את אלכס חזנוב, 24, מחיפה, אני פוגש במתחם הטיפוס שבו הוא מתאמן ומאמן בפאתי מתחם הצ'ק פוסט בחיפה. הוא מקבל אותי בחיוך ולוקח אותי לסיור במתחם, שלדבריו הוא ה"יגואר" של קירות טיפוס ה"בולדרינג" בישראל, תחום התמחותו. מכל עבר מסלולים בשלל רמות, אחיזות טיפוס משוכללות ואף קיר נורות לד המובילות את המטפס עד למעלה. המסלולים פה, ובשאר הקירות בארץ, כבר לא לרמתו. "להגיע עד למעלה זה לא מאוד קשה לי. הרמה הכי קשה פה היא 9, זה קצת קטן עלי. אני מטפס ברמה 15".
חזנוב פרץ לעולמנו עם זכייתו במקום השני בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "נינג'ה ישראל". במקום הראשון זכה חברו יובל שמלא, ומייד אחריו, במקום השלישי, הגיע חברו יפתח קושניר. שלושתם חברים טובים, ולקשר בניהם נחזור בהמשך. בעקבות התוכנית חזנוב חדר לתודעה הציבורית, ודמותו מוכרת בכל סלון.
היום נראה שחייו של חזנוב זוהרים, אך ילדותו לא הייתה כזו כלל וכלל. הוא בן שני להורים שעלו מברית המועצות לחיפה עם נפילת מסך הברזל. אימו, ספורטאית מקצועית בסקי אלפיני בעברה, רשמה אותו לחוג טניס כמנהג החינוך הרוסי. "לילדים של הורים מבריה"מ יש שלוש אופציות: להיות ממש טוב בלימודים, לנגן על פסנתר או להיות ספורטאי. אמא רצתה שאעשה ספורט. חוג ג'ודו במתנ"ס לא היה נראה לה מקצועי, אז היא רשמה אותי לטניס. הייתי ממש גרוע בטניס. לא אהבתי את זה בכלל".
ניסית להתנגד?
"באופן כללי אני לא אדם מתנגד, גם בתור ילד וגם בבגרותי. עד היום אני כזה שמסכים עם הכל, ובסוף עושה בשקט מה שבא לו".
חמש שנים השתתף חזנוב בחוג טניס, עד שנפתח ממול קיר טיפוס חדש. "יום אחד אחרי שיעור טניס באתי לקיר וטיפסתי עד למעלה. כולם מגיעים עד למעלה בפעם הראשונה במסלול הקל, אבל לא ידעתי את זה בתור ילד בן 10, וזו הפעם הראשונה בחיים שהרגשתי הצלחה במשהו. ביקשתי מאמא להירשם לחוג טיפוס במקום טניס, היא ראתה שזה משמח ונתנה לי".
וכך התחיל הרומן של חזנוב עם קיר הטיפוס, עד כדי כך שבחלוף ארבעה חודשי אימונים בלבד השתתף באליפות ישראל לנוער הראשונה שלו, בה הגיע למקום הרביעי. באותה האליפות, יפתח קושניר, בנו של השחקן אבי קושניר, הגיע למקום הראשון - ושם הכירו לראשונה. לאחר תחרות זו הגיעו 6 שנים רצופות בכישלונות והפסדים, בהן לא הצליח לנצח באף תחרות. "תמיד הייתי 'כמעט טוב'. הייתי לייד המנצח. מצד אחד למדתי להפסיד, ואני חושב שאני מהספורטאים הטובים בעולם בלהפסיד, ומצד שני הייתי מספיק טוב כדי שתהיה בי תקווה, שאולי בתחרות הבאה זה סוף-סוף יקרה ואנצח. בכל הפסד בתחרות הייתי בוכה כאילו נשבר העולם, ואז מבקש מאמא שתסיע אותי לקיר טיפוס כדי שאוציא את כל התסכול שלי על הקיר".
"לא ידעתי אם אני יהודי"
שנותיו הקשות של חזנוב לא היו רק בשל ההפסדים. הוא היה עובר הצקות והקנטות בבית הספר, ולעיתים גם אלימות פיזית, עקב היותו קטן יותר במימדיו הפיזיים משאר הילדים, וגם בשל מוצאו הרוסי. "היו שואלים אותי 'מה, אתה לא יהודי?', ווואלה, לא ידעתי אם אני יהודי ומה זה בכלל. אני זוכר את עצמי חושב 'אולי אני באמת לא יהודי?'. היום אני יודע שאני יהודי. אני מרצה על התקופה הזו, ועל הספורט שעזר לי לעבור אותה".
שיתפת את ההורים?
"לא, וזה תסכול כבד שליווה אותי שנים. הייתי ילד מופנם, וגם היום אני לא נוטה לדבר על הכל, בטח לא על רגשות".
הצקות זה גם חרמות?
"אני זוכר מקרה שהיה קשה, שנגמר מהר כי ישר המבוגרים עלו עליו, שילד אחר אמר לי 'תביא לי כמה שקלים, ואנחנו לא נכפכף אותך בהפסקה".
לצד ההקנטות, התחיל חזנוב בגיל 14 להשתתף בתחרויות בינלאומיות לטיפוס, ולמרות התקדמותו העקבית כספורטאי, הסביבה ממשיכה לאתגר את הסיבולת החברתית שלו. "טסתי לראשונה לתחרות בחו"ל כשהייתי בן 14, וחזרתי בדירוג 73 מתוך 110 מתמודדים. התחרות נפלה על טיול שנתי שממש רציתי לצאת אליו, אך התחריתי בכל זאת. כשהגעתי לכיתה מהתחרות, וכל השאר מהטיול, התפללתי שהמורה לא תשאל אותי איך היה בתחרות, כי התביישתי להגיד שחזרתי במקום ה-73. לא רציתי שיצחקו עלי".
והיא, כמובן, שאלה.
"דבר ראשון: 'אלכס איך היה בתחרות? ניצחת?'. עד היום ה'ניצחת?' הזה מעצבן אותי. זה כ"כ ישראלי לשאול את זה, כאילו מקום שלישי או רביעי זה לא מכובד. בתחרויות בינלאומיות יש מנצח אחד, וסביר שהוא לא מישראל. בגלל השאלות האלה ומהבושה, התחלתי לסלף קצת את האמת, לפחות עד שהתחלתי לקבל תוצאות טובות. היו שואלים אותי 'איך היה?' והייתי עונה 'היה טוב, אני בחצי הראשון'. 'החצי הראשון' נשמע יותר טוב ממקום 50 מתוך 100. מחרטט אותם".
בגיל 16 חזנוב מתחיל לנצח בתחרויות, והביטחון העצמי שלו מתגבש. "בתיכון, פתאום, התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי. הספורט שינה וחיסן אותי: פיזית גדלתי, גבהתי, נהיו לי שרירים וגוף, פחות התביישתי. עדיין לא הייתי מלך השכבה, אבל במקום טוב באמצע. לקראת סיום התיכון, בגיל 18, הגעתי להיות סגן אלוף העולם לנוער".
בגיל 23, שנה לפני שזכה בתחרות אלוף העולם, וכשמאחוריו 26 תחרויות בינלאומיות, הוריו של חזנוב הושיבו אותו בסלון לשיחה. "ומה הנושא כשהורים רוסים מושיבים אותך בסלון לשיחה? לא 'איך היה בחו"ל' אלא 'בוא תהיה רציני, קדימה ללמוד'. הסכמתי והלכתי לעשות פסיכומטרי, ותוך כדי המשכתי להתאמן, אפילו נרשמתי לאוניברסיטת חיפה. ואז טסתי לתחרות גביע העולם במוסקבה, בידיעה שזו כנראה תהיה התחרות האחרונה, ואחריה אפרוש. טסתי וסיימתי במקום שביעי. הייתי בהלם טוטאלי שאני בקריטריון לאליפות העולם. לא היה לי כסף יותר, התקשרתי לאמא, היא קנתה לי כרטיסי טיסה לסין, ושם ניצחתי. זה היה רגע שמיימי, שכל החיים שלי הסתדרו לתוכו. אני עומד על הפודיום, וחושב על הילד שהייתי, ורוצה להגיד לו שהכל יסתדר, אתה תגשים את החלום שלך, תמצא זוגיות ותתאהב ויהיה בסדר".
לאורך כל הדרך, שני חבריו הטובים יפתח קושניר ויובל שמלא, תומכים ומתחרים. "החברות עם קושניר ויובל היא חברות מפלט. הם לא הכירו אותי מבית הספר, וזה היה נורא נוח להיות מי שאני ליידם. הם לא ידעו מה קורה אצלי בחיי היום יום. קושניר קיבל אותי כמו שאני, והוא החבר הכי טוב שלי עד היום. גם עם יובל זה ככה, שהכרתי קצת יותר מאוחר מהתחרויות. יפתח כבר לא מתחרה, ואת יובל אני פוגש בתחרויות, וכולנו בקשר קרוב".
חודש לפני הזכייה התקשרו לחזנוב מהפקת "נינג'ה ישראל", ושאלו אותו אם ירצה להשתתף בתוכנית. הוא מצידו נעתר מייד. "אני מכיר את התוכנית הזו מחו"ל, אבל לא היה מושג כמה גדול זה יהיה פה. מה שיפה ב'נינג'ה' שזה פחות 'כבד' מתוכניות ריאליטי אחרות, כי יש משקל על הספורט".
יצא מהקשרו
עם סיום העונה הראשונה של התוכנית, כשהעניין סביב התוכנית גבוה, וכשדקות התהילה של המתמודדים עוד לפניהם, התפרסם עם חזנוב ראיון, במהלכו ביקשה הכתבת לראות את ההודעות שבנות ישראל שולחות לו באינסטגרם. חזנוב אמר אז משפט שעד היום מתחרט עליו: "אמרתי 'כשבנות שנראות פחות טוב שולחות לי הודעה, אני אומר לעצמי, באמת?' המשפט הזה יצא מההקשר שלו, ונהיה רק כותרת פצצה. הסיפור המלא הוא, שקיבלתי הודעה ממישהי שכתבה אם בא לי לצאת איתה, ולא עניתי לה. ואז היא רשמה לי 'למה אתה לא עונה לי? כי אני לא נראית טוב?'. אמרתי לכתבת 'למה היא טורחת לשלוח לי הודעה, ולהאשים אותי שאני לא עונה לה?'. אך בכתבה בודדו את המשפט שהפך לכותרת.
אותה כתבה מלווה עד היום את חזנוב, והוא מתפתל בכיסאו כשהוא מספר עליה. "פליטת הפה הזו היתה הדבר הכי קשה שעברתי, בחיים לא הרגשתי כל כך רע. זה לקח לחיים. קראתי פוסט נוקב של מישהי שכתבה עלי, ווואלה, הסכמתי איתה. זה ההיפך ממי שאני".
אהבת את העניין שהתוכנית יצרה סביבך?
"החוויה היתה מדהימה, אבל מבחינתי - שאף אחד לא יידע מי אני. אני נהנה מכך שזה הביא הרבה אנשים לקיר טיפוס, ולראייה כל קירות הטיפוס מפוצצים, וכולם יודעים על הספורט המדהים הזה. זו השליחות שלי".
לפני כשנה, כשהתאמן בקיר טיפוס בת"א, פגש את בת זוגו הנוכחית, צליל טביב, 23, סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. הוא ניגש אליה וביקש ממנה את מספר הטלפון שלה. פקידת הקבלה במקום, שחזתה בחזנוב מתחיל איתה, המליצה לה לצאת איתו, כי הוא אלוף העולם בטיפוס. בדייט הראשון טביב כלל לא זיהתה אותו, ורק בשני הבינה שהוא אישיות מוכרת וספורטאי מקצועי.
היום, שנה אחרי אותו הדייט, הם מדברים על לעבור לגור יחדיו. "היא לומדת פסיכולוגיה ומכוונת לתואר שני. מה שמעניין הוא שאבא שלי פסיכיאטר ילדים, ואיכשהו אני נקלע לזה שוב. איך זה קורה?".
"אומרים לי 'איזה יפה!', ואני עונה 'היא גם יפה, והיא בעיקר הרבה דברים אחרים מאשר יופי'. הכל יותר קל איתה. היא מקבלת אותי כמו שאני. אנחנו מדברים על הכל הכי פתוח. היא הזכייה הכי גדולה שלי".
טביב הכירה לחזנוב את העולם הטבעוני. הוא לא מגדיר את עצמו טבעוני, אך אומר "אני לא אוכל בשר, ואני מאוד תומך באנשים שלא אוכלים. אני עוד בתהליך ולומד את זה. מבחינתי, גם אם מישהו יאכל פעמיים בשבוע בשר במקום כל יום זה מדהים. טבעונות זה תהליך."
ההתפתחות המשמעותית האחרונה בחייו המקצועיים של חזנוב, בין השאר חבר בסגל המטפסים של נבחרת ישראל, היא הצטרפותו לאגודת הספורט מכבי חיפה, מאגודות הספורט הגדולות בישראל, והוא המטפס המוכר ביותר שהצטרף עד כה לשורות האגודה. "מאז ה'נינג'ה', ספורט הטיפוס תפס תאוצה וחלה קפיצה של מאות אחוזים בכמות הנרשמים לקירות טיפוס. אחד מבעלי קירות הטיפוס פנה למכבי חיפה, ואלה אימצו את התחום אליהם, ומטפחים את המתחרים".
האולימפיאדה הקרובה, שתתקיים בטוקיו בשנת 2020, תהיה הראשונה שתארח מקצה טיפוס. חזנוב עובד במרץ להשגת הקריטריון שייתן לו את הכרטיס הכניסה לתחרות הנכספת. "זה קשה כי רק 20 מטפסים מכל העולם יגיעו לאולימפיאדה, ועוד בסוג טיפוס שלא קיים כל כך בארץ שנקרא 'ספיד'. אני בעיקר טס לחו"ל למחנות אימונים שיש בהם את ה'ספיד', בעיקר לאוסטריה וליפן".
אתה חושב שתעפיל לאולימפיאדה?
"קשה לדעת. אם אהיה בעשירייה הראשונה אז יש סיכוי טוב שאגיע, אבל זה תלוי גם בתוצאות האנשים שכבר קיבלו קריטריון. אני מקווה, ואם לא אז יש עוד דברים שאעשה בחיים".
אם לא תצליח זה נגמר? תפרוש?
"אנסה להגיע לפריז 2024. אני יודע שאשאר בטיפוס כך או אחרת. אולי אפתח עסק, נגיד קיר טיפוס, אולי אעשה קורס מאמנים. החיים פתוחים, אבל אשאר בעולם הטיפוס".
