שרון לחמן רייך לא מאמינה בנסים, אבל אין לה שום דרך להסביר את מה שקרה לה לפני חמישה חודשים, 24 שעות אחרי שילדה את בתה השנייה, גאיה. הלידה הייתה בלידת מים טבעית בבית חולים, היא מעדיפה בשלב זה לא לפרסם את שמו. למחרת התחילה להרגיש חולשה מוגזמת גם ביחס לאישה שזה עתה ילדה, ואף אחד לא התייחס לזה ברצינות. כמה ימים אחר כך התבררה האמת המרה: היא הותקפה על ידי חיידק טורף. אם תשאלו אותה, היא נדבקה בבית החולים במהלך הלידה, ואת זה היא אומרת לאחר התייעצויות עם מומחים בנושא.
"בסיפור שלנו יש לידה שהלכה והסתבכה כמו שרק בסרטים רואים", כתבה לחמן רייך (35), נשואה ואם לשתיים מתל־אביב, בפוסט ארוך בפייסבוק, שזכה ל־5,000 לייקים, 1,430 תגובות נדהמות ולא פחות מ־453 שיתופים. "תשעה חודשים ציפינו לנסיכה נוספת שהתבשלה לי בבטן. היא יצאה לאוויר העולם, יותר נכון שחתה אליו, כי אמא שלה חשבה שיהיה מגניב ללדת במים (Nottttttttttt). הייתה לידה מאתגרת אבל כלום לא הכין אותנו למבחן האמיתי. מה כבר רציתי? להביא צאצאית לעולם ולהמשיך לחיות כדי לגדל אותה? מתברר שזו בקשה שאינה מובנת מאליה. רצה הגורל והמוות דפק על הדלת. מה זה דפק? התפרץ פנימה בלי לשאול. והתביית. אני כותבת את הפוסט הזה ורועדות לי הידיים, אבל את הסיפור שלנו צריך לספר - אם אצליח להציל אפילו נפש אחת, עשיתי את שלי".
האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת
ספרי, מה קרה?
"שרדתי חיידק טורף אלים במיוחד וחזרתי כדי לספר. הסיוט התחיל יום אחרי הלידה. בערב הייתי גמורה מעייפות ולא נרדמתי, כאילו הרגשתי שמשהו רע מאוד עומד לקרות. באמצע הלילה ניגשתי לאחות ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר, שזה חוסר אחריות מצדי לנסות לטפל בילדה כי אין בי כוחות. היא לא התרגשה, אמרה לי: 'כולן עייפות אחרי לידה', ושלחה אותי לדרכי. למחרת בבוקר ביקשתי לראות רופא, הגיעה הרופאה התורנית ובדקה אותי. נרגעתי, חשבתי שהיא כבר תראה מה לא בסדר איתי, אבל היא אמרה שהכל מצוין ושאני משוחררת הביתה. לא האמנתי. סימסתי לרופא הפרטי שלי, בכיר בבית החולים, שמשהו לא תקין וביקשתי שיבוא. לקח לו שלוש שעות להגיע, שבמהלכן מצבי החמיר, לא הצלחתי לעלות על המיטה. להפתעתי בתוך פחות מדקה הוא אמר שהכל בסדר ושאני יכולה ללכת הביתה. לא הרגשתי בסדר בכלל, אבל יצאתי הביתה בתחושה מבולבלת מאוד".
איך קורה ששני רופאים מפספסים משהו כל כך חמור?
"אין לי מושג, זה בטח לא היה במזיד, אבל השאלה במקומה: איך יכול להיות שרופאה בודקת אותי ואחר כך רופא בכיר ומשחררים אותי הביתה עם חיידק טורף בגוף? איזה דגל אדום פספסו פה?"
מה היה מצבך כשהגעת הביתה?
"הלכתי ודעכתי, המצב הידרדר במהירות. גאיה התעוררה בחצות לאכול, ולא הצלחתי לקום להכין לה בקבוק, הגוף לא זז. לא ידעתי מה מתחולל לי בגוף באותו רגע. אמרתי לעצמי שבטח בבוקר ארגיש יותר טוב, הבוקר מגיע ואני כבר לא מסוגלת לעמוד. הרגשתי שאני עומדת למות, שככה מרגישים כשעומדים למות. סימסתי שוב לרופא שלי, והוא אמר לי לבוא למחרת בבוקר לבדיקה. הבטן שלי כאבה בטירוף, משהו לא הגיוני גם אחרי לידה, אני יודעת מה זה להיות אחרי לידה, כבר עברתי לידה אחת".
מה עשית?
"סימסתי להורים שלי שיבואו לקחת אותי דחוף למיון, בדרך הכאב מתגבר ואני יודעת כבר שמשהו רע מאוד קורה. אני במצב נוראי, הגוף נבול, גמור, אני בקושי בהכרה, לא יכולה למקד מבט. במיון עשו לי כל בדיקה אפשרית, הגוף מתענה, החום עולה, הכאב מתגבר עד אובדן הכרה. הגעתי למצב שאני לא מסוגלת שייגעו בי. נטרפתי מהמחשבה שבבית מחכות לי תינוקת שזה עתה נולדה וילדה בת שלוש וחצי. אם הייתי נשארת בבית באותו יום, לא הייתי פה כדי לספר, הייתי מתה באותו לילה בבית".
לחמן רייך, ספורטאית, שחקנית כדורעף בבני הרצליה מהליגה הלאומית, שעובדת במִנהל הספורט במרכז הבינתחומי בהרצליה, היא לא אחת שמוותרת. היא התעקשה שמשהו חמור מתחולל בגופה, וזה מה שהציל את חייה. אחרי 12 שעות של בדיקות, הגיעה משלחת של רופאות ואחיות ובישרו לה שיש לה חיידק טורף מסוג סטרפטקוקוס A ויש מצב שיצטרכו לכרות לה את הרחם והחצוצרות. "לקח לי בדיוק דקה לעכל, להפנים ולהתחיל לפעול. סימסתי לתומר, בעלי, בייאוש: 'לולו, אני לא אוכל לעשות לך יותר ילדים'. ככה בישרתי לו".
איך הוא הגיב?
"הוא כתב לי 'זה לא חשוב'. 'אבל מה עם העתיד שלנו?', שאלתי והוא סימס לי חזרה: 'העתיד שלנו הוא איתך בריאה'. תראי, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שיש לנו שתי בנות בבית, אבל תומר הוא גבר מהחלומות. אני גור פתטי ומאוהב כבר עשר שנים, הוא באמת כליל השלמות. הכרנו כשהייתי בדייט עם מישהו בבר 'סבלט' בתל־אביב. תומר היה שם במקרה עם ידיד שלי, שהכיר בינינו. הוא מצא חן בעיניי, אז ביקשתי מהדייט שלי שיביא לי משקה מהבר כדי להתמקד במטרה. זה נשמע אכזרי, אני מודה, אבל ראיתי משהו שאני רוצה ולא רציתי לפספס את ההזדמנות. ראיתי גבר מושלם, אביר במלוא מובן המילה. ספורטאי כמוני, כדורסלן, גבוה, איש של פעם, ג'נטלמן. החלפנו טלפונים, הוא צלצל למחרת וקבענו. היה לנו דייט ראשון מושלם, יצאתי מהדייט והודעתי לאמא שלי שפגשתי את הגבר של חיי. אחרי שנתיים התחתנו".
כמו רכבת הרים
ברגע שקיבלה את הבשורה הקשה על כך שהרחם שלה בסכנה, היא החליטה להשיב מלחמה. "הרופאים פוצצו אותי באנטיביוטיקה, בניסיון למנוע את הכריתה", היא מספרת. "היו עליות ומורדות של רכבת הרים, פעם היה שיפור ופעם החמרה. לא חשבתי על כלום חוץ מלנצח, בעודי מחוברת למיליון צינורות ונעה בין ייאוש לתקווה".
הבנת שאת בסכנת חיים ממשית?
"ודאי, ברגע שדיברו על 'קריסת מערכות' מתתי מפחד, ראיתי הכל שחור. כשביקשו מתומר להביא את גאיה לבדיקה כדי לוודא שהיא לא נדבקה ממני, קרסתי. צרחתי להוא שם למעלה שייקח אותי אבל שלא ייגע בבנות שלי. אני לא אוהבת את המילה נס, אני מעדיפה להגיד ששרשרת נסיבות הובילה לזה שאני חיה היום, אבל זה שהיא לא נדבקה זה נס שאני מודה עליו יום־יום".
בסופו של דבר לא הצליחו להציל את הרחם.
"לצערי לא. המדדים צנחו במהירות, וזהו, הגוף נכנע. במשך יומיים ניסו להילחם אבל זה לא הצליח, העירו אותי בבהלה והודיעו שהמצב לא טוב וחייבים להיכנס לניתוח דחוף. הרגשתי שהסוף קרוב וביקשתי לחכות לתומר, שתיזז בין הבנות בבית ובין בית החולים. ישב לי על הלב משהו שאני חייבת להגיד לו, כי חששתי שלא אצא מהניתוח. הרופא הסתכל לי בעיניים ואמר שאי־אפשר לחכות, שאני בקריסת מערכות וכל שנייה קריטית".
על מה חשבת באותו רגע?
"לא חשבתי על עצמי בכלל, רק על הבנות שלי. לא יכולתי לשאת את המחשבה לעזוב אותן. מה הן יעשו בלעדיי? התמונה של הבת הגדולה שלי, אלון, קפצה לי לראש. דמיינתי את הילדה האהובה שלי גדלה בלי אמא, ואיך מבשרים לילדה בת שלוש וחצי שאמא שלה מתה?"
בסוף הספקת לדבר עם תומר לפני הניתוח?
"למזלי איך שהאלונקה התחילה לנוע לכיוון חדר הניתוח, ממש כמו בסרט הוליוודי, תומר הגיע בריצה. ביקשתי דקה איתו לבד, רציתי להיפרד ממנו, לתת לו את צוואתי, את הבקשה האחרונה שלי. הסתכלתי לו בעיניים וביקשתי שיבטיח לי שתהיה לבנות שלי משפחה שמחה. אמרתי לו שאם אני לא יוצאת מזה, שלא יישארו לבד, שימצא מישהי לא פחות ממדהימה שתהיה בת זוג מהממת ואמא מושלמת ומדויקת לבנות שלי".
איך הוא הגיב?
"הוא אמר: 'מה את מקשקשת?', לא היה מוכן לשמוע, אבל אני התעקשתי שיבטיח לי והוא הבטיח".
איך התעוררת מהניתוח?
"החום אמנם ירד, אבל המדדים נשארו נמוכים עד כדי סכנת חיים, השאירו אותי בטיפול נמרץ. בהתחלה הייתי מורדמת ומונשמת, מחוברת למיליון צינורות: נקז, זונדה, צינור לעורק במפרק כף היד, צינור שתפור לי לעורק הראשי בצוואר, גרביים מתנפחים לרגליים כדי למנוע פקקת, קטטר, חמצן משקפיים לאף ושלושה עירויים בכל יד לתרביות, תרופות וכל השאר.
"אחרי שהתעוררתי לא יכולתי להניד עפעף, הייתי גמורה, עצובה וחלשה, עליתי וירדתי ברכבת הרים משוגעת, העירויים כבר הפסיקו לעבוד כי הוורידים הרימו ידיים, אחרי שלקחו כל חצי שעה דם".
מי היה לידך?
"חוץ מבעלי, שהתרוצץ בין הבית לבית החולים, הוריי שלא ישנו שלושה שבועות, אחי הגדול שהוקפץ מהקצה השני של העולם, גיסתי שעזבה שלושה ילדים כדי לשמור עליי ולא לזוז ממני ימים ארוכים, אחי הקטן ואשתו שישבו איתי עד השעות הקטנות של הלילה והחברים המושלמים שלי שיצאה להם הנשמה מרוב דאגה. הכי דאגתי לאלוני שלא ידעה לאן אמא שלה נעלמה, ולתינוקת שלי שלא זכתה שאמא שלה תחזיק אותה על הידיים במשך שלושה שבועות".
היום כבר חזרת לעצמך?
"עוד לא מאה אחוז, אבל אני ממש בסדר".
העובדה שאין לך רחם פוגעת בתחושת הנשיות שלך?
"ממש לא, אין לזה שום קשר מבחינתי, אני תום בוי בהוויה שלי. אבל אני יודעת שהרבה נשים מקשרות את הרחם לנשיות. הרבה מהנשים שפנו אליי בעקבות הפוסט אמרו שהדימוי העצמי שלהן מאוד נפגע. אני יודעת שאת החוסן שיש לי אין להרבה נשים, ולכן אני יוצאת עכשיו למלחמה בשביל כולן. תראי, היו לי פה ושם רגעים שהדימוי העצמי הנשי שלי נפגע ואמרתי לעצמי: 'איזו תכלית יש לי בעולם אם לא אוכל ללדת?' זאת הרגשה מאוד מתסכלת, אבל אני נלחמת כדי להישאר חיובית".
מאיפה הכוחות?
"אני ספורטאית מגיל 12, מבחינתי לשדר לעצמי מסרים מנטליים זה משהו שאני עושה כל חיי. יש לנו כוח אדיר, רק ברגעים כאלה מגלים עד כמה".
כמעט יצאתי בארון
כאמור, היא נמנעת בשלב זה לנקוב בשם בית החולים המדובר. "אין משמעות לשם בית החולים כי אני יודעת שהיו מקרים כאלה בעולם. לא יכול להיות שאישה צעירה ובריאה לחלוטין תלך ללדת ותקבל זיהום", היא אומרת. "נכנסתי לבית החולים בריאה ויצאתי כמעט בארון, אני לא רואה איזשהו סיכוי בעולם שבאתי עם זה מהבית".
למה מלכתחילה בחרת בלידת מים?
"כי הייתה לי לידה לא קלה עם הבת הגדולה, כמעט טראומטית, ורציתי חוויה מתקנת. היום אני יודעת שמחקרים מראים שמים הם מקור לזיהומים. אם יבוא יום ואגלה שהבחירה שלי בלידת מים היא זו שהפילה עליי את האסון הזה, אעשה כל שביכולתי שלא יהיו עוד לידות מים בארץ. אני אעשה כזה רעש, שאף אחת לא תבחר באפשרות הזו".
למה חשוב לך לפרסם את סיפורך?
"כי יש לי מסר חשוב לכל יולדת: הקשיבי לגוף שלך. הקשיבי לעצמך. רופאים הם לא אלוהים, גם הם עושים טעויות שהמחיר עליהן יכול להיות כבד ורק את תשלמי אותו. אחרי שפרסמתי את הפוסט פנו אליי לפחות 20 נשים שעברו מקרים דומים לשלי ויצאו בלי רחם, ואף אחת לא יודעת על השנייה. יש פה כשל שצריך להיפתר".
את עדיין כועסת?
"המשפחה שלי זועמת, אבל אני באופן מוזר במקום אחר. אני בתחושת הודיה עמוקה על זה שאני פה ושאני זוכה לגדל את הבנות שלי".
"המים מפחיתים את הכאב ומרפים את השרירים"
=====================================
לידות במים החלו לצבור תאוצה כבר בשנות ה־70 בעיקר במרכזי לידה פרטיים. במהלך השנים אימצו מערכות בריאות ברחבי העולם את לידות המים. משרד הבריאות בישראל פרסם ביוני 2007 מסמך עמדה המאפשר חוקית לידות במים בבתי חולים בישראל, מה שסלל את הדרך לפתיחת מרכזים ללידה טבעית במרכז הרפואי שיבא בתל־השומר ובהמשך גם בבית החולים זיו בצפת ולניאדו בנתניה. בתקופה מסוימת היה אפשר לעבור לידת מים גם בבית החולים משגב לדך.
"יש הרבה יתרונות ללידה במים, כך שמי שמתחברת לאופן הלידה הספציפי הזה, זה בהחלט מומלץ", אומרת המיילדת ורד דאלל, שעבדה במשך 20 שנה בחדרי הלידה של אסף הרופא ושיבא, והיום בעלת קליניקות למעקב וליווי היריון בראשון־לציון ובתל־אביב.
מה הם היתרונות?
"קודם כל זו לידה רגועה ושלווה יותר. הגוף רפוי ורגוע, הלידה מתקדמת יותר מהר כי השרירים רפויים, זרימת הדם טובה יותר לרחם ולגמישות של חיץ הנקבים (הפרינאום). שהייה במים מסייעת לגוף לשחרר הורמונים שעוזרים להתמודד עם הצירים ומפחיתים את רמת הלחץ והכאב. למים יש כוח. גם התינוק עצמו יוצא אל תוך מים בטמפרטורה שמזכירה לו את הרחם, ורק אחרי שהייה קצרה במים חותכים את חבל הטבור ומוציאים אותו, כך שהלידה היא פחות טראומטית עבורו".
האם את מכירה מקרים שבהם יולדות או יילודים קיבלו זיהום כתוצאה מלידת מים?
"באופן אישי לא שמעתי על מקרים כאלה ואני גם לא מכירה טענות מבוססות נגד לידת מים".
