיילים גרמנים שנהרגו בנורמנדי. לאחרונה מטופח גם האתר הזה, מעין סמל לפיוס האירופי. 

              • פונט דה הוק (Point Du Hoc) ממוקם ממערב לחוף אומהה. על הגבעה הזו, שעליה הוצבו להערכת המודיעין של בעלות הברית תותחים גרמניים שסיכנו את הפלישה, הסתערו גדודי ריינג'רים אמריקאים, והקרב ההרואי הונצח בסרט עטור הכוכבים משנת 1962, "היום הארוך ביותר". כיום תמצאו שם המוני סקרנים, המטפסים על שרידי הבונקרים הגרמניים.
              • בחוף יוטה ממוקם אחד המוזיאונים הטובים העוסקים ביום הפלישה, והוא מתמקד בכוח האמריקאי שפעל באזור (פרטים: utah-beach.com/museum)
              • 10 עובדות מעניינות שכדאי לדעת על הפלישה: bit.ly/2Z8DWq7.

               

              כבוד לנופלים. אנדרטה ללוחמי בעלות הברית, סמוך לחוף יוטה  (צילום: צביקה בורג)
                כבוד לנופלים. אנדרטה ללוחמי בעלות הברית, סמוך לחוף יוטה (צילום: צביקה בורג)

                 

                גרנוויל
                עיירת הנמל גרנוויל (Granville) ממוקמת בחוף המערבי של חצי האי קוטנטן (שבקצהו הצפוני נמצאת עיר הנמל הגדולה שרבור). לצד טיילת, חוף סלעי וקזינו, כדאי לבקר במוזיאון המוקדש למעצב האופנה כריסטיאן דיור (Christian Dior), שנולד וגדל בעיר. המוזיאון, בבית המשפחה, ניצב על גבעה שממנה נשקף נוף מרהיב. סביבו גן מעוצב ויפהפה,ובו בית קפה־מסעדה, שנהדר לבלות בו בעונות השנה החמימות יותר. עד 17 בנובמבר מוצגת במוזיאון התערוכה "גרייס קלי נסיכת דיור". התערוכה עוסקת בנסיכה ממונקו, שנהרגה בתאונה בשנת 1982, הייתה ממעריצות בית האופנה ולבשה בגדים ופריטי אופנה רבים של המותג.

                כניסה למוזיאון: 9 אירו (הכניסה לגן חופשית). שעות הפתיחה משתנות, לעתים סגור בצהריים, וכדאי לבדוק מראש באתר המוזיאון או בטלפון. טיפ: בקצה הגן יש ירידה נסתרת ויפה לטיילת החוף של גרנוויל. אתר: musee-dior-granville.

                 

                קסם של מקום. מוזיאון כריסטיאן דיור, גרנוויל  (צילום: צביקה בורג)
                  קסם של מקום. מוזיאון כריסטיאן דיור, גרנוויל (צילום: צביקה בורג)

                   

                  מון סן מישל

                  Mont-Saint-Michel, ככל הנראה האתר המפורסם ביותר בנורמנדי, הוא אי מבוצר על צוק סלעי במרחק קילומטר אחד מהחוף. מפלס מי האוקיינוס הרדודים סביב האי הופך את תופעת הגאות והשפל סביבו למרשימה במיוחד: פעמיים ביום מתנתק הצוק מהיבשת והופך לאי, שרק גשר כלונסאות מחבר בינו ליבשת. לאי הציורי להפליא יש היסטוריה ארוכה, שמתוארכת עוד לפני הספירה. במלחמת העולם השנייה היה האי מחוץ לאזורי הקרבות ולא נפגע. בשנת 1979 הוכרז אתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. יותר משלושה מיליון בני אדם מבקרים במקום מדי שנה, והוא נחשב לאתר התיירות השלישי במספר המבקרים בו בצרפת, אחרי מגדל אייפל וארמון ורסאי שבפריז.

                   

                  איך מגיעים?

                  בקרבת האי חניוני ענק (בתשלום), ומשם אפשר להמשיך לאי על גבי הגשר באמצעות אוטובוס־שאטל או בהליכה ברגל. 

                   

                  כדאי לדעת:

                  האי פתוח תמיד (מתגוררים בו בקביעות כ-50 תושבים ופועלים בו כמה בתי מלון קטנים וחדרי אירוח), אבל המנזר והמגדל שבראשו נסגרים בשעות אחר הצהריים או הערב המוקדמות (תלוי בעונת השנה), וכך גם המסעדות והברים. אם תגיעו לקראת ערב, תמצאו את סמטאות האי שוממות לחלוטין. מצד שני, בשעות היום המקום עמוס וצפוף, ולעתים לא ניתן להכניס סיכה בין האנשים הדחוסים ברחובות הצרים. לכן, אם אפשר, הגיעו מוקדם מאוד בבוקר או בשעות אחר הצהריים, ולא בימי שבת וראשון או בימי חגים וחופשה בצרפת.

                  טיפ: לפני שמגיעים כדאי לבדוק באתר האי לגבי פסטיבלים ואירועי מוזיקה הנערכים בו. אתר: ot-montsaintmichel.com.

                   

                  אי מהאגדות. מון סן מישל  (צילום: צביקה בורג)
                    אי מהאגדות. מון סן מישל (צילום: צביקה בורג)

                     

                    ממון סן מישל לקפ פרהל

                    החופים ממערב למון סן מישל שייכים כבר לחבל ברטאן, והם מהיפים והפראיים באירופה. בחלקם נושקים המצוקים לגלי הים, באחרים מפריד בין הגבעות לים חוף חולי או זרוע סלעים, ובין לבין ממוקמים כפרים קטנים ועיירות זעירות, שבכל אחד ואחת תמצאו מרינה או מעגן סירות דיג, רציף ועליו מסעדות. קשה לפספס פה ארוחת דגים טובה או מנה טרייה של Moules Frites, במחיר מגוחך בעיניים ישראליות - 13-12 אירו (לא כולל יין או בירה). לכן, גם אין טעם לכתוב פה המלצות בסגנון איזה כפר מוצלח יותר משכנו. פשוט סעו לאורך החופים, היכנסו לאן שתמצאו לנכון וטיילו ברגל בכפרים ובעיירות.

                    שימו לב: המרחק בין מון סן מישל לקפ פרהל הוא כ־ 100 ק"מ, ואפשר להקדיש לקטע זה אפילו יומיים.

                     

                    לא פלא שהגבינות משובחות  (צילום: צביקה בורג)
                      לא פלא שהגבינות משובחות (צילום: צביקה בורג)

                       

                      שלוש המלצות בכל זאת:

                      • קנקאל (Cancale), עיירה תיירותית, ציורית ויוקרתית, עם טיילת יפהפייה, חנויות יוקרה ומסעדות משובחות המתמחות בצדפות (ויקרות מאוד ביחס למקובל באזור). אם אתם לנים באזור ורוצים להשקיע ב"יציאה" בערב – זה המקום (אבל למסעדה הזמינו מקום מראש). פרטים: bit.ly/2kNHAXV.
                      • סן מלו (Saint Malo). עיר חוף מבוצרת, שמידע על אודותיה קיים כבר מהמאה ה־ 5 לספירה וכמובן מהתקופה הרומית. העיר מוקפת חומה אימתנית, העוטפת סמטאות צרות, בנייני אבן, כנסיות, קתדרלות, ארמונות ובנייני מגורים. המראות מרשימים ומומלץ בחום להקדיש כמה שעות לשיטוט בעיר. אבל קצת מאכזב לדעת ש-80 אחוז מהמבנים המקוריים של העיר־מבצר הזאת נהרסו במהלך קרבות מלחמת העולם השנייה, ושוקמו לאחריה בתהליך מתיש שנמשך כ־ 40 שנה. אתר: saint-malo-tourisme.co.uk.
                      • קפ פרהל (Cap Fréhel), מצודה עתיקה (Fort la Latte), מגדלור מרשים ומסלול הליכה ביניהם בנוף צוקים פראי מעל קו החוף. מהמקומות המרשימים במיוחד בחופי ברטאן. אם מזג האוויר מאפשר זאת, קחו תרמיל קטן עם לחם טרי, גבינה ובקבוק יין, טיילו לאורך המצוק ובחרו פינה לפיקניק רומנטי. טיפ: מעיל חם ושכמייה הם ציוד חובה באזור, שבו גשם עלול לרדת בפתאומיות. פרטים: bit.ly/2mouhNL

                       

                      אתר התיירות של נורמנדי: en.normandie-tourisme.fr

                       

                       

                      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
                      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
                       
                      הצג:
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד