לאמן את שריר התודה: כך מצאתי אהבה אחרי עשר שנים של רווקות

כשהמעצבת ענבל גבור פגשה לראשונה את בעלה, בדייט בעקבות מפגש באתר היכרויות, היא חשבה שהוא "עוד חנון": אבל אז שינתה זווית הסתכלות על החיים, ועליו

נגה שנער-שויערפורסם: 02.12.19 06:49
ענבל גבור. "אחרי עשר שנים ללא זוגיות רצינית, הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי"  (צילום: אפרת לובל)
ענבל גבור. "אחרי עשר שנים ללא זוגיות רצינית, הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי" (צילום: אפרת לובל)

כ"ילדת מבחנה", אחת הראשונות בישראל, האופטימיות טבועה בענבל גִבור משחר לידתה. כבר בנעוריה החלה לתרגל חשיבה חיובית ואת השאיפה לחיים של שמחה, שגם רווקות מאוחרת לא הצליחה לקלקל. "יכולתי לפעול מתוך הפחד שזה כבר לא יקרה לי ואהיה לבד", היא אומרת, "או לבחור בחשיבה חיובית, הכרת תודה על השיעורים שבדרך, ואמונה שיש אהבה שמחכה לי בעולם, ומגיע לי לחוות אותה. היא הגיעה - והיא כל מה שחלמתי עליו".

 

מי את?

 

"ענבל, בת 34, נשואה לליאור ואמא של זואי, בת חצי שנה. גרה ברמת גן".

 

ומה את עושה?

 

"אני מעצבת, צלמת ויוצרת תוכן וכלים אימוניים לחיים שמחים. בעלת המותג 'ענבל גבור' לעיצוב מוצרי נייר מעוררי השראה. בעלת תואר ראשון בתקשורת חזותית. בימים אלה יצא לאור ספרי 'חמישים ואחת דרכים לפעול מתוך אהבה'".

 

שורשים, נופי ילדות, מה את זוכרת?

 

"נולדתי וגדלתי בקריית מוצקין, אחות צעירה לאיילת. אבי אמנון נולד וגדל בקריות, והוא מהנדס מכונות וראש האגף הטכני ב'חיפה כימיקלים'. אמי

דורית גדלה בחיפה והייתה מזכירה בנעמ"ת. הוריי הכירו דרך חברים משותפים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ולאחר נישואיהם בנו את ביתם בקריית מוצקין. לאחר לידת אחותי הבכורה, הם חוו קשיים בהבאת ילד נוסף לעולם. הם הופנו להפריית מבחנה - אז הליך רפואי שהיה בחיתוליו בארץ. אמי גייסה הרבה אמונה וחשיבה חיובית, וכך הייתי ילדת המבחנה הרביעית שנולדה בבית החולים רמב"ם ואחת הראשונות בארץ. משחר ילדותי סיפרו לי הוריי כמה רצו בי, שנולדתי מאהבה. ללא ספק, זהו הבסיס הראשוני לדבקות שלי בחשיבה חיובית.

 

"גדלתי בבית שמח עם המון אהבה, בין ההורים לבין עצמם ואלינו הבנות. אמא שלי הייתה ממהרת חזרה מהעבודה בצהריים, וכשחזרנו הביתה כבר הדיף המטבח ריחות ניחוח של מאכלים טעימים. הוריי הקדישו תשומת לב רבה לקשר שביני לבין אחותי ולחינוך שלנו. אמא התייחסה אלינו באופן שווה, אבל טיפחה את הייחודיות של כל אחת מאיתנו. ימי הולדת נחגגו תמיד בגדול, בחוג המשפחה המורחבת שהתכנסה בביתנו. זה גרם לנו להרגיש מאוד מיוחדות וחשובות - ילדות שעצם לידתן היא סיבה למסיבה.

 

"זה היה בית יצירתי". ענבל גבור ומשפחתה בילדותה  (צילום: אלבום פרטי)
    "זה היה בית יצירתי". ענבל גבור ומשפחתה בילדותה (צילום: אלבום פרטי)

     

    "זה היה בית יצירתי. אמי למדה בצעירותה עיצוב, איור ושרטוט, אבי ואמי מצייירים, ואבי, כנגר חובב, בנה לנו בנה לנו קומה נוספת בבית מעץ, שבה שיחקנו ואירחנו את ימי ההולדת הכיתתיים. בחדר שלי הייתה 'מגירת קסמים' מלאה בחומרי יצירה שהעסיקו אותי שעות רבות. בשנות הנעורים השתתפתי בסדנת תיאטרון, שבה תרגלנו מדיטציות וכלים אימוניים אחרים. זה איפשר לי להיכנס פנימה ולהקשיב לעצמי, ולעבור את גיל ההתבגרות מתוך מקום שליו ומאוזן. בהמשך מצאתי את עצמי קוראת המון ספרים על הבחירה בחיים של משמעות ושמחה.

     

    רציתי לכבוש, נתקלתי במציאות

     

    "בתיכון למדתי במגמת אמנות ונגעתי בתחומי אמנות ועיצוב מגוונים: צילום, פיסול, רישום וגרפיקה ממוחשבת. הייתי מכוונת מטרה - ידעתי כי הכיוון שלי הוא עיסוק בתקשורת חזותית וצילום. אחרי השירות הצבאי למדתי במכללת 'תלתן', וכבר מהשנה הראשונה עבדתי במקצוע כפרילאנסרית. בסיום הלימודים היה לי ברור שאני עומדת לכבוש את עולם הפרסום בתל-אביב, אך אז נתקלתי במציאות.

     

    "עברתי מהקריות לעיר הגדולה. כיתתי רגליים עם תיק העבודות שלי, וקיבלתי המון תשובות שליליות. בסופו של דבר התקבלתי לעבודה כמעצבת בחברה לשיווק מוצרי אלכוהול. זה היה בית ספר מצויין למקצוע - התנסיתי שם במגוון גדול של תחומים ומדיה עיצובית, אך בשלב מסויים, הרגשתי צורך ליצור דברים משלי. לקחתי קורסים בניהול סטודיו עצמאי ובשיווק. למדתי המון ודייקתי את הכיוון שלי לעתיד.

     

    "הבנתי שפחות חשוב לי איך הדברים נראים, אלא מה אני מרגישה בתוכם"  (צילום: אלבום פרטי)
      "הבנתי שפחות חשוב לי איך הדברים נראים, אלא מה אני מרגישה בתוכם" (צילום: אלבום פרטי)

       

      "כשהחברה שעבדתי בה נסגרה, לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים והקמתי את 'ענבל גבור - סטודיו לעיצוב גרפי ומוצרי נייר'. המוצרים בסטודיו נולדו מתוך צורך אישי שלי. כאשר גיליתי את הכוח של הכרת תודה, והרגשתי שחסרה לי מחברת כדי לאמן ולתרגל את השריר הזה, יצרתי אחת כזו בסטודיו. כך נולד גם היומן שלי, הכולל כלים לתרגול חשיבה חיובית ועבודה יומיומית לעבר החיים שאת רוצה לעצמך. כבר חמש שנים שהוא משמש ככלי עבודה לנשים, שמספרן הולך וגדל. ב-2016 הקמתי את קבוצת הפייסבוק "חיים שמחים יותר" שהיא מרחב ליצירת שיח בנושאים שמעסיקים אותי.

       

      "את מה שלמדתי, יישמתי גם בחיי הפרטיים. כנערה וכאישה צעירה, חלמתי על זוגיות כמו שראיתי בסרטים ובטלוויזיה - עוצמתית, סוחפת ודרמטית. אבל אחרי עשר שנים ללא זוגיות רצינית, הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי. השתמשתי בכל הכלים שרכשתי, כדי לדייק לעצמי תמונה ברורה על מה שאני מבקשת. בגיל 30 הכרתי את ליאור דרך אפליקציית היכרויות. כשנפגשנו בפעם הראשונה, הרושם הראשוני שלי היה: 'עוד חנון'. אבל החלטתי שאני נותנת לזה צ'אנס. בחרתי לבוא בסקרנות לאדם שמולי. הבנתי שפחות חשוב איך דברים נראים, חשוב מה אני מרגישה בתוכם. בדקתי את התחושות שלי: האם נעים לי? הוא מצחיק אותי? הוא משפחתי וערכי? גם הוא חולם חלומות? כשההיכרות שלנו העמיקה הבנתי שליאור הוא הפרטנר המושלם עבורי, כי איתו אני יכולה ליצור זוגיות מדוייקת לי על כל חלקיה, שממנה נובעים גם חיים משותפים והקמת משפחה. ב-2018 נישאנו, והשנה נולדה בתנו זואי".

       

      "בחרתי לבוא בסקרנות לאדם שמולי". חתונתם של ענבל וליאור  (צילום: דימה וזינוביץ)
        "בחרתי לבוא בסקרנות לאדם שמולי". חתונתם של ענבל וליאור (צילום: דימה וזינוביץ)

         

        מה לקחת עמך מבסיס האם וממסע חייך לענבל של היום?

         

        "אני מאמינה שהחיים שלנו קורים קודם כל מתוך כוונת הלב והצהרה עליה, ואז כמובן גם מתוך הפעולות שנועדו להגשים אותה. בגלל נסיבות ההיריון והלידה שלי, היו בי אמונות מעכבות על כך שילדים באים בקושי, ועבדתי עם עצמי כדי להפוך את זה. קצת לאחר נישואינו, ליאור ואני הצטלמנו ביחד עם חפיסת הגלולות האחרונה שלי, ובכך הצהרנו בפני עצמנו והיקום, על כוונתנו להביא ילד לעולם. לא יכולתי לדעת מה יקרה, אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה, ואין סיבה שזה לא יקרה לי. שמרתי על אופטימיות ושחררתי את השאלות מתי ואיך. שלושה חודשים מאוחר יותר כבר הייתי בהיריון ובדיוק שנה מאותו הצילום, זואי נולדה".

         

        מסר לאומה?

         

        "הזכות הבסיסית שלנו היא להיות בטוב עם עצמנו. ולשם כך חשוב לא לחיות על אוטומטים אלא לשאול את עצמנו, ממש על בסיס יומיומי, מה עושה לנו טוב ויביא אותנו לחיות את החיים שאנחנו רוצים. אם נגדיל את האדוות האלה בתוכנו, תהיה לנו היכולת להדהד אותן גם החוצה. כי כשאנחנו פועלים מתוך אהבה לעצמנו, יש לנו היכולת לפעול בכל תחום מתוך אהבה גם לאחרים - קודם היקרים שסביבנו ואז גם במעגלים רחבים יותר ויותר".

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
        נעים להכיר, נֹגה שנער-שויער. נושמת, חיה, שומעת, מתעדת וכותבת אנשים וסיפורי חיים. בעלת חברת "הד - לסיפורים שמשאירים חותם" ואמא גאה לעשרות ספרים, תוצרי המפגש ביני לבין אנשים נפלאים שבחרו לחלוק עימי את אוצרם הגדול - סיפור חייהם.

        ועכשיו הבלוג שלי, "מסע אישי". מה יהיה לנו כאן? מסעות אישיים וסיפורי חיים. מפגשים מהסוג האישי, שבהם נבדוק עבר מול הווה ועתיד - ביטוי לצורך העמוק שלי לקחת סיפור חיים, לאוורר ולמתוח אותו אל מעבר להקשרים המובנים מאליהם.

        למדתי שלסיפור החיים אין גיל (לכולנו יש סיפור). הבנתי גם שמשהו בחיבור העמוק והאותנטי לבסיס, לתרבות, למקום שבתוכו צמחנו, מוציא מאיתנו את הטוב ביותר.

        אני יוצאת למסע אישי. אתם מוזמנים להצטרף.